סלונה » נולי עומר http://saloona.co.il סלונה Tue, 11 Aug 2020 11:09:44 +0000 he-IL hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.8 לגעת http://saloona.co.il/blog/%d7%9c%d7%97%d7%91%d7%a7-%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a7/ http://saloona.co.il/blog/%d7%9c%d7%97%d7%91%d7%a7-%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a7/#comments Mon, 25 Feb 2013 10:20:29 +0000 http://saloona.co.il/?p=74723 תינוקות במהותם הם התגלמות התום, הניקיון הנפשי. הם מסמלים לי את תמצית החסד, הטוב. אני רואה במתיקות הטהורה שלהם  פיצוי לקושי האנושי היומיומי. עובדה, הרי אין מי שיכול לעמוד מול חיוך של תינוק ולא להתרכך. כיוון שלתינוקות אין עדיין  מנגנון ויכולת בחירה הם  סופגים כל מה שנותנים להם. כשם שכל גילוי חום, נשיקה, חיבוק, דיבור רך ואהבה – יוצרים ביטחון המאפשר גדילה, כך גם  כל אגרסיה, אלימות והתעלמות נרשמים ויוצרים מייד פצעים שהופכים, במקרה הטוב אם הפצע מטופל - לצלקות .

לא מזמן עברתי בשוק בצלאל וקלטתי בזווית העין אנרגיה אלימה בין אב לבתו בת השנתיים. נעמדתי על מקומי כשאני מסננת לעצמי: חסר לו שירים עליה יד. לא עברה דקה והאב השנה  החל להכות את הקטנה. רצתי אליו, "תפסיק להרביץ לה". אמרתי בקול חזק ורועד. הוא הביט בי בהלם. "מה את מתערבת, למה היא ילדה שלך?" נבח . חזרתי על עצמי , הפעם בקול רם יותר.  האב המעודן החל לצרוח , מה שגרם להתקהלות, צעקות והאשמת האם  שצעקה עלי: "עכשיו היא בוכה בגללך". אין לי ספק שהתינוקת חוטפת מכות על ימין ועל שמאל עד היום. ולא יעזור כלום, בעיני – מכה, כמו קללה, המופנים לילד קטן  – זו התעללות. התעללות הנוכחת בחייו כל הזמן והורסת את נשמתו. זה פשע, כמו נטישה.

נטישת תינוק היא בעיני פשע  שאין לו מחילה. כל שנה, בארץ, כ-300 תינוקות ננטשים בבתי חולים. חלקם נולדו עם פגם, חלקם קבלו פגם, חלקם נולדו לאם נרקומנית ועליהם להתנקות מהסם וחלקם בריאים.

הם נשארים בבית החולים עד להחלמתם המלאה או עד למציאת פתרון מתאים למצבם, לפעמים למשך חודשים ארוכים.

זו התשובה לשאלה אותה אני נשאלת בכל פעם מחדש בתדהמה: "מה?? יש תינוקות נטושים בארץ???"

לצורך זה, בשנת 2004 הוקמה עמותת "חיבוק ראשון" ע"י ד"ר תמר שלזינגר. מטרתה לטפל בתינוקות נטושים בבתי חולים, המקבלים אמנם טיפול פיזי ורפואי ע"י הצוות, אך לא טיפול בנפשם הזקוקה לאהבה, מגע וחום על מנת לשרוד. אני מתנדבת בעמותה כבר כמה שנים. חיפשתי לא מעט זמן  מסגרת שאוכל להתנדב עם תינוקות או ילדים בגיל הרך שסובלים מהזנחה ו/או מצוקה נפשית. במסגרת החיפושים התנדבתי בכל מיני מקומות, כמו בבית ספר רוגוזין, בגן  ילדי עובדים זרים, שם הייתי יושבת מול עשרות ילדים כשעלי יושבים ארבעה לפחות ומקריאה להם סיפורים. אבל רק לפני שלוש וחצי שנים, כשהילד שלי חלה במחלת הנשיקה ואושפז בבית חולים דנה, ידעתי ששם אקבל את הכתובת המדויקת למה שאני מחפשת. שם שמעתי לראשונה על "חיבוק ראשון".

מייד פניתי, היה עלי למלא טפסים כמו גם לכתוב טקסט שיעבור בדיקה אצל גרפולוג, לחתום על מסמכים שונים והתחלתי להגיע קבוע לבית יולדות "ליס", שם נמצאים בד"כ התינוקות בת"א. לעיתים הם גם בבית חולים דנה – שם אני מתנדבת היום. בפעמים הראשונות שהגעתי לבית החולים  כדי להיות עם התינוקת הנטושה שנשלחתי לטפל בה, עוד לא הייתי מאומנת באיזון רגשי. זו הייתה תינוקת מתוקונת שאמה הייתה נרקומנית והיא, הפצפונת, הייתה צריכה לעבור גמילה בעצמה כי הסם היה בדמה. נישקתי וחיבקתי אותה ללא הרף ולמורת רוחן של האחיות במחלקת יולדות בליס – התעקשתי שגם כשהתינוקת ישנה, תהיה עלי. על הידיים שלי, כדי שתחוש חום. היה לי ברור מאליו  שבפעמיים בשבוע שאני באה אליה, בשעתיים שאני נמצאת איתה, אני  נותנת לה מקסימום אהבה, מזון ללב, כדי שתתפתח. אבל אז, כשהייתי חוזרת  הביתה הייתי נרדמת וישנה שעות. מהר מאד התארגנתי על עצמי נפשית. חיזקתי  את שרירי הלב כדי שאוכל להמשיך. כי הקושי שלי, הצער שלי על מצבה, גורלה, העוול הנוראי שנעשה לה – אינו רלוונטי ולא מעניין. לא בי העניין אלא בה. אני באה אליה  לתת לה מנה גדושה של אהבה, הולכת ושוב חוזרת. איכשהו התאזנתי כי ידעתי שאם לא אשתלט על רגשותיי ואגיע  או אלך ממנה כשצבע עצוב צובע אותי – לא אועיל לה כלל.

לפני שנתיים יזמתי והפקתי (יחד עם הילה תדמור המקסימה)  תערוכה קבוצתית שכל הכנסותיה תרמו ל"חיבוק ראשון". כל האמנים נדבו עבודות נהדרות בלי למצמץ, התערוכה נערכה ב-ZOA  שבת"א. נמכרו עבודות והכסף נכנס לעמותה. כל רעיון , מחשבה, רצון לעזרה יתקבל בשמחה ואהבה.

תודה,

נולי

>> רוצים להתנדב?

דרושים מתנדבות ומתנדבים לחיבוק תינוקות נטושים.
התנדבות באזור חיפה וסביבתה, בבתיה"ח רמב"ם ובני ציון, פעמיים בשבוע למשך 3 שעות בכל פעם.

לפרטים: 03-6022457, או בדוא"ל pnina@tinokot.org.il

>> לאתר חיבוק ראשון

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%9c%d7%97%d7%91%d7%a7-%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a7/feed/ 0
שלום, חברה http://saloona.co.il/blog/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94/ http://saloona.co.il/blog/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94/#comments Thu, 07 Feb 2013 11:13:45 +0000 http://saloona.co.il/?p=128831 צ'יווי, החתולה שלי, מתה. שמה המלא היה צ'יווֹווֹ  ננֶה מגידו .

היא הייתה איתי משנת 1990. נכון. היא מתה קשישה מופלגת. אני יודעת. כן, היו לה חיים קלים וטובים, נטולי דאגות. נכון.

אבל לי יש צבת באמצע החזה שמכאיב לי פיזית ממש, ואין לי מושג איך פותחים אותו.

מה עושים עם הכאב הזה. איפה מאפסנים אותו. זה טבעי, תגידו לי, זה נורמלי, היא הייתה חלק ממך, כמו אחות או בת, זה  אובדן לכל דבר - הכל נכון , תודה, אבל כרגע? לא עוזר.

הכאב  שלי הוא על הלב ,הנשמה של צ'יווי, לפני הסוף, כשבאתי הביתה וראיתי שראשה מוטה על הצד פתאום ושאינה יכולה לעמוד על הרגליים. היא הרי ידעה שהיא לא בסדר.  והיא לא התלוננה. מוזר איך ברגע הראשון הייתי בטוחה שאצליח להציל אותה כמו בפעמיים הקודמות במהלך השנה האחרונה, כשפתאום לא יכולה הייתה ללכת. האכלתי והשקתי אותה בעזרת מזרק ואחרי מספר ימים היא  נעמדה על הרגליים וביקשה לאכול משהו טעים.

צ'יווי הייתה לבנה לגמרי, עדינת נפש, סבלנית, סובלנית, היה לה ידע אינטואיטיבי בחינוך (והיה את מי לחנך במשך 23 שנה: אותי) והיה לה גם חוש הומור מפותח ומתוחכם:

ה "וואו" שלה, למשל. היא העדיפה לומר "וואו" במקום ה"מיאו" השגרתי  ונהגה לשגר את ה"וואו" הנ"ל בכל פעם מחדש בתזמון מדהים. אני יושבת עם חברה בסלון, היא בדכדכת יהושפט, נאנחת ואומרת לי: " כבר שנה לא היה לי סקס". וצ'יווי בתגובה :"וואו".

ברור לכם שהדכדכת הוחלפה מייד לצחוק עוועים.

או בשיעור פרטי למשחק קומי, תלמיד גילם דמות של אישה. הוא המשיך להיות הוא לגמרי, לא שינה קול או שפת גוף, רק דיבר בלשון בת (בכוונה אני לא כותבת את המילה המכוערת  "נקבה"). "אני  אוהבת גברים שעירים", אמר ביובש איש ההייטק. התאפקתי לא לצחוק כי כמורתו הייתי אמורה לשמור על הריכוז, אבל צ'יווי הגיחה מהמטבח ואמרה:" וואו", מה שגרם לצחוק בואכה הרס שיעור.

היו לה כל מיני תקופות: הייתה למשל תקופת הפלדנקרייס, במהלכה נהגה לשכב על הגב, לפרוס ידיים ימינה ורגליים לצד שמאל. כך, דרך מתן דוגמא אישית, ניסתה להשפיע עלי להתעמל אף אני באותה שיטה מפורסמת. ניסיתי להסביר לצ'יווי,  שזה נהדר בשבילה שיש לה סבלנות וזמן לשכב שעה באותה תנוחה אבל לי זה לא מתאים.  היא הייתה מביטה בי בשקט בודהיסטי ואומרת "וואו".

לאחרונה הייתה לה תקופת  ה- להיות בחדר של יונתן, (הילד שלי, בן 19) גם אם הוא לא לבד. הייתה נעמדת ליד דלת חדרו וצועקת "וואו" עד שהיה פותח לה. לא הייתה לו ברירה, בכל זאת, היא הייתה מבוגרת יותר ממנו בכמה שנים (מה שנראה היה אגב, מוזר ביותר. היא, הנמוכה, החתולה, מבוגרת בכמה שנים מיונתן הבחורון הגבוה).

חצי מהחיים שלי עברתי איתה. עוד בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, כשהחבאתי אותה בתוך תיק ונסענו לבית מלון בירושלים ובקבלה חששתי כל כך שצ'יווי תגיד "וואו", אבל היא הלא ידעה מתי יש להנפיק את הצליל, ולמטרות קומיות בלבד. כשרצתה לאכול, היא הייתה פשוט מתיישבת ליד הקערה ומחכה בסבלנות. מה יש להגיד "וואו" עכשיו. אין מה, רק לחכות, הרי האוכל מייד יגיע.

עד השנה האחרונה, כשכבר לא יכולה הייתה לקפוץ, היא נהגה כל חורף מידי יום לחכות שאכבה את מנורת הקריאה ליד מיטתי, לחכות שאתמרח בתנוחת שינה (על הבטן) ולהתמקם לשינה דשנה עד הבוקר על הרגליים שלי. כך היה לה הכי נוח.

מה זה הקשר הזה, בין אדם לחיה? האם אנחנו מאצילים עליהם תכונות  משלנו ומדמיינים שהם דומים לנו ?

ואולי הם באמת דומים? אולי אנחנו לא מדמיינים שהם מבינים אותנו? הלא אין ספק שיש בהם רגש, הבנה, מחשבות הלב, שבעצם זו נשמה.  מי יותר מי פחות, ברור.

אני שונאת שעושים הכללות ואומרים "חתולים הם אגואיסטים" וכיוב' .יש ויש, בדיוק כמו במין האנושי. לכל אחד ואחת מהם יש אישיות משל עצמו או עצמה. יש חתולים טובים ונעימי הליכות ויש אנטיפתיים, יש ידידותיים ויש פחדנים.

תמיד אהבתי חיות. את כל החיות אני אוהבת, חוץ מג'וקים וצלופחים. אבל תמיד היו לי חתולים.

עוד מעט אחזור הביתה, וכמו ביומיים האחרונים רק לאחר מספר שניות אבין שצ'יווי איננה. אולי אשים לי מוסיקה שאני אוהבת, פיאזולה, או קרלוס ג'ובים, ושם אשים את הכאב- אהבתי לצ'יווי, חתולה מצוינת, שאיננה עוד.

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94/feed/ 0
אהבה או יצירה? http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f/ http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f/#comments Wed, 09 Jan 2013 14:49:31 +0000 http://saloona.co.il/?p=125097 השבוע מלאו לי 53. כן, אני חיה כבר הרבה מאד שנים, ומה שעובר עלי עכשיו זה משהו מוזר מאד, הלך רוח שמעולם לא חוויתי על בשרי הנא.

מאז שאני זוכרת את עצמי אני עושה משהו: או מציירת, או מנגנת, או כותבת, או משחקת (כשהייתי קטנה המשחק בא לידי ביטוי בחיקויים של חברים של הורי וקרובי משפחה. עשיתי זאת כמובן כדי לקבל צומי).

מאז, ואני מדברת על גיל 3, 4 בערך, לא היה יום אחד, (אחד!) בו לא נרשמה עשייה לקידום יצירה כלשהי. זה אולי משוגע וספרטני ולא ממש אנושי אבל ככה זה. תמיד אני מחכה לרגע בו נוצר בי קליק. הקליק הוא החיבור האמיתי שלי למה שאני עושה.  הרגע בו אני נדלקת ונכנסת לאובססיה לשיפור: עידון, גיסוי,  שכתוב, עיבוד, תיקון, מחיקה,  שינוי, הוספה והורדה.

כך בכל תחום.

וכבר חודש שאני לא מצליחה ליצור. הייתי בביקור אצל בתיה לביא ווינשל המקסימה, בעלת הגלריה 'ארסוף', שם הייתה לי תערוכה לא מזמן. היא אישה עם ראש מעולה והיא נתנה לי רעיון כביר ליצירה חדשה. אני מתלהבת, רצה לקנות בדים וצבעים,  מתיישבת להתחיל, מציירת  משהו, ממשיכה, כך כמה שעות, מביטה ב"יצירה" ויודעת: הרי לנו ציור של ילדה בת 16 מחוג לציור במתנ"ס קריית טמבל. או קי, לא נורא, אני אומרת לעצמי, נתחיל מחדש. מעלה רעיון לציור חדש, מתארגנת לי בכיף ולאחר מספר שעות  מתגלה לעיני הטרוטות ציור  אינפנטילי המעלה שאלות קשות אם לא מדובר באדם הלוקה בפיגור שכלי.

מציעים לי ליצור סדרת אינטרנט קומית. הם יפיקו. כל מה שעלי לעשות: ליצור את הפורמט ולכתוב טקסט.

כל כך שמחתי להצעה שכשיצאתי הדלקתי לי סיגריה ומשום מה זרקתי אותה בוערת ישר לתוך התיק שלי. העוברים והשבים ראו אישה היסטרית משהו רוכנת מעל מדרכה עליה מונחים המומים כל הדברים שהתארחו בנחת וללא דאגות אצלה בתוך התיק, ולא שיערו שיוצגו לראווה באור יום לפני כל.

התיישבתי לכתוב ונדמה היה לי שעליתי על רעיון נהדר. מרוב התלהבות מהרעיון הדגול ומהכתיבה השנונה, מיד שלחתי במייל את הקובץ הגאוני למפיקים, שבתשובה רמזו לי בעדינות שהם מחכים בסבלנות לסקיצה הבאה.

כך יום אחר יום, חודש. כתבתי סקיצות, כל אחת יותר טמטומית מקודמתה.

אני מקטרת לאחותי: "מה קורה לי. אני זוכרת שאם היה משהו שההורים החזיקו ממני זה העובדה שאני מוכשרת. איפה זה? לאן זה ברח?"

ואחותי עונה לי: "כמה זמן זה?"

אני: "חודש"

והיא: "כמה זמן את ברומן הפסיכודאלי שלך?"

אני: "חודש"

והיא: "נו, מה את מתפלאת"

המממ??? מה? מה הקשר? זה רק צירוף מקרים. העיתוי, מה, זה ייתכן? שבגלל ש - איך נאמר, יש לי קראשנדו על מישהו, כן, אולי אני אפילו מאוהבת בו, או קי, בגלל זה אני נהיית יצור דביל נטול אונה?

ואני נזכרת למרבה הזוועה  שהיצירה המוצלחת היחידה שכן הצלחתי בתכנון יישום וביצוע היא עוגת אגסים. לא יכול להיות! מה, ככה זה עובד? לא! מה, רגש רומנטי /מיני אוכל אצלי כל חלקה טובה של יצירתיות? ואני רואה את עצמי עטויה בחיוך אווילי עם מבט מזוגג בעיניים, מוותרת מבלי משים על כל מה שאני עושה מאז ומתמיד. איזה עקרת בית משעממתחת שהזוהר חוזר לעיניה רק בראותה את בן זוגה.

אז טוב, במקרה שלי, לא מדובר בבן זוג, כי הבן אדם לא נמצא לידי. הוא חי בכלל בחו"ל ואין לדעת ולגעת מה יהיה, אז יופי (יופי?) נורא מרגיע. תמונת  החיים המשותפים בבית עוגת האגסים מתפוגגת נוכח הנסיבות, אבל עדיין, מה, בגלל שלבי עסוק כרגע בשיחות קודמות אין לי אפשרות ליצור משהו אחר שלא קשור בקראשנדו?

אבל אלו העובדות: החודש נפתחו חלונות חדרי לבי  ובו זמנית נסגרו חלונות היצירתיות במוחי.

אני לא מוותרת בשום פנים ואופן, אתחיל מחדש. הנה הצבעים, הבד, אצייר עכשיו משהו חדש, מתוחכם ומקורי, משהו בוגר, אחר ובשל.

אחרי כמה שעות:

לב. ציירתי לב. אכן מקורי ומהמם.

אמאל'ה!

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f/feed/ 0
לחיות את הרגע, בלי פחד http://saloona.co.il/blog/%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%92%d7%a2-%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%a4%d7%97%d7%93/ http://saloona.co.il/blog/%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%92%d7%a2-%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%a4%d7%97%d7%93/#comments Sun, 30 Dec 2012 13:00:40 +0000 http://saloona.co.il/?p=123317 אולי הלב עשה את ההחלטה ואולי ההחלטה עשתה את הלב. נכון שהנסיבות עזרו, כמו הצמיחו ענפי רגשות ירוקים במהירות על עץ אחד שהוא לבי, וידעתי: אין עבר, (שהוא זיכרונות והטמעת עובדות של בחירות), אין עתיד (שהוא השערות ורק כשיגיע - יהיה), יש רק הווה ובו הפחד מיותר, כי הוא ניזון מהעבר ומהעתיד. לכן אפשר מותר רצוי  וכדאי לבטא רגשות עכשיו. גם אם הדבר מחולל בבטן כאוס מרהיב .

למשל, להגיד למישהו "אני מאוהבת בך" בלי לחכות ל"זמן המתאים" (מתי זה? אחרי שהוא אמר?) זה מבעית לתקופה של דקה. אם מתנתקים מחששיזם זה לא באמת מפחיד, זה רק הרגל לחשוב ככה.

אם זאת אמת עכשווית (מבעבעת ומהולה בחיוכים דבילים) והצד השני באותו מקום, העץ מתמלא פרחים ופירות. אם לא, לפחות יודעים שיש לו את היכולת. אז הוא לא יפרח, אבל הוא פועם.

הלחץ מיותר כי הוא ניזון מעבר כואב שלא קשור למקרה הנוכחי. לכן טועים כשמבקשים חיזוקית פורטה מהר ועכשיו.

"...תגיד לי משהו!!!", מגיח קול ערב כשל עורב ממעמקי האגו השרוט.

זה טבעי, אבל לא לגיטימי, כי אם הצד השני עצור וקשה לו לבטא אהבה במילים, אי אפשר לזרז התנהגות לא טבעית לו. יש לו קצב אחר, צבעים אחרים. ואולי, הזמן העתידי יגיד-  משלימים.

שנים לא הרגשתי דבר כלפי גברים. ככל שלבי נראה כמו לובי של בית הסתדרות כלשהו, בו פקיד הקבלה אפילו לא הרים את קדקודו הקירח לענות לשאלתי :"סליחה, מתי מתאהבים פה?", כך הרעפתי צבעים חזקים על עבודות האמנות שלי,על עצמי ועל ביתי. לא הצלחתי  לזלף צבע לתוך לבי ולא שלא ניסיתי. על הניסיונות הפסיכודאליים שלי בהתרועעות עם המין השני אפשר לכתוב ספר בשם : "איך להצליח להיכשל".

פתאום משהו זז לי בלב. אני מביטה פנימה ולא מאמינה למראה עיני: קרנבל ברזיל מפזז שם: מוסיקה, נוצות, ריקודים ,טוסיקים זזים בקצב, מה זה? אבל רגע, אם כבר זזת, לב, זה נחמד מאד, אבל הטיימינג שלך לא משהו, כי מי שהזיז אותך לא נמצא לידך ואין לו תכניות להיות כאן ועכשיו. הוא חי בחו"ל, שמת לב? לב? וגם אתה רוצה ללכת לחו"ל, אבל למקום אחר, כך שאם מדברים כאן על מפגש מציאותי זה לא נראה אפשרי. אז תגיד שבא לך לחגוג, תפסת טרמפ על משהו ובא לך. תדייק בבקשה ואל תבלבל לי את המוח.

"את חננה", עונה לי לבי. |את משביתת שמחה כמו המורה ציפורה- ג'ורה (שבכיתה ב' זרקה עלי גיר וצרחה עלי: "תפסיקי לחקות אותי ילדה מטומטמת!"). את מחפשת הגיון? נוחות? נכון, איחלת לעצמך מישהו דומה לך בסטטוס בעיסוק ובגיל. זה לא המקרה. אז מה את רוצה עכשיו, לסגור חלונות, להגיף תריסים, לשבת בחושך ולסרוג כיפות לילדי עובדים זרים?".

והקרנבל מעוניין לצאת לרחוב. אולי אכן מדובר בחגיגה פרטית שלו, שאחרי שנים של שעמום הוא מעוניין לשתף את העולם, ואולי פשוט בא לי להגיד למזיז מה אני מרגישה כרגע בגלל שאני עיזה פזיזה על ספידים. אימפולסיבית. תמיד הייתי ותמיד אהיה.

אז הפצצתי על הבחור זיקוקי דינור ללא הכנה מוקדמת. העפתי עליו את הקרנבל. לא שלא פחדתי מאמירת הדברים בסקייפ. פחדתי מלהביך את הנוכחים מעיזי פזיזי . שיפרשו אותה לא נכון, שיחשבו שעכשיו אחרי שאמרה מה שאמרה יש לה ציפיות, דרישות, הגדרות, "מערכת היחסים", המילה המקסימה "מחויבות" תעלה על הפרק, כאלה מין . הרי ביננו, הוא עדיין לא ממש מכיר אותי לעומק ולא יודע שאני לא חתומה בארגון הנשים הזה. אז כתבתי "אני מאוהבת בך". מצד אחד משפט יפה ופשוט ומצד שני יש לו עוצמה של הר געש סבּבּי בּבּי. אחרי מספר רגעים לא מאד קלים בהם ראיתי טקסט נכתב ונמחק, עלו שם מילים חדשות לא חוששות ולא חלשות: כן, גם הוא. אהה.

ברור לי כשמש אוגוסטית מה יגיד הפסיכולוג הקלישאי: "הרשית לעצמך להתאהב כי זה בלתי אפשרי". ותשובתי: לא. אני לא בגיל ההתבגרות שנסיבות כאלו ואחרות תורמות לרומנטיזציה והאדרת האיוונט. (ותשכח מזה שאשלם לך 500 שקל יא פסיכוגרידי).

אני נגד הבטחות חסרות שחר ונדרים קיטשיים במה שנוגע לרגשות. זה נראה לי חוסר אחריות משווע ויומרנות שקרית וטמטומית . האמת היא בהווה. ההחלטה שלי לשנה החדשה היא ללכת עם הלב ולתת לו לחיות את הרגע, ומה שבטוח, שהחלטה זו מחקה לי באחת את מראה הלובי של ההסתדרות והפקיד הקירח, שממש ברגע זה מרים את ראשו ואומר לי: "עכשיו".

>> כותבות מדור היחסים של סלונה מקבלות החלטות לשנה החדשה

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%92%d7%a2-%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%a4%d7%97%d7%93/feed/ 1
איזה זין שאני לא לסבית http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%99%d7%96%d7%94-%d7%96%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%aa/ http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%99%d7%96%d7%94-%d7%96%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%aa/#comments Mon, 03 Dec 2012 15:05:39 +0000 http://saloona.co.il/?p=118934 או קיי, נכון, אני גבוהה. נכון, גם לא הטיפוס החיישני הפלגמנטי והשקט , הנחבא אל הכלים. אני שייכת יותר לז'אנר שיוצא מן הכלים, למרות שעם השנים למדתי לשמור את הכלים בפנים, לא לצאת מהם או לשבור אותם. ונכון שאני גם אוהבת לצחוק על התנהגויות מגוחכות/ עילגות של אחרים ושלי, לדייק בחיקוי האיבחה הטמטומית שלי או של האחר ולהגדיל אותה על מנת למוסס את הכעס, אבל אני בחיים לא צוחקת בפרצוף. אני לא בּיץ'. אז למה מיום ליום נוצרת אצלי תחושה שלמעט אירועים ספורים מצד המין השני של הבעת רצון  מפורש להתחיל איתי (והפונים הם או פעוטות בני 26 או קשישים בני 76) –  אני ככל הנראה מצטיירת  בעיני גברים בגילי כסוג של מכשייפ'לה רעה תחתונים וגופיה?

אתמול למשל, היה לי דייט עם מישהו חמוד ביותר שצעיר ממני ב21 שנה. אין לי בעיה, אני זורמת  בכיף, אבל לאן?

לא כך עם נשים  והומואים. אלה  נמשכים  אליכמו ממוגנטים ממש. לפעמים אני רואה בעיניים ממש הערצה (!) והרעפת חום ואהבה עוד לפני היכרות. מדובר בריפוד קטיפת משי במחמאות מכף רגל עד ראש. הן יוזמות איתי פגישות כל הזמן ובכל מקום: באינטרנט (פניות אין סופיות של בנות שרוצות  לא סתם חברות בפייס, אלא להיפגש, להכיר, להיות חברות ממש שלי), ברחוב, בקפה, בקניות. כיוון שאני בעד דינמיקה בחיים אני שמחה וצוהלת רק שיש לי חברות טובות, לא מעט, כלומר, דווקא במחלקה הזאת, אני מסודרת.

או קיי, אני שואלת את עצמי, למה זה ככה ואיזה זין שאני לא לסבית! איך זה שאפילו חלום לסבי לא היה לי מעולם. אם היה בי נים שעשוי להימשך לבת מיני כבר הייתי שם , חוגגת מערכת יחסים מהבילה של עשר שנים לפחות. למרות ששמעתי מחברות לסביות שלי שגם שם לא פשוט, עוצמה נשית כפול שתיים, הרי זה אותו מבנה נפשי, אותו ראש , כמה שהקרבה יכולה להיות תהומית, כך גם החוסר בחמצן . הן גם בדרך כלל עוברות לגור ביחד אחרי יום, כי אין פחד. מעניין אילו הייתה לי בת זוג, האם הייתי נהפכת לחופרת, והייתי שרה בקולה של שושנה דמארי "חופרת אני וחופרת ".

נשים והומואים יודעים שלא יתפתח להם איתי קשר מיני רומנטי, ולכן הם עטים עלי בשצף קצף ללא מורא וללא כלב נחיה. אם ככה, העדר החיבור עם גבר פוטנציאלי נעוץ  בעניין של הסקס/ והאופציה לרומן?  אולי הגבר המצודד שאני מבחינה בו (אחת לעשור, מה שגורם לי להזדקף, להתעורר ולבצע אפקט הכחלת עיניים ע"י מרכוז המבט) -  בטוח מייד שאני רוצה ממנו ים, ירח ורחת לוקום מחברון. אולי הוא נבהל עד עמקי נשמתו ומוותר בתודה מראש על כל אינטראקציה. נכון, אני רוצה הכל,  מעולם לא התכחשתי לזה. חברות אהבה וסקס מעולה הכל יחד, ואמנם אני רוצה בגדול את הגדול, אבל רגע, תירגע , גבר,  כלל לא בטוח שארצה אותך. הרי לא נבדק כאן כלום.

מה שמביא אותי למסקנה שיש כאן מטריה בצורת  הרצון האפּריורי שלי = הפחד האפּריורי שלו. כשם שהרצון שלי  או החוסר בקשר משמעותי עם גבר לא קשור אליו ספציפית, כך גם הפחד שלו, לא קשור אלי ספציפית, כי אני לא מהמתנפלות. בכלל. לא בריגשי ולא במעשי. ואם כבר מדברים על זה – אני מבקשת להפנות את תשומת לב הגברים: לעיתים קרובות מאד אתם מתבלבלים, אם אישה רוצה להכיר גבר זה לא אומר שהיא רוצה אותו, זה אומר שהיא רוצה להכיר אותו.

אז אם נחזור למצב ה"ראיתי אותך וראית אותי" - כדאי להתייחס נקודתית זה לזו, מי הבת אדם, מי הבן אדם - ללא מזוודות , תיקים ועודפי יבוא וייצוא שאינם שייכים כלל לכאן ועכשיו . אומר לעצמי , הי , שיוואדיוו!!!! חילופי מבטים!  אבל אם הוא לא יקום , יתקרב ויתחיל (באופן פשוט , לא מתחכם, רצוי כמובן מצחיק)  – אשכח מהאירוע המרגש אחרי חמש דקות. אני לא מתחילה עם גברים כי אין לי כוח. איכשהו , בתחושתי, זה מתורגם בד"כ  כאילו המתחילה היא או חרמנית (מילה קסומה בעיני), או לחוצה רצח לבעל, או משוגעת. אז לא בא לי, כי כל התשובות אינן נכונות במקרה שלי.

אז מה אני עושה עם זה?

עוברת דירה  לפריז. אני במילא עוברת לשם כי אני מרגישה ששם אתפתח אמנותית כמו שאני מאחלת לעצמי, וכשהייתי שם לאחרונה, כמו בכל הפעמים האחרונות,  גברים שווים בכל הגילאים הסתכלו, פנו ושאלו מי אני מה אני כי סוקרנו. זה היה לי נורא נעים והעלה את האופציה לאופציה רומנטית  במקום הכי רומנטי בעולם.  אז יאללה.

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%99%d7%96%d7%94-%d7%96%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%aa/feed/ 0
חודש ניסיון עם "הגבר החדש" http://saloona.co.il/blog/%d7%97%d7%95%d7%93%d7%a9-%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%92%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9/ http://saloona.co.il/blog/%d7%97%d7%95%d7%93%d7%a9-%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%92%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9/#comments Tue, 08 May 2012 10:20:41 +0000 http://saloona.co.il/?p=85690 לאחר שרשת החנויות  'צִיוֹנ'ס' פשטה את הרגל בעקבות כישלונו המהדהד של מוצר הדגל  שלה - "הגבר החדש", בו הושקע  ממון רב בקמפיין ענק, אני  חשה צורך לחשוף את קלוני (לא ג'ורג, לדאבוננו) ברבים , על מנת להזהיר אתכם לא להתפתות כמוני לפרסומות.

"חודש ניסיון עם "הגבר החדש"!

הוא איכותי, נמרח  ונספג בקלות, אינו שמנוני, בעל מרקם קטיפתי וניחוח מרענן. המוצר המתקדם והיחיד בעולם המורכב מחלקים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים השומרים על  הגוף והנפש  ואינם ניתנים לשינוי במהלך השנים.

עכשיו במבצע היכרות! 100 ש"ח הנחה תמורת 1,166,830 נקודות שצברת. או ב 3 תשלומים שווים ללא ריבית!

המבצע עד גמר המלאי. התקנה פשוטה ומהירה על כל סוגי הנשים".

(ועכשיו השורות הקטנות שהגדלתי במיוחד עבורכן):

מומלץ לבדוק את המוצר עם רכישתו בשישה צעדים:

צעד א': מיד לאחר קילוף האריזה עלייך לפרוץ בבכי ולבדוק אם הנ"ל מצטרף. בכיו חייב לכלול זרם נדיב של דמעות + סאונד של זעקות ויבבות.

צעד ב': לאחר קינוח הדמעות והאף סמני לו בחן לבוא אחרייך למטבח ובדקי אם וכיצד הוא מקלף פולי אדממה.

צעד ג': תוך כדי אכילת האדממה בדקי אם המוצר פוצח בשיחת נפש, כולל זיכרונות ילדות, פירוט יחסיו המסובכים  עם הוריו ,אחיו הנערץ וסבתו עליה השלום שהיה קשור אליה מאד. שימי לב: אם המוצר יספר לך על אקסית מיתולוגית הינך מוזמנת להחזירו לחנות וכספך יוחזר לך בחזרה.

צעד ד': מוצר זה מקשיב לך! הוא יודע לעבור מהנהון מהיר וקצבי להנהון איטי ומרגיע, בהתאם למה שתספרי לו.

צעד ה': קומי בעצלתיים ובדקי אם הנ"ל טס למטבח להדיח את הכלים. להפתעתך הוא ישלוף מהשרוול כפפות גומי מידה אקסטרא לארג'  ויחל במלאכה הבזויה.

צעד ו': לקראת סיום הערב הנפלא עלייך לבדוק  את שפת גופו של  המוצר. עליו לשדר לך באופן חד משמעי את רצונו המובהק להיכנס אתך למיטה , ואכן תיכנסו למיטה ,אך רק כדי לישון יחד מחובקים. לא יתקיים מגע מיני אלא אם כן את תיזמי זאת.

*

חתמתי ב 'ציונ'ס' על מסמכים והחלטתי לקחת חודש ניסיון עם הגבר החדש.

הוא התלבש באופן סופר אקסטרווגנטי, העיף על צווארו בתנועת איזמרלדה צעיף משי רוטט, הידק אותו עם סיכת זהב אותה רכש בהרבה מאד כסף, לבש מכנסי נשים של מעצבת (ידידה טובה שלו) ואהב קיטש. עברה בי מחשבה נואלת שאולי אין מודבר כאן בסטרייט, אך החשש התבדה כשהנ"ל ביטל אותי בתנועת כף יד עצלה (ומטופחת למשעי) ואמר: " כולם חושבים שאני הומו אבל אני ממש לא" . מעולה, חשבתי, נוכל לצאת לקניות יחד - בגדים, תמרוקים, נוצצים, כמו חברה!

הוא הביא אותי אליו הביתה, וכל הבית היה מלא נרות דולקים. אה.... חשבתי מופתעת, הגבר החדש הולך ובגדול על קלישאות של סרטים אמריקאים. בהמשך הערב הוא היה  יצירתי ונועז באומרו לפתע בלחש : "הטוּטה שלי ייפגש עם הטוּטה שלך" .חבל שבאותו רגע מערכת יחסים קסומה זו  נקטעה באיבה  מאחר ורצתי לשירותים והקאתי.

*

חודש  הניסיון לא הסתיים ומיד הכרתי את האנטיתזה לטוטה:  טוֹטוֹ. הגעתי לאירוע משפחתי, הוא ישב שם, זקוף וחייתי. הוא אכל בננה, הציע גם לי והזמין אותי לסיבוב בחוץ. היה אביב, הלכנו לטייל בפרדס, היה הריח ההוא שעושה אותי אווילית במיוחד. היה רומטוּמטמנטי לי וקבענו להיפגש שוב. הוא קיבל אותי בחיוך  וגירד בראש. זה מאד מצא חן בעיני. פשטות, אמרתי לעצמי,זה כל מה שצריך.

ההמשך היה מפתיע: היה עליו לקנות משהו בסופר פארם. הוא הוציא ראש מהחלון המכונית  וצרח לעובר אורח :" איפה זה הסופר פאראם?" (הוא לא ידע אנגלית ומה פירוש המילה "פרם". כנ"ל לגבי פייסבוק. הוא לא ידע שפייס זה פנים, ולכן קרא לזה פֵסבוק). אז מה אם הוא  אנאלפבית, חשבתי, אז שיחות עומק / אינטלקט אני אנהל עם חברות. כשהוא דיבר כמה מילים, אמר שהוא מחפש אישה שתקנית ועדינה, והוסיף שיש דברים שהוא לא עושה בסקס. רמז: לשונו החסכונית בדיבור גם אינה ממהרת לחקור מקומות רחוקים ונשגבים.

עד כמה שאני לא מחבבת התחכמויות של הפוך על הפוך ,אז כבר התבלבלתי לחלוטין מהמוצר שניסו למכור לי בדמות הגבר החדש מאחר  והנ"ל- טוטו, היה בקטע חזק של רטרו,  ז"א קוף.

מאז אני בודקת היטב כל מה שמנסים למכור לנו מבחינה חברתית, תרבותית, מגדרית ומינית וקוראת את השורות הקטנות:

האחריות חלה עלייך בלבד.

את המחיר את משלמת.

אין הנחות.

.

>> לכל הטורים של נולי עומר

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%97%d7%95%d7%93%d7%a9-%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%92%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9/feed/ 0
לחיי הסקפטיות http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%97%d7%a9%d7%93%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%9f-%d7%9c%d7%9b%d7%90%d7%9f/ http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%97%d7%a9%d7%93%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%9f-%d7%9c%d7%9b%d7%90%d7%9f/#comments Mon, 16 Apr 2012 12:46:38 +0000 http://saloona.co.il/?p=82348 אני משתדלת לחיות עם עצמי בשלום. עצמי, אני לא יודעת אם אתם יודעים, היא לא טיפוס קל בכלל. יש לה רגעי צניעות וחסד אלוקי שהיא חושבת את עצמה למי יודע מה: תופעה נדירה וחד פעמית, אמנית רב תחומית מרתקת, שנונה ומקורית, סקסית, חטובה ונראית מדהים, ומנגד הרגעים האחרים בהם היא טוענת שהיא לוזרית סדרתית, נאיבית על גבול הפיגור, בעלת מבנה פנים של לטאה  עם צוואר איגואנה מהודר.

אני – מולה , אחראית על הפרופורציות והמינונים. זה לא פשוט נוכח העובדה שגם אני נוטה לפעמים למעוד לוואדי ערערה ולשכשך כמו דגנרטית  במים הבאושים והחמימים של  הרחמים העצמיים. אך בחודשים האחרונים, נדמה היה לי שהגענו לאיזון, אני  עם עצמי.

עד ששמתי לב לתכונה חדשה ומקסימה שעצמי פיתחה: חשדנות ארנבית המופנית כלפי גברים.

כיוון ששמתי לעצמי למטרה להיות פתוחה לקשרים , הווה אומר, מוכנה להיות במ ע ר כת - י ח סים, נהיה לי קשר חדש  וירטואלי עם אורגניזם מסוג גבר. משפט זה, האחרון , הוא בעצם תמציתו של הפוסט הנ"ל  כי הקשר היה, כאמור, וירטואלי במשך שבועיים. מה שהעיד על חשדנותם ואימתם של  הנפשות הפועלות להיפגש פנים מול פנים, במציאות המחוספסת (שלי לפחות) נטולת הרוך והחמלה, שבגיל מסוים מתקתקת כמו פצצת זמן במפגש ראשון ומתפוצצת למורת רוחם של המשתתפים באירוע מיד עם הופעתה של פדיחונת קטנטונת המקבלת מימדים של צואנמי.

זוהי ככל הנראה תוצאה של אינטראקציה רבת שנים בין הזמן והאכזבות. הגוףנפש שלי באופן אוטומטי חובש שריון אבירים כבד, מתכתי וכמעט אטום(!) המצויד בתוכו בפצצות, מרגמות ונשק לא קונוונציונאלי. ניסיתי אין ספור פעמים להסירו לקראת מפגשים, כדי להיות פתוחה וקלה,  ואכן זאת עשיתי, אבל הוא, השריון, הופיע משום מקום והתלבש עלי תמיד במהלך הפגישה, דבר שהקשה עלי להתנועע ברכות ולהיות עדי/נוי/פלד המדברת בקול חיישני ועתיר נשיות פסיבית אגרסיבית.

האורגניזם ענה לקריטריונים הבאים: פנוי, בגילי, לא שיגרתי, לא שמן, מתנסח בסדר ולפעמים אפילו מעלה חיוך (!) בתשובות לשאלותיי. התחלנו להתכתב בצ'ט. אני מאד אוהבת להתכתב. משום מה קל לי הרבה יותר להיות קלילה מצחיקה נועזת וזורמת בכתיבה. וכשמיציתי את השלב הזה, יזמתי שנדבר בסקייפ כדי להעיר את חוש הראייה והשמיעה.

על הפרק, בדיקת מראה פנים (בסדר)  וסאונד צ'ק ווקאלי (בסדר), שפת גוף, קצב, אינטונציה, ונינוחות כללית שלא הייתה. כיוון שאי נוכחותה של הנינוחות בשלב זה הינה תופעה טבעית, קיבלתי את זה כחלק משלטונה הבלתי מעורער של המבוכה במצבים אלה. היא, הסדיסטית, אחראית על פאוזות ארוכות מנשוא, חיוכים ירקרקים משונים ולהג טיפשי. לאחר מכן התקיימו עוד מספר שיחות בסקייפ, שהיו מניחות את הדעת (אבל מי רוצה לנוח, נובחת הדעת, היא דווקא הייתה מעוניינת לשלוח מסר ללב: תדפוק!). עד שבמהלך שיחה אחת, לפני מספר ימים, הוא דיבר על פטריית מרפא קסומה שכל מי שמנסה אותה  מרגיש נהדר. היא מרפאה הכל, אמר לי, והגדיל  לעשות כשאמר שהיא מחליקה קמטים ומעלימה כתמי גיל(!).

פתאום הרגשתי מעל ראשי עננה רדיואקטיבית יורה עלי גשם עז של חשדנות: רגע, שאלתי, אתה סוכן של המוצר הזה??? (מה הוא מנסה לעשות, למכור לי משהו?! מה, הוא מנסה לעשות  עלי ביזנס??? להרוויח עלי כמה ג'ובות??! מה זה?? עוד פעם מישהו מנסה עלי את שיטת הפירמידה??? זה עלוב ומעליב! ומה, אני נראית לו קמוטה ומוכתמת ??? אמא!). הוא  לא נתן תשובה ברורה אם הוא סוכן פטרייתי ,רק אמר  שחבר שלו מגדל את הפיטרייה והוא ממליץ. בשלב זה הרגשתי שהעננה הרדיואקטיבית הפכה אותי לקשישה בת מאה עייפה ורצוצה.

לילה טוב, אמרתי לו.

הבוקר שלמחרת עטף אותי במהות בוקרית טרייה ובריאה. זה מה שאני אוהבת בבקרים, הם תמיד רעננים ואופטימיים, כאילו לא היה להם אתמול. אמרתי לעצמי שאולי הגזמתי בתגובה, שאולי כדאי לבדוק. אני פשוט אשאל אותו מה זה היה. וכך היה.

אני: "ניסית אתמול למכור לי מוצר? בפירמידה?"

הוא: (פאוזה) "אם את רוצה לקנות את זה את יכולה".

אני: "לא ניסית לעשות איתי ביזנס? בפירמידה?"

הוא: "רציתי להמליץ על זה"

אני: "אתה בפירמידה?"

הוא: "אה...אני בבית.  אה! את מתכוונת לשיטת השיווק ! לא,  אני לא בפירמידה. אני לא חושב עלייך במונחים של ביזנס. רק רציתי להמליץ".

אני: "בטוח?!"

הוא: "כן"

אני: "טוב, אני שמחה שדיברנו".

הוא: "גם אני".

נרגעתי. הגזמת, אמרתי לעצמי. נהיית עז פרנואידית, כולה בן אדם רצה להמליץ. אחרי מספר ימים בהם חיפש אותי בכל אמצעי טכנולוגי קיים, החלטתי שדי, זה מגוחך, הגיע זמן שניפגש.

מרחוק ראיתי איש קטן נשען על אוטו. אבל מרחוק הכל נראה קטן, לא? ובכן, לא במקרה הזה. התקרבתי והנה האיש שדיבר איתו צפופות בימים האחרונים מתנוסס לגובה של גזר גמדי, וזאת לאחר שאמר לי שגובהו 1.79.

מה עושים עכשיו? מה אומרים בסיטואציה כזאת? "אהלן פיצקעלה! אין משקרין לגיברת עומר"?.

התיישבנו. הייתה לי הרגשה שהוא בוחן אותי היטב (אם אין לי קמטים וכתמים, למשל), ודממת יהושפט עלי שולחן. קשה היה לי להביט בו, אבל כשהצצתי הוא נראה לי פתאום קצת כמו  לסבית  מבוגרת.

ואז, אחרי עשר דקות נהדרות שכאלה הוא אמר: "תראי, האמת, לא נראה לי שיצא כאן רומן, אבל אולי בכל זאת נפיק משהו מהפגישה. יש לי כאן דוגמאות של מוצרים של הפטרייה. זה בחינם. אם תאהבי את זה, ואין לי ספק שכן, תתקשרי אלי, אני אדאג שהמוצרים יגיעו אלייך ואת פשוט תשלחי לי צ'ק".

"מה את אומרת?"

"שאת חופרת", אמרתי ללסבית הקשישה.

וקמתי, והלכתי, אני, עצמי והרכש החדש: החשדנות שתפסה את מקומה של הנאיביות המפגרת.

ולסיכום: כיוון שפוסט זה הסתיים בנימה חמצמצה כלשהי, יש לי המתקה מיידית: אני ממליצה לכולם לאמץ את מהות הבוקר כדרך חיים, ראו לעיל. אני לפחות, מייד לאחר שהלכתי לבית המרקחת וקניתי כמוסות של הפטרייה המהוללת, החלטתי לאמץ.

.

>> לכל הטורים של נולי עומר

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%97%d7%a9%d7%93%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%9f-%d7%9c%d7%9b%d7%90%d7%9f/feed/ 0
הגדות אורבניות http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa/ http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa/#comments Sun, 01 Apr 2012 12:43:33 +0000 http://saloona.co.il/?p=80398 רגע לפני קריאת ההגדה, עלינו לזכור, בנות כנען הנהדרות -  הסכנה האמיתית נעוצה לא בהגדות החג כי אם באגדות שאנחנו מספרות לעצמנו בימי החול. הבעיה איתן היא שבזמן אמת לא זוכרים  שמדובר באגדה. אנו חושבות שהדברים אכן עשויים להתרחש ולכן נותנות צ'אנס לאינטראקציות עם גברים  שבעצם הגדרתן מדובר בכרוניקה ידועה מראש.

ראו הוזהרתן משלש האגדות שלהלן:

אגדה מספר 1:

למרות שאין בך מולקולה אחת שמהבהבת משיכה מינית למישהו, אחרי שתכירי אותו,תצאי איתו ואפילו תשכבי איתו - יום אחד זה יקרה ותתאהבי בו מעל הראש.

מהי משיכה מינית, אני שואלת את עצמי בנרב, האם אינה תולדה של דימוי  גברי שהופנם לפני שנים רבות, משהו שאולי, עם עבודה קשה ונוראה, אוכל לשנות? הרי ככלות הכל מדובר במחשבה שמגיחה למוחי בראותי סוג מסוים של גברבר היוצר אצלי מייד אפקט מהפך לג'סיקה ראביט.

כיוון שאירוע שכזה קורה לי לעיתים נדירות מדי, אגדת ה"לתת צ'אנס גם אם אין  משיכה וכו" שסופרה לי ע"י חברות  הילכה עלי קסמים. אמרתי לעצמי, עם כל הכבוד לטעמך האסתטי המהמם כמו לצורך ולכבוד העצום שיש לך לחוש הומור, עלייך להביט על המציאות נכוחה ולהבין שאולי, יהיה נכון, להרחיב את הטעם המהולל. להגמיש.

באומץ לב ומתוך החלטה מוחית ספארטנית מדרבנת, ניסיתי בשנים האחרונות לפחות ארבע או חמש פעמים להיות בקשר קרוב עם אדם העונה לקריטריונים של "לא מספיק מושך" לטעמי. ביצעתי קפיצות גובה רוחב ואורך מהממות לתוך הקשר, כשאני מחביאה היטב, עמוק בתוך הטחול תכונות פנים וחוץ שלא אהבתי. נתתי מקום עצום לתכונות הטובות, כי להעריך כן הערכתי את הבן אדם. וחיכיתי, חיכיתי  שזה יקרה לי. שפתאום דלוק אדלק. ונכשלתי כישלון מפואר ומהדהד.

האמנם רק אצלי זה ככה? כי יש לי דרישות לא הגיוניות? כי אין לי שום יכולת וכישרון להתפשר?

לא.

מחקר שנעשה ע"י מכון עומר לסטטיסטיקה העלה נתונים המצביעים על כך שאצל 98% מהנשים שהשתתפו בסקר ,המשיכה המינית נולדת במפגש הראשון או השני עם גבר, ולא היה מקרה שפתאום, יום אחד בהיר, לאחר פרק זמן, זה קרה.

אגדה מספר 2:

הנשוי שיתגרש מאשתו לאחר שפגש בך, אהבת חייו האמיתית

את האגדה הזו  לא שמעתי מחברותי, אבל אני מודה בבושת פנים  שהיא איכשהו נטמעה בנפשי המהורערת מתישהו מזמן. למען הסר ספק, אני חושבת שלבגוד זה בזו או זו בזה – זה לא מעשה נאצל ויפיופי, במיוחד מאחר והוא בא  עם חבילת שקרים מרהיבים.  אבל! זה קורה המון, כל הזמן, וכנראה שזהו צורך אנושי טבעי לזוגות שחיים שנים רבות ביחד.

פעם כשהייתי קטנה, חשבתי שזה נורא ואיום. היום אני חושבת שזה רק נורא. לאור המקרים הפרטיים שלי, לאחר מעשה (לא היה ממש מעשה, רק כמעט ) הבנתי שהייתי על תקן חיזוקית פורטה לאגו הגברי החבוט של אותו נשוי משועמם, ותו לא. כיוון שיש בי יסוד נאיבי מטומטם להפליא, האמנתי למילים  יפיופיות ולדיאלוגים מרטטי נפש יהודי. בדיוק אז הגיחה האגדה המופלאה לתוך חיי וקרמה עור וגידים לתוך היומיום. חשבתי, שומו שמיים, שאותו נשוי, שאין לו  שום אינטימיות ו/או חיי מין  עם אשתו, מאוהב בי עד כלות. למה? כי הוא אמר. רק מה? לא הייתה  סינכרוניזציה של ממש בין המילים למעשים. כששאלתי מתי ניפגש (היו אולי 4 פגישות, תפריט צמחוני ולא מתובל דיו), הוא ענה , חולמני ורך, שאין לו צורך להיפגש, מספיק לו לשבת עם כוס בירה ולחשוב עלי.

עד עכשיו, שנתיים עבור מאז- הוא יושב עם הבירה וחושב עלי.

אגדה מספר 3:

יחסי יזיזות קלילים

זו האגדה החביבה עלי מבין השלוש. יש בה  יסודות של חופש, בריאות, ביטוי  מיני נטול תסביכים והדדיות. לדאבוני, אין לי כל אפשרות להרחיב כי רק שמעתי  על קיום המונח "יזיז"  אצל מקור לא מהימן דיו, ולא היה פירוט לדינמיקה ו/או לאינטראקציה בין שני היזיזים הנועזים. מיותר לומר שאני וחברותי מעולם לא  חווינו יחסים שכאלה.

אבל כיוון שאני כן מאמינה שנסים יכולים לקרות, כך אני מאמינה שאגדות אלה עשויות להתממש אחת למאה שנה, שגם זה משהו .

בהצלחה.

>> לכל הטורים של נולי עומר

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa/feed/ 0
אקס וומן http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%a7%d7%a1-%d7%95%d7%95%d7%9e%d7%9f/ http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%a7%d7%a1-%d7%95%d7%95%d7%9e%d7%9f/#comments Mon, 19 Mar 2012 12:35:18 +0000 http://saloona.co.il/?p=78639 להיפגש עם אקסים זה בדיוק כמו לעשן בדלי סיגריות. בשני המצבים את בנרב מתסכל ומטומטם, מחפשת משהו שלא קיים כרגע בהישג יד. בצר לך את נוברת בפתטיות (במאפרה או באנשי הקשר באייפון) ודולה בדל שמיצית בעבר עד כלות.

לעניות דעתי, לקשר שלא עבד בעבר אין סיכוי לעבוד בהווה או בעתיד ולכן החלטתי שלנצח לא אעלה באוב איש מהאקסים שלי יותר. לא אתקשר לאיקס אקס ואצחקק כצבוע זולל פגרים כאילו שכחתי לחלוטין איזה התנהלות מזעזעת הייתה לשנינו  כשהיינו בקשר. לא אפעה כמו עז על ספידים שמות של גברים שהיו בחיי ולא אפגש בכיף בסבבה באיזי ובלי ציפיות עם גברבר  שביקר בחיי בעבר ולא  גרם לי כל קורת רוח. לא! גם אם לבי ישאג חמס שמשעמם לו עד מוות, גם אם גופי ישווע למגע יד אדם וידי תצא מדעתי  ותשלח  על דעת עצמה אסמס לאחד מהם, בכוחותי האחרונים כף רגלי השמאלית תזנק אל האייפון ותמחק את ההודעה.

האמנם?

לפעמים יש מצבים בחיים שאדם  עושה לעצמו הנחות. במצבים אלו מזדמזמים כל מיני משפטים קסומים ומילות מפתח מלבבות כמו: "בינתיים", "צריך לדעת ליהנות מהרגע", "אם אני יודעת לקחת רק את הטוב ממנו…", והקלאסיקה של כל הזמנים: "רק בלי ציפיות".

תמיד במצב זה אני נזכרת שבשואה אנשים אכלו קליפות תפוחי אדמה כי לא היה להם מה לאכול. ב"מצב קליפות תפוחי אדמה" שהייתי שרויה בו  נעניתי בסבבית ב"למה לא?" קליל כנוצת בת יונה לבּדל מעוך. זקני צפת אינם זוכרים התנהגות זורמת ונעימה כמו שלי אותו ערב ואפילו שלחו לי בעצמם אסמס: "בס"ד אישה גומלת חסדים אשת חיל מי ימצא  וכו'". אך לכשהסתיים הבילוי החביב עלה בי החשש הכבד שיש  לי פיצול אישיות. אני, עד כמה שאני יודעת, רוצה קשר משמעותי ומרגש. אז מי זו הזורמת ההיא שידעה ב(לא) תודה מראש שמדובר במפגש עקר שקרי ודליל כשער ראשו של ג', הבּדל שהדלקתי אותו ערב, שמטבע היותו בדל, זמן הבערה קצר להפליא? מואה!

אוקיי! אני אומרת לעצמי. גם את, תתפלאי, אורגניזם. רצית לבלות קצת, מה יש? אפשר לחשוב מה קרה. אז יצאת עם בּדל, מה את כבר בחמרמרת לה מרמרת, תגמישי את הדעות שלך. תנמיכי גיברת את הציפיות. נכון. אוי, נכון. אבל מה אני עושה עם – שימו לב, שוב המילה הסקסית-  החמרמרת הרגשית שתקפה אותי למחרת?

אופציית המנזר

מה האלטרנטיבה:  הרכנת ראש חסודה והצטרפות למנזר בצעדים קטנים וחרישיים  עד ש? לא! כן! לא. תחליטי, יא "על תבונה ועצירות" שכמותך -  או שאת משנה את הגישה, לא מתחרטת ולא מתחרטטת לאחר מכן או שאת מוותרת על התענוג המפוקפק.

תופעת החיים במנזר אצל פנויות שלא יכולות ולא רוצות להתפשר  ו-  לא נפתחות בחייפץ לב לסטוצים – מדאיגה, שלא לומר מפחידה. יש לי חברות שוות בכל המובנים שלא עשו סקס חודשים ו.. כן.. אפילו שנים! הכי מתסכלת היא העובדה (ותרגישו חופשי לסתור אותי כי אשמח להיווכח שאני טועה) - שגבר שווה ופנוי בגילאים שבין 40 ל-50 , בוחר ברוב המקרים בשתי אופציות לחיים הטובים עבורו: או שהנ"ל  חוגג ואיננו מעוניין בקשר משמעותי מכל וכל, או שהוא מתחבר לאחר שלושה חודשים עם איזו יובל בת 26, מכניס אותה להריון עם תאומות (רון וצור) והם עוברים לגור בפרדס חנה.

זוהי כמובן  הכללה גורפת ואין (יש, יש) לי ספק שיש יוצאים מהכלל.

מה שלא יהיה - אני, כחילונית מושבעת, צריכה הוכחות.

בינתיים אצלנו אם המנזר מוצאת בדלים על כל צעד ושעל, אוספת אותם בהבעת גועל  צפודה, זורקת אותם לפח, ואנו, בנות כנען, צורחות כנגדה: "ג'יזס! לא!!!".

>> לכל הטורים של נולי עומר

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%a7%d7%a1-%d7%95%d7%95%d7%9e%d7%9f/feed/ 0
זה לא הגיל זה המגעיל http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%9b%d7%93-%d7%90%d7%95-%d7%a1%d7%91%d7%90/ http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%9b%d7%93-%d7%90%d7%95-%d7%a1%d7%91%d7%90/#comments Mon, 12 Mar 2012 08:50:31 +0000 http://saloona.co.il/?p=77554 מיום ליום גדל אצלי (ואצל שתיים, שלוש, שמונה חברות קרובות שלי) חששחור שככל הנראה גבר בגילי מינוס פלוס, פנוי, שפוי, ראוי ובלתי רפוי לא קיים בארץ.

לא שאין לי הצלחה עם גברים. יש לי  ועוד איך: אצל זעירונים בני עשרים ושלוש ומטה, או לחילופין עם קשישי העיר בני השמונים, תשעים. לעיתים נדירות מאד קורה שנדלק עלי מישהו בן גילי. אם המישהו פנוי וסיים תיכון, אני  מעריכה אותו מאד על היותו בעל נשמה יתרה ובעל עומק בלתי רגיל שגורם לו להמשך לאישה בת גילו, מאחר שגברים פנויים בגילי בדרך כלל יעדיפו מלצרית בת עשרים ושלוש מה'גרפסרי'.

אני נפגשת כמו ילדה טובה בת עקיבא עם בן גילי למרות שלא בא לי עליו. אני מחפשת בייאוש רמז לחוש הומור, מה שיעזור מאד לסקסאפיל של האיש, אך לא מוצאת. אני אומרת לעצמי ,גיברת עומר, אולי את מלחיצה? את יכולה לייצר הומור כשאת בלחץ? הרי את נהיית איגואנה במצבים כאלה. אבל האיש דוֹד. אין לי משיכה לדודים. אני רוצה בחור. בחוריזם  זו מהות, שפורצת לתוך המראה החיצוני. בחור יכול להיות גם בן שישים, ואני לא מדברת על דביל עם אופנוע ענק, אלא כזה  שיש בו רוח צעירה. סקרנות וטריות. כזה בא לי לנשנש.

בדרך כלל הצעירים פונים אלי בפייסבוק, אני עונה כי זה נראה לי מכוער לא להתייחס לבני אנוש על רקע גיל. כשם שאני בזה לגברים (בגילי) שפוסלים אותי בשל גילי, כך אני מקפידה לא לפסול איש בשל גילו, אך אויה! אין בי כל  סקרנות להכיר את בני התשחורת הנועזים לעומק וכיוון שאני לא מאסטר בשיחות חולין, אני מקצרת את השיחה למינימום כשעל פני הבעה של נמרה מנומנמת. קרה גם שצעיר זה או אחר התחיל איתי במציאות, כשיכולתי לראותו בגודל טבעי. הגודל הטבעי הסתבר לא אחת כקטן אף הוא! נמוך ממני בהרבה, מה שנתן לי תחושה של מטרוניטה גדולת מימדים המשוחחת עם בנה הזעיר.

ההצלחה עם קשישים, לעומת זאת, מדאיגה לא פחות. יש למשל אחד (שמונים ושבע, שמונה) שאני רואה קבוע בסנטר, פעם אחת הוא עמד לידי בקופה וסיפר לקופאית שהיום, ה-8 לינואר, יש לו יום הולדת.

"אה", אמרתי, "גם לי יש היום יום הולדת!". אותו רגע מחולל לא  שיערתי בנפשי שהזקן יפרש את המשפט  הזה כמשפט התחלה איתו, במחלקת "אתה בא לפה הרבה?" או " מאיפה אני מכירה אותך?" אבל הוא, מאז, בכל פעם שהוא רואה אותי הוא מחייך אלי חיוך זימה נואל ונוהם לי משפטים שתוכנם תמיד עוסק בגילנו המופלג, שלו ושלי,  "אנחנו כבר לא צעירים, אה..?." כאלה מין נהדרים ומגרים.

זה נכון שאני לא מחפשת. אני לא עובדת בחיפושי הנעדר באתרי הכרויות וגם לא יוצאת לברים לאתר מציאות נדירות. גם לא נכון יהיה להגיד שאני לא רוצה את מי שרוצה אותי, מוטו שהיה פופולרי להפליא בעברי. בשנה האחרונה פגשתי גבר אחד  מושך, בגילי, שגם (אוי ווי) היה שווה מבחינת הכימיה המוחית. אבל מה? נשוי  למשעי, כך שמראש מרגל ומלב מדובר היה על כרוניקה של בזבוז זמן ואנרגיה.

אבל עם נשים, לא חשוב באיזה גיל, תמיד הולך לי נהדר. יש לי חברות למכביר ונשים, דווקא נשים, המין שלי, (לאו דווקא לסביות) מתאהבות בי כל הזמן. קשרים עמוקים, דשנים , מעניינים, נוצרים מהר, אמון נתפר על המקום ואיתו צחוקים מהבילים אודות עצמינו והעולם.

וחשבתי, איזה זין שאני לא לסבית. אפילו חלום לסבי לא היה לי. למה אני לא יכולה להימשך לנשים???.

אין לי שמץ של ספק שאם הייתי לסבית הייתי בזוגיות. אולי אינטנסיבית מדי, אולי צפופה מידי, אבל בקשר. קשר. לא מזמן בת אחותי  שהיא לסבו נהדרת באה לבקר אותי, ובטון לה- מרמור שאלתי אותה אם לדעתה אני יכולה להפוך עורי, כלומר, אם זה בשליטתי, משהו במוח שאני יכולה לשנות. היא הביטה בי בהשתאות, פרצה בצחוק עיוועים ואמרה מילה אחת: "לא".

לסיכום: אין סיכום .

אני לא רוצה להסיק מסקנות. כל מסקנה תצא או קודרנית קוצנית פסימית או אופטימית ורדרדה מתחסדת ללא כל כיסוי . במצב זה על הבן אדם ליהנות ממה שיש בנמצא, כמו ממרח הנוטלה המביט בי בהתרסה כרגע ושממנו נצפית כף מלאה בשוקולד המובלת לאחר כבוד הישר לתוך פי יורק המרגליות.

>> לכל הטורים של נולי עומר

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%9b%d7%93-%d7%90%d7%95-%d7%a1%d7%91%d7%90/feed/ 0