ילדים מתמודדים עם המצב הביטחוני

איך מסבירים לילדים את המצב הביטחוני בלי להלחיץ אותם? איך נזהה שקיימת אצלם חרדה? איזו חרדה טבעית ואיזו מצריכה התערבות מקצועית ואיך נעזור בבית לילדים שמבטאים חששות?

12/11/2019
אסנת גרתי קבלו עדכונים מאסנת
  • RSS

איך מדברים עם הילדים על המצב הביטחוני ואיך עוזרים לילדים שמפחדים?

אנחנו "מדינה בהפרעה". תמיד קורה פה משהו. רמות הלחץ גבוהות גם בשגרה, ומרקיעות שחקים בימים בהם אנחנו מתעוררים למטחי רקטות, ואזעקות, וכשילדים שעוד לא הספיקו לצחצח שיניים, חשופים לכל הבלגן הזה.

אופנויות התגובה שלנו נעות בין הכחשה (כמה שאפשר, עד שכבר אי אפשר) להצפה ולחץ, כשאין כמעט מרחב אמצע- להבין מה קורה ולנשום עמוק.

ובתוך כל זה, יש לנו ילדים לגדל ולחנך. ילדים שחשופים להמון מידע, חושבים מהר ורוצים לדעת הכל ועכשיו.

אז איך מסבירים לילדים את המצב הביטחוני בלי להלחיץ אותם? איך נזהה שקיימת חרדה אצל הילד/ה? איזו חרדה טבעית ואיזו מצריכה התערבות מקצועית ואיך נעזור בבית לילדים שמבטאים חששות?

 איך עוזרים לילדים שחרדים מהמצב הביטחוני? (צילום: צה"ל)

"רדארים" של ילדים, סקרנות ושאלות קשות

 לילדים יש "רדארים" מאוד רגישים לשיחות המבוגרים ולמצבם הנפשי של המבוגרים סביבם. גם כשאנחנו חושבים שהם קטנים ו"לא בעניינים" הם מרגישים את האווירה סביבם, מקשיבים לשיחות המבוגרים ונחשפים לעיתים למידע שאינם יודעים כיצד להכיל ולהבין. סקרנותם והצורך המידי לדעת, מובילים לשאלות ישירות על המצב שיכולות לתת לנו מידע רב על מחשבותיו של הילד שלנו והדברים שמטרידים אותו. צורת החשיבה של הילדים שונה מאוד משלנו המבוגרים. יש ילדים שישאלו מה יקרה לכלב שלהם אם תיפול לידו או עליו רקטה? יש ילדים שמוטרדים מכך שיפסידו חוג שהם אוהבים בגלל המצב הביטחוני. יש כאלה שמפחדים שיקרה משהו רע להם או להורים וכתוצאה מכך חוששים ללכת לישון או להיפרד מההורים. חשוב להקשיב למה שהילדים מספרים ושואלים ולתת למידע שהם נותנים לכוון אתכם במתן ההסברים והמענה לשאלותיהם. היו זמינים לשאלות הילדים ואל תיבהלו מהן. הקשיבו למחשבות שלהם ותנו להם לבטא את הרגשות שלהם ואת מה שמטריד אותם כי כך תוכלו לסייע להם באופן המדויק ביותר.

חשוב לתת לגיטימציה לפחדים ולחששות של הילדים ולהסביר להם שזאת תגובה מתבקשת וטבעית. העיקרון המנחה כשמשוחחים עם ילדים על המצב הביטחוני או עונים לשאלותיהם הוא לתת מידע קצר וענייני שמתאים לגילם. לא להציף במידע, לא לחשוף לסרטונים או כתבות מפחידות בתקשורת או לשוחח "שיחות מבוגרים" מעל ראשם, לא להיות דרמטיים ולא להציף בפחדים או חששות שלכם. ניתן כמובן לשתף בכך שגם אתם מודאגים. שימו לב גם לילדים שמתעלמים מהמצב ולא רוצים לדבר או לשמוע, וכבדו את רצונם לא לקבל מידע שאינם יכולים להכיל, או לבחור שלא להתעניין במצב.

 חשוב לשוחח עם הילדים ולא מעל לראש שלהם (צילום: שאטרסטוק / Stock Rocket)

מודל

הילדים מסתכלים עלינו כל הזמן וערים לאופן שבו אנחנו מגיבים למצב. הם חשים את רמת הלחץ שלנו ומושפעים ממנה ישירות. מודל טוב להתמודדות עם לחצים יהיה על ידי שמירה שלנו על השגרה ועל הרוגע וויסות עצמי של הרגשות שלנו כך שלא יושלכו על הילדים. אם אנחנו מרגישים חרדה ודאגה מוטב לדבר על כך עם מישהו קרוב ולהגיע לשיחה עם הילדים כשאנחנו רגועים יותר.

חרדה נורמטיבית וחרדה שמצריכה טיפול

חרדה יכולה להתבטא באופנים מגוונים כגון: הימנעות מיציאה מחוץ לבית והיצמדות לבית ולהורים, קשיי שינה, חשש להיות לבד, שינויים בתיאבון, כאבים לא אופייניים כגון כאבי ראש או כאבי בטן, עצבנות וזעם שאינם אופייניים לילד, חלומות רעים, ועוד.

חשוב לציין כי ילדים שמגיבים בחרדה קשה יותר למצב הביטחוני הם לרוב ילדים שאישיותם חרדה וחששנית יותר, או שכבר בעבר גילו סימפטומים ומאפיינים של חרדה. כלומר: הטריגר הנוכחי של המצב הביטחוני מעלה מחדש מצבור של חרדות ופחדים שכבר קיים אצל הילד.

אפשר להבחין בין חרדה נורמטיבית בתגובה למצב שכוללת דאגה מסוימת, חשש להיות במקומות הומי אדם, שאילת שאלות על המצב הביטחוני, ותחושה כללית של מועקה או לחץ. כשמדובר בחרדה נורמטיבית היא מופיעה סמוך לאירוע הביטחוני ופוחתת ככל שחולפים הימים. במצבים כאלה נראה שהילד חושש ומודאג אך שומר על רמת התפקוד שלו, ומצליח לרוב לשים את החששות בצד ולהתפנות לעיסוקיו הרגילים.

עם זאת, במקרה של חרדה משמעותית יותר נשים לב שהחרדה אינה חולפת או שהיא מתעצמת, שהתפקוד של הילד נפגע, ושהוא ברמת מצוקה גבוהה.

שימו לב שהחרדה לא מתעצמת (צילום: שאטרסטוק / Roman Yanushevsky)

כולנו חשים חרדה, כעס ודאגה בימים בהם המצב הביטחוני מעורער. עם זאת, לרובנו מנגנוני הגנה שונים ששומרים עלינו מפני החרדה כמו התחושה שלנו זה לא יקרה, הכחשה של חומרת המצב, הסחת הדעת באמצעים שונים ועוד. כאשר מדובר במצב של חרדה שדורש התערבות מקצועית, נשים לב שמנגנוני ההגנה של הילד אינם עובדים טוב והוא לא מצליח "לשים בצד" את הדאגה ולהסיח ממנה את דעתו. נשים לב שהילד עסוק בפחדיו חלק גדול משעות הערות, ולא מצליח להתפנות לפעולות שגרתיות אחרות. במקרים כאלה, חשוב לפנות לאיש מקצוע כגון פסיכולוג ילדים או מטפל רגשי, כדי שיעריך אם יש צורך בטיפול, וכדי לתת להורים ולילד כלים פרקטיים להתמודדות עם החרדה והפחתתה, כדי לחזור לתפקוד תקין.לפני שפונים לאיש מקצוע, יש מה לעשות בבית כדי להרגיע ילדים שמגיבים בבהלה ולחץ. אפשר לתרגל עם הילדים שיטות שונות להתרגעות כמו האזנה למוסיקה נעימה, הליכה בחוץ, נשימות עמוקות ואיטיות, או דמיון מודרך (למשל: לדמיין ביחד עם הילד לפני השינה בעיניים עצומות מקום שהוא אוהב להיות בו ושמרגיע אותו).

השיח על המצב הביטחוני, התמיכה וההובלה ההורית בתקופה זאת- כולן מהוות הזדמנות טובה ללמד את הילדים שמותר לדבר על הכל, שאתם יכולים להכיל גם שאלות קשות ופחדים שהם מבטאים, ושאתם שם כדי להרגיע לעזור ולכוון.

במציאות כאוטית ומשתנה כמו בישראל, היציבות היחידה שנוכל לתת להם היא היציבות ההורית שלנו.

אסנת חדייר גרתי‎ (אלבום פרטי)

** הכותבת היא פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער, מנהלת מרכז גרתי טיפול רגשי לילדים

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה