סלונה » חגי קראוס // הדס בשן http://saloona.co.il סלונה Tue, 04 Aug 2020 12:30:13 +0000 he-IL hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.8 הרה? http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%a8%d7%94/ http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%a8%d7%94/#comments Thu, 06 Sep 2012 12:02:22 +0000 http://saloona.co.il/?p=105733 חבל שלא עשיתי ילד לבד בגיל 27// הדס בשן, סלונה

אם תהיו בשקט בשקט תוכלו לשמוע אותן, בכל רגע נתון בתל אביב. עשרות אלפי רווקות מעל גיל 30, אומרות: "מקסימום אעשה ילד לבד". המשפט הזה נזרק בבתי קפה, בשיחות הסלון, בחדרי הכושר וכן, גם בברים המפורסמים. זו מחשבה שמלווה כמעט כל מי שחצתה את ה-30, משוועת לילד, אבל לא ממהרת להתפשר בחייה הזוגיים. בנק הזרע? ילד עם חבר הומו? אולי סידור עם האקס? הכל אפשרי, לא נורא אם לא ילך הדייט הערב.

עד לא מזמן הייתי אחת מהנשים שאומרות את זה. היום אני אחת מהנשים שמיישמות. בהצלחה לי, ותודה רבה.  אני מאוד שמחה אבל קצת עייפה. לא נכנס לפרטים, רק שבינתיים גיליתי שבניגוד לסרטים עם ג'ניפר אניסטון, ההחלטה להביא ילד לבד, לא מכניסה אותך להריון מיידי. כל אישה היא שונה, כמובן, ויש כאלה שמצליחות מהר - אבל עובדה היא שלביציות שלנו יש תאריך תפוגה. נסו לקבוע תור במרפאת פריון ותבינו את העומסים. חברו את זה גם לסכומים העצומים שהמדינה מוציאה מדי שנה על טיפולי פוריות מסובסדים.

לפני חודש פרסמנו בסלונה את כוונתם של גניקולוגים לערוך סיורים בברים בתל אביב, כדי לספר לרווקות על האופציות שלהן לפוריות בכלל, ולהקפאת ביציות בפרט. השבוע הסיור הזה יצא לפועל, והצליח לעורר לא מעט תרעומת – אבל לא אצלי. בעיני יש בו משהו נכון. אכן, לא ברור מדוע דחוף לרופאים לפלוש ככה לשעות בילוי של אנשים,  ומדוע בעל בר בו התקיים אחד המפגשים, הרשה לעצמו לדבר על נשים בצורה מבזה ("הן עושות שורות בשירותים", ועוד פנינים). עוד פחות ברור מאיפה הגיע הארגון המסתורי הזה, ואילו אינטרסים עומדים מאחוריו. ובכל זאת, המבצע הזה, הגם שנעשה בטעם רע – הוא לא נגד נשים. הוא גם לא בעד נישואים. הרי המערכת המונוגמית היא לא הדרך היחידה לגדל ילד. בין אם אהבת אמת נמצאת בבר תל אביבי ובין אם לאו – אישה שרוצה להיות אמא צריכה לשמוע את האמת ולקבל החלטות בהתאם. עדיף, אגב, שהיו אלה רק גניקולוגיות בסיור. נשים למען נשים.

ואני תוהה: מה היה קורה אם הייתי מתחילה בתהליך בפעם הראשונה שאמרתי "מקסימום אעשה ילד לבד"? הייתי אז בת 27, לפני כמעט עשור. הגוף שלי היה מוכן יותר, ההורים שלי היו צעירים יותר, הרפרטואר הזוגי שלי אמנם השתכלל קצת מאז ובכל זאת התייצב על "איטס קומפליקייטד", כמו רבים בדור שלי. נכון – לא היה לי הרבה כסף, אבל על מי אני עובדת, גם היום אין מי יודע מה. ברור לי שהחברה הישראלית  לא תומכת במלאכת גידול הילדים כפי שהיא מעודדת ילודה, אבל זה כבר נושא אחר. אני שואפת לקהילות של אימהות שעוזרות זו לזו, לא משנה אם את בת 35 עם בעל;  או בת 27 בלי חבר; מתוך הבנה שפמיניזם לא נועד בהכרח להרחיק אותנו מהורות.

הגשמה עצמית אמיתית של אישה היא החירות לעשות קריירה, וגם אהבה, וגם ילדים אם היא רוצה – תוך שהיא מקשיבה לגוף שלה. כי עוד לא נולד המנייאק – או הברמן, או הגניקולוגית – שיעצרו את הזמן.

בוקר טוב צפון קוריאה// חגי קראוס, וואלה! גבר

קדימה, הכינו את החצים – גבר בחצי השני של שנות השלושים לחייו שיש לו מה לומר על ולנשים בגילו שמתלבטות האם להביא ילד בעולם בגילן הגבולי. עם בן זוג, ללא בן זוג, בכוונה או במקרה. אין לו שעון ביולוגי לחוצפן, לפחות לא רחם וביציות מתפקעות, אז עדיף שיסתום. אז כן, כנציג וואלה! גבר במלחמת המילים השבועית, עמדת הפתיחה שלי בעייתית במיוחד. אבל תסלחו לי אלת הפיריון, ארגון הגניקולוגים ומפקד האוכלוסין במשרד הפנים – אף אחד לא צריך, יכול או אפילו רשאי להיכנס לכן לרחם.

פשיטת הגניקולוגים על כמה ברים תל אביביים השבוע, במטרה להסביר לנשים בנות 30 פלוס עד כמה הזמן שלהן אוזל ועד כמה הסיכויים שלהן להיכנס להריון וללדת ילד בריא פוחתים עם כל צ'ייסר שהן מורידות במקום לתור אחר גבר עם ספירת זרע טובה או מרפאת פוריות ממורקת, רשמה שיא חדש של פוריטניות והתערבות בוטה בצנעת הפרט והחירות לבחור. אני יודע, זה כנראה יכה לא מעט אנשים בתדהמה, אבל המדינה בה אנו חיים היא עדיין דמוקרטיה. נכון, אותם גניקולוגים לא נשלחו על ידי משרד הפיריון של מפלגת השלטון, השלום והאחווה, אבל זה היה צעד סמלי ופולשני שהיווה עוד אזעקת אמת בנוגע לתפיסת החופש כאן.

כל הסיטואציה הזו – רופאים מומחים מגיעים לבר בעיר מערבית ומודרנית כדי להסביר ולתדרך את בנות המקום בנוגע לנושא שקהל היעד שלהם אולי ברח לשם בדיוק במטרה  להימנע מלחשוב עליו – מטרידה ממש, כמעט מצמררת. אגב, זה היה נכון באותה מידה אם להקת מומחים היו מגיעים לברים כדי לאכול את הראש לגברים על אודות החשיבות של ספירת הזרע שלהם והדרכים לשפר אותה. אף אחת מהנשים שהגיעו לאותם ברים השבוע לא קנו כרטיס להרצאה על פוריות, הן באו לשתות משהו, לבד, עם חברה, אולי עם בן הזוג. למה היא צריכה לחטוף בפרצוף הרצאה דידקטית ותזכורת לנושא כאוב ומורכב עבורה, בזמן שהיא מחפשת לעשות בדיוק את ההפך?

ההתנהלות הזו מזכירה יותר מכל מדינות כמו סין, רוסיה של פוטין, אפגניסטן או צפון קוריאה. יהיו אשר יהיו הסיבות לצעד הפופוליסטי והפולשני הזה, אסור היה לאפשר לו להתרחש, ודאי לא בסיוע ושיתוף פעולה של בעלי אותם ברים. לנשים יש זכות מלאה (לפחות בינתיים, עד שאיזה ח"כ עם מצוקת פריימריז ינסה להעביר חוק גם נגד הזכות הזו) להחליט שהן לא מעוניינות בילד כרגע, שבא להן עדיין לחיות את חייהן כרווקות חופשיות או כחלק מזוגיות נטולת ילדים, או, רחמנא ליצלן, לבחור שלא להביא ילדים כלל. גם זו אופציה, למי ששכח. נסו להעלות את האופציה התאורטית הזו בפני הורים לילדים שאתם מכירים. חצי בצחוק, חצי ברצינות תהומית, הם היו נותנים לא מעט כדי לחזור להיות גבר או אישה ללא ילדים. אבל בארץ, המאזן הדמוגרפי מאיים, היהדות בסכנה והצפי למחזור אוגוסט 2030 של גולני אינו עומד בציפיות. אז כן, לאישה מותר להחליט שהיא עדיין לא מוכנה או רוצה לנסות להיכנס להריון, גם אם היא בת 36. מותר לה גם לבחור לא לחשוב או לעסוק בנושא בזמן הזה של חייה, להכריע שהיא בוחרת בחיי מימוש עצמי ללא ילדים. ואה כן, מותר לה גם לצאת לשתות משהו מבלי שאף גניקולוג מאיזה ארגון קיקיוני יאכל לה את הראש על ביציות. אז אם מזדמן לכם ולכן לעבור באחד הברים שלקח חלק במיזם האיום הזה, תגידו לבעלים מה אתם חושבים עליו וצאו משם למקום אחר, כזה שלא מאפשר לאף אחד להיכנס לכן לחצוצרות.

עוד בוואלה! גבר:


>> הרנטגן: אמיר בן-דוד לא מבין מה לעזאזל חשב לעצמו קלינט איסטווד

>> השאפות של נמל תל אביב

>> נשות הכדורגלנים: אשתו המרוקאית של השחקן המדובר בעולם

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%a8%d7%94/feed/ 0
אני והחבר'ה http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94/ http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94/#comments Thu, 30 Aug 2012 14:36:49 +0000 http://saloona.co.il/?p=104655 מלכת הכיתה וליצני החצר/ הדס בשן, סלונה

אין לי ידידים טובים. למעשה, אין לי ידידים בכלל. יש לי אקסים, הומואים ופרטנר לטור מוואלה! גבר  - אבל חבר נפש זכר והטרוסקסואל – מעולם לא היה לי ממש. פה ושם מפציעה איזו אפשרות לנהל מערכת יחסים אפלטונית, שכוללת את כל הנעימות שאפשר להרגיש ליד גבר איכותי מבלי לשכב איתו - אבל זה אף פעם לא מגיע לעומקים שאליהם אני מגיעה עם החברות שלי וחבריי הגייז.

בר רפאלי, לעומתי, היא אישה שיש לה כמעט רק ידידים. תחשבו על זה, בכל החשיפה של חייה האישיים, מעולם לא שמענו על חברה טובה, לא אלמונית ולא סלבריטאית. היו את הזוגות ההוליוודים איתם הסתחבקה כזוגתו של די קפריו, את נועם טור תאום נפשה, את האפיזודה הפאג-האגית עם אסי עזר, וכעת – במה שנראה כמו התקופה הכי משוחררת בחייה – יש את הרומן המרובע  עם "מה קשור". החברים הכי טובים של בר היום, כך נראה, הם ציון ברוך ושלום מיכאלשווילי הרווקים, ואסי ישראלוף הנשוי -  וגם אם לא רציתם לדעת את זה, אף אחד לא שואל אתכם. היחסים האלה מתוקשרים באגרסיביות על ידי הארבעה עצמם, שנראה כי תזמנו חופשה מדוברת למיקונוס, תוך העלאת 400 תמונות אינסטגרם ביום בשלל פילטרים, יחד עם השקות וארועים אליהם הם מגיעים יחד בארץ.

אני קצת מחבבת את בר על התקופה הזו בחייה, אבל גם מרחמת עליה. מחבבת, כי הברית הזו של מלכת הכיתה וליצן הכיתה איננה שגרתית, ובביצה המקומית, כל גיוון הוא לטובה. מרחמת, כי אני עדיין לא קונה את זה לחלוטין. כשאני מסתכלת על התמונות של הארבעה ביחד, אני רואה רק דבר אחד עובר בראשה של בר: "אתם רוצים אותי ולעולם לא תקבלו אותי, נה נה נה". ברוך ומיכאלשווילי, כבר גילינו, הם מניה לא רעה בקרב נשים יפות, אבל אפילו הם יודעים שכוכבים הוליוודים הם לא. הם מעדיפים לא להתחיל עם בר, לא לסכן את החברות שלהם ולחלוק בחסדיה באופן שווה. בר היא השלגייה, הנסיכה שזוכה לפינוקים ומחמאות - אבל לא באמת מסוגלת להפגין שם חולשה. כשחושבים על כל הגברים שהיא הסתובבה איתם עד כה, ומחברים להצהרה שנתנה השבוע שהיא "מרגישה לא בנוח להיות לא סקסית" – נדמה לי שזה כל מה שהיא  מכירה.

הרי מה יש בה, בחברות טובה, שהופכת אותה לחיונית יותר מאויר לנשימה? את היכולת להתלכלך, להגעיל, להיחשף בהכי גרוע שלך, לצרוח לעזרה כשצריך, גם כשזה לא סקסי ולא פוטוגני.  ליד גבר, תמיד יהיה שם גם משחק, איזו פוזה שצריך לשמור עליה. אני יודעת, בר היא אחת הנשים הכי יפות ומצליחות בעולם, וכל אישה לכאורה תרגיש מאוימת ליד זה – אני מצטערת, זה לא תירוץ. היא יכולה למצוא מישהי עם מספיק בטחון עצמי והישגים משל עצמה. הייתי ממליצה לה במהרה לרכוש לה חברה טובה, מישהי שאפשר ללכת לידה בלי חזייה וללא איפור, להישבר ולהתאחות מחדש. היא חייבת את זה לעצמה, אם היא רוצה ליהנות מהחוויה הנשית האמיתית במלואה.

צילום מסך, מתוך ערב טוב עם גיא פינס, ערוץ 10

נשים הן ציבור קנאי במיוחד/ חגי קראוס, וואלה! גבר

אין לי כמעט חברים קרובים ממין זכר. אף פעם לא היו באמת. כנראה פונקציה של שרות ג'ובניקי במיוחד בצבא, יחד עם עזיבה בגיל צעיר של העיר בה גדלתי ולימודים אקדמים מצומצמים מאוד. חברות טובות, לעומת זאת, יש לא מעט. תמיד היו. על הסיבות לכך, ברשותכם, אחלוק עם הפסיכולוגית שלי ולא אתכם. דבר אחד בטוח – הקירבה, הפתיחות והאינטימיות הרגשית שלי איתן גבוהות משמעותית. עם בנים זה פשוט לא קורה. זה הזמן שלכם לסנן "איזה גייז" בין השפתיים.

אף על פי כן ולמרות הכל, בר רפאלי היא דוגמא מובהקת לטיעוני ההגנה הטרוסקסואליים שלי. לא הייתי אומר לה לא וזה. באמת. אבל יש בה, בבר שלנו, משהו שאני מכיר מהצד השני. היא כנראה מסוג הנשים שמסתדרות טוב יותר עם גברים. במקרה שלה, אפשר להבין מיד למה. נשים הן ציבור קנאי במיוחד, לא צריך קורס למגדר כדי לדעת את זה. תראו לי את הבחורה שתשמח לצאת לשתות, פעם אחר פעם, כלשצדה פאקינג בר רפאלי. היא הרי משולה מיידית לאוויר בחלל המעושן ורווי הטסטוסטרון וההורמונים שהוא בר מצוי. אז איכשהו יצא שבר מעדיפה לידה גברים מעריצים שגם אם מזילים עליה ריר אפלטוני, היא יודעת שגם הם יודעים שזה לא באמת יכול ללכת לשום מקום מעבר לזה. כשהיא נוסעת לחופשה במיקונוס, היא רוצה לקרוע את האי ולעשות חיים, לא להיצרב כל רגע על ידי מבטים נשיים מלאי משמעות, קנאה יוקדת וניסיון חסר סיכוי לייצר הערה ביקורתית על איך שהיא נראית. נו, הדבר הזה שבנות עושות כל כך טוב, גם ובעיקר מול חברות שלהן.

בר עם נשים שאינן חברות שלה. צילום: gettyimages

העניין עם בר הוא שמצד אחד, את הרומנים ומערכות היחסים שלה היא שומרת לאריסטוקרטיה. אם זה דיקפריו בזמנו ושלל השמועות על שחקני כדורגל מהטופ העולמי. בקשר שלה עם גברברי הארץ, נראה שהיא אשכרה מתלהבת מסלבס מזרח תיכוניים מקומיים. אלה לא רק ציון ברוך, החבר הקרוב שלה שהביא את החבר'ה מ"מה קשור". היא כבר הסתובבה פה עם איל גולן, עומרי כספי ועומר אדם. הכי פרסומת לטחינה.

אז לא, קשה לי להאמין שהייתי יכול להיות ידיד של בר רפאלי. האול אראונד קלין גירל שלה לא נראה לי מעניין במיוחד בחיי היומיום. כמובן שגם היה מדובר בעסק לא פשוט הורמונלית לקיים קשר אלפטוני כזה, בכל זאת, בוא נהיה מציאותיים. אבל אם נעזוב לרגע את הצד הגברי בכל העסק, הפן הזה של רפאלי מעניין ולא דובר עד עכשיו. אני בעד בנות שמסתדרות טוב יותר עם בנים, זה אומר עליהן  משהו טוב בעיניי. חוץ מזה, אם לא היו מספייק כאלה, הייתי יצור די בודד.

>> עוד בוואלה! גבר:

הרנטגן: אמיר בן-דוד חושב שלגארי יורופסקי לא מגיעה ההערצה שלכם

השאפות של גמר הישרדות  בירושלים

נשות הכדורגלנים: את חברה של ליאו מסי כבר הכרתן?

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94/feed/ 0
ניצה ברבי: מלאך או שטן? http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9a-%d7%90%d7%95-%d7%a9%d7%98%d7%9f/ http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9a-%d7%90%d7%95-%d7%a9%d7%98%d7%9f/#comments Thu, 23 Aug 2012 11:42:55 +0000 http://saloona.co.il/?p=103624 תפסיקו להעריץ את נשות המאפיונרים/ הדס בשן, סלונה

נשים עושות דברים למען הגברים שלהן. אבל לפעמים, הן עושות יותר מדי. השבוע, למשל, היה משהו טבעי, זורם, מתבקש אפילו  - באופן התנהלותה של ניצה ברבי בפרשת המרדף אחרי בעלה. אחרי ששושן ברבי השאיר, לכאורה, שלוש נשים למות לבדן על מעבר חציה – ניצה תקתקה עניינים. היא הסתירה אותו, תעתעה בחוקרים, מסרה תגובה משתפכת לעיתונות, לבסוף הגיעה לבית חולים הודיעה על מצב נפשי קשה – והכל, איך נאמר, בנוהל שכנראה לא זר לה. אחרי הכל, זו לא סתם אישה שעולמה השקט נפל עליה ביום בהיר, זו אשת עבריין.  אני יכולה רק לנחש כי לא הייתה זו הפעם הראשונה שהיא שיקרה למשטרה בשביל בעלה.

בתוך האוטומט הזה, אני מקווה שהיא לפחות מרגישה צער אמיתי, אבל אי אפשר להיות בטוחים. בחברה שמקדשת את הכוח והאלימות, שמגלה אטימות לסבלם של אחרים, שבה ראש עיר ערבה לאישיותו המופלאה של עבריין מוכר – בחברה כזו, יתכן שפמליית ברבי באמת לא מבינה את עומק החטא שנעשה כאן. בחברה כזו, זה לגיטימי לנסוע כמטורף כדי לעשות קצת חיים, להוריד שלוש נשמות על הדרך, לא לעצור ולעזור – ובטח שלא להסגיר את עצמך בזמן. הרי לפעמים זה מצליח. הפעם כנראה לא.

ובעוד שושן ברבי הולך לחזור אל הכלא לזמן מה, ניצה כנראה לא תואשם בדבר ובעוד כמה חודשים תיתן ראיון גדול לאחד המוספים על החיים לצדו ובלעדיו. ובעוד כמה שנים אולי תפתח איזה עסק כמו אהובה אלפרון ותתראיין לאמנון לוי, ואנשים יצפו ויהיו מרותקים מעולמה ומסיפוריה, סקרנים מה חיבר בין הפושע המסוכן לילדה הטובה (הן תמיד מספרות שהיו ילדות טובות לפני שהכירו אותו). וניצה תמחה דמעה של קוזאקית נגזלת, ותגיד שלמרות הכל, היא הייתה עושה את הכל שוב כי שושן הוא הגבר של חייה.

הגיע הזמן להפסיק להעריץ את נשות המאפיונרים האלה, אפילו אם זה בשקט ומרחוק. כן, כרמלה סופרנו הייתה נהדרת – אבל זו הייתה סדרת טלוויזיה. במציאות, הרעיות האלה, השותפות לפשע כדרך חיים, הן בושה לנשים באשר בהן. הן מקדשות את בצע הכסף וחיות על האלימות שעומדת מאחוריו – גם אם ידיהן לא נוגעות בדם. מאהובה אלפרון דרך איבון רוזנשטיין ועד ניצה ברבי, מדובר בנשים חלשות, נגררות ובורות, שמסכנות את ילדיהן ואת הציבור כולו לשם מנעמי החיים שלהן.

אל תקראו לי ביום שניצה ברבי תהפוך לאייטם. הטוקבקים על המחשוף שלה מהשבוע האחרון, הם די והותר בשבילי.

החומרים מהם עשוי סרט מתח טוב/ חגי קראוס, וואלה! גבר

נכון, קשה למצוא מילה חיובית אחת שתהיה שימושית ונאותה לתאר את כל פרשת הדריסה וההפקרה של שלוש הנשים בנתניה. מאידך, בכל המילים לתיאור הטרגדיה האנושית והפשע הנתעב, התקשורת כבר השתמשה השבוע, כדרכה, להתפקע. ובכל זאת, שתי זוויות בשולי הדברים תפסו את עינו של הגבר מוואלה! גבר. קשה היה שלא להשוות מיד בין מקרה ה"פגע וברח" השבוע לזה שבו נהרגה לי זיתוני. במקרה של הדריסה ברחוב פנקס בתל אביב, תמונותיה של זיתוני מילאו שערי עיתונים ועמודי בית של אתרי אינטרנט. הייתה יפה, לי. לעומת זאת, השבוע התמונות שנחקקו בזיכרון הציבורי היו של הדורס, הפושע הנמלט, ולא של שלוש ההרוגות. זיתוני הייתה מדריכת פילאטיס צעירה עם חברים קרובים ומסורים, כולם מלח הארץ. בנות המשפחה שנהרגו בנתניה היו קווקזיות, שתיים מהן מבוגרות. לא החומר שהתקשורת יודעת, אולי לא מעוניינת, למכור את הסיפור דרכן.

אבל הייתה תמונה נוספת שפורסמה השבוע. זו של שושן ברבי, כנראה בשמחה משפחתית, כשעל ברכו יושבת אשתו, ניצה. במחשוף נדיב, עור שזוף, צמיד תואם לשמלה, שיער עשוי בקפידה וחיוך רחב, לא היה צריך לחפש יותר את האישה. היא נמצאה, במלוא תפארתה הישראלית. כמעט השכנה ממול. אבל לא, מהר מאוד התברר שניצה ברבי היא כנראה הכל חוץ מהשכנה ממול. על פי המשטרה, היא סייעה בהסתרת בעלה, הפושע הנמלט, שחררה הצהרה דואבת דרך אחד מכלי התקשורת, הגיעה לבדיקה דחופה בבית החולים עקב ההריון המתקדם שלה ונמלטה משם בחופזה כשעלתה הסברה כי המשטרה תעצור אותה שם לחקירה. מאוחר יותר התברר גם כי ניצה ליוותה את חייו העברייניים הפעילים של בעלה גם קודם. למשל, ערבה בבית המשפט ליוחאי גליקסמן, המקורב לבעלה שבליל שבת האחרון הסגיר את עצמו מיד אחרי התאונה בתואנה כי הוא היה זה שנהג ברכב.

מעוות ככל שזה יישמע, ניצה ברבי עשתה את מה שבעלה ציפה ממנה שתעשה – להיות נאמנה לו ול"עסק המשפחתי". בדיוק מה שהייתם מצפים מבן או בת הזוג שלכם לעשות. כמו אילנות גבוהים הרבה יותר ממנה וממנו – אהובה אלפרון, איבון רוזנשטיין או דמויות דרמטיות עתירות הזדהות כמו כרמלה סופרנו או גילה אסולין, אשת הבורר. בשבוע בו נחשפנו לקיומה של ניצה ברבי, קיבלנו הצצה קטנה לחיים שהכרנו דווקא מהמסך, דוגמת כרמלה או גילה. הדברים הקטנים שאישה עושה למען בעלה, יהא המחיר אשר יהא – הנאמנות והתא המשפחתי מעל לכל. פכים קטנים מחיים הסובבים סביב פשע שקיבלו תפניות דרמטית ורצחנית תוך כדי נהיגה משוחררת רסן והחלטה נמהרת, איומה כל כך, רגע אחרי. את שנעשה אין להשיב, הנזק נגרם, שלושה בני אדם נהרגו והופקרו על הכביש. אבל סרט המתח שהזין את כולנו בימים שאחר כך, בהשתתפותה הפעילה של ניצה ברבי, הוא זה שהזין את הסקרנות הציבורית הגדולה כל כך ושמרה אותו בכותרות. ויש מעט מאוד דברים שגבר אוהב יותר מסרט מתח טוב, בטח אחד כזה עם דמות נשית מסתורית ומסקרנת.

>> עוד בוואלה! גבר:


הרנטגן: אמיר בן-דוד מחכה לפארודיה הראשונה של מזרחיים על אשכנזים

השאפות של קניון רמת אביב

נשות הכדורגלנים: מלאני סלייד מנסה להוכיח שהיא לא כמו כולן

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9a-%d7%90%d7%95-%d7%a9%d7%98%d7%9f/feed/ 0
הכלב שלו, הכלבה שלה http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%91-%d7%a9%d7%9c%d7%95-%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%94/ http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%91-%d7%a9%d7%9c%d7%95-%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%94/#comments Thu, 16 Aug 2012 13:26:55 +0000 http://saloona.co.il/?p=102505

הבטיחו שהוא מגנט לבחורות  /  חגי קראוס, וואלה! גבר

קוזו זכה בחיים החדשים שלו בזכות שינייד, האימא הרוחנית שלו. הוא לא פגש בה מעולם, למעשה אין לו מושג היא הייתה קיימת בכלל. שינייד, מתה לפני יותר מעשר שנים. קוזו נולד לפני קצת יותר משנה. אבל ללא שינייד, כלבת הזאב הזקנה, החכמה והיפה כל כך, של אודי, כנראה שלא הייתי לוקח את קוזו אליי כל אותם שנים מאוחר יותר. היא הייתה הכלבה הראשונה ששבתה את לבי, אהבתי אותה נורא. בכל פעם שהייתי מגיע אל אודי, היא הייתה מתיישבת לידי ומתרפקת עליי, מביטה עליי בעיניים החומות הענקיות והטובות שלה. מאז, רצף של מערכות יחסים עם בנות זוג שלא מתו על הרעיון להביא הביתה כלב ובעלי בית תל אביביים קפדנים ורעים במיוחד, השאירו אותי בלי כלב.

לפני תשעה חודשים זה השתנה. שוב, צירוף מקרים של מעבר לדירה מרווחת עם בעל בית נוח ופרויקט אימוץ של וואלה! בעלי חיים, הפגיש ביני לבין קוזו. חיפשו לו בית. תמונה אחת הספיקה לי כדי לרצות לפגוש אותו, שתי דקות יחד השכיחו ממני את החיים בלי כלב. בתשעת החודשים שחלפו, קוזו הפך לחלק בלתי נפרד ממני, היצור החי החשוב בחיי היומיום שלי. באותם תשעה חודשים לא נכנסתי למערכת יחסים זוגית משמעותית. אל תאשימו את קוזו, חבורת סוטים. הוא דווקא קפץ וליקק כל מי שבאה אליי הביתה. הוא לא מאמין במונוגמיה, רק במנהיג הלהקה שלו – אני. העובדה שההתאהבות ההיא בשינייד הביאה אליי את קוזו, באיחור של עשר שנים, מעידה שלעובדה שהוא זכר אין שום משמעות, לא בבחירה בו ולא בתפיסת הנפח שלו בחיים שלי. נכון, תמיד נחמד כשמישהו שמח לקבל אותך כשאתה חוזר לבית ריק, בלילות החורף ההיצמדות שלו לרגל שלי בפינת המיטה הייתה נעימה וגם כשהיה חולה מאוד התרוצצתי בין וטרינרים והכנתי טבלה עמוסה של הכדורים והמשחות שהוא צריך לקבל כל יום, בדיוק כמו אז עם שירה, שהייתה שלושה שבועות במחלקה פנימית ואחר כך החלימה עוד חודש בבית, כשאני לצדה כל הזמן.

לפעמים אנחנו רבים ואני כועס עליו, אבל כמו בריבים הקטנים עם בנות הזוג שלי, אני סולח מהר. גם הוא, כמוהן, יודע לעשות בדיוק את הפרצוף הנכון כדי לפתוח לי את הלב מחדש. קוזו הוא המכשיר הכי טוב לתרגול שרירי הלב בתשעת החודשים שהוא אצלי. כשאין מישהי בסביבה כדי לעשות את זה כלפיה, קוזו תמיד שם כדי לשמור אותי בכושר. הוא מרחיב את משאבת הדם וגורם לאנדרופינים לטוס, שומר שלא אאבד את היכולת לאהוב באמת. הבטיחו שהוא מגנט לבחורות, איימו שהוא יהפוך לתחליף זוגיות. שטויות. מי שלא יודע איך להתחיל בבר לא מגלה פתאום תכונות חדשות באמצע השדרה ולזוגיות הבאה הוא בסך הכל מכין אותי. אולי בעצם קוזו הוא קורס הכנה ללידה. אם ככה זה מרגיש כשיש לך ילד, קשה כבר לחכות לבת הזוג המתאימה להביא לו אח קטן.

המאהבת הלסבית הקנאית שלי / הדס בשן, סלונה

ממה שאני יודעת על מערכות יחסים לסביות, הן מלאות בדרמה. כן, זה סטריאוטיפי, אבל גם הגיוני: אם לאישה אחת קשה להימשך למישהו שהפסיק להסעיר אותה רגשית, אז מה יהיה עם שתי נשים? אנחנו הרי לא יכולות שישעמם לנו בפנים, וגם כשאנחנו אוהבות אנחנו מייצרות את הסיפורים שישמרו עלינו עירניות בתוך הקשר. כשאני עושה זאת, בדרך כלל יש שם לידי גבר עייף שרוצה לישון, וזה איכשהוא ממתן את הטירוף. אבל שתי נשים? יא וולי. מי יאזן שם את התקפי הרכושנות והקנאה?

אני חייבת להודות שיש משהו נחמד בזה שמישהו מקנא לך בטירוף, כאילו יצא מסרט של אלמודובר.  מעולם לא חוויתי זאת עם בן זוג, אבל  אני מקבלת פיצוי מזוגתי הלסבית השמנמנה מזה עשר שנים – כלבתי פטל. הנקבה הזו עצבנית. היא לא אוהבת אנשים זרים שמגיעים לבית, במיוחד לא זכרים, במיוחד לא כאלה שעטים עלי. אם אתה רוצה לגעת בי, אתה צריך לעשות את זה לאט, לא במפתיע, הידיים צריכות להגיע מלמטה למעלה – ובכלל, עדיף שתלטף אותה לפני שאתה מנסה איתי משהו. אחרת היא תנהם, תיילל ואולי אפילו תנשך – "את האויר!" אני נשבעת בפני הפרצוף המזועזע של דייט אקראי, שמחפש את הדרך החוצה "היא נשכה את האויר!  האצבע שלך פשוט הייתה קרובה! בוא אני אביא לך קרח!!!". אבל הוא כבר לא יחזור.

בכל זאת, בעשר שנותינו ביחד הגיעו לשם כמה אנשים ליותר מערב אחד, היו גם כמה כאלה שנשארו לעונה שלמה, מה תדעו,  והם תמיד היו אלה שהסתדרו איתה הכי טוב. הם התיחסו אליה בסבלנות, גם כשקפצה עליהם ודרשה תשומת לב מיידית. הם שיחקו איתה, דיברו איתה, שמחו לצאת לטיולים, חלקו לה מהאוכל שלהם. היו אלה בחורים מצויינים וחכמים, שהבינו את ההיררכיה בבית, לא ניסו לערער אותה, ומקסימום נהנו מהעובדה שיש להם שתי נקבות במיטה, ואחת מהן שחורה – נו, זו לא פנטזיה?

היום זה רק היא ואני. מרוחות על הספה, מתגרדות ליד האוזן, רואות הישרדות. אני כבר לא יודעת אם אנחנו מחכות לצלע השלישית שלנו, שתצליח לעבור את מחסומי הקנאה שלה. ובעצם, אם אני אשים את היד על הלב, אולי אני צריכה להודות שמה שקורה כאן לא קשור ברצונה של פטל בתשומת לב, ולמען האמת הוא לא קשור בפטל בכלל. הוא קשור בי. הרי כשנכנסים לבית חברים, חברות ובני משפחה, היא לעולם לא תתקוף אותם, לא משנה כמה נשיקות וחיבוקים ירעיפו עלי. פטל מרגישה שאני רגועה, שקטה, שאני הכי עצמי – וזה מרגיע גם אותה. אבל כשבחור חדש עם כוונות רומנטיות נמצא במרחב הפרטי שלי, היא כנראה מקבלת תשדורות של לחץ, ואין לה ברירה אלא להגיב אליו באינסטיקט החייתי.

אומרים שכלבים יודעים להריח פחד. מתברר שזה תקף גם לגבי הפחד שלי מזוגיות.



>> עוד בוואלה! גבר:

השאפות של מתחם המותגים בדיזנגוף סנטר

נשות הכדורגלנים: טוני פול הביטה מהצד על שערוריית הענק של בעלה

הרנטגן: אמיר בן-דוד תוהה מה העונש המידתי למתעלל בחתול

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%91-%d7%a9%d7%9c%d7%95-%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%94/feed/ 0
מה הסיפור של סתיו שפיר? http://saloona.co.il/blog/%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8/ http://saloona.co.il/blog/%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8/#comments Fri, 10 Aug 2012 06:19:02 +0000 http://saloona.co.il/?p=101416 פוליטיקאית זו קללה?

אם בקיץ הזה היו מתקיימות בחירות, סתיו שפיר הייתה נחשבת לגיבורה: כוכבת המחאה של הקיץ שעבר, בדרך להיות חברת כנסת חדשה ומבטיחה. רבים מחבריה למאבק היו תומכים באישה  שתתרגם את הכוח ברחוב לכוח אלקטורלי. אבל בקיץ הזה אין בחירות. זה סתם קיץ. קיץ עם ממשלה אטומה, גזירות כלכליות והפגנות כושלות. ובקיץ הזה, סתיו שפיר היא לא גיבורה-  היא לוזרית. כך אומרים חלק מהאנשים שרק לפני שנה תמכו בה. איזה עוד מילים הם אומרים? אגומניאקית, אופורטיניסטית, ובעיקר, הקללה הגרועה מכולן: "פוליטיקאית".

תראו מה זה טיימינג: אם שפיר הייתה יודעת שאין בחירות בפתח, היא לא הייתה מצטרפת למפלגת העבודה ועדיין נהנית מההילה האקטיביסטית הצחורה של מחאת האוהלים. השבת שעברה הייתה תבוסה עבור כל אנשי המחאה שלא הצליחו להתאחד ולסחוף את ההמונים, אבל נראה כי היא הייתה אכזרית יותר עבור שפיר. גם אני לא השתגעתי על הבחירה שלה להפגין עם איציק שמולי ויאיר לפיד בנושא חלוקת הנטל; אבל אני לא מוכנה להקצות אותה מהדיון, רק משום שהיא רוצה להיות חברת כנסת.

כי למען האמת, סתיו שפיר בתור חברת כנסת זה נשמע לי רעיון מצוין. ולא רק היא – כאשר ראיתי את ההצלחה חסרת התקדים של מנהיגי המחאה בשנה שעברה, קיוויתי שזה יגמר במפלגה חברתית חדשה, או לפחות בהצטרפות לרשימות הקיימות.  הכישורים שלהם? הם היו מספיק חכמים ונמרצים כדי לסחוף מיליון איש לרחובות בקיץ שעבר, זו התחלה לא רעה. אבל לצערי, רובם העדיפו להמשיך עם מנטליות של תנועת נוער, ולדבר על כמה אנשים באו לאיזו הפגנה, ואיזה חולצות הם לובשים שם – במקום לתרגם את הכוח שלהם במקום שבו זה באמת משנה.

האם יש איזו נימה שוביניסטית בסלידה הטרנדית מסתיו שפיר? ברצון שהיא תישאר היפית לא מנומקת, במקום פוליטיקאית משופשפת? האם ככה אנחנו מעדיפים את הנשים שלנו, ברחוב ולא במשכן? נקווה שלא, והרי גם שמולי ולפיד נדפקו בדיוק מאותה בעיית טיימינג והם גברים – מה שלא יהיה, עצוב לגלות שבמדינה שלנו "פוליטיקאי" היא מילת גנאי כל כך חריפה. הרי מחוקקים חברתיים – ומחוקקות חברתיות בפרט  - דרושים לנו כמו אויר לנשימה. הכיסא של שפיר ליד שלי יחימוביץ', זהבה גלאון ,נינו אבסדזה ואורלי לוי אבקסיס, מחכה לה. היא רק צריכה לא להתבייש לדרוש אותו.

עוד מאותו דבר

אין שום בעיה בעיה עם האספירציות הפוליטיות של סתיו שפיר. המחאה היא פוליטית. כל מחאה היא פוליטית. האנשים שמתיימרים להוביל אותה וצבא המאמינים שמאחוריהם הם אנשים פוליטים בהגדרה. ההאשמה הטוקבקיסטית הרווחת על אודות אותה נקודת מוצא מביכות בחוסר היכולת להבחין בין פוליטי למפלגתי. איתגור הסדר הקיים חייב להיות פוליטי, כך גם ערעור סדרי העדיפויות וקעקוע השיטה מיסודה. כאן טמון ההבדל בין סתיו שפיר לבין אחרים.

פסטיבל מחאת הקיץ שעבר, עמוס להתפקע מכוונות טובות וזרמים תת קרקעיים שהוציאו את הציבור לרחובות במאות אלפיו, שינה, במבט מפוכח לאחור, בעיקר את התודעה של רבים מהם. הסדר הישן לא הזדעזע באמת, בקושי נסדק. הוא חזק, מושרש ונכלולי מספיק כדי ללטף מרחוק את המוחים, לשחרר לעברם סיסמאות מלאות אמפתיה ורגע אחר כך – להמשיך לעשות בדיוק אותו דבר.

שפיר, במעשים ובצעדים שבחרה בשבועות האחרונים, הציבה עצמה כחלק מאותה מערכת ישנה. מדובר בעוד מאותו דבר,more of the same. הבחירה שלה להצטרף למפלגת העבודה תחת שלי יחימוביץ' מדגישה את אותו ניואנס קריטי טוב יותר מכל אקט או אמירה. יו"ר מפלגת העבודה צנחה למדמנת הפוליטיקה הישנה בצלילה חופשית. כמקורבת ותיקה של רון חולדאי, לא היססה לצאת במתקפה ירודה על דב חנין שאיים על ראש עיריית תל אביב בבחירות האחרונות. בגדה במנטור הפוליטי שלה והאיש ששכנע אותה לעשות את המעבר, עמיר פרץ, לטובת ידיו המחבקות והחמימות של עופר עיני. סתיו שפיר בחרה ללכת עם מי שאט אט הופכת לציפי לבני החדשה – זו שכל מי שלא רוצה את ביבי, הולך אחריה. כמו לבני, גם יחימוביץ' עושה זאת תוך כדי זיהוי הסיטואציה והרווח ממנו – לא באמת אומרת שום דבר משמעותי, לא באמת עושה משהו בעל ערך. לא, היא מביטה מהצד על התהליכים בחיוך ונהנית, פאסיבית, מהפירות.

הבחירה של שפיר ביחימוביץ', יחד עם צעדים כמו החבירה לאיציק שמולי, יאיר לפיד ואנשי המאבק "לשיוויון בנטל" – מאבק שכולו אומר "אם לנו חרא, אז שלכולם יהיה חרא", ההפך הגמור מהסולידריות החברתית שבבסיסה המטרה שלכולם יהיה טוב יותר – כמו גם העלייה לרגל לרב עובדיה של השמאל הישן, עמוס עוז, כדי "שילמד אותנו איך עושים מהפכה", מוכיחים שאין כאן שום דבר חדש. במקרה הטוב, עוד נינו אבסדזה, אורלי לוי-אבוקסיס או, ובכן, שלי יחימוביץ'. ולא, לעובדה שהזכרנו כאן רק נשים, אין שום משמעות ג'נדרית.

(חגי קראוס, וואלה! גבר)

>> עוד בוואלה! גבר:

הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך הדמות שעשתה את השבוע

מעושרים: הסיפורים שלא ייאמנו מאחורי האנשים העשירים בעולם

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8/feed/ 0