סלונה » ויצו http://saloona.co.il סלונה Tue, 04 Aug 2020 12:30:13 +0000 he-IL hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.8 אתר הראל מתלבשת להצלחה http://saloona.co.il/blog/dress_success/ http://saloona.co.il/blog/dress_success/#comments Tue, 03 Mar 2020 15:34:22 +0000 http://saloona.co.il/?p=479349 מיזם "מתלבשות להצלחה" הוא פרי שיתוף פעולה של ויצו ו-H&M, שמטרתו לסייע לנשים שנמצאות מחוץ למעגל העבודה למעלה מחצי שנה, לחזור ולהשתלב במעגל התעסוקה, בתפקיד ההולם את כישוריהן.

במסגרת שיתוף הפעולה במיזם הארצי, נולדו ימי העצמה לנשים, במסגרתם קיבלו הנשים ייעוץ בנושא קריירה ומיתוג אישי וכן ייעוץ סטיילינג המותאם לראיונות עבודה.

בחלק הראשון של היום פוגשות הנשים שנבחרו לפרויקט יועצות קריירה ומנהלות משאבי אנוש בכירות שנרתמו למיזם בהתנדבות, ומקבלות ייעוץ אישי של הכנה לראיונות עבודה, בדיקת קורות חיים, ומיקוד תעסוקתי.

פרויקט מתלבשות להצלחה (צילום: יפית שאקלו)

בחלק השני של היום מתארחות הנשים בחנות של H&M, שם הן עוברות הדרכת סטיילינג ע"י הסטייליסטית שיר מיכאלי וסטייליסטים נוספים, שתורמים גם הם את שירותם למיזם בהתנדבות,. הנשים מקבלות טיפים כיצד להתלבש נכון לראיונות עבודה, בהתאם לנתוניהן האישיים ומקבלות מחברת H&M במתנה בגדים שהותאמו להן אישית בחנות.

אחרי שני אירועים מוצלחים שנערכו בתל אביב ובבאר שבע, החליטו ויצו ו-H&M לקיים אירוע שלישי בחיפה, לטובת תושבות הצפון. אתר הראל מבאר שבע, בת 31 נשואה ואם לילד בן שנה וחצי, השתתפה במפגש "מתלבשות להצלחה" שהתקיים בבאר שבע ומספרת על הקשיים במציאת עבודה ועל השינוי שעשה הפרויקט בחייה:

במרבית שנותיי, בעשור האחרון עבדתי עם בני נוער, התחנכתי וגדלתי בתנועת הצופים ותמיד היתה לי משיכה ועניין בעבודה עם בני נוער, בעיקר עבדתי במסגרות בלתי פורמאליות כמו למשל בפנימייה פוסט אשפוזית בשם "ביתנו", עבדתי במרכז חברתי בקיבוץ שובל, שם הדרכתי נערים ונערות במסגרת קיבוצית. יש לי תואר ראשון בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי ותעודת הוראה בגיאוגרפיה.

במשרה האחרונה עבדתי בפרויקט "פותחים עתיד", חברת בת של הסוכנות היהודית, שם הדרכתי קבוצה של 16 ילדים בני 10 (בתוך מסגרת בית ספרית) מרקע סוציו אקונומי נמוך. את הילדים בפרויקט מלווים הן פרטנית והן קבוצתית ב- 4 מעגלים – 1. אישי 2. חברתי. 3. לימודי. 4 משפחתי, כאשר גם ההורים מקבלים ליווי. את העבודה הזאת, שהיתה משרה זמנית, עזבתי לחופשת לידה ולא חזרתי.

אתר הראל (אלבום פרטי)

מאז, התראיינתי ביותר מ-15 מקומות עבודה ומרכזי הערכה על פני שנה וחודשיים, והיו לי מספר קשיים, במקומות רבים שאלו על הסטטוס שלי וכשהבינו שיש לי ילד קטן, שאלו אם יש לי רשת ביטחון שתסייע לי כשהילד יהיה חולה. קורות החיים שלי לא היו מנוסחים בצורה מספיק ברורה, מרשימה ומדויקת, אחרי מספר ראיונות הייתי ממש בסטרס כי לא הצלחתי לעבור ראיונות בהצלחה, הייתי בלחץ לצאת לעבוד, היה לי קשה גם כלכלית וגם התקשיתי להיות כל היום בבית. הלחץ הקרין החוצה בראיונות, הגעתי לסיטואציה שאני כבר לא מכירה ביכולות של עצמי, הביטחון העצמי שלי קרס, הרגשתי שאני לא מספיק טובה והאשמתי את עצמי, גם שמנתי לאחר הלידה, כך שהבגדים שהי לי פחות התאימו לי וסגנון הלבוש שלי השתנה כך שהיה פחות מזמין ומרשים.

 על פרויקט "מתלבשות להצלחה" שמעתי במקרה, דרך אימא שלי שהעבירה לי מייל עם כל הפרטים ושכנעה אותי ללכת. נרשמתי כדי לקבל עוד כלים והגעתי, למען האמת, עם אפס ציפיות.

פרויקט מתלבשות להצלחה (צילום: יפית שאקלו)

בפועל, הפרויקט היה חוויה מדהימה. בהרצאות קיבלתי הרבה מאוד כלים על איך להתראיין, מה לעשות ומה לא לעשות, יועצת הקריירה המדהימה, פסיכולוגית בהכשרתה, עברה על קורות החיים שלי עוד לפני המפגש והנחתה אותי איך לתקן אותם, ממש נתנה לי שיעורי בית לפני הפגישה האישית איתה ביום המפגש. הסטיילינג היה ממש כיפי ומפנק והסטייליסטית פתחה אותי לכיוונים חדשים.

לאחר מכן, הגעתי לראיון עבודה עם הבגדים שהתאימה לי הסטייליסטית. התקבלתי לתפקיד, אך הוא פחות התאים לי. בראיון העבודה השני הגעתי גם עם אותם בגדים והיום אני עובדת כמזכירה של שתי תכניות לימוד, אחת מהן היא תכנית שאני למדתי בה, תכנית שבילים במכללת קיי, מכללה לחינוך.

]]>
http://saloona.co.il/blog/dress_success/feed/ 0
בחירות 2020: איפה הנשים? http://saloona.co.il/blog/wharearethewomen/ http://saloona.co.il/blog/wharearethewomen/#comments Tue, 03 Mar 2020 15:21:26 +0000 http://saloona.co.il/?p=479137 מאת: עו"ד אבישג שחם חדד, מנהלת קשרי ממשל קידום מדיניות וחקיקה בויצו ישראל

על אף התהליכים המשמעותיים כמו מהפיכת #metoo ,העלייה המשמעותית במספר הנשים שהתמודדו וזכו בבחירות המוניציפאליות האחרונות והפגנת הנשים (והגברים) ב-4 בדצמבר 2018 למאבק באלימות נגד נשים, בשנים האחרונות ישנן פחות ופחות נשים בפוליטיקה ובתפקידים בכירים.

לכנסת ה-22 נבחרו 27 נשים, ולפי תוצאות הביניים, לכנסת ה-23 ייכנסו 30 נשים.

בשנה האחרונה, על שלושת הסבבים של הבחירות, חלה נסיגה מדאיגה מאוד בייצוג הנשים לכנסת. הרשימות מציגות פחות נשים, שנמצאות בעיקר במקומות לא אטרקטיביים.

בכל שלוש המפלגות הגדולות, הליכוד, כחול לבן והרשימה המשותפת, יש שתי נשים בלבד בעשירייה הפותחת. זה שתיים יותר מאשר ביהדות התורה ובש"ס. בישראל ביתנו - שלוש. בעבודה-גשר-מרצ אכן יש יותר: ארבע נשים, אבל בימינה השוויון בעשירייה מלא, חמש מעשר.

גם מעט השינויים שנעשו ברשימות מצביעים על העובדה שייצוג נשים לא נתפס כעניין חשוב במיוחד.

כך, למרות ייצוג הנשים הנמוך בשתי המפלגות הגדולות, בליכוד בחרו לשריין במקום ה-20 את גדי יברקן; וכחול לבן החליפו את יברקן במקום ה-33 באנדריי קוז'ינוב.

בישראל, שוויון מגדרי אינו שיקול אלקטורלי. אבישג שחם חדד (צילום: דין אהרוני)

במהלך 20 השנים האחרונות, מאז בחירות 1999, ראינו עלייה רציפה במספר הנשים בכנסת, אבל המגמה הזאת נעצרה בסבבי הבחירות של השנה האחרונה. וכל זה קורה מיד אחרי אחת משנות השיא של הפמיניזם בישראל.

כבר שנה שכמעט הכל תקוע, אין סדר יום למדינה, ואין כנסת וממשלה מתפקדות. וגם בימים כתיקונם תמיד נדרשו מאמצים ומאבקים כדי שנשים יהיו חלק באופן שאפילו קרוב לראוי, המצב הוא עדיין כזה, שבעולם שלנו אם אין קידום אקטיבי של נשים, התוצאה היא הידרדרות לאחור.

ההשוואה לעולם היא זאת שמראה שישראל במצב לא טוב. במדינות ה־ OECD יש שיפור מדהים בייצוג לנשים בפוליטיקה, ובשנת 2018 ישראל כמעט סגרה את הפער מולן. אבל אז ישראל נסוגה, בעוד ביתר מדינות ה־OECD  השיפור נמשך, וכך נוצר פער של קרוב ל־8 אחוזים.

כחלק מקמפיין הבחירות, מועמדים מבטיחים לציבור שיקימו ממשלות שוויוניות. כלומר, זה הופך לכוח ולמנוע אלקטורלי. צריך לומר ביושר שלמרבה הצער, בניגוד ללא מעט מדינות בעולם, בישראל זה כנראה עדיין לא שיקול מבחינת הציבור.

שאלתי את חברות הכנסת לשעבר מה עמדתן –

חה"כ לשעבר מירב בן ארי (כולנו) – "אני לא חושבת שהעיסוק בקידום נשים דחק אותנו החוצה. בסוף כל מפלגה עשתה את השיקולים שלה בבניית הרשימה לכנסת. אבל אין ספק שהנושא גורר הרבה פעמים ביקורת ציבורית אבל זה לא מה שהוציא אותנו מהכנסת.

אני ממליצה לנשים שיבחרו מחר לעסוק בכל  התחומים הקרובים לליבם, בכל מה שהן מאמינות, מחינוך, בטחון, רווחה ועוד אבל לא לשכוח שהן נשים וחלק מתפקידן הוא לדאוג גם לנשים אחרות."

מירב בן ארי (יחצ)

חכ"ל ד"ר עליזה לביא, יו"ר מרכז הרצל - "ציון יום האישה הבינלאומי השנה לא יהיה 'סיבה לגאווה', ולו רק כי נדחק בין הבחירות לפורים. התוצאה המסתמנת היא ירידה דרמטית בכוח הנשי בכנסת, המצטרפת להתדרדרות במעמד הנשים בישראל. האם נושאים של קידום נשים או שוויון נתפשים כמאיימים? האם העבודה הפרלמנטרית המאומצת בכנסות ה-19 וה-20 והבולטות שלה גובה מחיר? שאלות אלו ונוספות מחייבות דיון מעמיק אם חפצות חיים אנו. העבודה שהושגה חייבת להימשך. למדנו כבר לדעת שדריכה במקום היא הליכה אחורה. מברכת את חברות וחברי הכנסת ה-23 וקוראת להם לא להירתע ולהמשיך. אבוד של הון אנושי נשי זה אובדן לחברה ולא איזה טובה שעושים לנשים."

ח"כ ד"ר עליזה לביא (צילום: מרים צחי)

ח"כ ד"ר עליזה לביא (צילום: מרים צחי)

ייצוג נשים גבוה ואיכותי חשוב כדי שילדות ונערות יוכלו להסתכל על מוקדי קבלת החלטות ולראות שיש בהם נשים, ובכך לדמיין שם גם את עצמן ולשאוף לכך. וגם לא פחות מכך - חשוב לבחור נשים לכנסת ולממשלה כדי לקדם נושאים מהותיים עבור נשים, כגון, אלימות כנגד נשים, שוויון בשכר, הדרת נשים וכדומה.

לכן מיד אחרי הבחירות, המפלגות צריכות לוודא שיש נשים מרכזיות בצוותי המשא-ומתן, ולמינוי נשים לתפקידים בכירים במוקדי קבלת ההחלטות במשרדי הממשלה.

]]>
http://saloona.co.il/blog/wharearethewomen/feed/ 0
אלימות בעידן הטכנולוגי: "זו לא אהבה – זו אלימות" http://saloona.co.il/blog/not_love_violence/ http://saloona.co.il/blog/not_love_violence/#comments Mon, 25 Nov 2019 11:41:25 +0000 http://saloona.co.il/?p=471529 בסקר שערכה ויצו לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים השיבו כ-50% מהנשים שהן חוו לפחות סוג אחד של אלימות טכנולוגית מידי בני זוגן, כאשר בקרה למעלה ממחצית הנשים, האלימות הטכנולוגית מלווה בסוגים אחרים של אלימות.

הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של 500 נשים יהודיות בגילאי 20-60 ע"י סאפיו מחקר ופיתוח בע"מ וממצאיו חושפים את היקפיה הרחבים של תופעת האלימות הטכנולוגית, במסגרתה משתמשים בני זוג במגוון אמצעים טכנולוגיים כדי לשלוט, לעקוב ולפגוע באישה. יחד עם זאת משקף הסקר את הקושי לזהות את האמצעים הטכנולוגים הננקטים נגדן ולהגדירם כאלימות.

מן הסקר עולה כי 48ֵ% מכלל הנשים בישראל חוו סוג אחד או יותר של ביטוי אלימות טכנולוגית:

38% מהנשים מעידות כי בן הזוג נהג או נוהג בהווה לקרוא התכתבויות בטלפון או באי-מייל ללא ידיעתן או אישורן.

14% מהנשים חושדות שבן זוגן עוקב אחריהן באמצעות תוכנות מעקב בטלפון.

ל- 14% מהנשים פרץ בן הזוג לחשבון הבנק או לחשבונות מקוונים אחרים שלהן וביצע בהם פעולות ללא הרשאה וללא אישור.

אחת מתוך 10 נשים מצולמת או מוקלטת על ידי בן זוגן ללא ידיעתה וללא רשותה במצלמות נסתרות בבית, הפעלה מרחוק של הטלפון הנייד ועוד.

7% מהנשים מאוימות ע"י בני זוגן בהפצת תמונות או מידע אחר שעלול לגרום להן למבוכה או בושה.

רבקה נוימן, האלימות הטכנולוגית היא זירה חדשה (צילום: יחצ)

לדברי רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו, היות שהמרחב הטכנולוגי הינו זירה חדשה יחסית לאלימות כנגד נשים, עדיין רבים מהציבור וגורמי אכיפת החוק מתקשים לזהות אותה ולהגדירה כאלימות. נתון זה משתקף בסקר בתשובה של הנשים לשאלה "האם את סובלת מאלימות טכנולוגית". 1 מתוך 5 נשים העידו במפורש שהן סובלות מאלימות כזו, למרות שניתן להיווכח מתשובותיהן בהמשך הסקר שהיקפי התופעה רחבים יותר. בקרב נשים אלו עולה כי 40% ממקרי האלימות מופיעים מתוך מערכת היחסים ו-60% לקראת סיום הקשר או לאחריו, כתגובה לפרידה. 60% מאלו שחוות אלימות טכנולוגית סובלות גם מסוגי אלימות נוספים: רגשית (42%), פיזית (18%), כלכלית (18%).

אורה כורזים, יו"ר ויצו ישראל: "הטכנולוגיה המודרנית מעניקה לבן הזוג האלים מגוון הולך ומתרחב של דרכים לעקוב, לבודד, להתעלל ולשלוט בנשים באמצעות שימוש בכלים יומיומיים ובהשקעה מצומצמת של משאבים. כמעט ללא מאמץ הם יכולים להשיג גישה למכשירים האישיים, לחשבונות המקוונים של האישה ואפילו לצעצועים ולמכשירים של הילדים, כגון אייפד, אקס בוקס ופלייסטיישן. ככל שנשים תהינה מודעות לאפשרויות למעקב, פגיעה ושליטה עליהן, כך הן תוכלנה למנוע את השליטה והפגיעה בהן באמצעים אלו."

]]>
http://saloona.co.il/blog/not_love_violence/feed/ 0
מדינה באדום: קמפיין המודעות של ויצו http://saloona.co.il/blog/red_light_campaign/ http://saloona.co.il/blog/red_light_campaign/#comments Sun, 24 Nov 2019 19:46:31 +0000 http://saloona.co.il/?p=471458

]]>
http://saloona.co.il/blog/red_light_campaign/feed/ 0
אלימות במשפחה בעידן הדיגיטלי-טכנולוגי http://saloona.co.il/blog/digital_age_violence/ http://saloona.co.il/blog/digital_age_violence/#comments Thu, 21 Nov 2019 15:46:13 +0000 http://saloona.co.il/?p=471164 מאת: עו"ד ומגשרת שירי אורון, מומחית לדיני משפחה וייצוג נפגעות עבירה

עו"ד ומגשרת שירי אורון, מומחית לדיני משפחה וייצוג נפגעות עבירה (צילום: דודי ועקנין)

אלימות במשפחה הינה תופעה רחבת היקף, בעלת היבטים חברתיים נרחבים, כמו גם השלכות קשות והרסניות לקרבנות ולחברה בכללותה.

במחקרים רבים נמצא כי אין הגדרה אחת למונח אלימות במשפחה. עם זאת, החל משנות ה-90, הבינו חוקרים בתחום ואנשי מקצוע העוסקים בטיפול בתופעת אלימות במשפחה ונפגעיה, כי יש לפתח הגדרות ואפיונים לתופעה של אלימות במשפחה וכי ישנה חשיבות לסיווג לגילויי האלימות השונים לצורך מתן מענה מתאים לצרכים השונים של הנפגעות.

המשותף לכל צורות האלימות, פיזית, מינית, כלכלית ורגשית לסוגיה, הינה שכולן מהוות אמצעי שליטה על הקורבן. מתעללים יכולים לבחור בצורה אחת, שתיים או בכל צורות ההתעללות בו זמנית, כדי לכפות ולייצר שליטה על בן הזוג שלהם.

בעידן הטכנולוגי בו אנו מצויים, כאשר ההתפתחויות הטכנולוגיות מהירות וחוצות כל דמיון, עידן בו האינטרנט והרשתות החברתיות הפכו לחיים עצמם, הופכת הקידמה הטכנולוגית לזירה לפגיעה נוספת, זירה מורכבת להתמודדות ואלימה.

למרות העיסוק הנרחב בתופעת האלימות במשפחה, נראה כי התופעה אינה מצטמצמת. הן מהשטח והן מהאקדמיה, עולה כי אפשרויות השליטה של התוקפים בקרבנות, משתכללים, האלימות הופכת קשה יותר לזיהוי ודומה שעד שאנחנו לא שומעים על עוד מקרה רצח מזעזע, עוד דיווח בתקשורת בו נמסר כי "לא נמצאו סימנים מקדימים", לא מתחוורת התמונה החמורה במלואה. והתמונה חמורה וקשה. האלימות גואה, נשים משלמות מחיר יקר מנשוא, כשכלל המערכות אינן מצליחות להדביק את הפערים של הקידמה הטכנולוגית ונזקיה בכל הקשור לאלימות במשפחה.

נשים משלמות מחיר יקר מנשוא. אסתר אהרונוביץ, מיכל סלה, מריה טל (אלבום פרטי)

אלימות טכנולוגית, הינה למעשה עוד אמצעי ביטוי לאלימות רגשית, שהינה כשלעצמה אלימות קשה ביותר, בעלת היבטים אישיים וחברתיים נרחבים, אשר העדר הגדרה משפטית ברורה לגביה במדינות רבות בעולם כמו גם בישראל, מקשה על התמודדות ראויה עימה ומתן מענה לקרבנותיה.

האלימות הטכנולוגית אינה אלימות פיזית. היא נשענת על בסיס ההגדרה של אלימות רגשית, המכונה במגוון שמות (אלימות פסיכולוגית, התעללות רגשית ועוד). אלימות רגשית, מוגדרת כהתנהגות שטיבה בשיח מדכא ומבזה, תוקפנות פסיכולוגית הגורמת לתחושת השפלה ודחייה וכוללת איומים, השפלות, האשמה התנשאות קנאה איסורים שליטה והצרת צעדים. על פי מחקרים מדובר בצורת האלימות השכיחה ביותר. אלימות רגשית הינה מסוכנת, פוגענית, ואף נמצאה במחקרים כמנבאת פעמים רבות אלימות פיזית. מטיבה, אלימות רגשית קשה ביותר להוכחה. כאשר אלימות זו מושגת באמצעים טכנולוגיים, על אף שלכאורה ניתן לחשוב כי הדבר יקל על זיהוייה (יש לכאורה אמצעי הוכחה), בפועל לעיתים אף קשה יותר, להוכיח את קיומה. מכשירים ותוכנה - סמארטפונים, יישומים ניידים (אפליקציות), מערכות מיקום גלובאליות (GPS), קבוצות וואטסאפ משפחתיות/חברתיות ורשתות חברתיות שונות – הופכים ככלי מסלים ומגביר ההתעללות בידי תוקפים.

כלים טכנולוגיים הופכים לכלי מסלים ומגביר ההתעללות (צילום: שאטרסטוק / Mike Focus)

כך לדוגמה, מקרה של התקנת האזנות במקומות פרטיים ואינטימיים במצבים בהם אין כל צורך בהשגת מידע כזה לצורך הליכי גירושין (גם כשאין צורך במידע לעניין הוכחת הברחת רכוש או בגידה, אלא לצורך שליטה ומעקב אובססיבי על הנפגעת להטלת מורא עליה). מלבד החדירה הבוטה והגסה לפרטיות, פעמים רבות השימוש שנעשה במידע כנגד הנפגע/ת הינו קשה ובעל השלכות הרסניות. האדם שחדר לפרטיות בשימוש במכשירי הקלטה, יכול לאיים בהפצת חומרים אינטימיים ובכך לייצר שליטה על הקרבן ולסחוט אותו/ה. במסגרת הליכי גירושין, יכול מידע כזה לשמש אמצעי סחיטה בידי התוקף והמשתמש באמצעים אלו, כנגד הקרבן, לדוגמה- "אם לא תוותרי על רכוש אפיץ המידע בקרב מכרייך, אספר לילדים המשותפים.. אשפיל אותך מול.. אפגע במקום העבודה שלך.." על פניו, מאחר והאלימות רגשית עדיין אינה מוגדרת כעבירה פלילית בחוק העונשין, יכול בקלות אדם להשיג שליטה מאיימת ולהפעיל "טרור" על בן/ת זוגו בדרך של איומים על מידע משפיל או מביך שהשיג תוך פגיעה בפרטיות.

דרך נוספת, הינה התקנת תוכנות ריגול אחרי הדואר האלקטרוני של הקרבן. באמצעות לחיצת כפתור, "מולבשת" תוכנה שכאשר הקרבן תשיב למייל שקיבלה, תיפתח האפשרות לתוקף לעקוב אחר כל התנהלות הדואר האלקטרוני שלה. פעמים רבות קשה הדבר לזיהוי למי שאינו מומחה לתחום ואינו בקיא בשיטות הקיימות.

אלימות טכנולוגית יכולה להיות גם טקטיקה של אלימות כלכלית, לדוגמה כאשר באמצעים טכנולוגיים מוגבלת גישתה של נפגעת לאמצעי מחייה או מתבצעת שליטה מוחלטת על צעדיה, סמויה או גלויה, מצד התוקף.

השיטות משתכללות במקביל להתפתחות הטכנולוגית (צילום: שאטרסטוק / Sam Wordley)

מגוון דרכים נוספות קיימות כאשר השיטות משתכללות במקביל להתפתחות הטכנולוגית, תוך גרימת נזק בל יתואר לקרבנות- כך שימוש בהודעות וואטאפ/מייל/סמס מלחיצות או מאיימות ומחיקתן, הטמנת תכנת האזנה (בית חכם) על מכשיר נייד אשר מאפשר הקלטת המרחב של הנפגעת ושיחותיה ושימוש בתוכן השיחות באופן מאיים ומשפיל, השתלת מכשירי האזנה בבית ,השתלת תכנת מעקב על רכב עצמו (כמו איתוראן), שליחת אדם מתחזה לתוך בית של נפגעת באמתלה שמחפש דירה באזור ומצלם עבור מישהו שמעוניין לעקוב ולראות היכן ועם מי חיה הנפגעת, פריצה לחשבון פייסבוק, שליחת אדם לצלם ולעקוב אחרי נפגעת תוך שליחת מסרים אליה שיודע עליה פרטים כאלו אחרים ועוד ועוד. כאמור, המוטיב החוזר והמשותף הינו שליטה בקרבן, באופן שיותיר אותה מאוימת מתוך דחפים הרסניים ופוגעניים של התוקף. אף ריבוי האמצעים הטכנולוגיים שגם הם מתפתחים, לאיתור והוכחת מקרי אלימות, לא מאפשר בהכרח להתמודד עם הקושי בזיהוי התעללות, אשר כאמור פעמים רבות היא סמויה ונעשית בצורה "מתוחכמת שאינה מותירה "עקבות".

ישנן מספר עילות משפטיות מצומצם ביותר להתמודדות עם התופעה ובמרבית המקרים בהעדר ראיות ממשיות, גם כאשר הנפגעת אוזרת אומץ להתלונן ולפעול כנגד האלימות במשטרה או בבית משפט, כיום כמעט בלתי אפשרי לנפגעת לקבל מענה כלשהוא לאלימות המופעלת כלפיה. מלבד צווי הרחקה או מניעת הטרדה מאיימת במצבים מסוימים, אין לנפגעת הגנה משפטית או חברתית ראויה והיא נותרת בודדה במערכה.

התמקדות בנזקי הקרבנות בלבד, ללא ראיה כוללת רב מערכתית, לא תביא לפתרון לתופעה. לאור ריבוי ההיבטים החברתיים, ראוי כי האחריות של מכלול המערכות והרשויות, תהיה נתונה להכרה נרחבת וממוסדת בתופעה של אלימות רגשית אשר מתבצעת באופן הולך וגדל באמצעות אמצעים טכנולוגיים תוך הבנה כי עד שלא תוכר, לא נוכל למגר ולהוקיע את התופעה מתוכנו. מעגל האימה של אלימות במשפחה יתרחב, הנזקים יתעצמו ויחריפו וקרבנות נוספים יגבו מאיתנו.

]]>
http://saloona.co.il/blog/digital_age_violence/feed/ 0
פרויקט ''מתלבשות להצלחה'' חוזר http://saloona.co.il/blog/dressforsuccess/ http://saloona.co.il/blog/dressforsuccess/#comments Wed, 30 Oct 2019 13:02:02 +0000 http://saloona.co.il/?p=469465 בינואר האחרון פורסם שמייגן מרקל, הדוכסית מסאסקס נפגשה עם קבוצת נשים שמעורבות בפרוייקט באנגליה בשם "עבודה חכמה" (Smart Works) המכין נשים לקראת ראיונות עבודה, בספטמבר, עם שובה מחופשת הלידה, היא השיקה קולקציית קפסולה במסגרת הפרויקט.

מייגן מרקל משיקה את קולקציית Smart Works (צילום: -Max Mumby Indigo Getty Images)

ויצו ישראל, שמקדמת זכויות נשים והעצמתן באמצעות חקיקה, קידום מדיניות, קו ייעוץ, קורסים והכשרות זיהתה את חשיבות הנושא לשלב נשים לא מועסקות חזרה לשוק העבודה, מתוך הבנה שראיון עבודה זו סיטואציה מלחיצה, ואת אמורה להביא את עצמך לידי ביטוי בזמן קצוב ביותר. מדובר בסיטואציה חוצת מגזרים ועמדות, ולכן חשוב שתגיעי מוכנה, כשאת במיטבך, וזאת בכדי להגדיל את סיכוייך לזכות במשרה הנחשקת.

חלק בלתי נפרד מלבוא במיטבך זה מה תלבשי. "הבגד עושה את האדם" הוא אכן משפט שחוק, אבל אנחנו חיים בחברה בה לרושם ראשוני ולמראה חיצוני יש חשיבות רבה, ואם נשלב בין הכנה מתאימה לראיון עבודה לבין לבוש מתאים הביטחון העצמי שלנו וסיכויי ההצלחה להתקבל למשרה יעלו באופן משמעותי.

בהשראת הדוכסית הפשניסטה, שבחרה לקדם את נושא העצמת נשים והכוונתן לעצמאות כלכלית, בין יתר עיסוקיה הרבים, יזמנו בויצו ישראל את פרוייקט "מתלבשות להצלחה" בשיתוף פעולה ייחודי עם מותג האופנה הבינ"ל H&M, שמטרתו לסייע לנשים שנמצאות מחוץ לשוק העבודה מזה למעלה משנה, לחזור ולהשתלב בתפקיד ההולם את כישוריהן.

מפגש "מתלבשות להצלחה" (צילום: אנה ברדיבקוב)

במסגרת שיתוף הפעולה נולד יום העצמה לאותן נשים, במסגרתו יקבלו ייעוץ בנושא קריירה, מיתוג אישי, וייעוץ סטיילינג המותאם לראיונות עבודה, ומערכת בגדים מותאמת לראיון עבודה לכל משתתפת על פי ראיון העבודה אליו היא פונה מ- H&M, כל זאת ללא עלות למשתתפות!

לאור הצלחת המיזם שנערך לראשונה בתל אביב ביוני האחרון, לאחריו כמחצית מהנשים שהשתתפו השתלבו מחדש בשוק העבודה, החליטו ויצו ישראל ו- H&M לקיים מפגש נוסף שיתקיים היום בעופר גרנד קניון בבאר שבע, ומיועד לתושבות האזור.

אז מה צריך כדי להתלבש נכון לראיון עבודה? הנה לכן 10 טיפים חשובים מהסטייליסטית שיר מיכאלי 

1. לפני הכל - התלבשי נוח אחרת תמצאי את עצמך מתמקדת כל הראיון בלהרחיק את החולצה מהגוף או בכמה המכנסיים הדוקים בבטן או בנעליים הלוחצות במקום בראיון עצמו. נוח לא אומר פחות רשמי או "זרוק" אלא באמת שיהיה לך נוח בבגדים. בחרי פריטים במידה הנכונה לך ובדקי אותם גם בישיבה

2. בחרי בגדים בגוונים בהירים - הכוונה בעיקר לחלקים עליונים כמו: חולצה, ז'קט או שמלה. הסיבה לכך היא שלרוב ראיונות עבודה מתרחשים בשעות היום ולכן עדיף להגיע בלבוש בגוון בהיר שתואם לשעות אלו ומשדר רכות ונעימות. פריטים בצבעי אדום או שחור ובדים מבריקים ונוצצים פחות יתאימו לראיון שמתקיים ביום כי הם מתאימים יותר לאירוע או לשעות הערב. אפשר בהחלט לבחור בז'קט בצבע שחור או כחול נייבי ולשלב אותו עם חולצה בהירה כדי לאזן.

3.חולצה בהדפס "זכיר" (שזוכרים אותו) או בצבע מעט בולט - לרוב אני הכי בעד לבוש ללא הדפס ובצבעים "נצחיים" שניתן לשלב בלי סוף. אולם בראיון עבודה המצב קצת שונה, את רוצה להשאיר רושם ,לבדל את עצמך ושיזכרו אותך. יש יתרון בלבוש פריט אחד קצת מיוחד ו"זכיר" לראיון עבודה משום שמשהו מהתמונה הזו תיחרט בזיכרון של המראיינים והם ידעו לשייך אותה אליך. יחד עם זאת חשוב לבחור בחולצה/שמלה עם הדפס אך לא בז'קט כי אז אולי נבלוט מידי וגם לא כדאי (אלא אם כן מדובר בהדפס פסים עדין ממש או משובץ). בנוסף, חשוב שהדפס החולצה לא יהיה רועש מידי או בצבע חזק מידי. אפשר לבחור בהדפס פרחים, פסים, צורות עדינות או כל דבר שיהיה נעים לעין. אין ספק שיותר קל לזכור את הבחורה עם החולצה הסגלגלה היפה או עם חולצת הפרחים הקטנים מאשר עוד מישהי בחולצה לבנה ומכנסיים שחורים (אלא אם כן זו הדרישה). הדגש הוא לא להגזים אלא לשדר בעדינות, מתחת לפני השטח, דרך לזכור אותנו לטובה בעזרת הבגד.

4. אל תתחפשי - תהיי עצמך! - אין טעם להיות מישהי אחרת. גם אם יש לך סגנון מסוים ואולי אפילו מעט פרוע או צבעוני את לא חייבת להחביא אותו בראיון עבודה אלא לעשות את ההתאמה הנכונה למקצוע ולמעמד. האישיות שלך צריכה להישאר, הייתי אומרת אפילו חייבת. אם מדובר לדוגמה בלבוש פורמלי ובנאלי כמו חליפה מכופתרת, עדיין משהו בסטיילינג צריך להיות את - בין אם זה בנעליים, באביזרים או אפילו בשיער. חשוב שהאישיות שלך תבלוט החוצה, כמובן בטוב טעם בהתאם לדרישות התפקיד. זוהי עוד דרך עבור המראיינים להבין מי זאת הבחורה שיושבת מולם. אם תהיי את ,כמובן גם תרגישי הכי נוח וזה כבר מתחבר לנקודה הראשונה שלי.

המשתתפות מקבלות טיפים בסטיילינג (צילום: אנה ברדיבקוב)

5. הלבוש בראיון צריך להתאים לאופי העבודהאין צורך להתלבש בצורה רשמית מידי אם העבודה לא דורשת זאת. לא הייתי מגיעה לבושה בחליפה מכופתרת ועקבים אם אני רוצה להיות גננת, מעצבת מסחרית או מפיקה. אם יש לך מקצוע חופשי או אומנתי שדורש יצירתיות או קצת חשיבה מחוץ לקופסה, אל תפחדי להתלבש בהתאם, כל עוד הלבוש מייצג את האישיות שלך ואת המקצוע שלך. מצד שני אם מדובר בתפקיד רשמי חשוב להגיע לפי קוד הלבוש הנהוג ולא בשמלה קצרה וסניקרס .

6.לא חשוף מידי - ראיון עבודה הוא מעמד רשמי ומכבד ולכן חשוב לכבד את עצמנו ואת מי שיושב מולנו בלבוש מתאים. לא לבוא עם מחשופים גדולים מידי או חצאיות קצרות מידי. אני לא אומרת שיש להגיע בלבוש צנוע אם זו לא צורת הלבוש שלך, אבל את רוצה שיתמקדו בך, ביכולות שלך ובמה שיש לך להגיד ללא התעסקות בלבוש שלך. לכן כדאי להימנע ממה שעלול להרגיש לך חשוף מידי או לא מתאים.

7.אל תתאמצי מדי - את לא רוצה שירגישו את הזיעה מהמאמץ שלך "לעשות רושם". כן, את רוצה לעשות רושם טוב אבל, לא צריך לתת למראיינים מולך את הרגשה שעמלת על ההתארגנות שלך כמה שעות טובות. לדוגמה: השיער שלך צריך להיות מסודר ויפה אך אין צורך בתסרוקת שלא הייתה מביישת את אמא שלך ביום חתונתה. האיפור צריך להיות עדין וטבעי יחסית והבגדים לא מחופשים מדי או מסוגננים מדי, יש להקפיד על מראה שמכבד אותך ואת העבודה אליה את מתראיינת ומראה מי את באמת ולא כשאת עשויה יתר על המידה. חשוב להתאמץ ולהגיע בצורה מושקעת אך לא להפריז.

8.נקיון -  חשוב להגיע בבגדים נקיים ומגוהצים ללא כתמים או קמטים. אם את קצת "קלמזי" ותמיד נשפך עלייך הקפה של הבוקר, הביאי אתך חולצה נוספת לגיבוי או אפילו לוק שלם.

עדיף שיהיה ספייר מאשר להיכנס לראיון עם כתם קפה. אלה הדברים הקטנים שיכולים להרוס לך.

9.תכשיטים ואביזרים, כן, אבל במידה - יש לשמור על סטיילינג בטוב טעם. אם שמת עגיל בולט אז אין צורך גם בשרשרת בולטת או אם בחרת בצמיד מיוחד אז אין צורך להעמיס בטבעות. זה קצת מתחבר לנקודות שנגענו בהן קודם. אני בעד תכשיטים, גם אם הם קצת בולטים, כל עוד זה משקף את הסטייל האישי שלך ואת התפקיד. אם את לא אוהבת תכשיטים או אביזרים אז אין טעם להתחיל עכשיו ועוד במשהו בומבסטי. האישיות שלך צריכה לעבור ואמרנו שטוב להיות קצת זכירות אבל יחד עם זאת לא לעשות יותר מידי "רעש".

10.הכיני את הלוק לראיון העבודה מראש ומדדי אותו מבעוד מועד - כל מה שציינתי לא חשוב אם מדדת את הבגדים שבחרת רק בבוקר הראיון. אם פתאום משהו לא מתאים, לא יפה, לא נוח או מחמיא כל הבוקר שלך יתחיל הפוך. מאבדים כיוון מהלחץ, את עלולה לאחר או סתם להגיע בלי אוויר. לכן הכיני כבר יום קודם את הבגדים תלויים ומגוהצים עם אופציה למערכת לבוש נוספת כגיבוי.

זכרי! אם תגיעי מוכנה, בטוחה וכשאת מרגישה טוב עם עצמך זה כבר כמעט בכיס שלך. סטיילינג זה כמו לאפות עוגה - חייב לדייק במינון. לא להוסיף יותר מידי וגם לא להחסיר.

צוות הפרויקט (צילום: אנה ברדיבקוב)מימין: עו״ד אבישג שחם חדד מנהלת קשרי ממשל ויצו ישראל, אביבה קובו, יו״ר אגף גיוס משאבים ושיתופי פעולה בויצו ישראל, עו״ד ענבל אדר מנהלת פרויקט מתלבשות להצלחה בויצו ישראל, גבריאלה שפיגלמן מנהלת התקשורת ב-H&M, רותי סמנון, סגנית יו״ר אגף גיוס משאבים ושיתופי פעולה

**המיזם הוא פרי יוזמת ויצו ישראל, כחלק מהפעילויות שמקדם הארגון להעצמת נשים מכל שכבות האוכלוסייה בישראל. לפרויקט התגייסו בהתנדבות מותג האופנה הבינלאומית H&M.

]]>
http://saloona.co.il/blog/dressforsuccess/feed/ 0
מתלבשות להצלחה http://saloona.co.il/blog/dresssuccess/ http://saloona.co.il/blog/dresssuccess/#comments Wed, 05 Jun 2019 13:47:51 +0000 http://saloona.co.il/?p=460130 *מאת עדי וייס יהושע, משתתפת בפרויקט "מתלבשות להצלחה"

עדי וייס יהושע. צילום: שחף הבר

בגיל 41, בהריון לקראת לידת בני השני, נפרדתי ממקום העבודה שלי בשנים האחרונות, כנראה שההריון שלי לא מצא חן בעיני המעסיק.

תהליך חיפוש העבודה תוך כדי הריון ולאחר הלידה לא היה פשוט. אחרי 15 שנים בתחום האדמיניסטרציה, עם התפתחות בתפקידי האחרון לתחומי השיווק, הבנתי שאני נמצאת בצומת ממנו אני מעוניינת לצאת לכיוון חדש. נרשמתי ללימודי שיווק דיגיטלי והתחלתי לחפש עבודה בתחום עם הידיעה שיש לי את הידע, אבל חוסר הנסיון הוא נקודת התורפה שלי. הרגשתי שבכל מקום אליו אגיע להתראיין אצטרך להתנצל על כך שאין לי ניסיון משמעותי בתחום ועל כך שכבר למעלה משנה אני ללא ניסיון תעסוקתי.

בינתיים, בזמן שאני מגדלת את בני הקטן, לומדת ומחכה שמישהו ייתן לי את ההזדמנות, התחלתי להתנדב בסניף ויצו הקרוב לביתי. בסניף שמעתי על יוזמה של ויצו בשם "מתלבשות להצלחה". פרוייקט שמיועד לנשים שמחפשות עבודה מעל לשנה שמטרתו לספק כלים לנשים שנמצאות בחיפוש עבודה מתמשך וגם ייעוץ סטיילינג להתאמת בגדים לראיונות עבודה.

אמרתי לעצמי שאין מה להפסיד. באתי בלי ציפיות והופתעתי לגלות כמה אפשר לשנות את מה שחשבתי על עצמי בנושא חיפוש עבודה, בתוך כמה שעות.

מתלבשות להצלחה צילום: יחצ

יו"ר ויצו, אורה כורזים, קיבלה את פנינו ושיתפה אותנו ברעיון שמאחורי היוזמה שמיועדת להעצים נשים בצומת חשובה בחייהן.

היום התחיל בהרצאות מרתקות בנושאי הכנה לראיונות עבודה שהעבירו לימור שאקו, סמנ"כלית משאבי האנוש של רשת, ושיר מיכאלי, ממחלקת השיווק של H&M שעוסקת במקביל בסטיילינג ודיברה על הדרך הנכונה להתאמת בגדים לראיונות עבודה.

מתלבשות להצלחה- פולי מסציאני, אורה כורזים, רונית ניסני מHM_ צילום אנה ברדיבקובצוות מתלבשות להצלחה: פולי מסציאני (מנהלת אגף גיוס הכספים בויצו ויוזמת הפרוייקט), אורה כורזים, (יו"ר ויצו ישראל) ורונית ניסני (מנהלת השיווק של H&M ישראל). צילום: אנה ברדיבקוב

משם ירדנו לחנות של H&M. במשך שעה הסתובבתי בחנות עם שני, סטייליסטית ומעצבת חלונות הראווה של החנות, שעזרה לי למצוא בגדים שמתאימים למראה ולאופי שלי ושיהיו ייצוגיים לראיונות ולעבודה. יצאתי משם עם כמה מערכות בגדים שקיבלתי במתנה וחלק שרכשתי, וכבר חשתי איך הבגדים הללו יגרמו לי לא רק להיראות טוב יותר אלא להרגיש בהם טוב יותר.

מתלבשות להצלחה. צילום: יח"צ

לאחר מכן, הצטוותנו ליועצות הקריירה של קבוצת "פורום נשים בתעשיה- קהילת המנהלות" שהגיעו בהתנדבות. קהילה נשית מעצימה שאליה אני גם מחוברת מאוד. אחת מהיועצות, אביטל וסרמן, התיישבה מולי והחלה בראיון ארוך ומעמיק שדימה ראיון עבודה. בחדות מדהימה היא הבהירה לי שאני מציגה את עצמי בצורה שפוגעת בסיכויים שלי להתקבל למקום עבודה, וביקשה ממני לנסות שוב ושוב להציג את עצמי, ללא התנצלויות על חוסר הנסיון שלי, ללא הסברים מיותרים על "למה זה לא עבד" במקום העבודה האחרון.

היא עברה על קורות החיים שלי והסבירה לי מה עליי לתקן כדי להתאים אותם לעבודה הנכונה. אפילו לא הייתי מודעת לעובדה שקורות החיים שאני כתבתי לא היו מותאמים בכלל למה שאני מחפשת והיו מלאים בפרטים שאינם רלוונטיים לתפקיד הבא שלי. את הנגיעה שלי בתחום השיווק בשנים האחרונות היא האירה לי באור אחר, ופתאום הבנתי שאני מציגה את עצמי כחסרת ניסיון, למרות שזה כלל לא נכון, שהרי עבדתי בתחום השיווק כבר כמה שנים.

בעיקר, אביטל הזריקה לי ביטחון והחדירה בי את האמונה שקצת אבדה לי, שיש לי המון מה לתת. היא הזכירה לי שעלי להציג את עצמי בראיון כמישהי שבאה לתרום לארגון, ולהסתכל על כך שהלימודים שלי הם כוח שהולך להצמיח אותי.

בסיום המפגש, קיבלתי ממנה את קורות החיים שלי ערוכים בצורה אלגנטית ומהודקת. אין לי ספק שאחרי הסדנה הזו אני יוצאת מחדש לעולם העבודה עם הרבה יותר ביטחון.

על פרויקט מתלבשות להצלחה

"מתלבשות להצלחה" הוא מיזם משותף של ויצו ישראל, מותג האופנה H&M וקבוצת הפייסבוק "פורום נשים בתעשייה-קהילת המנהלות", שמטרתו לסייע לנשים שנמצאות מחוץ לשוק התעסוקה מזה למעלה משנה, לחזור ולהשתלב בעולם העבודה בתפקיד ההולם את כישוריהן.

המיזם מבוסס על מודל קיים ומצליח בארה"ב ובבריטניה, בו משתמשים באופנה ובאימון קריירה על מנת להעניק לנשים ביטחון ואמונה עצמית כדי לגרום להן להיות במיטבן כשהן מגיעות לראיונות עבודה, העשויים להיות מכריעים בחייהן.

השבוע התקיים פיילוט לפרויקט ארוך טווח שמתוכנן לפעול במתכונת דומה בהמשך.

 ***

 

 

 

 

]]>
http://saloona.co.il/blog/dresssuccess/feed/ 0
"אני לבד ואני מאושרת בחלקי" http://saloona.co.il/blog/aloneandhappy/ http://saloona.co.il/blog/aloneandhappy/#comments Thu, 29 Nov 2018 22:30:29 +0000 http://saloona.co.il/?p=443632 סלינה, אני זוכרת את השיחה הראשונה שלנו. את זוכרת?

כן. התקשרתי אליך אחרי שהשארת הודעה שיחזרו אליך. רצית להתייעץ באופן אנונימי. כששמעתי אותך אומרת "מדברת הדר מהמרכז למניעת אלימות" הרגשתי שאני קורסת. כל מה שהיה שמור בפנים עד אז התפוצץ, לא יכולתי להכיל את כל הרגשות האלו שהתערבבו אחד בשני; פחד, הקלה, בהלה, חוסר אונים. אלוהים אדירים.

אני זוכרת ששמעתי את הקול שלך. התקשרתי בכוונה להזמין אותך לעוד שבוע אם תרצי לצאת מהאנונימיות. אבל המחנק הזה דרך הטלפון וה-"כן" האצור הזה שלך גרם לי מיד לומר לך בואי. בואי עכשיו. הייתה איזושהי דחיפות שהצלחת להעביר לי דרך הטלפון במילה אחת.

חשבתי לעצמי באותו רגע שני דברים – אלוהים אדירים מה עשיתי?! הוצאתי החוצה את הסוד ובמקביל ידעתי שניצלתי. שאני הולכת להציל את עצמי! אולי גם את הבת שלי, אבל קודם את עצמי. היא כבר הייתה גדולה, בת 17. לא בטוח שהייתה באה איתי.

"את זוכרת את השיחה הראשונה שלנו?" (שאטרסטוק / kikovic)

את זוכרת בת כמה את היית?

כן, הייתי בת 57 משהו כזה. שמנה, גדולה, לא בריאה. השיער שלי נשר. הבן הבכור שלי, עם הצרכים המיוחדים כבר היה מסודר במסגרת שלו. את השני גם הצלחתי כבר להוציא מהארץ ללימודים בחו"ל.

אז מה היה? איך בסוף הגעת אלינו?

עשו כנס בעבודה שלנו, לקחו אותנו, את כל הסייעות בגנים, עשו לנו הרצאות. הביאו את מנהלת המרכז למניעת אלימות והיא דיברה שם. מה שתפס אותי היה שהיא אמרה שאפשר גם להתייעץ באופן אנונימי. לא חייבים לומר את השם. רק להתקשר. ידעתי שלא כדאי יהיה להביא את הפלייר הביתה, אז שיננתי בעל פה את הטלפון והתקשרתי.

הוא היה מופרע. היום אני יכולה לומר את זה בפה מלא. אז, לא באמת יכולתי. חשבתי שזה הכל אני. גם לא ידעתי אחרת. אמא שלי היה אמא יחידנית. אבא שלי נעלם אי שם באירופה כשאחי ואני היינו בני 6 או 7, משהו כזה. הוא נסע לבקר את ההורים שלו ברומניה ולא חזר.

אני זוכרת את הסיפור שלך עד היום, כמעט 10 שנים אחרי.

שמונה. כשהגעתי אליך הייתי כמו קרון רכבת שירד מהפסים והתנתק מכל הקרונות. הייתי הקליפה של עצמי, שגם היא הייתה סדוקה.

"הייתי הקליפה של עצמי, שגם היא הייתה סדוקה" (שאטרסטוק / Inger Anne Hulbækdal)

הייתי במסלול הרגיל. סיימתי בית ספר תיכון, צבא – קצינה. את יודעת שהייתי קצינה? אפילו חתמתי קבע. פגשתי את רחמים כשהייתי כבר בקבע. הוא אמר לי שאלוהים שלח אותי אליו כדי שאסדר לו את החיים ואני, כמה רציתי אהבה. גם אז הייתי גבוהה וגמלונית, שמנמונת עם צמה וסימני חצ'קונים. מה זה היה בשבילי כשהוא אמר לי את זה!

הוא גדל בבית משוגע לגמרי. אמא שלו הייתה אישה טובה אבל חולת נפש. אבא שלו היה שתיין שחי על חשבון המדינה והאחים שלו- כל אחד עם הבעיות שלו. הוא היה בן 25. כל יום הוא היה מחכה לי ליד השער של הבסיס. היה ביישן כזה. עיניים כחולות יפיפיות. כשהוא היה רואה אותי הוא היה מתרגש. אז לא היו טלפונים ניידים. איזה מזל, אם היו – לא היה מניח לי בכלל. בבוקר הוא היה מחכה מתחת לבית ונוסע איתי לבסיס. הוא עבד במסעדה של הדוד שלו, אז אף אחד לא בדק מתי הוא הולך ומתי בא. זה החמיא לי. תשומת הלב הזו. היום אני מבינה שזה סוג של סטוקינג. הוא רצה לדעת כל דבר- מה אכלתי, מתי הייתי בחדר אוכל או בשקם וכמה זמן, עם מי דיברתי, מה אמר המפקד, מי התקשר, איך קוראים לחיילים ולחיילות שנמצאים איתי במשרד, איפה כל אחד גר, מה הקשר שלי איתם ומה אני יודעת על כל אחד. מה אני מספרת עליו. אבל הכל בנחמדות. חקירות קטנות כאלו, כמעט לא מורגשות. אם הייתי יוצאת מהבסיס עם השיער אחרת ממה שנכנסתי בבוקר, מיד הייתי נשאלת מה קרה? למה השיער ככה ולא אחרת?

אבל מה ידעתי אז. – סוף סוף מישהו הסתכל עליי. רצה אותי. ועוד בחור בן 25, שנראה טוב, שמתרגש ממני.

אחרי שנה וחצי משהו כזה התחתנו. אחרי שסיימתי את הקבע. אחרי הנישואים הדברים נהפכו לקשים יותר. כבר לא היה לי חשבון בנק משלי, הוא שכנע אותי שמיותר ממש שני חשבונות בנק. מאותו רגע ועד הרגע שעזבתי אותו 27 שנה אחרי – לא הייתה לי גישה לחשבון הבנק. הכל היה דרכו. אותי הוא היה מביא רק לחתום על הלוואות על גבי הלוואות. אין לי מושג לאן הכסף הלך. כי כל הזמן היה חסר. הוא פתח עסקים שנפלו ונכשלו. אני הייתי עסוקה בלטפל בתינוק שנולד ושהבנו שהוא לא ממש בסדר, 11 חודשים אחרי שהראשון נולד, השני נולד.

הייתי לבד. לבד עם שני תינוקות ובעל שהלך ובא, חקר ובדק כל דבר, נתן כסף במסורה. לא נתן לאף אחד להתקרב אליי. הוא היה בא איתי לכל הבדיקות, לכל האבחונים – אבל לא נכנס. מחכה בחוץ. מחזיר אותי הביתה והולך לעבוד. נועל את הדלת – אין יוצא ואין נכנס. היו פעמים שחשבתי שאני משתגעת.

וכשהוא היה מגיע הביתה היה חוסר שקט, הוא היה אחוז תזזית – זז ממקום למקום, טורק דלתות, מתעצבן על הרעש של הילדים, הוא לא הצליח להבין שהם תינוקות שאי אפשר להשתיק אותם. היה מאשים אותי שהם "לא רגועים". הוא האשים אותי שהילד יצא לא בסדר – "זה בגלל שאת שמנה ומכוערת הוא יצא ככה". "את פגומה והילד שלך פגום." – אלו היו המילים. היו פעמים שהוא היה צורח את זה היו פעמים שהוא היה אומר את זה בשקט, בקול מרושע שהפחיד אותי יותר מהצרחות.

"את פגומה והילד שלך פגום" (שאטרסטוק / Sjstudio6)

כשהילדים גדלו ואפשר היה להכניס אותם למסגרות, אנחנו כבר היינו במצב כלכלי קשה מאד. לא היה לנו מה לאכול. גרנו בדירת חדר קטנה. הוא לא הסכים שהרווחה תהיה מעורבת אז לא יודעת איך, הצלחתי לשכנע אותו שייתן לי לצאת לעבוד. הוא התנה את זה בעבודה רק בסביבה של נשים. לא הבנתי את זה – הוא כל הזמן היה משפיל אותי, מעליב אותי ואומר לי כמה אני שמנה, מכוערת, לא סקסית היה אומר : "מי ייגע בך? אף אחד." ומצד שני היה בהיסטריה אם גבר היה נושם לידי.

האלימות שלו הייתה מסוג אחר. הוא התעלל בי נפשית כל יום היה אומר לי כמה אני לא שווה, כמה אני טיפשה, כמה אני מכוערת, שמנה, מעוותת, לא נורמלית לפעמים הוא היה אומר חולת נפש. כשהיינו אוכלים הוא היה אומר כמה הוא נגעל ממני, מאיך שאני לועסת. גם במיטה – הוא היה מתחיל משהו ואז עוצר ואומר – איכס, את דוחה. את מגעילה, איך בכלל אפשר לגעת בך עם כל השומן הזה- הוא היה מעמיד אותי מול המראה, ערומה ולא נותן לי לזוז לזמן שנראה כמו נצח והוא מונה את הפגמים שהוא מוצא ואני מרגישה מבוזה, מחוללת. הכאב הוא צורב ועצום וכל מה שרציתי באותם זמנים זה להתכווץ להיעלם.

פעם אחת אמרתי לו בוא נפרד. בוא נסיים את זה. למה להמשיך ככה? הוא צחק, אף פעם לא ראיתי אותו צוחק ככה. צוחק ולועג עליי – לאן תלכי? מי את בכלל? את כלום ושום דבר.

והיו עוד דברים הזויים, שעד היום אני לא מצליחה להבין את הטירוף הזה, ככל שהתבגרנו ככה הדברים נהפכו למשהו שהיה קשה מנשוא. הוא לא הרים עלי יד אפילו פעם אחת. הוא היה אומר לי – "אני לא אעשה אף פעם משהו שאת תוכלי להתלונן עליו ולהכניס אותי לכלא". אבל הוא עשה דברים אחרים – היה משתין על הקירות בשירותים סתם כי בא לו, היה לוקח את הנס קפה ושופך על השיש, עם סוכר מים וחלב ומשאיר ככה. היו פעמים שהוא היה מוציא בלילה את השקע של המקרר עם האוכל לשבת והיה יושב עם פן כדי שהאוכל יתקלקל. לכי תביני.

השם שלו זה פרדוקס. רחמים קוראים לו – בלי טיפה של מידת רחמים.

"אני עדיין גבוהה, עדיין שמנה, אבל אני לבד ואני מאושרת בחלקי" (שאטרסטוק / white heart)

שנה וחצי היית אצלי בטיפול. מבחינתי את היית אחת הנשים האמיצות ביותר שפגשתי כי אני יודעת שכשהוא הבין שאת הולכת לרווחה, הוא השתולל והחריף את האלימות הפסיכולוגית והנפשית ושהוא גם השתמש בילדים נגדך.

כן.. אבל. אני כבר הייתי בטיפול שנה שלמה כשהוא גילה את זה. כבר לא הייתי אותה סלינה ואולי בגלל זה הוא גילה. גם לא חזרתי להיות סלינה של לפני רחמים. אני מרגישה שבראתי את עצמי מחדש.

המחיר היה בניתוק משני ילדיי הבריאים – הבן והבת. הם כעסו, תפסו את הצד שלו כי הוא ידע להיראות המסכן והאומלל שאמא מעלילה עליו, הוא אפילו סיפר להם שהוא חולה. אבל אם לא הייתי הולכת – אני הייתי מתה.

ואיפה את היום?

בעיר אחרת באזור אחר בארץ. הבן עם הצרכים המיוחדים נפטר ומבחינתי זה היה האות לעזוב את העיר ולהתחיל מחדש. שנים תורגלתי לחיות בצמצום, בקטן לכן הצלחתי מהר מאד להסתדר. הייתי בת 60 והרגשתי כמו בת 20, כאילו השתחררתי מהצבא. אפילו נסעתי לטיול בחו"ל.

אני עדיין גבוהה, עדיין שמנה, אבל אני לבד ואני מאושרת בחלקי.

#שבועהמאבקבאלימותכלפינשים

#נקודת_יציאה

]]>
http://saloona.co.il/blog/aloneandhappy/feed/ 0
הייתי רק בת 7, אבל שמחתי שזה נגמר http://saloona.co.il/blog/iwasonly7/ http://saloona.co.il/blog/iwasonly7/#comments Thu, 29 Nov 2018 21:42:25 +0000 http://saloona.co.il/?p=443619 זה היה אמור להיות יום רגיל, כשסבתא שלי באה לקחת אותנו. היא אמרה שנבוא אליה כי אמא לא מרגישה טוב. זה היה קצת מוזר, אבל אהבנו להיות אצל סבתא – אז בלי לשאול שאלות, הלכנו.

בדרך החוצה ראיתי את אמא שלי יושבת על הספה עם מגבת עם קרח על הפנים.

היא לא רצתה שאראה אותה כך, אבל ראיתי.

היא ישבה בפינה של הספה, חבולה וכואבת – והפעם, בשונה מהפעמים האחרות – לא רק אנחנו ראינו את זה.

זו הייתה ההתחלה של סוף הסיוט הזה.

זו הייתה ההתחלה של סוף הפחד מהצעקות.

זו הייתה ההתחלה של סוף הפחד מהריבים.

זו הייתה ההתחלה של סוף הפחד מהאלימות.

זו הייתה ההתחלה של סוף הפחד מהרגע שאבא יחזור הביתה.

זו הייתה ההתחלה של סוף הפחד להזמין חברים.

זו הייתה ההתחלה של החיים החדשים והטובים שלנו.

 ילדה עצובה (שאטרסטוק / Lesley Rigg)

הייתי רק בת 7, אבל שמחתי שזה נגמר.

ראיתי את אמא שלי כל כך סובלת לאורך השנים.

לא הבנתי מה קורה ולמה זה קורה, אבל בתור ילדה האשמתי את אמא שלי שהיא מכעיסה את אבא ובגלל זה הוא מרביץ.

כעסתי שהיא חוזרת מאוחר, כי ידעתי שהוא לא אוהב את זה.

כעסתי שהיא לא הכינה אוכל היום, כי ידעתי שהוא יחזור רעב מהעבודה והוא לא אוהב אוכל מאתמול.

ואפילו כעסתי עליה בלילות שהוא לא היה ישן בבית, כי השוטרים לקחו אותו למעצר, למרות שידעתי שבאותו הלילה נישן טוב.

אנחנו לעולם לא "חטפנו", אם כי המכה הנפשית כואבת הרבה יותר מהמכה הפיזית.

כילדה, לראות את אמא שלך במצבים האלה, לדעת שאמא שלך עצובה, לראות שלאמא שלך כואב, ואפילו ממש כואב – כאב שהביא אותה לא פעם גם לבתי חולים עם חבלות חמורות, להבין שהחיים שלנו שונים משל יתר החברים בכיתה והכי קשה – להתנהג כאילו הכל טוב ורגיל – כי ככה הם מתנהגים כשאנחנו ליד אנשים.

כל אלה קשים הרבה יותר מאשר כל מכה פיזית.

עד היום, מעט מאוד אנשים יודעים שאלה היו החיים שלי.

אני לא יודעת אם זה מבושה, אם זה כי אני עדיין משחקת במשחק ה"אצלנו הכל בסדר" או כי פשוט אני לא מרשה לעצמי להישאר חשופה ופגועה בפני אף אחד – כי אני שומרת על עצמי, כדי שלי זה לא יקרה.

את ההשפעות של המכות האלה אני סוחבת איתי עד היום – פעמים רבות, גם מבלי לשים לב, אני בוחרת בצד הקשה, רק לא להיות בצד שקשה לו.

וזה לא נעים.

כי אני רוצה להיות אדם טוב יותר, אבל החיים לימדו אותי שאם אתה לא "מקרבן", אתה "קורבן" – ושם פשוט אסור לי להיות.

עברו הרבה שנים מאז.

אמא שלי במקום אחר וטוב היום.

אבא שלי, האמת, לא השתנה מידי מאז.

ואני? אני חושבת מי יכולתי להיות אם אמא שלי הייתה נשארת ואיזה מזל היה לי שסבתא שלי באה לקחת אותנו באותו יום.

#שבועהמאבקבאלימותכלפינשים

#נקודת_יציאה

]]>
http://saloona.co.il/blog/iwasonly7/feed/ 0
אפשר גם אחרת, מגיעים לכן חיים מאושרים http://saloona.co.il/blog/yaelstory/ http://saloona.co.il/blog/yaelstory/#comments Wed, 28 Nov 2018 08:02:14 +0000 http://saloona.co.il/?p=443418 **סיפורה האישי של יעל (שם בדוי)**

בגיל 34 פגשתי את האדם לו רציתי להינשא. גבר נאה, כריזמטי, אינטליגנטי, איש שיחה להפליא. אני הייתי בעלת עסק – עצמאית, בעלת דירה ורכב משלי.

תוך זמן קצר הקשר בינינו התהדק ואני הייתי בעננים, בן זוגי הקפיד לבלות איתי כמה שיותר והתעניין מאד בכל מעשי בכל שעה משעות היום. בני משפחתי ניסו לשכנעני שהקשר לא מתאים לי אך אני באמת ובתמים התאהבתי באדם ולא הקשבתי לאף אחד.

לאחר מספר חודשים נישאנו בחוג מצומצם ללא השתתפות בני המשפחה הקרובה שלי.

נסענו לירח דבש בצפון הארץ וביקרנו אצל חברים שלו, ביום השני הסתיים ירח הדבש בטענה שהוא צריך להיות במרכז הארץ שם התגוררנו.  בדרך מהצפון למרכז, שארכה כשעתיים, הוא טען כלפי שביישתי אותו שכן הסתכלתי ודיברתי בחופשיות עם אחד מבני המשפחה שביקרנו.

הטענה הייתה כל כך מופרכת שהייתי בטוחה שהוא צוחק ותגובתי הייתה בהתאם- צחוק, אלא שזה רק הגביר את כעסו ובמשך כל הנסיעה זה היה נושא השיחה היחיד כשאני מכחישה זאת מכל וכל.

כשנכנסנו הביתה הסתיים ירח הדבש בסטירה "מצלצלת" ובצעקות וכך במשך דקות ארוכות קיבלתי מכות וצעקות.

"עד היום אני זוכרת את המכה הראשונה" (צילום: שאטרסטוק / plantic)

עד היום, 30 שנה אחרי, אני זוכרת את המכה הראשונה, לא את הכאב, אלא את ההשפלה והבושה שהביאו את ה"הארה", "הודיתי" במעשה והבטחתי שלא אחזור על כך ומיד פסקו המכות.

אחרי זמן קצר גם באה ההתנצלות "לא יודע מה קרה לי מבטיח שזה לא יקרה שוב..." ואני שההתנהגות הזו הייתה כל כך רחוקה ממני כל כך רציתי להאמין שזו אכן מעידה חד פעמית, שהתרציתי ואכן מרגע זה התחילה תקופה נהדרת של התחשבות והבנה.

כחודשיים אחרי החתונה התברר לי שאני בהריון ומבחינתי זו הייתה התגשמות חלום. במשך כל תקופת ההריון בן זוגי נשא אותי על כפיים, היה קשוב לכל רצונותיי וצרכי ואני אט אט נשביתי שוב בקסמיו והאמנתי שמה שהיה כבר מאחורינו, אלא שלא לקחתי בחשבון את העובדה שהולדת בננו הבכור תגרום למשבר הבא.

כאם לילד בפעם הראשונה הייתי מרוכזת בבני ובצרכיו ו"מישהו" בבית כנראה הרגיש מוזנח וכדי לקחת את המקום המתאים לו שוב חטפתי מכות, ושוב התנצלות והבטחות שזה לא יקרה והפעם אני כבר עם ילד והחינוך ה"פולני" שלא מוציאים דברים החוצה ובוודאי לא מודים בטעויות נותן את אותותיו ואני מוותרת וכך ממשיכה בחיי, מנותקת מבני משפחתי, כי לטענתו הם רק מפריעים לנו בחיים, וכדי לקנות לי שקט אז שוב, אני מוותרת.

במשך 5 שנים ילדתי 4 ילדים שהיו כל עולמי.

תקופות ה"ירח דבש" הלכו והתקצרו והמכות והצעקות הלכו ותכפו. הרגשתי שוויתרתי ואיבדתי את עצמי לגמרי, אך מה שהיה לי הכי קשה הוא שהרגשתי שאני מאבדת את הילדים, שכן בגלל דרישותיו השונות לא היה לי את הזמן לבלות עם הילדים זמן איכות שלא לדבר על משפחה מורחבת וחברות.

גרנו בצפון הארץ ובשנת 1996 פרץ מבצע "ענבי זעם" ופינו את כל התושבים למרכז הארץ. אני התפניתי עם 4 הילדים למשפחה בקיסריה שביקשה לארח משפחות, בן זוגי נשאר בצפון ואז בפעם הראשונה מאז נישואי מצאתי עצמי פנויה לחשוב, לפנטז מה יהיה אילו... ולאחר 3 שבועות של אירוח, כשהסתיים המבצע חזרתי הביתה עם הילדים וידעתי שאני במערכת היחסים הזו לא נשארת!

נעזרתי באם המשפחה אצלה התארחתי ואיתה קשרתי קשרי חברות, סיפרתי לה את הקורה במשפחתנו ולאחר בירור הגענו לפגישה בויצו חיפה. אני זוכרת את הרגעים שבהם העו"סית בויצו הסבירה לי על "מעגל האלימות" ואני התפלאתי איך היא יודעת מה קורה אצלי בבית. כשהיא הציעה את פתרון המקלט לנשים מוכות תגובתי הראשונה הייתה – אני? מה פתאום, לא.

לאחר שיחה קצרה הבנתי שאכן זה הפתרון עבורינו.

"החלטתי להסתכל קדימה ולקחת אחריות על חיינו" (צילום: שאטרסטוק / lzf)

כשנסגרו מאחורי דלתות המקלט בפעם הראשונה והבנתי שאני במקום בטוח עם הילדים זו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי מתוך הקלה.

התהליך במקלט אינו פשוט, אך עליך להיות במאה אחוז מחויבת אליו. צוות המקלט כולו עשה הכל כדי לאפשר לי ולילדים לעבור את התהליך שהוא תהליך של ריפוי בעיקרו אך כד בבד זה תהליך שאיפשר לי להבנות מחדש ולהתחיל להאמין בעצמי.

זמן קצר אחרי שהגעתי למקלט ומאחר ולא הייתי נתונה למלחמת הישרדות על חיי התפניתי לקבל החלטות לגבי ההמשך.

יכולתי לשבת ולבכות על מר גורלי- אם חד הורית עם 4 ילדים קטנים שצריכה לפרנס ולהיות עבורם אמא ואבא גם יחד אך החלטתי להסתכל קדימה ולקחת אחריות על חיינו.

לאחר 7 חודשים יצאנו מהמקלט לחיים עצמאיים. תוך זמן קצר הקמתי עסק עצמאי שאיפשר לי לבלות זמן רב עם הילדים. עבדתי קשה כל החיים וגידלתי את ילדיי לבד. במהלך כל השנים למדתי לטפוח לעצמי על השכם וליהנות מתוצאות חינוך הילדים והיום אני עובדת במשרה חלקית ונהנית מהילדים המדהימים שגדלו להיות חרוצים, מוצלחים ואוהבים.

 נשים יקרות, אפשר אחרת. מגיעים לכן חיים מאושרים.

 #שבוע_המאבק_באלימות_כלפי_נשים

#נקודת_יציאה

]]>
http://saloona.co.il/blog/yaelstory/feed/ 0