סלונה » שירז אריאל http://saloona.co.il סלונה Tue, 04 Aug 2020 12:30:13 +0000 he-IL hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.8 הדרך הקשה למופע לזכרו של מאיר אריאל http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c/ http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c/#comments Tue, 30 Apr 2013 07:58:06 +0000 http://saloona.co.il/?p=140040 לא חשבתי על זה בתחילת הדרך, לפני כחודש כשפתחתי את הקמפיין לגיוס המימון למופע ה-14 לזכרו של מאיר אריאל עליו השלום, אבא שלי. אז עוד פעמה בי רוח אופטימית שעד עכשיו איני מצליחה להבין מהיכן היא, מהיכן האומץ לצאת לאחד המסעות היותר מלחיצים שהבאתי על עצמי, ממש בתום לב, בחיי.

עדכון למצטרפים עכשיו - משפחת אריאל החליטה השנה לוותר על ספונסר כמו כל שנה ולנסות לראשונה לגייס את כל הסכום הדרוש מהקהל עצמו ובכך להוזיל עלויות ואת מחיר הכניסה. אולי חלק מהתמימות נבע מכך שבניתי על העובדה שיש לי עמוד רשמי (אותו אני מנהלת כבר שלוש שנים ויחסינו ראו עליות וירידות, חפשו את Meir Ariel) עם מעל 53,000 אוהדים. חשבתי בתום שסביר שבתוכם יהיו מספיק אוהבים שממש יקפצו על המציאה. אז חשבתי.

המציאות הכתה בי בלי לרחם והעמוד החמוד שלי מגיב אבל בעצלתיים, אם להתנסח בעדינות. לקחתי זאת בחשבון מהיכרותי את רוח הקהל שם, הם רוצים שירים נטו, בלי בלבולי מוח וכל פרסום אחר. סבבה, רוב השנה אני אתכם, אבל יש פה קטע שבו באמת חשוב לי שתהיו איתי וחשבתי שתשמחו שאנחנו מוזילים פה עלויות, ובעיקר חשבתי שהחזרה למשמרות תרגש אתכם כמו שאותי. הרי משמרות זה הבית שלנו, משם הכל התחיל, על הדשא הזה שיחקנו. דשא שסבי עליו השלום סשה, אבא של אבא, היה זה ששתל אותו. לכן הדשא הזה זה המקום הטבעי. אחרי זה גם התבשרנו שהקיבוץ הזה חוגג 80 השנה, אז חשבנו שזה ראוי ונכון שנחזור לשם, על אף כל הקשיים הלוגיסטיים.

ובכל זאת, איכשהו עדיין מפעמת בי הרוח האופטימית הזו. לא המצב האופייני לי כי המציאותית שבי רואה שעל אף כל מה שנעשה, כולל דייטים עם כל ערוצי הטלוויזיה. המספרים מטפסים לאט ונכון לעכשיו אני ב-53% מימון, מעל 1,200 כניסות הוזמנו.

המציאותית שבי נוזפת בי בטענה שעדיין לא מספיק אנשים הבינו את העניין כאן, שיש להם רק עד ה-8 במאי להזמין כניסה מוזלת. מיד נטפל בזה, אני עונה לה, חייבים באמת להגיע לכל מי שאפשר, הרי יש כל כך הרבה קהל אוהב, היתכן שלא עשיתי מספיק? הדיאלוג הפנימי הזה משתולל גם ברגעים אלו כשלשיחה הקולנית מצטרפים גם ההיגיון שמנסה לאזן וגם הנועזת שלא מוותרת לאף אחד. שארו בנפשכם את הסערה. ההיגיון והמציאותית לא מבינים את הנועזת האופטימית וטוענים שאם לא יעשה כאן מעשה חריף ועוצמתי, לא נגיע ליעד. האופטימית שולחת את הנועזת להתחנף להיגיון שמחבק את המציאותית חזק, רק כדי להסביר שאין צורך להתקשר לפאניקה, הקהל מחכה לשמות האמנים ולכן אין מה לפחד, שמות האמנים מתפרסמים בתוך הקמפיין ולמה להלחץ. אבל המציאותית לא פריירית ודורשת מהנועזת פעולה מיידית.

ופתאום הבנתי לאיזה ריאליטי נכנסתי. הבנתי שאני בעצם במשחק חברתי, צריכה להגיע לקהל איכשהו, צריכה את הלייקים שלו ואת השיתופים שלו והאם לא על זה מבוסס כל הז'אנר שאני כל כך לא סובלת? אלוהים אדירים. ברגעים האלה אני לא מבינה למה עשיתי את זה, למה חשבתי שאצליח ללא פרסום וללא עיתונים להגיע לקהל מספיק גדול. אני נחרדת מהמחשבה שאין מספיק אוהבי מאיר אריאל? אבל ההיגיון שלי טוען שזה לא כזה נורא כי יש פה גם מבחן חברתי יפיפה. ושימי לב, הוא אומר, שממש במקביל, קורה עוד משהו מיוחד להפליא שגובר בקסמו על תחושות האימה של 'ואם לא נגיע ליעד'? מה שקורה אני עונה לו, זה שאני כבר יודעת איזה אמנים בטוח משתתפים, כמו למשל שלום חנוך ואהוד בנאי, שלא נדבר על מתי כספי ויהודה פוליקר שזו תהיה להם פעם ראשונה במופע הזה, לא יכולה לחכות, הסקרנות מטריפה אותי אבל איפה האוהדים?

אתם מתארים לכם את ההתרגשות שנבנית כאן ובאיזה וואקום אני נמצאת? מצד אחד קהל שמחכה לשמות אמנים ולא ממהר לרכוש כרטיס כניסה ומצד שני הדדליין מתקרב, מאוד מתקרב. מציאות של הפקה.

אז מה הדבר הנפלא שהחל? אהבת הקהל שכן הבין את מה שאני מנסה לעשות (בעיקר להוזיל עלויות ולהוזיל את מחיר הכניסה). מצב שמאוד חרה לי בשנים קודמות. והנה, קבוצה שהולכת וגדלה כן שמה את הלב ותומכת בפרוייקט על אף שאינה יודעת את כל רשימת האמנים מראש. הם כן סומכים עלינו שנביא את הטובים. כמה זה מעודד ונותן כוח להמשיך. אני מקבלת מסרים מאוד מחזקים מאנשים שממש רוצים שנצליח וחושבים שהדרך שבחרנו היא מצוינת. הם כן מבינים שזה חייב להצליח ואני רואה את השיתופים שלהם, רואה שהם איתי. חבר טוב אחד כינה אותי בחביבות "מובילת המחנה" שזה מושג שלקוח מהמהפכה החברתית. מיד כשקראתי את זה, הרגשתי שיש כאן בעצם שליחות שהיא מעבר, כי אם זה מצליח לנו אז רבים יוכלו להגשים כך את חלומם. דרך הקהל שלהם.

וכך נוצר מצב שאני מכנה אותו "המירוץ החברתי הראשון" מירוץ שיוביל לקיומו של המופע שאנחנו מכנים בחיוך "המופע החברתי הראשון בישראל". אני לגמרי חושבת שאבא היה אוהב את זה.

ואם לא תגיעו ליעד? שאלה שכבר נשאלת ברצינות מהולה בדאגה. זה יהיה כמובן עצוב מאוד ולכן אני פונה לגופים ואנשים שעשוי להיות להם עניין לרכוש את הכרטיסים שלא מכרנו ואז למכור אותם במחירים גבוהים יותר. הם הרי צריכים להרוויח משהו. התוצאה תהיה שאנחנו נצליח בקמפיין אבל המאחרים יאלצו לרכוש כרטיס במחיר גבוה יותר ולא יהיה לי איך לעזור. אבל אנחנו רצינו שזה יהיה נקי, אז אני ממש מעדיפה שלא תחכו, בואו נראה לציניקנים שזה כן אפשרי. וכן, חשבתי שאפשר להוסיף זמן אם נצטרך אך זה מנוגד לתקנון האתר ולכן לא ניתן לעשות זאת. מה שמוביל למסקנה שאין מנוס מלהמשיך להפיץ עוד פעם ועוד פעם.

אז מה צריך לעשות? טוב זה קל. נכנסים ללינק בהדסטארט, רואים את מדרגות התמיכה השונות. אחרי שתבינו שיש לכם שם אופציות שונות לבחירה לפי יכולת ורצון, לחצו על המדרגה שמתאימה לכם ויש לכם כניסה למופע + ביג לייק ממני. פשוט וקל אבל תקף רק עד ה-8 במאי.

תרשו לי בהזדמנות זו להתנצל בפני חבריי בפייסבוק שכבר חודש הם רואים שאין לי שום דבר אחר בראש, על חלקם נמאסתי לגמרי, מקובל. אבל אלו שכן אוהבים אותי - זה עוד רגע נגמר, תהיו חזקים.

האופטימית שבי איתנה בדעתה שזה כן אפשרי, הנועזת רוצה לדעת מה עוד צריך לעשות, ההיגיון שלי בוחן את המצב כל העת, והמציאותית? מנהלת את הקמפיין ומבקשת להזכיר שנשארו עוד מספר ימים לקנות כרטיסים. נתראה על הדשא ב-29 ליולי בקיבוץ משמרות.

______________________________________________________________________

להזמנת כרטיסי כניסה למופע - לחצו כאן.

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c/feed/ 0
אבא שלי, מאיר אריאל, מתגעגעת אליך http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%91%d7%90-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%aa%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9a/ http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%91%d7%90-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%aa%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9a/#comments Tue, 02 Apr 2013 06:56:24 +0000 http://saloona.co.il/?p=136198 כל שנה זה קורה לי לקראת האזכרה של אבא. זה תוקף אותי יומיים שלושה לפני, ואני חשה צורך עז ללכת לקבר ולהתייחד איתו. שם בבית העלמין אין כלום מהעולם האינטנסיבי שבחוץ ויש לי זמן שקט, זמן פרטי רק שלי עם אבא. השנה זה תקף אותי מוקדם יותר, הגעגוע גבר עלי וקפצתי לבקר.

בזמן השקט הזה, הקסום, אני נזכרת איך לא היינו צריכים מילים כדי לשוחח. היו לנו מבטים שהספיקו. לפעמים לא החלפנו מילה, כי היו חיוכים מלווים בקולות מיוחדים שהוא המציא ושרק אני הבנתי. ללא ספק חסר לי, איך לעזאזל הלכת? אחרי זה אני מתלוננת ללא בושה על איך הוא השאיר אותי לבד עם אמא. למה קשה כל כך לאמא, ולמה לי כל כך קשה איתה, מתי היא תסמוך עלי, מתי אזכה להערכה ממנה, מתי כבר יגיע מישהו חדש לחייה ובכלל מה הוא חושב לעצמו. מחייכת לעצמי  ומעדכנת אותו שבקרוב שוב יתחיל המרוץ הקדחתני לקראת המופע השנתי שאנחנו מפיקים כל שנה לזכרו.

גיליתי לו שהשנה, אחרי כמה שנים טובות, אנחנו רוצים לחזור לדשא. להחזיר את זה למקור, לקיבוץ משמרות, הקיבוץ בו נולד וגדל, משם צמח ושם הוא נח את מנוחתו עדן. זה באמת הכי מתאים שם, כולם חושבים כך, אפילו במשמרות הפתיעו עם המסר "הגיע הזמן לחזור הביתה", שמחה גדולה. זה גם הזמן שאני מבקשת את עזרתו ושאם אפשר שהכל ילך חלק. הוא אמנם לא עונה, אבל מרגישה שהוא מרוצה. בתחושות שלי יש הרגשה שהמסר הגיע לאן שצריך ויהיה בסדר. יהיה קשה, אבל יצליח.

כל שנה זה קורה לנו (לכל המשפחה) לקראת חודש מרץ. מה יהיה עם המופע, איך נממן אותו, מי יקח חסות, שוב להתחיל לפנות לגופים וחברות עם עיניים מבקשות ומתפללים שמישהו ירים את הכפפה. הרי איך זה יתכן שלא מצאנו עד היום מישהו קבוע שיעזור בדבר הזה? התחלתי לגשש ודי מהר אדם יקר אחד הכריז באוזני: "את לא צריכה ספונסר, יש לך קהל". לא ירדתי לסוף דעתו. הוא הראה לי שהיום יש אופציה לתת לקהל להגיד "כן אנחנו רוצים" והפנה אותי להדסטארט (Headstart), ושם נפקחו עיניי.

הזוג אריאל בשנות השבעים (צילום: יהודה שגיא)

לראשונה נפתחה אופציה בה הקהל עצמו יכול לתמוך במופע וכך ניתן לגייס את הסכום הדרוש למימון ועוד יותר מכך, להוזיל משמעותית את מחירי הכניסה. משהו שכבר שנים אני רוצה לעשות.  בלב נרגש פתחתי קמפיין ובליבי השאלה: האם באמת אצליח? 400 אלף שקל זה לא צחוק, ואני, הקטנה, שלא בדיוק שוחה בזרם הכלכלי של החיים, איך אני מעיזה לגייס כזה סכום? מאיפה האומץ?

כשהסברתי לאמא מה אני מתכננת, תגובתה הראשונית היתה: "יש לך ביצים" בנימת אי אמון בקולה. תבינו, לשכנע אותה לעשות משהו לא כמו שהיא רגילה, זה כמו לבקש שלום במזרח התיכון. אבל גם מכיוון שהיא יודעת כמה המופע הזה עולה וכמה לא קל למצוא מימון וכל הדבר נראה לה בדיוני ולא ריאלי. אבל אחרי שהסברתי לה שוב ושוב שאולי יש כאן תפנית דרמתית, אולי לא נזדקק כלל ליחסי-ציבור ולא למשרדי כרטיסים ולא למודעות בעיתונים - יש כאן מהפך אמיתי (ולא פוליטי לשם שינוי, חברתי נטו), היא הסכימה לתת לי לנסות ולמעשה לאפשר לקהל לתמוך. יצאנו לדרך. התרגשות מהולה במתח כשבראשי מהדהד סלוגן הבחירות של אובמה "Yes we can".

שירז עם אביה ז"ל (צילום: יהודה שגיא)

לקחתי בחשבון שבהתחלה לאנשים יהיו ספקות, שאלות וגם באופן טבעי יחכו לראות מי האמנים שיגיעו השנה לתת את אהבתם. לא יכולתי להתבדות יותר כי מרגע שהקמפיין עלה (24.3.13) התמיכה של הקהל השאירה אותנו פעורי פה. אנשים הבינו שמצאנו דרך טובה למימון והתמיכה החלה לזרום, בין היתר כי חוזרים לדשא, למקום הטבעי. לא מפריע להם שאין ולו שם אחד שניתן לפרסם את שמו (אחרי הכל יש 4 חודשים עד המופע). גם לא הפריע להם שהזזנו את המופע שלוש פעמים עד שנקבע סופית על ה-29 ביולי. הקהל כמו אומר "לא חשוב מי יהיה, חשוב שהמופע יהיה", וכבר אנחנו כמעט ברבע דרך וזה פשוט, עושה תחושה מרגשת ונעימה. הוצפתי אהבה ותמיכה שלא ציפיתי לה. עכשיו נשאר לסגור אמנים. את מי נזמין? מי הכי מתאים? גם פה כבר חטפנו ביקורות על כך שחלק מהאמנים לא מתאימים מבחינה ערכית. כבר שנים שמתחולל על זה ויכוח לוהט. מבחינתי, אחרי חבריו הטובים, כל יוצר שאבי היה חשוב לו ורוצה לבוא, מתאים. חלקם היו ילדים כשהוא נפטר בשנת 1999, והיום הם רוצים לתת את אהבתם. אפשר לסרב?

כל שנה זה קורה לנו וטוב שיש את יואב קוטנר ויהודה עדר, שמאז 1999 הם איתנו כל שנה ושנה, ועליהם מופקדת משימת האמנים. כמה אני שמחה שהם איתנו. וכן, כולם מתרגשים לקראת החזרה לדשא וההענות מפתיעה ומשמחת, בקרוב נוכל לגלות מי כבר איתנו השנה.

אבא יקר, יש לי הרגשה שהשנה תהיה ערמה גדולה מאוד של חברה על הדשא, אני דברים כאלה מחבבת. אתה בא?

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שימו לב, לא תהיה מכירת כרטיסים רגילה השנה וניתן לרכוש כרטיס כניסה רק דרך תמיכה בפרוייקט.

לדף הפייסבוק הרשמי - לחצו כאן.

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%91%d7%90-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%aa%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9a/feed/ 0