חוזרות למחוזות הילדות

תערוכת הבוגרים של המרכז האקדמי ויצו חיפה מעניקה לצופים הצצה לחוויות ילדות אישיות של סטודנטיות, תוך חשיפה של תהליכים לחיפוש זהות עצמית בתוך החברה הישראלית, כחלק ממנה וכמהגרים אליה

29/07/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

הסטודנטיות של המרכז האקדמי ויצו חיפה שמו לעצמן מטרה ברורה באמצעות תערוכת הבוגרים להעביר מסרים אקטיביסטיים ולתרום לשיח הפוליטי והחברתי בו הם חיים, בעיר חיפה ובחברה הישראלית. כל אחת בדרכה הייחודית משתפת את הקהל בביקורת או חוויה אישית, שמקורן בחקר של נושאים אקולוגיים, חברתיים, פוליטיים, סביבתיים ולאומיים, אשר נוגעים בכל אחת מאיתנו. התערוכה וכך גם העבודות מורכבות מדיסציפלינות רבות, המשקפות את מורכבות הנושאים.

סטודנטיות רבות בחרו לשתף בחוויות ילדות אישיות ואינטימיות, אשר עיצבו את אישיותן היום, כבוגרות ולחשוף תהליכים של חיפוש זהותן, כישראליות וכמהגרות לישראל. תהליך היצירה מעניק להן כלי תרפי להתמודד עם אותן חוויות ותהליכים, המלווים אותן לאורך החיים וכאומניות צעירות.

עדי בן-יוסף, מהמחלקה לתקשורת חזותית עוסקת בעבודתה "זמן-מרחב" במושג הזמן כפי שנתפש עבור ילדים, כאוקיינוס-אינסופי, לא עיקבי, תמיד בתנועה ובתוכו צפים איים של זיכרונות. בעבודה היא עיבדה מאגר שלם של זיכרונות מילדותה, שאותם היא לא הצליחה למדוד, לתארך או למקם על ציר זמן. את הרגעים מילדותה היא בחרה להציג באיורים ולהעניק לצופים הצצה לעולמה הפנימי, תוך ניסיון לתפוס את כל רצף התמשכות הזיכרון, באיור אחד בודד.

(קרדיט: עדי בן יוסף מהמחלקה לתקשורת חזותית ויצו חיפה)

לוטם חממה, סטודנטית מהמחלקה לאדריכלות לקחה את נושא עבודת הגמר שלה כשליחות לחזור אל השכונה בה גדלה, לנוף ילדותה, במטרה לשפר אותה. בעבודתה עוסקת בשכונה ה' בבאר שבע כאב טיפוס לניסוי אדריכלי בהתיישבות בנגב, ודנה בתכנון הקולקטיבי שאופייני לה אל מול תכנון עבור האינדיבידואל- התושבים. לוטם גדלה בשיכון הבנוי כבלוק שקיים ערכי קהילה וקיימות וכיום הצורה של המבנה נותר כמונומנט בודד, ארוך ונחלש אשר מי שחי בו כיום מתגורר שם באופן זמני (מרכז קליטה). כיום לאחר כמעט 70 שנה מאז נבנה. העולם השתנה בהיבטים רבים, חברתיים, כלכליים, דמוגרפיים, אקלימיים ותרבותיים. האידיאולוגיה שלנו השתנתה אך תכנון הערים שלנו ודפוסי המגורים נשארו באותה הגישה. בפרויקט זה לאחר חקירה היסטורית וניתוח מעמיק של כל השינויים שחלו עלינו, בכל היבטי החיים, לוטם מביעה עמדה אישית- כיצד היא רואה את העיר ודפוס המגורים שיהיה נכון לעכשיו ויכין את התשתית לעתיד. הפרויקט מבקש להתאים ולתכנן את המבנה נכון לתפיסה האידיאולוגית כיום בו האדם במרכז וחופשי לבחור לעצמו את הדרך וסביבת המגורים שלו, תוך התייחסות לשינויים שיחולו עלינו ולהיבטים האקלימיים בנגב. הנ"ל יעשה באמצעות הפיכת מבנה בלוק רבע הק"מ למבנה בעל פונקציות ציבוריות ותכנון חדש בשטחים הריקים סביבו. באופן שמשפר את מרחב השכונה ומשנה את היחסים הישנים בין בלוק רבע הק"מ לשיכון השטיח.

(קרדיט: לוטם חממה - מחלקת אדריכלות המרכז האקדמי ויצו חיפה)

מזל רייבלט, מהמחלקה לתקשורת חזותית, חושפת בעבודת הגמר שלה "מהגרת" את חווית הילדות האישית שלה. הוריה של מזל עלו מברית המועצות בתחילת שנות ה 90, היא נולדה בארץ, יש לי שם ישראלי והיא גדלה עם חברים ישראלים ולמרות זאת, במשך שנים רבות הרגישה כמי שהיגרה לכאן. הפרויקט עוסק בחוויית ״ההגירה״ שלה, במושג זהות והניסיון למצוא את עצמה בתוך המורכבות שבשילוב שתי תרבויות. העבודה מעוצבת כספר, בו היא מנהלת דיאלוג עם המוצא הרוסי שלה, דרך הבושה וההסתרה שלו, הניסיון להיות ישראלית ולבסוף הקבלה העצמית ותחושת הגאווה.

קרדיט: מזל רייבלט המחלקה לתקשורת חזותית - המרכז האקדמי ויצו חיפה)

יסמין זועבי בוגרת המחלקה לאדריכלות, חזרה לכפר הערבי בו גדלה, כפר נין וחקרה כיצד החברה הערבית מאופיינת ביחסי הקהילה והחיים החברתיים אשר מהווים חלק גדול מתרבות החיים בכפר במרחב זה. בעבר יחסים אלה התבטאו בקשר בין משפחות וחמולות כאשר המרחב הכפרי ביטא את היחסים עם מרחבים ייעודיים – מרחבי תרבות. המרחב הציבורי בכפר הערבי שימש כבמה לביטוי תרבות זו, והתקיים בתוך הגרעין הכפרי, דבר שחיזק את הקשר החברתי בין אנשי הכפר. כיום, המרחב הציבורי התמוסס בתוך המרקם הכפרי, לכן החברה הערבית אינה מקיימת את התרבות שלה מהסיבה של היעלמות המרחב הציבורי. הפרויקט של יסמין עוסק ביצירת מרחב ציבורי חדש בכפר הערבי, אשר מחזיר לכפר את יחסי הקהילה ומציע במה חדשה לביטוי התרבות הערבית, תוך שימוש בכלים אדריכליים חדשים המתבססים על אדריכלות ערבית, במטרה לייצור מודל חדש לכפר הערבי אשר מתמודד עם המוגבלויות של המרחב הציבורי בכפר.

(קרדיט: יסמין זועבי מחלקת אדריכלות ויצו חיפה)

אדווה צלאח, מהמחלקה לתקשורת חזותית חוקרת בעבודתה "הדגל" את הזהות של כולנו, הישראלים. לטענתה, שיטוט במרחב הציבורי מגלה כי השימוש בדגל ישראל רצוף בחוסר עקביות חזותי. היחס הרשלני-לעתים במה שמהווה "לוגו" המדינה אינו עולה בקנה אחד עם הגאווה הלאומית שתליית דגל מייצגת. בעבודתה, אדווה חוקרת באופן חזותי את דגל ישראל, ומתבססת על סעיפים הנהוגים בספר מותג.  היא מציגה ספר מותג-מחקרי, בו הנחיות וסטנדרטים גרפיים לשימוש בדגל המדינה, וכן ניסויים שערכה בנושא.

(קרדיט: אדווה צלאח - תקשורת חזותית ויצו חיפה)

איימי קליק, סטודנטית במחלקה לתקשורת חזותית יצרה עבודה בשם "לאצ'ה" שמאחוריה מסתתר סיפור אישי שמרכיב את זהותה וזהות משפחתה. לפני כשלושים שנה סבתה כתבה ספר המתעד את קורות חייה החל מילדותה בפולין, חוויותיה בשואה, עלייתה לארץ והקמת משפחתה בקיבוץ חולתה. באוקטובר 2018 נפטרה סבתה- לאה מילר, שכונתה לאצ׳ה, כחודש לפני יום הולדתה ה- 93. בזמן השבעה מצאה איימי אצלה בארון אוסף ממחטות בד גדול,

עליהם היא החליטה לאייר ולרקום קטעים נבחרים מתוך הספר. הפרויקט הזה וכל מה שהביא איתו, מוקדשים לסבתה ולזכרה, למשפחה שלה ולדורות הבאים.

(קרדיט: איימי גליק בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בויצו חיפה)

 

לראשונה מאז הקמתו, תערוכת הבוגרים השנה יוצאת מגבולות המרכז האקדמי ויצו חיפה, ותוצג בחללי תצוגה מוזיאוני בפירמידה - מרכז לאמנות עכשווית בחיפה, המשמש כפורום ציבורי, המהדהד באורח דינמי את זיכרון העבר עם הפנים לעתיד. בנוסף, לראשונה ארבעת מחלקות העיצוב יציגו יחד בחללים משותפים. מבקרי התערוכה ייהנו מתערוכה המשלבת בחלל אחד מגוון פרויקטים, דיסציפלינות, חומרים, מדיות, דימויים ונושאים.

 

תערוכת הבוגרים של המרכז האקדמי ויצו חיפה 2019

 

ערב פתיחה חגיגי: 23.7.19 / נעילה: מוצ"ש 3.8.19

 

מחלקות מציגות: תקשורת חזותית | ארכיטקטורה | צילום | עיצוב אופנה

 

פירמידה - מרכז לאמנות עכשווית בחיפה:

 רחוב ואדי סאליב 30 חיפה

 

שעות פתיחה תערוכה

א-ה 10:00-20:00

ו'- 10:00-14:00

שבת- 10:00-22:00

הכניסה חופשית

פרטים נוספים באתר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה