סלונה » רוויטל מדר http://saloona.co.il סלונה Tue, 04 Aug 2020 12:30:13 +0000 he-IL hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.8 צינור לילה: ניצול ציני של אמא וילדה במצוקה http://saloona.co.il/blog/%d7%a6%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%9c-%d7%a6%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%9e%d7%90-%d7%95%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a6%d7%95/ http://saloona.co.il/blog/%d7%a6%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%9c-%d7%a6%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%9e%d7%90-%d7%95%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a6%d7%95/#comments Wed, 19 Mar 2014 06:55:00 +0000 http://saloona.co.il/?p=194757 ביום שני (ה-17 במרס 2014) התכנית "צינור לילה" העלתה לשידור ראיון שקיימה עם ילדה בת 7 שעברה תקיפה מינית על ידי 6 נערים לפני פחות מחודש בפנימייה שבה היא נמצאת. הזעזוע של רבות ורבים לנוכח קיומו של ראיון כזה ושידורו היה גדול, וטוב שכך. הוא גם היה מוצדק. האפשרות לקיים ראיון כזה ולשדרו נגועה ביוהרה, חוסר אחריות, ובניצול ציני של אם שנתונה במצוקה ושל בתה בת ה-7. זו גם עבירה על החוק.

גיא לרר פרסם התנצלות על כך למחרת, וניכר שהבין שעשו מעשה שלא יעשה. אך לצד ההתנצלות, ובתוך ההקשר הרחב של התקרית הזו, נותרה שאלת ההסכמה והקול של הקרבן.

צילום מתוך יוטיוב צינור לילה

רבות דובר על ההסכמה של האם לקיום הראיון. לרר טען בשיחת טלפון כי קיבלו את הסכמתה, למרות שהאם לא ידעה שבתה מוקלטת עת היא משוחחת עם כתבת התכנית. מעבר לכך אמרה מפורשות ביום שבו שודרה התוכנית, כי היא לא מוכנה שיראיינו את הילדה.

למן הרגע שבו נודע לאם על שעברה בתה, היא נתונה ללחץ נוראי. לפנימייה לקח חמישה ימים לספר לה את דבר המקרה, ולאחר מכן לקחה הפנימייה עוד שבועיים עד שהבינה שיש להרחיק את התוקפים מהילדה. נכון להיום הילדה באה במגע יומיומי בפנימיה עם תוקף אחד, זה ש"רק" צפה במעשה. האם לא ישנה כמעט מאז, וחוששת לבתה, שנמצאת באותו המקום שבו התרחשה התקיפה, תחת השגחתם של אותם המדריכים שתחת המשמרת שלהם אירעה התקיפה.

מכבש לחצים

האם הגישה בקשה לקיום דיון דחוף בבית המשפט בעניין. שלושה שבועות חלפו, ובית המשפט לא מצא לנכון להיענות לבקשתה. דיון עדיין לא התקיים. האם היא אישה שחיה בעוני. אישה שנתונה בחוסר אונים ושכל מעייניה נתונים לבתה. אל תוך החור הזה, של חוסר האונים המשווע הזה, נכנסו "צינור לילה", שהתקשרו לאם כמעט כל יום בשבוע האחרון, ושביום שידור התוכנית, התקשרו אליה אינספור פעמים, וניסו לשכנע אותה כי טובת בתה בקיום הראיון, וכי הראיון יסייע לה להגן על בתה.

האם הנתונה למכבש לחצים מצאה עצמה נלחצת אל הקיר, וכל זאת יום לפני שהיא נדרשת להשיב את בתה לפנימייה בה הותקפה. האם במצב כזה ניתן לדבר על הסכמה לקיום ראיון או לא? הילדה קטינה, ולכן אינה בגיל ההסכמה, אך מה עם האם? האם לאם עומדת ההסכמה במצב שבו היא נתונה? האין ניסיון לקבל את הסכמתה, תוך שכנועה, תוך שנאמר לה שזה מה שיטיב עם בתה, ותוך שהיא מקבלת אינספור טלפונים, אינו ניצול טהור של אישה שנמצאת במצב פגיע?

הסכמה לא תמיד יכולה להיות מספיקה. כדי להסכים באמת, כלומר מתוך רצון, על שני הצדדים לעמוד באותו המקום. להיות שווים אלה לאלה. ומתוך סיטואציה שבה האם נתונה ללחצים, והיא מוצפת דאגה וכואבת את שאירע לבתה, לא ניתן לדבר על הסכמה. זה גם אינו מצב שמתוכו קל להחליט החלטות, על אף שאלה נדרשות כעת ביתר שאת.

"צינור לילה" לקחו מהילדה ביום שני בערב את קולה. זאת על ידי כך שהפכו את סיפורה לציבורי באופן שהיה מנוגד לרצונה. הם ניצלו את מצבה. הם לא הראשונים והם לא האחרונים. קרבנות, כמעט מטבעם, ממעטים להישמע, ולא בגלל שאין להם קול, אלא כי יש נטייה לנכס את פגיעתם, אם לטובת רייטינג ואם לטובת מאבקים, ולשכוח שבקצה של אותו סיפור נמצאת הקרבן. זו שבלעדיו לא היה מאבק ולא היה סיפור.

האם שוב הושתקה

מהסיבה הזו היה מצער פי כמה להתעורר בבוקר לאחר שידור התוכנית, ולגלות שנפתח גם אירוע ציבורי בעניינה של האם ובתה בפייסבוק. האירוע שנפתח על ידי העמוד "אחת מתוך אחת" קרא לשליחת תלונות לרשות השנייה. פעולה לגיטימית, ואף ראויה, אך כזו שהיה ראוי שתתקיים תוך תיאום עם האם, תוך כדי ששואלת אותה, 'האם את מעוניינת שנפתח אירוע ציבורי מטעם העמוד עבורך? את רוצה גם את החשיפה הזו, או שמא את מעדיפה שלא?'

השאלות הללו לא נשאלו, וגם לאחר שהתבקשו לקבל את הסכמתה של האם לפעולתן, לא ראו מדוע עליהן לעשות את המאמץ וליצור עמה קשר. לא ראו כיצד האחריות שלהן ושל "צינור לילה" אינה שונה. כך קרה שמתוך המאבק למנוע שידורם של ראיונות עם קטינות ונפגעות תקיפה מינית, הושתקה האם, ועל גבה ועל גב בתה, נפתח אירוע ציבורי מטעם וללא הסכמתה.

ללא ידיעתה ומבלי שניתן לה לבחור את האיך, המתי, האיפה, והאם בכלל - התרחשה שעות ספורות לאחר השידור מחיקה נוספת של האם ובתה, כזו שכמו הראשונה היתה הנגועה בחוסר אחריות ויוהרה, תוך דהירה על גב הקרבן. הצורה היתה אחרת, זה נכון, אך הן השידור והן האירוע בפייס הם בעלי גוון ציבורי, וככאלה חובה על שניהם לקבל את הסכמת הקרבן שפגיעתה היא מה שהתנה את קיומו של סיפור ואו את פתיחתו של אירוע.

*****

להלן תגובת הרשות השנייה:

הרשות בחנה את שידור התכנית "צינור לילה" שבה הושמעה הקלטה עם ילדה בת 7 שעברה תקיפה מינית. מבלי להיכנס לתוכן הראיון, הרשות רואה בחומרה את קיום הראיון עם הקטינה ופתחה באופן מיידי בהליך הפרה, בו ייבדק האם ריאיון זה עמד בניגוד לכללי האתיקה המחייבים קבלת הסכמה מההורה לשידור וכן קיום עניין ציבורי בשידור. ככל שיתברר שהראיון אינו עולה בקנה אחד עם הכללים, הרשות תטפל בכך בחומרה.

בנוסף, הרשות בודקת האם  השאלות והפרטים שהכתב ביקש מהילדה יכלו לזהות  אותה, בניגוד לחוק הנוער (טיפול והשגחה) האוסר על פרסום פרטים מזהים של קטין שנעברה בו עברת מין.

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%a6%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%9c-%d7%a6%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%9e%d7%90-%d7%95%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a6%d7%95/feed/ 0
אמהות דורשות לגדל את ילדיהן http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%94%d7%9f/ http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%94%d7%9f/#comments Tue, 21 Jan 2014 07:57:48 +0000 http://saloona.co.il/?p=184336 האמת היא שהנושא שזוכה לסיקור מבורך לאחרונה, ושנוגע להליך הוצאת ילדים מביתם על ידי שירותי הרווחה, חדש לי. פחות מחודש מאז שהתוודעתי אליו, גם דרך כלי התקשורת המסורתיים, וגם דרך הפייסבוק, בעיקר דרך הקול הנשי וזעקת האימהות.

די מהר תפסה את עיני, וזמן קצר לאחר מכן גם את ליבי, אביגיל (שם בדוי), אישה שבנה נלקח ממנה על ידי שירותי הרווחה כשהיה בן שנתיים. היום הוא בן ארבע, והם מתראים לכל היותר למשך שעתיים בשבוע במרכז קשר.

דרכה נחשפתי לסיפורים נוספים, וכמובן לכתבה הרחבה שהתפרסמה בישראל היום (איפה הילד, ואיפה הסעד?, נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי, 20.12.13). כתבה בה נמסרו עדויות שונות, לא רק של אמהות, על אופן התנהלותן של עובדות רווחה בפרט, ושל המערכת בכלל. זה נושא מסובך, ואפשר לפתור אותו בכך, ולא לנסות לכתוב עליו. אולי אפילו מתבקש. אך האמת היא שאי אפשר.

נלקחים ללא הסבר ותמיכה. צילום: Shutterstock

לרווחה אין הוכחות מוצקות

אביגיל כאמור שבתה את לבי, ולא לחינם. בנה נלקח ממנה תחת התואנה שהיא משתמשת בסמים. זאת למרות שמעולם לא נערכה לה בדיקת סמים. זאת למרות שבמהלך השנתיים שחלפו אביגיל עוברת בדיקות סמים פעם בשבוע, כדי שיהיו בידיה ההוכחות שאינה נרקומנית. זה אמנם לא טיעון שתקף בבית המשפט, אך מספיקה שיחה אחת קצרה עם אביגיל, ומבט חטוף בה, כדי לראות שלא בנרקומנית מדובר. בעיקר למי שבאה במגע עם נרקומנים ונרקומניות, גם מחוץ למסכי הקולנוע, וגם מחוץ למבט החטוף שכל כולו זעזוע, עת אנחנו חולפות וחולפים על פניהם ושל נרקומנים ברחוב.

סיפורה של אביגיל מתפתל, שכן לאחר שנאמר עליה שהיא נרקמונית, ובהיעדר הוכחות לכך מצד הרווחה, בחרה האחרונה בטיעון חדש לאי-המסוגלות ההורית שלה, וזה נגע לאלימות כלפי ילדה. לרווחה אין הוכחות מוצקות לכך (הטענה שנשמעה מצד הרווחה בבית המשפט היתה שכאשר באו לעשות לבנה של אביגיל קוקו, הוא החל לבכות, וזו הוכחה לכך שהוכה בעבר על ידי אמו), אך לרווחה גם אין צורך להוכיח את עצמה. ואילו אביגיל, כיצד תוכל להוכיח שאין לה אחות? שהיא לא אם מכה? בעיקר ככל שהזמן חולף והיא נמצאת הרחק מבנה.

הדרישה של אביגיל, היום, היא שיתנו לה לקיים דיון הוכחות, שיבחנו את הטענות של הרווחה נגדה בבית המשפט, ושיתנו לה את האפשרות שעומדת לכל מי שמואשמת בדבר מה ושהאישום שלה מגיע לכתלי בית המשפט - להוכיח את עצמה. היא מבקשת גם שיסתכלו בעיניה, ויראו במה דברים אמורים. אך מעבר לכך, היא מבקשת להבין מדוע שירותי הרווחה, שעניינם אמור היה להיות גם הגנה על ילדים, אך גם סיוע למשפחות שזקוקות לסיוע אם כלכלי ואם נפשי, ואם פשוט לתמיכה כלשהי, לא מקבלות אותו? איך יכול להיות שבמצב הדברים הנוכחי, מעדיפה הרווחה להרחיק ילד מביתו, ולא לנסות להפוך את ביתו לבית שעומד בקריטריונים של הרווחה לבית מתפקד ובטוח?

הורים חסרי אונים

אין מקום כאן לדבר על רשעותן של עובדות הרווחה, שפועלות גם הן מתוך מצוקה של היעדר תקציבים, של טיפול בעשרות תיקים שלא מאפשרים היכרות אמיתית עם הנשים והגברים שפונים אליהם לסיוע, וגם מתוך אימה. כי כאשר קורים מקרים סופניים, כאשר נרצחים ילדים ואמהות, הרווחה היא אחד הגורמים שסופגים את רוב הביקורת על כך שלא השכילו לטפל במקרה באופן הראוי. המשטרה והממשלה שבמדיניותה מתרחשים אירועים אלה, סופגים חלק קטן יותר מהאש.

לקיחת ילד מביתו היא טיפול שמנקה את הרווחה מאחריות. הרחק מהוריו, בין אם אלה אכן מסוכנים לו או לא, הרווחה לא תידרש לתת דין וחשבון באם יקרה דבר מה לאותו ילד או לאותה ילדה שלרגע קט או יותר ביתם ומשפחתם לא עמדו בקריטריונים של הרווחה למשפחה תקינה ובית טוב.

ומעבר לכך, ולפני שניגש לאשמים הגדולים מאחורי המחדלים הללו, יש לעצור ולבחון, מאילו משפחות נוטה הרווחה להוציא ילדים וילדות, באופן שמותיר את האמהות והאבות חסרי וחסרות אונים? מה עומד מאחורי הפעולה הזו, מה האידיאולוגיה המנחה שגורמת למשפחה אחת להיראות לא מתפקדת ומסוכנת לילד, ולאחרת להיראות מתפקדת דייה?

אמר הפסיכולוג טובי פלד בתכנית "מדברים על זה", שבה התארח לצדה של אביגיל, כי צריך להבין שלא ברוע מדובר, כי אם באידיאולוגיה שגויה. כי יש כאן אידיאל שאינו ברור, ושעל הבחינה האם האידיאל של טובת הילד מתממש או לא, אמונים ואמונות עובדות סוציאליות, שאין בהכשרתן לקבוע זאת. כמו כן ציין כי מבחני מסוגלות הורית נעשים על ידי מבחני רורשאך, שטווח הטעות שלהם גדול.

עוני אינו טוב לילדים

חלק מהאידיאולוגיה הזו אומרת, גם אם לא במפורש, שעוני אינו טוב לילדים, ואפשר לראות זאת דרך העובדה שרוב רובן של המשפחות שמהן נלקחות ילדים הן משפחות מוחלשות, אחרת מהיכן היה מתחיל הקשר עם הרווחה? ח"כ פנינה תמנו-שטה דיברה גם על אחוזים גבוהים של משפחות אתיופיות שמהן מוצאים ילדים וילדות. וגם אימהות חד הוריות נוטות לסבול מתוקף מעמדן מאי-אמון באפשרותן לגדל את ילדיהן באופן שנתפס כראוי על ידי הרווחה.

"עוני, לא שווה לאמא לא ראויה", מתחננת אביגיל, שקשריה עם הרווחה החלו כאשר הבינה כי אין ביכולתה לשלם 2,000 שקלים בחודש עבור המעון שאליו היה אמור להיכנס, שאליו רצתה להכניס אותו, משום שרצתה שיתחיל לבוא במגע עם ילדים בני גילו. המלחמה הגלויה היא כרגע בין האמהות והמשפחות ובין שירותי הרווחה שהחליטו על הוצאת הילדים מבית משפחתם. לטענתן של משפחות אלה, ללא סיבה מוצדקת, ומבלי שהילד היה נתון בסכנה שתצדיק את הוצאותו מהבית. חבל. כי המלחמה האמיתית צריכה להיות בין הרווחה לממשלה. על הרווחה לדרוש, באם היא אכן מבינה, כי לא יכול להיות כוח שמרוכז באופן כה בלעדי בידי גוף אחד, תקציבים, ושינוי הליכים, כך שעובדות סוציאליוות יטפלו במספר הגיוני של תיקים, כך שיהיה להן את הכלים לתת לכל משפחה שמגיעה אליהן וצריכה עזרה, את העזרה שהיא צריכה. ואת הדבר הזה יש בכוחה של הרווחה לעשות, לצאת למלחמה על אותן אמהות ומשפחות, אם אכן תהיה מוכנה להודות באוזלת ידה.

לאביגיל נאמר, לדבריה, שאין אפשרות לסייע לה עם תשלום לגן, אך כן הוצמדה לה עובדת סוציאלית שתלווה אותה. אומרת אביגיל ואומרות האימהות והמשפחות שמהן נלקחו הילדים, כי לא יכול להיות שהאפשרות להוציא ילד מהבית תהיה כל כך זמינה. עוד הן אומרות כי הזמינות הזו נובעת מהיעדר כלים לסיוע למשפחות בתוך הקהילה. סיוע שעלותו גבוהה יותר, ודורש יותר תשומת לב מאשר הוצאת ילד מביתו.

מעניין היה לבדוק מה קורה עם ילדים וילדות ממשפחות ממעמד בינוני ומעלה, כאלה שאינן מגיעות לרווחה כי אין להן צורך בסיוע כלכלי, ששם משפחתן אשכנזי, ושילדיהן אכן נמצאים בסיכון. מעבר לכך, מעניין לברר מה קורה עם ילדים כמו הילדים שנחשדו באונס קבוצתי של ילדה מבית ספרם לא מזמן, אך שנאמר עליהם שהם בני טובים. האם גם הם יוצאו מבתיהם? כי ברור לכולנו, שאלימות של ילדים מקורה יכול להיות נעוץ בהורות לא טובה ולא מספקת, לא נוכחת דייה. או שמא, משום שהוריהם יכולים לממן באופן פרטי טיפולים פסיכולוגיים עבורם, תבין הרווחה כי במקרה הזה עדיף לעקוב אחרי המשפחה, ולא לעקור ממנה את הילדים.

תשובות מוחלטות אין, וגם אין דרך, בהיעדר בית משפט שיקבל על עצמו לבחון את כל הטענות שמופנות כלפי הרווחה באופן ממשי, לבחון את הטענות של האמהות והמשפחות מול הרווחה. ישנם ניצנים של עדויות, גם מתוך הרווחה, אך הדרך עדין ארוכה. מה שבטוח הוא שגם אם אין בכן ובכם אמונה מוחלטת לסיפורה של אביגיל ולנשים ומשפחות עם סיפור דומה לשלה, את כולנו צריך להדאיג שישנו גוף שיכול להחליט החלטות סופיות והרות גורל, מבלי שהדברים יבחנו, מבלי שמי שנחשדת באשמה, תוכל להוכיח את חפותה.

יוצאים להפגין

את כולנו צריכך לעניין מאוד, ולהדאיג מאוד, בעיקר בימים שבהם הביטוי "צדק חברתי" עולה לאוויר חדשות לבקרים, כי מתוקף קיצוצים ומתוקף סדר עדיפויות מעוות, הרווחה לא יכולה לעשות את מה שהיא אמורה לעשות, וזה לסייע למי שפונות ופונים אליה. להיות מסוגלת לתת את התמיכה הנפשית, את הפנאי שנדרש לשם טיפול במשפחה שפונה לעזרה, ולהיות מסוגלת להעניק את השירותים הנדרשים, באם אכן ישנם דברים הדורשים לדעתה תיקון בתוך המשפחה. נכון להיום לרווחה אין את הכלים הללו. והתוצאה של היעדר הכלים, שהמקור לה הוא ממשלות ישראל בכלל, וממשלת נתניהו בפרט, הוא הסיפורים הללו, כמו סיפורה של אביגיל.

ביום חמישי, ה-23 בינואר, בשעה 19:30, יצאו אמהות ומשפחות להילחם על הזכות שלהן להשיב את ילדיהן אליהן, על הזכות שיתקיימו להן דיוני הוכחות, שהמסוגלות ההורית שלהן תיבחן באופן יסודי ומקצועי, שהרווחה תתנהל באופן אחר. לטובת כולנו טוב יהיה אם נצטרף אליהן, כי מאבקן נוגע באופן עמוק במדיניות הכלכלית הפושעת של מדינת ישראל. אותה מדיניות ששולחת את ידיה לכל עבר, אך שמתחילה בשליחת זרועותיה אל השכבות המוחלשות, ורק לאחר מכן שולחת את ידיה גם אל עבר שכבות מבוססות יותר.

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%94%d7%9f/feed/ 0
"הפכנו 50% מהאוכלוסיה לאנסים בפוטנציה", האמנם? http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%a0%d7%95-50-%d7%9e%d7%94%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a4%d7%95%d7%98%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%90/ http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%a0%d7%95-50-%d7%9e%d7%94%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a4%d7%95%d7%98%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%90/#comments Sun, 28 Jul 2013 09:29:43 +0000 http://saloona.co.il/?p=153209 אושרת קוטלר ואריק וייס מטיילים לצד חוף הים, אותו אתר שמהווה עבור רבות מאיתנו אתר להטרדות מיניות. אבל עבור כתבתה של קוטלר, "50 גוונים של הטרדה מינית", ששודרה במגזין של ערוץ 10 לפני שבוע, חוף הים הוא לוקיישן טוב לצלם בעיקר נשים, בעיקר חשופות, מכתפיהן ומטה. כך יתברר בהמשך. וייס מוטרד מכך שבנותיו גדלות בעולם בו יהיו חשופות כל הזמן להטרדות ותקיפות מיניות. קוטלר מוטרדת מכך שחוק ההטרדה המינית אינו נהיר. היא זוקפת לזכותה 15 שנים בהן היא מעודדת נשים להתלונן על הטרדות מיניות, אך לדעתה, הגענו לשלב בו הנושא עובר abuse, כי אנשים לא יודעים מה מותר ומה אסור.

קוטלר ווייס מתיישבים באחד מבתי הקפה של הטיילת, קפה שממנו ישלחו אותנו בכתבתם לפורומים בהם ידברו על תקיפות מיניות, וינסו להבין את הנקודה שקוטלר נראית מרוצה מאוד מכך שהצביעה עליה – אי-הנהירות הקיימת בציבור כלפי חוק הטרדה מינית.

פורום ראשון: סדנא בנושא תקיפה מינית שנערכה לעובדי עיריית ראשון לציון. מתחילים בצילום ההצגה שהוצגה להם, בו עובדת שהותקפה על ידי הבוס שלה, מבהירה לו שמה שאירע ביניהם הוא תקיפה מינית. קטע קצר, וממנו עוברים לדיון עם הקהל, דיון שכולל בתוכו את כל הסטיגמות המוכרות. עד כאן, צפוי. אך מה יהא על אותה סדנא, אם המנחה אותה מדברת על נשים באופן הבא: "האמת היא שגם עובדת שנראית על פניו שהיא מאוד מעוניינת אפילו היא יוזמת את זה והיא מתנהגת בפריצות – האחריות היא אפס עליה, ומאה אחוז אחריות על הממונה". לכאורה אין על מה להתלונן, מלבד העובדה שעצם השימוש במילה "פריצות", יש בה כבר כדי לבקר את אותה עובדת, ואת סגנון לבושה. החטא עליה, גם אם מנחת הסדנא מנסה לשכנע את הקהל שמשפטית היא לא נושאת בשום אחריות. אין פלא שהקהל לא ממש משתכנע.

בחזרה לקוטלר וויס, באותו קפה בים, קוטלר ממשיכה להיות מודאגת, מודאגת מכך שאנשים היום הלכו לאיבוד. הרבה פחות מודאגת, מכך שנשים לא חדלות מלהיות מוטרדות ומותקפות מינית. וייס מנסה להסביר לה שזוהי היצמדות לנקודה ומינורית ביחס למציאות שבה חיות נשים, ומעביר אותנו לשלב הבא בו השחקנית אורנה פיטוסי מגוללת את העדות שפרסמה זה מכבר בעמוד של אחת מתוך אחת מול המצלמה.

העדות של פיטוסי קשה. היא מתחילה בתיאור תקיפות מיניות שעברה, היא מתפרקת באמצע, ומסיימת בחייה כיום, עת היא מתארת מציאות יומיומית של הטרדות מיניות, כמו גם היעדר מוחלט של ביטחון, גם כשהיא כבר לא ילדה-נערה, גם כשהיא כבר שחקנית מוכרת. פיטוסי מבהירה את מה שכולנו יודעות – אין שום דבר בנו שיכול להפוך את הסביבה שלנו לבטוחה יותר. אל מול עדותה, קוטלר נותרת בעמדתה, "אני מכירה את אורנה פיטוסי וגם אני עברתי את שעברה וכמי שעברה את זה יש בלבול מאוד גדול של מה זה הטרדה מינית. מה שבעיניה הוא הטרדה, מה שהבחור אמר לה.. אומרים לי את זה ברחוב כל היום, וזה לא מפריע, זו מחמאה." על כך נאמר, תודה לך קוטלר על כך שאת מהווה עבורנו את האומדן, שכן כנראה שהשאלה אינה, "מהי הטרדה מינית?", כי אם "מהי הטרדה מינית בעיני אושרת קוטלר?".

לקראת המעבר לשלב הבא קוטלר מסמנת את הסכנה, "הפכנו 50% מהאוכלוסיה לאנסים בפוטנציה!", ועוברת בטבעיות לפורום גברים שיושבים עם קוטלר בבר, באותה הנינוחות של הים. הם לא יודעים מה מותר ומה אסור, הם לא יודעים מה אומר החוק, שתלוי במקומות העבודה, אך שמעולם לא טרחו לקרוא אותו. אך כעת, עת קוטלר לצדם, היו בטוחות שהם יוכלו קצת להירגע, כי איך אפשר שלא כשחלק מהראיון הוא התבדחות על כך שאחד מהם לא הסתכל לקוטלר על המחשוף כבר 10 דקות. אם לא די בשיח הזה, אז כדי לסיים יפה, פנתה קוטלר לברמנית שעבדה באותה עת, ושאלה אותה, האם מפריע לה שהלקוחות שלה מסתכלים לה על החזה. כך, מול מצלמה, ולצדם של לקוחות שמרכיבים את משכורתה, דרשה קוטלר את האמת מן הברמנית. אין זה מפתיע שזו תאמה את השקפתה של קוטלר, שיכלה לשוב לים מרוצה ונינוחה.

צילום מסך, נענע10

הפורום הבא היה פורום של נשים שעמן דיבר וייס (עובדה שהיה בה לשמר את התחכום המדהים של הכתבה, עת האישה היתה בעד גברים, והגבר בעד נשים – קסם!). הקלישאות, בשיחה זו, ממשיכות להישפך כמים, אך מבהירות שוב ושוב, שלכל אישה הגבולות שלה, ואין בכך כדי להעיד על גבולות חוק ההטרדה המינית, אך כן, יש נשים – כך מסתבר מן הפורום – ש"מחמאות" אינן מחמיאות להן, כי אם מביכות אותן, מטרידות אותן.

נקודה אחרונה לסיור המוחין המסעיר והמקצועי של הכתבה הוא בית המשפט, וממנו יוצאים לחלק הבעייתי והמסוכן ביותר בכתבה, ראיון עם יצחק חיון, שזוכה מחמת הספק מאשמה בהטרדה מינית, וזאת על אף שהשופטת מציינת בפסק הדין את עדותה של המתלוננת כאמינה, ואילו את זו של חיון כלא אמינה. בכתבה מוצג חיון כגבר שנעשה לו עוול, שחייו נהרסו, משום שהוגשה נגדו תלונת שווא. צריך לראות את הקטע הזה כמה וכמה פעמים כדי להבין כמה ערפול הושם עליו. חיון יושב ובוכה למצלמה, על כך שחייו נהרסו, שעבודתו נלקחה ממנו, וזאת למרות שיצא זכאי. ולא ברור, הכיצד, הכיצד אדם שיצא זכאי איבד את עבודתו בגין תלונת שווא?

קריאה של פסק הדין מבהירה במה דברים אמורים. אך האמור אינו רלוונטי, כי ישנו קו לכתבה, ואותו צריך להציג במגמתיות הראויה. לכן, כנראה, לא מצאו לנכון בשום שלב בכתבה לפנות לדוגמא לכותבת חוק הטרדה מינית, עו"ד אורית קמיר, או לאשת מקצוע מן התחום שתבהיר אותו. לכן גם לא טרחו לציין שאחוז תלונות השווא עומד על 2%, ואינו שונה מכל תלונה בכל נושא אחר בעניין זה.

הכתבה של אושרת קוטלר היא כתבה מסוכנת, כתבה שעניינה אינו הבהרת החוק והנהרתו, כי אם התעללות, abuse במילותיה, בחוק הטרדה מינית, ולקיחת השיח הציבורי שנים אחורה, עת כתבת "תחקיר" בערוץ 2 נתנה לכל המעוניינים להמשיך ולחוות את דעותיהם על גופן של נשים בפני אותן נשים, את הלגיטימציה לכך. כי הרי, אם לא די ששמו בכתבה אישה שתצדד בגברים, ואישה שמצהירה על עצמה כמי שמעודדת נשים להתלונן, אז גם הובהר – יותר מפעם אחת – כמה נפלא הוא עולם בו "מחמאות" נזרקות לעברך ברחוב על ידי זרים. אם זה נעים לקוטלר, זה בטח נעים לכלל הנשים. זה המסר של הכתבה הזו, ועל כן – בין היתר – קמה הדרישה של קרן בר יהודה וגל שרגיל, שערוץ 10 יתנצל על דבריו, שיבהיר שלא בתלונת שווא עסקינן, כי אם בתלונתה של אישה שנמצאה על ידי השופטת אמינה, ושהנאשם בה זוכה מחמת הספק. דמעותיו אינן נוגעות לתחושת חוסר הצדק שחש אדם שהואשם לחינם, כי אם לכך שגילה שאינו יכול לאמר ולעשות ככל העולה על רוחו.

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%a0%d7%95-50-%d7%9e%d7%94%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a4%d7%95%d7%98%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%90/feed/ 1
התיישנות על עבירת מין? אין דבר כזה http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%9b%d7%96%d7%94/ http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%9b%d7%96%d7%94/#comments Mon, 29 Apr 2013 10:31:30 +0000 http://saloona.co.il/?p=139833 עדויות בנות 10 שנים, בנות 20 שנה הן שעומדות בבסיס התחקיר של עיתון הארץ על פרשת עמנואל רוזן. 10 נשים מעידות על שאירע להן לפני זמן רב, כשהיו צעירות (זאת בעוד בתא העיתונאיות שחשף את הפרשה, עומדות 40 עדויות). והן עושות זאת, גם היום, תחת עילום שם. כי הן מפחדות. הן מפחדות לאבד את מקום עבודתן, הן מפחדות להיות מסומנות – כפי שקורה לא פעם למי שמתלוננת על מי שהטריד אותה.

כל המקרים הללו, שהם קצה הקרחון, אם לשאול את דבריו של גדי סוקניק שנאמרו בראיון שנתן אתמול בנושא, כולם נתונים בתוך מערך כוחות ידוע מראש, בו הגבר הוא בעל מעמד גבוה תעסוקתית וחברתית, ואילו הנשים הן נשים צעירות שרק החלו את דרכן או נשים פחות צעירות, אך נשים, שתמיד כבר מקבלות משכורת נמוכה יותר ומוסללות לתפקידים פחות בכירים מאלה של עמיתיהן הגברים – הן בפשטות, סובייקטים מוחלשים.

כל העדויות הללו, ועוד רבות, כי כאמור מדובר בקצה קצהו של הקרחון, הן לא בעלות תוקף משפטי. חל עליהן חוק ההתיישנות, ולכן באם תיפתח חקירה משטרתית, באם תוגש תלונה על ידי קרבנותיו של רוזן שעל שאירע להן לא חל חוק ההתיישנות, אז העדויות הללו יוכלו רק לסייע כדי לצייר ולבסס את הנרטיב של מי שהטריד שנים באופן סדרתי נשים. פעם אחר פעם. במתכונת דומה.

זה אומר שלעדויות הללו, אלה שתוקפן פג מבחינת החוק, אין ערך בהרבה מובנים. שגם אם הנשים הללו רוצות היום, מתוקף חשיפת הפרשה, ומתוקף העובדה שהן אולי מרגישות בטוחות היום יותר להוציא את שאירע להן החוצה, אז הן לא יכולות אלא לדבר את שאירע להן. הן בכל מקרה לא יוכלו על ידי חוק ההתיישנות הקיים להגיש תלונה, לדרוש פיצויים על שאירע להן, לראות את התוקפן שלהן משלם על שעשה להן.

נכון להיום חוק ההתיישנות על עבירות מין מתחלק באופן הבא: עבירות מין שמהוות עוון, עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה שאורכה נע בין 3 חודשים ו-3 שנים (כולל), הן בעלות תוקף של 5 שנים, ואילו עבירות מין שמהוות פשע, עבירה שנקבע לה עונש חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים, הן בעלות תוקף של 10 שנים. ואילו קטינה או קטין שבוצעו בהם עבירות מין, הרי שחוק התיישנות של 10 שנים חל עליהם מתוקף הגעתם לגיל 18 (כל הנתונים לקוחים מאתר איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ונפגעי תקיפה מינית בישראל).

אנחנו דורשות, בעקבות פרשת עמנואל רוזן, וגם מתוקף העובדה שכולנו יודעות כמה זמן לוקח לנו להרגיש – אם בכלל – בטוחות דיינו לדבר; שכולנו יודעות מה רב כוחו של קשר השתיקה שמלווה גברים שמטרידים ותוקפים נשים, ומאפשר להם להמשיך בענייניהם בעודם מותירים אחריהם קורבנות אינספור; שכולנו יודעות שלפעמים המנגנון היחידי שעומד לצדנו כדי להציל את עצמנו ולהמשיך בחיינו הוא מנגנון ההדחקה – את ביטול חוק ההתיישנות על עבירות המין.

אנחנו רוצות שכל אשה וכל גבר שהותקפו במהלך חייהם, תמיד תעמוד להן ולהם הזכות לעמוד מול התוקפן שלהם בבית המשפט. אנחנו רוצות שהתוקפים יידעו שאין באפשרותם לנקות את ידיהם כל כמה שנים, משום שהעבירה שביצעו אבד עליה הקלח, הודבק לה תאריך פג תוקף, והיא כלא היתה. כלא היתה רק מבחינתו של החוק, שכן בנפשה של האישה שהותקפה, בנפשו של הגבר שהותקף, הפגיעה חיה, הפגיעה היא אותו דבר שמלווה את היומיום, והטיפול שנדרש להחלמה מסוימת מהתקיפות הללו אורך שנים רבות, אם לא חיים רבים לרוב.

כל עוד החברה שלנו בנויה כך שאנו הנשים נמצאות בתחתית מבחינת שכר, מבחינת מעמד, מבחינת כל אחד מהופעותיו של הכוח לא יכול להיות שיצופה מאיתנו לדבר את הפגיעות שלנו תוך פרק זמן מוגבל. עבירות מין מייצרות מצב שונה, הן מייצרות השתקה של הקורבן, אם על ידי התוקפן עצמו, ואם על ידי החברה שמיד עם גילוי הדבר מתחילה לפקפק בנשים שמצאו את הכוח לתת עדות. מהסיבות הללו, ומעוד רבות אחרות, שבוודאי שוכנות בכל אחת ואחד מאיתנו שעברו תקיפה מינית, ויודעות ויודעים כמה קשה לדבר את התקיפות הללו, אנחנו דורשות את ביטול חוק ההתיישנות על עבירות המין.

פתחנו את העמוד הזה שבו אנחנו ניצבות יחדיו, נשים וגברים, שמבקשות ומבקשים מחברות וחברי הכנסת לדאוג לכך שיעבור חוק שמשמעותו חד משמעית: על עבירות מין אין חוק התיישנות. אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים להצטרף אלינו, ולתמוך בדרישתנו, שתתרגם בימים הקרובים במכתב פנייה לכל חברות וחברי הכנסת, כדי שנוכל לשמוע מהן ומהם מי עומדות ועומדים איתנו מאחורי הדרישה הזו, שאין ברורה ממנה.

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%9b%d7%96%d7%94/feed/ 0
נתן אשל, ניפגש בבית המשפט http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%aa%d7%9f-%d7%90%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%a4%d7%92%d7%a9-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98/ http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%aa%d7%9f-%d7%90%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%a4%d7%92%d7%a9-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98/#comments Mon, 28 Jan 2013 11:50:26 +0000 http://saloona.co.il/?p=127439 ביום חמישי בערב האחרון, בשעה די מאוחרת, גיליתי בעודי קוראת כתבה על הקשרים הקואליציוניים הנרקמים בעקבות הבחירות, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו, מינה לא אחר מאשר נתן אשל לראש צוות המשא ומתן מטעם הליכוד ביתנו. אותו נתן אשל שסולק מהשירות הציבורי לאחר שהודה בשימוע כי הטריד מינית עובדת בלשכת ראש הממשלה, עת חדר לה למייל, הציץ לה לפלאפון, עקב אחריה ואף צילם תמונות שלה בהיחבא, מבלי שידעה.

הידיעה הזו עוררה את חמתי. כי אני פמיניסטית, כי אני אישה, כי גם אני נפגעתי לא פעם מגברים, גם במקומות עבודה שונים. לא היה נראה לי נכון בשום צורה שהטרור הזה שמופעל עלינו כל יום, יקבל הכשר וחותמת מראש ממשלת ישראל. כי כשראש הממשלה בנימין נתניהו ממנה עבריין מין שסולק מהשירות הציבורי לעמוד בראש צוות המשא ומתן שלו הוא אומר כמה דברים באופן ברור מאוד.

הוא אומר לנו, הנשים, שעבירות מין שנעשות כלפינו, הן לא כל כך נוראיות. שמי שפושע נגד נשים, שמטריד אותנו שתוקף אותנו, לא צריך להעניש אותו בחומרה. עוד הוא אומר כי, מי שפשע ואף נמצא אשם, אל לו לדאוג. העובדה הזו לא צריכה להפריע לו להמשיך לחיות את חייו ללא הפרעה. תמיד יהיה שם מישהו שלא יתייחס לעבירות מין בכובד ראש, ויתן לו לחזור למסלול חייו הקודם. אולי אפילו יקדם אותו, מי יודע?

הייתי רוצה לומר שהופתעתי כאשר קראתי את הידיעה. אך זה לא המצב. מבנימין נתניהו אין לי ציפיות. גם לא משרה נתניהו שידועה ביחסיה הקרובים עם נתן אשל. אני חושבת שבהרבה מאוד מובנים שניהם הבהירו לנו במשך הקדנציה האחרונה של נתניהו, שלדידם הם נמצאים מעל החוק, ולכן אין סיבה שהם יצייתו לחוק. ומקרה אשל הוא רק מקרה נוסף בשורה של מקרים שבהם בנימין ושרה נתניהו לא נותנים לעובדות ולעובדות לבלבל אותם.

ביום שישי בבוקר פתחתי את האירוע "נתן אשל בלשכה – נשים מסרבות לממשלה", ודרשתי את שאני דורשת כאן, שאשל יסולק מהשירות הציבורי, ושמפלגות יסרבו לשבת עמו למשא ומתן. למעשה דרשתי תנאי מקדים לקיום המשא ומתן – לקביעת הפגישה הראשונה –  והוא אמירה חד משמעית וברורה שתוכנה הוא: אנחנו לא מוכנים לשבת למשא ומתן עם עבריין מין. אם אשל עומד בראש צוות המשא ומתן, אנחנו לא לוקחות ולוקחים חלק במשא ומתן הזה, כי מינויו של אשל מתייחס בביטול ל-52% מהאוכלוסייה, וכי מינוי זה בא להכשיר אותו, לגרום לנו לשכוח שמדובר בעבריין מין.

לשמחתי מהר מאוד גיליתי שהדרישה הזו אינה באה רק ממני, וכי לרבות ורבים ברור שלא יעלה על הדעת שנתן אשל יהיה האיש שיתווך את ממשלת ישראל הבאה.נכון להיום יש בעמוד כבר יותר מ-4000 תומכות ותומכים. לתהודה של האירוע סייעה גם העובדה שתמר זנדברג, ממש בקרוב חברת כנסת מטעם מרצ, פנתה ליועץ המשפטי לממשלה וביקשה שלא יאשר את מינויו של אשל, ואנחנו תקווה שהוא יענה לבקשתה, שכן המינוי של אשל מנוגד לחוק.

לשמחתנו, ולאחר שכבר התכוננו להפגנה בים חמישי בערב מול מצודת זאב, נודע לנו אתמול כי מפלגת יש עתיד הודיעה כי לא תשב למשא ומתן עם נתן אשל, וכי נתן אשל לא עומד יותר באופן רשמי לכל הפחות בראש צוות המשא ומתן מטעם הליכוד. העובדה שזכינו לתגובה הולמת מהמציאות, משמחת מאוד. היא היתה כה משמחת ומפתיעה עד כי היום הוזמנתי לתכנית של רזי ברקאי. בה סיפרתי לו את מה שאני מספרת כאן לכן. לא עברו אלא דקות ספורות מתום התכנית וקיבלתי שיחה מנתן האשל. לא עקיפה, ישירה. בה הוא טען שמעולם לא הואשם בהטרדה בכלל, ובהטרדה מינית בפרט. הוא הציב לי אולטימאטום, הציע לי להתנצל עד השעה 11, ואם לא יגיש נגדי תביעת דיבה.

בתמונה: רוויטל מדר

זו טכניקה מוכרת מידי של עברייני מין, שמבטאת הן את הפחד שלהם, והן את הכוחניות שלהם. לאשל הסברתי שאין לי כל כוונה להתנצל. והשיחה הסתיימה באמירה הבנאלית והמוכרת כל כך של "ניפגש בבית המשפט". מה יקרה עם דבריו איני יודעת. אני כן יודעת שהוא תרם לכך שנושא ההטרדות והתקיפות המיניות שאנחנו הנשים עוברות כל יום, יישאר בכותרות לעוד יום או יומיים. בזמן הזה, וגם לאחריו, אנחנו מנהלות את המאבק הנוכחי, שבמרכזו עומד חיים רמון, שלאחר שהואשם במעשה מגונה, ממשיך להיות איש הסוד של ציפי לבני, שעומדת בראש מפלגת התנועה. דין רמון כדין אשל מבחינתנו, והעובדה שעל רמון אין קלון שמונע ממנו לקחת חלק בשירות הציבורי, אינה רלוונטית לדרישה שלנו. דרישה חדש משמעית שרמון לא יהיה מי שיבחש בעתידנו עת הוא מתווך ומייעץ למפלגת התנועה. לא ניתן יד להכשרה של עברייני מין, ואין דין אחד שונה מרעהו. כולם מטילים עלינו טרור, כולם מונעים מאיתנו לחיות כמו שמגיע לנו לחיות. ולא נחדול עד שננקה את כל האורוות מעברייני המין.

>> לעמוד התמיכה בפייסבוק

>> לעמוד ההפגנה

>> לעמוד העצומה

>> לבלוג של רויטל מדר

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%aa%d7%9f-%d7%90%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%a4%d7%92%d7%a9-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98/feed/ 1