ילדות מתחת לחופה

למרות שהחוק אוסר על כך, בישראל עדיין מתקיימות מאות חתונות של קטינות מדי שנה, מהן בודדות מתקיימות בהיתר. מה אפשר לעשות כדי למגר תופעה בעייתית ומסוכנת זאת?

11/12/2017
ד''ר גלית שאול קבלו עדכונים מד''ר גלית
  • RSS

בשנות ה- 30' של המאה הקודמת, נישאה סבתי במרוקו בהיותה בת 14 שנים בלבד לסבי, שהיה בן 21 וילדותה נשללה ממנה. לצערי, המציאות בישראל בשנת 2017, בה גדלים ניניה ובני ניניה של אותה ילדה צעירה, אינה לגמרי שונה - נישואי הקטינות ממשיכים להתקיים באין גורם מסכל.

מדינת ישראל הצטרפה בשנת 2013 למדינות מערביות רבות כאשר קבעה בחקיקה נורמה משפטית ברורה האוסרת על נישואין לפני גיל 18. החקיקה המבורכת שיזמו חברי הכנסת דאז גילה גמליאל, יריב לוין, זהבה גלאון, חנין זועבי ואחרים, בסיוע מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, היוותה בשורה של ממש לכ -4,000 קטינות וגם קטינים, הנישאים בישראל מידי שנה. אותן קטינות נישאות מסיבות שונות הנעוצות בנורמות חברתיות, דתיות ותרבותיות של קבוצות מסוימות ובנסיבות כלכליות ואישיות של הקטינות ומשפחותיהן.

הספרות המקצועית עוסקת בשורה שלמה של השלכות קשות שתופעה זו גורמת לחייהן ולרווחתן של הקטינות ושל התא המשפחתי שלהן. בין היתר, מדובר בסיכויים גבוהים לגירושין וסיכון מוגבר לאלימות במשפחה, אימהות בלתי בשלה וסיכון של ממש לחיי הנערות והתינוקות, נזקים לאם ולעובר כגון מומים ותת משקל, פגיעה בעתיד הקטינות והגדלת הסיכוי לחיי עוני.

"מבין 772 מקרים עליהם דווח כנישואי קטינים, רק 46 זוגות נישאו בהיתר" (צילום: שאטרסטוק)

ניתן היה לחשוב כי המידע על ההשלכות הקשות כמו גם עמדת המחוקק הישראלי לפיה קטינים אינם כשירים לשתות אלכוהול, לעשן או לקבל החלטות משמעותיות כגון חתימה על חוזי מכר דירה והצבעה לבחירות בכנסת, דיים כדי להביא למיגור התופעה כליל - אך לא כך הוא.

בחודש מרס האחרון, הגישה הרשות לאוכלוסין והגירה דו"ח לוועדת חוקה חוק ומשפט המסכם את מספר הבקשות לרישום נישואי בוסר בישראל, כחלק מחובת הדיווח החלה עליה מתוקף חוק גיל הנישואין שתוקן ב- 2013. הדו"ח אישש את הערכות מרכז רקמן כי החוק לא נאכף דיו וכי אף לא נעשים מאמצים מספיקים בכדי לאכוף אותו. מבין 772 מקרים עליהם דווח כנישואי קטינים, רק 46 זוגות נישאו בהיתר. למרבה הצער, מקרים אלה אינם מייצגים את היקפה האמיתי של התופעה אלא רק את אותם זוגות שנרשמו בלשכת האוכלוסין.

התופעה מן הסתם גדולה בהרבה מכיוון שאין כל מידע של ממש לגבי יתר המקרים. יתרה מכך, אנו יודעים שהגופים השונים פועלים בחוסר תיאום וללא שיתוף במידע, וכי במרבית המקרים המדווחים כלל לא מוגש כתב אישום על ידי הפרקליטות ואף לא נפתחת חקירה כמתבקש, כך שהפוטנציאל ההרתעתי שקיים בחוק לא ממומש וההשלכות ברורות. המשמעות המקוממת העולה מכך היא שהמציאות החברתית-כלכלית-תרבותית בישראל ממשיכה לתמוך ולעודד את קיומן של נישואי קטינות.

feet1_634

כדרכם של חוקים, בחוק אין די. על מדינת ישראל להשקיע מאמצים ולהפכו לאפקטיבי. יש לפעול להקמת תכנית ממשלתית המשתפת את כלל הגורמים, כולל הקהילות עצמן והמערכת החינוכית, גורמי הרווחה והבריאות, תוך הפגנת אפס סובלנות כלפי מי שחיתן את בתו או סייע בחיתון קטינים ובכללם הגשת כתב אישום במקרים המתבקשים. יש להעלות את המודעות להשלכות נישואי הקטינות, לפעול למניעת התופעה ולעבוד במשותף כדי להשיג הצלחה במאבק.

הניסיון בעולם מוכיח כי תכניות למניעת נישואי קטינות, שעיקרן שילוב של אכיפת האיסור החוקי עם מהלכים קהילתיים כוללניים והצבת אלטרנטיבות שונות מקומיות ולאומיות, יש בהן כדי להביא לצמצום התופעה הקשה. אני קוראת לממשלת ישראל ליזום תכנית ממשלתית בין-משרדית למאבק בנושא ולהפסיק את סבלן של אלפי צעירות ומשפחות בישראל.

ד''ר גלית שאול

** ד"ר גלית שאול, מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, אוניברסיטת בר אילן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה