אם אתם רואים מישהו שונה מכם, תהיו שחר

שחר הוא ילד מיוחד מאוד, בעל לב טהור ונאמן לעצמו ולפעמים הוא גם שונה וכשמכאיבים לו אימא שלו מנסה למצוא את המילים הנכונות שיחליקו את הכאב

22/02/2018
אתילי רז קבלו עדכונים מאתילי
  • בדואר
  • RSS

התפרסם לראשונה בפרופיל הפייסבוק של אתילי רז

אתילי רז, אמא של שחר (אלבום פרטי)

 

זה שחר. שחר הוא ילד מיוחד מאוד

מה מיוחד בו?

הוא בעל לב טהור, הוא נאמן לעצמו ב 100%. לפעמים אני מקנאה בשחר.

שחר הוא ילד מואר, כזה שרואה כאבים של אחרים, ורץ לעזור, כזה שאוהב לחבק ולהתחבק בלי סוף, כזה שנותן מעצמו באהבה בלי לחשבן, מצחיק ממש, חכם בטירוף יצירתי ומוכשר, ומעופף עד שצריך למשוך אותו עם חוט למטה.

אני לא אובייקטיבית, זה נכון, אבל אלו לא רק המילים שלי.

שחר גם לפעמים שונה, הוא לא משחק משחקי מלחמה ושודדים, הוא לא מכה, מחזיר, או מפריע (חוץ מלאחים שלו - כי זה בכללי המשפחה ;) )

כשהיה קטן אהב מאוד ללבוש את השמלות של אחותו והוא שמע הרבה- 'הוא יפה כמו בת' 'אולי תוריד את השמלה' 'בוא תלבש משהו אחר' ואני שמעתי - 'את לא פוחדת שהו יהיה גיי' 'בעלי בחיים לא היה נותן לו ללכת ככה'

היו לו תלתלים נפלאים שגידל עד גיל 4+ והוא שמע הרבה - 'מתי תסתפר?' 'זה כבר מספיק ארוך' 'לא מפריע לך בעיניים?' ואני שמעתי - 'הוא כבר עבר את גיל 3' 'די, זה כבר לא מתאים..' 'חושבים שהוא בת' והוא החליט להסתפר כי הסביבה רמזה שזה יותר מתאים לבנים.

והשנה, בגיל 7 הוא בינתיים החליט לא להסתפר שוב, אז השיער גדל. והוא החליט ללכת עם קוקיות. הוא עושה אותן לעצמו.

לסביבה שוב קשה. הם לא מצליחים לעכל. כשבכיתה צחקו, אז המורה ביקשה ממנו להוריד כי זה מפריע למהלך התקין של הכיתה (לא להתלהם בבקשה, זה טופל בעדינות והכל בסדר).

שחר עם הקוקיות שעשה בעצמו (אלבום פרטי)

אבל היום כנראה היה קש ששבר את הלב הקטן שלו.

הוא בסך הכל היה בתור לנדנדה, עם שתי קוקיות חמודות, כי היה לו חם. הוא הגיע אליי, והתחבק איתי. שאלתי מה נשמע? הוא אמר בסדר. עצר. וחשב. בעצם, לא הכל בסדר. ואז הוא סיפר - שילדות גדולות יותר, ראו אותו וצחקו עליו. הם אמרו לו בן-בת וגיל וגילה, ללא הפסקה ועוד... (זה לא שקיללו אותו, נכון? וזה מן 'צחוקים' של ילדים).

אבל הבכי, הבכי היה קורע לב. אמא הן צחקו עליי. הן ממש צחקו עליי. את יודעת איזה לא נעים זה שצוחקים עלייך (האמת, שכן אהוב שלי).

ואני מחבקת, חזק חזק, כדי שחלק מהכאב יעבור אליי ואעזור לו לשאת אותו, ולהקל מעט על הלב הטהור הזה.

'אתה יודע, לפעמים כשאנשים לא יודעים להתמודד עם מה שהם רואים, אז הם צוחקים על אנשים ששונים מהם'.

'למה? אני אף פעם לא חשבתי לעשות דבר כזה, לצחוק על מישהו'

'כי אתה כולך לב ענקי'.

ואני מנסה למצוא את המילים הנכונות, אלה שיחליקו את הכאב , יישרו את הפגיעה, וימנעו מצלקת להיצרב לו לעד.

ואני מנסה כך, וכך, אבל הוא עונה לי על הכל - אבל אמא... אבל אמא...

ואני מבינה, שעכשיו תורי לשתוק - שנהרות הבכי פשוט צריכים לזרום. והסכר נפרץ, ואנחנו יושבים מחובקים, וכתפי כבר רטובה מהדמעות שעוד ממשיכות לרדת, ואוזני קרויה לייבבות, וליבי נכמר על ליבו הקטן.

והתסכול הזה, של אמא שעכשיו פגעו בבן שלה, יושב ולא מרפה. ואני שואלת את נויה מה הם עשו כשזה קרה. אז היא אומרת שהיא השתתקה. וזה מעצבן אותי, כי הייתי רוצה שהם יידעו להגן על עצמם, וגם אחד על השני. ואני כועסת על עצמי שלא הייתי שם, ואולי לא נתתי להם מספיק כלים להתמודד...

ואז אני שואלת את שחר, מה הוא עשה היום, ואנחנו בודקים שהיום-

1. הוא שתק

2. הוא דיבר רק עם נויה

3. הוא אטם את האזניים

4. הוא בא לספר לי

5. הוא בא לבקש חיבוק

6. הוא בכה

ומה אפשר לעשות בפעם הבאה-ו אני מחכה כבר לאופציה שתגיע - לכעוס/לומר להן וכו'. אבל היא לא מגיעה. הוא מסתכל עליי ואומר לי - עשיתי את הדברים הנכונים. אם זה יקרה שוב, אני אבוא אלייך לחיבוק.

ואני נפעמת, מסתכלת עליו - ואומרת לו שאין דבר כזה נכון או לא, אלא מה נכון בשבילו באותו רגע. ושהוא יכול לבחור כל פעם מה שמתאים לו.

התסכול נשאר. אבל הלב שלי התרחב עוד עשרות מונים, כי אני מבינה שהוא באמת התנהג כמו שחר - והיה נאמן לעצמו גם בדרך התגובה והפעולה.

ואני, הולכת לחשוב איך להמשיך ולחזק אותו, כי לבבות כאלה ראוי שיישמרו ויהיו מופת לסביבה.

 אז אם אתם רואים מישהו שונה ממכם, אפילו ממש בקטנה, תהיו שחר <3

 #הטקסט_נקרא_ואושר_עי_שחר

#מותר_ורצוי_לשתף




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה