הימים הנוראים של מירי רגב

מבלי לצפות בו, מירי רגב, תקפה את הסרט "ימים נוראים", שייצג את ישראל באוסקר ושמספר, מנקודת מבטו של יגאל עמיר, על השנה שקדמה לרצח. מתי יגמרו כבר הימים הנוראים בהם היא שרת התרבות שלנו?

23/09/2019
יסמין לוי קבלו עדכונים מיסמין
  • RSS

טקס פרסי אופיר, האוסקר הישראלי, נערך אתמול בצלו של טקס פרסי האמי בלוס אנג'לס אבל בשורה אחת חשובה יצאה משם: סרטו החשוב של ירון זילברמן, "ימים נוראים" המתחקה אחרי דמותו של יגאל עמיר עד לרצח רבין, הוא הזוכה בפרס סרט הדרמה הטוב ביותר וייצג את ישראל בקטגוריית הסרט הזר בטקס האוסקר. הבשורה לא עברה בשקט, כצפוי, וכבר שרת התרבות מירי רגב יצאה נגד זכייתו, מבלי לראות אותו, חלילה. "יגאל עמיר הוא רוצח שירה קליע בלב האומה ועשה את החמור מכל - רצח ראש ממשלה במדינה דמוקרטית", מסרה בהודעה לתקשורת מיד עם היוודע דבר הזכייה. "אין מקום לסרט שמנסה להבין אותו ואת מניעיו ואין מקום לסרט שמרמז, או מאשים, גורמים אחרים במעשה השפל שהוא עשה. היוצרים לא החמיצו הזדמנות ליחס לראש הממשלה בנימין נתניהו חלק במסע ההסתה, דבר שהוא סילוף, עיוות והטעיה של הציבור ומנותק לחלוטין מהעובדות".

מתוך: "ימים נוראים"- באדיבות סרטי יונייטד קינג

אמנם רגב היא הקוריוז של שלטון נתניהו, הבדיחה שהתפלקה לתוך חיינו וכמו שבאה, כך היא תלך אבל לא יעלה על הדעת ששרת תרבות בישראל תשפוט יצירה מבלי לצפות בה בכלל. אם רגב הייתה פולטת את הדעה הלא מלומדת שלה כמעריצה לקקנית של נתניהו או כסתם אזרחית בהתקף פאתוס לאומי, ניחא. אבל אם היא לא מסוגלת למצוא זמן על מנת לצפות בסרט במו עיניה, שלא תמצא זמן להתבטא נגדו בתקשורת.

מתוך: "ימים נוראים"- באדיבות סרטי יונייטד קינג

הג'וב של שרת תרבות גדול עליה, את זה ידענו מזמן אבל כמה אפשר לצאת מגוחכים? אם היא חשבה שיצאה אסרטיבית ואוהבת ישראל אז היא לא. אנשים כמוה רק מעודדים את השיח השטוח, המתלהם, הקלישאתי והצר. במקום שהיה לנו שרת תרבות מעודדת דיון אינטליגנטי, קיבלנו את רגב שלא מפסיקה להתחנף לנתניהו גם על חשבון היוצרים. ספק רב אם הנאמנות העיוורת שלה מרשים בכלל את נתניהו. הרי, ראינו כמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי לנסות לזכות בתקשורת אוהדת. נתניהו רוצה את מה שאינו יכול להשיג: את הערצת האליטות.

הסרט, שאת תסריטו כתב זילברמן עם רון לשם, שלא טרחה לראות, צולל לתוך מוחו של יגאל עמיר (יהודה נהרי הלוי), במשך שנה שלמה, עד שלחץ על ההדק וירה ברבין הוא אחד המשובחים שיצאו מפה ואני יודעת זאת כי טרחתי לראות ורק אז להחליט. הסרט מתעמק במניעיו של עמיר, משרטט את סביבתו ואת האופן בו גדל והתחנך, שם דגש על הוריו ועל תהליך שטיפת המוח שעבר עמיר מול הרבנים. הסרט אינו מצדיק בשום פנים ואופן את רצח רבין, הוא כן מנסה לעגל את דמותו של עמיר, שנותרה במובנים רבים, שטוחה וחד ממדית בתודעה הקולקטיבית. הסרט, בניגוד להאשמותיה של רגב, אינו עושה עיוות או סילוף אלא משלב את חומרי הארכיון של אותה תקופה באופן אמין ומרשים למדי ומביא לנו תמונת מצב היסטורית. האירוניה הגיעה לשיאה כשרואים את נתניהו מתפייט על האיום להרס הדמוקרטיה. אותה דמוקרטיה שהוא כמעט ריסק.

מירי רגב (צילום מסך)

אל תתבלבלו. הימים הנוראים של 1995 לא עזבו אותנו כליל. בניגוד ללילה הנוראי ההוא בנובמבר, בו עם ישראל איבד ראש ממשלה שוחר שלום ותקווה, ב-2019 יש ניצוץ של אור, שעשוי לשטוף את הימים הנוראים שהיו כאן בשנים האחרונות תחת הנהגתו של נתניהו. ימים שקידמו שיסוי ופילוג, גזענות ובורות, חשכה ואטימות, השתלת זרעי שנאה ושיח אלים ונחות, אותם הנחיל בנימין נתניהו, נציגיו, שריו ובנו יאיר ברשתות החברתיות. רגב, שמהדהדת את הערצתה לנתניהו כמו כלבלב מזדנב, לא מסוגלת לראות שהקיסר שלה מבלפור גמור, מרוסק ושאחריו יקום שחר חדש. רגב, ידועה כמי שקמה ומצייצת נגד כל יצירה ישראלית ביקורתית. בעבר רגב יצאה גם נגד הסרט "לאה צמל עורכת הדין", שזכה בפרס דוקאביב (בספק אם אותו ראתה), טוענת כעת כי האקדמיה הישראלית לקולנוע צריכה לעשות חשבון נפש בעקבות הזכייה. לא פחות.

מתוך: "ימים נוראים"- באדיבות סרטי יונייטד קינג

רגב, היחידה שצריכה לעשות חשבון נפש פה זו את. אינך תורמת לתרבות, אינך מעודדת חשיבה ליברלית, אינך תומכת ביצירות שאינך מסכימה איתן. התרבות בישראל לא אמורה לשקף רק את עמדותיך הפוליטיות. היא אמורה לתת מענה וביטוי רחב לכל הקהלים. דווקא עכשיו, כשעומדים בפתח ימים טובים יותר, היה מוטב שתביני כי הרוח נושבת למחוזות אופטימיים, סבלניים ודמוקרטיים יותר. ואת תהי לא יותר מזיכרון טרגי-קומי שלא ידענו לאיזו קטגוריה לשייך.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה