ביקורת הסרט "בוקר טוב ילד"

במרכז הסרט עומד עומרי, חייל שמאושפז במצב אנוש אחרי ניתוח מוח מורכב. מצבו דוחק את הוריו ואחותו לקצה ההתמודדות נוכח אובדן מה שלא ישוב ונוכח ההסתגלות למצב החדש

28/03/2019
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

מעטים הם הסרטים שנבנים על בסיס דיאלוגים דינמיים שסגורים בלוקיישן אחד וכזה הוא סרטו של שרון זיו בוקר טוב ילד, בכך כוחו ושם ייחודו של הסרט, שמצליח לכווץ את הסיפור למקום קריטי וטרגי, ממנו נחלצות הדמויות לקונפליקטים שנשזרים בנרטיביות העלילה, תוך לכידת שלושת האחדויות - מקום, זמן ועלילה, למעט סצנת הסיום, שיוצאת החוצה, ומקפלת בתוכה את המעבר אל הלא נודע. כצופים, אנחנו לא מכירים את הדמויות מחוץ לאחדויות אלו שנשמרות מפריים לפריים. האפקט מורגש, באופן בו נכנס הצופה לתוך הסיפור ומרגיש נוכח-נפקד, בזירת ההתרחשות, שמלווה בסערה רגשית מטלטלת כבר משוט הפתיחה.

עומרי המאושפז במצב אנוש, עם אמו, נעמי (באדיבות טרנספקס)

מערכת יחסים משפחתית נרקמת נוכח סיטואציה בלתי אפשרית, קריטית, קונקרטית ולאומית כאחד, בבוקר טוב ילד, שבמרכזו עומרי (אביב אלקבץ) - חייל צנחנים שנפצע קשה ומאושפז במצב אנוש אחרי ניתוח מוח מורכב (כאן ניתן לציין את עבודת האיפור האמנותית והאמינה שיצרה מאיה גרסטל). המצב בו שרוי עומרי, דוחק את הגיבורים - הוריו דוד (שרון זיו), נעמי (קרן מור) ואחותו הגר (הדר ברוך), ל״קצה״ ההתמודדות. ההתמודדות היא נוכח אובדן מה שלא ישוב ונוכח ההסתגלות למצב החדש. משם מתעוררות סיטואציות משפחתיות ומערכות היחסים הזוגית וההורית נפתחות ומשם נפתח אשנב לקונפליקטים חדשים שנוכח הסיטואציה מקבלים גוון אחר, דינמי ומעורר רגשית. התוצאה היא דמויות ריאליסטיות עוצמתיות וכובשות לב, באישיותן ובאופני המבע הטבעיים שמתעלמים מהמבע האסתטי של הבימוי.

עומרי שוכב מחוסר הכרה, אבל קו התפר על ראשו מסמל את  קו התפר העדין הזה, שבין גוף לנפש, בין החי-מת, ושם נוצרת חקירה על הנוכח הרוחני, על המהות של האדם, שיוצאת מהמסה הגשמית. עומרי הוא העולם ומלואו של הסרט והדמויות שנכנסות ויוצאות מזירת ההתרחשות, מדברות אל או עליו ומייצרות וריאציה מעניינת של מונולוגים שהם חלק מדיאלוגים בצד אחד - נוכח אבל עם אינטרקציה לעוד צד, נסתר.

החיים נשפכים מבחוץ בדמות מבקרים מתחלפים (באדיבות טרנספקס)

בלוקיישן אחד - חדר בבית חולים - מערכות היחסים נתפרות כדיאלוגים, ששוזרים סיפור טרגי של קיומיות, איתה לצערנו, יכולות להזדהות משפחות רבות בישראל, שבנם נפצע במסגרת פעולות הלחימה של צה״ל. ההקרבה והקורבן, עליה משלמת המשפחה, הן הליבה של הסרט. התאורה מצליחה לפתוח את הלוקיישן ולהעניק לה זוויות וצורות תאטרליות, פוזיציות שמעמידות את הדמויות ברצף נע של תאורה משתנה שמבטאת ניואנסים של מצבים רגשיים דינמיים. מול מערכת רפואית לקונית וציבורית ממוסדת, ניצבת משפחה עם שבר עמוק בשגרה מול תהום אי הוודאות שנפערה בחייהם, משפחה שהעתיקה את החזית המשפחתית לשדה קטן של צבעי בית חולים שהירוק עד בו, סטטי וגווע. בתוך הסיטואציה של השבר, מתגלות אפיזודות של ווידוי, ולתוכה נשפכים החיים מבחוץ, בדמות מבקרים מתחלפים.

הסרט עוקב אחרי שיקומו של עומרי, מנקודת התצפית של האל חזור. תפקיד האם בגילומה המשובח של קרן מור, מצליח להביא גוון נוסף של אחריות ודינמיקה הורית. החייל הוא הילד, הוא הילד של אבא ואמא והמסירות של דוד האב, יוצרים דמות עגולה שהשינויים המתחוללים בה, נצמדים לתהליך השיקום של הבן, כשהמסגרת המשפחתית מעתיקה עצמה לחדר צר. החובה המשפחתית שמתלכדת סביב הסיטואציה וההירתמות המשותפת, להביא לפריצת דרך במצבו של עומרי, יוצאת מהקונקרטי והופכת כל פעולה קטנה של עומרי למשמעותית, מלחיצת יד ועד פקיחת עיניים. הפריימים הסגורים מייצרים רפלקציה של זיכרון נוסטלגי ותקווה.

החובה המשפחתית מתלכדת סביב הסיטואציה וההירתמות המשותפת (באדיבות טרנספקס)

״זה לא רק עומרי מטופל, אנחנו כולנו בעצם מטופלים״ אומרת הגר אחותו ובכך מסכמת את תחושת הגורל המשותף. בשלב מסוים, מול הרופא, אומרת האם: ״למה כל פעם יש לי את התחושה הזו שהוא איתנו ואז הוא הולך? ולפעמים אני מרגישה שהוא איתי ואז הוא שוקע״ ובכך מסכמת גם את התחושה של הצופה, שמגיב אף הוא כך לדרמה, פעם נלפת אליה ופעם מאבד אחיזה בה, אך הדמויות עצמן לוכדות אותו לחוויית צפייה נוכחת וכואבת.

לסיכום, בוקר טוב ילד מאתגר בתפיסות הז׳אנר שלו ובאופן בו הוא מצליח לספר סיפור משפחתי על מציאות מורכבת.

כוכבים - 4 סרט שמצליח לשקף את האינטימי בלאומי.

מרלנה - עובר בענק בזכות דמותה האימהית המדויקת וכובשת הלב של נעמי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה