סיפור הצ'רנוביל שלי

"ביום למחרת אמא הלכה לעבודה. היא חזרה אחרי שעתיים. הפיזיקאים שעבדו איתה אמרו לה שלקחו ואטמו את כל מכשירי מדידת הזיהום". יאנה עברי נזכרת בימי אסון צ'רנוביל וכיצד התמודדה עם אובדן אביה

16/06/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: יאנה עברי

נולדתי בצ'רנוביץ אשר מרוחקת כ-600 קמ מצ'רנוביל. ביום הפיצוץ כולנו הלכנו לתהלוכה של הראשון למאי.ירד גשם. הוריי לא יכלו לא ללכת, למרות שכבר קיבלו טלפון מקרובי משפחה בישראל על פיצוץ אדיר. אי הופעה לאותה תהלוכה בקלות הייתה מסתיימת בפיטורים במקרה הטוב. זה סיפור על תום הילדות שלי.
ביום למחרת אמא הלכה לעבודה. אמא שלי, מתמטיקאית עבדה במעבדה פיזיקלית באוניברסיטת צ'רנוביץ. היא חזרה אחרי שעתיים. הפיזיקאים שעבדו איתה אמרו לה שלקחו ואטמו את כל מכשירי מדידת הזיהום אך לפני שהקגביסטים הגיעו הם הצליחו למדוד. על המדדים אתם יודעים. אמא חזרה הביתה, אמרו לה לשים מגבות רטובות על כל החלונות ולשטוף את הרצפה כל חצי שעה. כמובן שלא לחשוב על יציאה מהבית.

יאנה עברי צילום אלבום פרטי

למחרת סבתא שלי התקשרה. אמרה לאמא שהיא וסבא נוסעים לדאצ'ה והם רוצים לקחת אותי. אמא שלי צעקה, אסור לצאת מהבית. בתגובה סבתא הודיעה לה שהיא סתם דואגת, שהמערב מגזים הכל (ידעה שדודה של אמא התקשרה אלינו מישראל), ושאם היה מסוכן היו מודיעים בטלויזיה. יום לאחר הצעת הדאצ'ה רכבות הפסיקו לעצור בצ'רנוביץ. היציאות מהעיר נחסמו. כל ילדי המפלגה, וילדי הפקידים הבכירים שהם בעצם גם ילדי מפלגה פונו מאוקראינה, מרביתם לרוסיה, חלקם לאוזבקסטן. רצו לשלוח אותי ואת אחי ואת בני הדודים לטשקנט אך כאמור כל היציאות חסומות. העיר מבצר.

אבא של יאנה עברי צילום אלבום פרטי

ספטמבר 1988

הבדיקות של אבא חזרו. היה המון רעש. היה בכי. היו שיחות מסתוריות בטלפון בעיקר. הכנות לנסיעה למוסקווה. בהתחלה לי לא אמרו כלום. לבסוף אמא אמרה לי שלאבא יש שחפת, בגלל זה הוא כל הזמן משתעל. הבדיקות הראו גרורות בריאות, גידול בכבד וגרורות במעי הגס.
אני בת הכמעט 8 בטוחה שלאבא שחפת מתחילה לעבור בית מרקחת אחד אחרי השני לשאול אם יש תרופה לשחפת.
באוקטובר ההורים נסעו למוסקווה. אני נשארת עם סבא וסבתא בצ'רנוביץ. לאחר חודש בצ'רנוביץ מתחילה אלפציה-התקרחות. ילדים מתעוררים בבוקר כשכל שיערם על הכרית. בחלק מהמקרים הנשירה הייתה פחות אגרסיבית. אצלי נשרו מעט שיערות . הגעתי לבית ספר וראיתי סביבי ילדים קירחים. באגצות הברית אמרו שיכולים לעזור עם טיפול על מנת להפסיק את ההתקרחות אבל צריכים את מדדי הקרינה המדויקים. השלטונות סירבו לספק מידע זה וילדים אך לא רק המשיכו להתקרח.

יאנה עברי צילום אלבום פרטי

בהלה הגיעה ממוסקןוה. אמא שלי אמרה או שאני יוצאת או שמחר תביאו אותה למוסקווה. אך הותירו רק רכבת אחת בשבוע מצ'רנוביץ למוסקווה. בזמן שחיכינו העיר הפכה לעיר רפאים, כל מי שיכל ברח. הרופאים במוסקוה קבעו שהגידול של אבא נבע מהגשם אחרי הפיצוץ בצ'רנוביל. ב-1991 שנה אחרי העלייה לישראל אבא שלי נפטר מסרטן. חלק ניכר מבני גילי אשר למדו איתי בשכבה בצ'רנוביץ חלו בסרטן. חלקם כבר לא איתנו. בני כיתתם של הורי נקטפו אחד אחר השני.

סיפורה של עיר

** הכותבת, יאנה עברי, העלתה את הסטטוס במקור בדף הפייסבוק האישי שלה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה