סלונה » אלינור דוידוב http://saloona.co.il סלונה Tue, 11 Aug 2020 11:09:44 +0000 he-IL hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.8 חיילת, מחקי הופעתך http://saloona.co.il/blog/%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%aa%d7%9a/ http://saloona.co.il/blog/%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%aa%d7%9a/#comments Wed, 09 Aug 2017 12:31:54 +0000 http://saloona.co.il/?p=396877 אומרים לנו שזה לא קורה, שזה לא באמת קיים, שזה רק פה ושם, זה עשבים שוטים, נקודתי, שרירותי, לא מכוון, לא מלמעלה. זו לא רוח המפקד, זו לא המטרה, זה לא העניין. אז אומרים. השטח אומר אחרת. החיילות מספרות לנו סיפורים שחוזרים על עצמם, בעלי מאפיינים דומים, למרות המרחקים בין הבסיסים וההבדלים בין התפקידים: על חיילות נאסר לחבק זו את זו, נאסר עליהן לקלוע צמות זו לזו, הן לא מורשות להסתובב בחולצות לבנות או בהירות, גם לא בסוודרים לבנים! מפקדים מורים לחיילות להוריד תמונות חשופות שלהן במגורי הבנות (איפה שאין חיילים כלל ואסור שיהיו בפקודה). מה זה חשופות? בגופיה. בבגד ים. נותנות נשיקה למישהו או למישהי.

לאט לאט אנחנו מבינות. משהו רע קורה לחיילות בצה"ל. היחס אליהן משתנה. נכון, נפתחו המון תפקידים חדשים לנשים בשנים האחרונות – זה לא אומר שבכל התפקידים האלה יש חיילות, אגב. נכון, יש עוד ועוד גדודים מעורבים, ועוד ועוד לוחמות, חילוניות ודתיות. אבל, במקביל לתהליך הזה, המבורך, מתרחש, מתחת לפני השטח תהליך מקביל. תהליך אפל וחשוך ומסוכן מאד, לא רק לכל חיילת בצה"ל, אלא לכל אישה בישראל, כי כמו שכולנו יודעות: מה שקורה בצה"ל לא נשאר בצה"ל. ומה שמתקבל בצה"ל היום, עשוי להתקבל בחברה האזרחית מחר. לכן אנחנו צריכות להתעורר היום. לצעוק, להתריע, להצביע ולא להסכים להוריד את הראש וללכת עם הזרם.

חיילות במדים

כמו בכל מרחב בציבוריות הישראלית, גם בצה"ל ובמיוחד בו, מתנהל מאבק בין השבטים השונים, בין האידיאולוגיות השונות שלנו. כל עוד בבסיס הוויכוח עומדים איתנים עקרונות הדמוקרטיה והשוויון – אין לי בעיה עם אף עמדה או דעה. הבעיה מתחילה כשהעמדות של חלק מהמשתתפים שוללות את קיומי, פוסלות את האיכויות שלי, רואות בי ובשכמותי – נשים, חיילות – גוף טמא ומפתה שיש להילחם בו. כשהתפיסה הזאת של נשים כגוף, נשים כטומאה מקבלת לגיטימציה בצה"ל, אנחנו מתחילים לראות את הפקודות שמנסות להלך בין הטיפות. פקודות שאומרות שחייל שאמונתו אוסרת עליו לשמוע שירת נשים רשאי לצאת מכל פעילות תרבותית של הצבא.

soldiers_634

לפני עשור לא היה חייל, זוטר כבכיר, מסורתי כדתי אורתודוכסי שחשב על האפשרות של לצאת מחדר שבו נשים שרות. כיום הנוהג הקלוקל הזה מעוגן בפקודה. לפני שני עשורים לא עסק הצבא בלבושן של חיילות בשעות שלאחר העבודה הצבאית – מלבד קוד הלבוש הנהוג, יכלו החיילים והחיילות להתנהל כרצונם. היום, כמעט בכל בסיס שאותו בדקנו אוסרים על חיילות להתאמן במכנסיים קצרים. שמעתם נכון. תועבת הרגליים החשופות של חיילות עושות כושר מאיימת על בחורינו הטובים. בשם "השילוב הראוי", בלשון יפה, או בשם כללי הצניעות של שומרי הצניעות החדשים – מפקדי צה"ל, מופצות לכל עבר פקודות הזויות שאין להן זכר או בסיס כלשהו בפקודות האמיתיות, הכתובות, הידועות.

אם אתן אימהות לחיילות, או אבות לחיילות, אם אתן נערות לפני גיוס, או חיילות כבר עכשיו – דענה לכן, צה"ל לא אמור לשמור על צניעותכן, צה"ל לא אמור לשמור את צעדיכן, צה"ל אמור לדאוג לשוויון שלכן ולשירות המשמעותי שלכן, יחד עם שמירה על ביטחונכן האישי כמובן. אם נאסר עליכן לשיר, אם ביקשו מכן בנימוס לרדת מהבמה – כי אחרת יהיו חיילים ייאלצו לצאת, אם ביקשו מכן ללבוש מכנסי ספורט ארוכים יותר, או כהים יותר – כנראה שיש מישהו שחושב שהגוף שלכן הוא בעיה. שההופעה שלכן, שהנוכחות שלכן בעייתית. זה לא נכון. הבעיה אינה בכן, הבעיה היא בהם.

אם נתקלתם באיזה מהמקרים האלה, אתם מוזמנות ומוזמנים לכתוב לנו לקו החם נגד הדרת נשים ב- hadara@iwn.org.il

** הכותבת, אלינור דוידוב, מנהלת תחום הדרת נשים בשדולת הנשים בישראל

 

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%aa%d7%9a/feed/ 0
כאן גברים - בתאגיד אין מספיק ייצוג לנשים http://saloona.co.il/blog/%d7%9b%d7%90%d7%9f-%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/ http://saloona.co.il/blog/%d7%9b%d7%90%d7%9f-%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/#comments Tue, 16 May 2017 12:08:01 +0000 http://saloona.co.il/?p=386707 חדשות התאגיד כאן (צילום מסך)

מזל טוב ל"כאן תאגיד השידור"! זו לא הלצה, מדובר בלא פחות מיום היסטורי לתקשורת בישראל בכלל, ולשידור הציבורי בפרט. אחרי כל כך הרבה מהמורות, קשיים והתקלות מצד הממשלה והעומד בראשה, הגענו סוף סוף ליום השידורים הראשון והשמחה גדולה. כולנו שמחנו לראות איך ראשי התאגיד ומקימיו, אלדד קובלנץ וגיל עומר גייסו עיתונאים צעירים, מוכשרים ומגוונים לטלוויזיה ולרדיו החדשים. צפינו בסרטונים המגניבים של מלך זילברשלג ושל סמאח ותד, ואמרנו לעצמנו: או! סוף סוף מישהו שמבין את הראש, מישהו שמבין ששידור ציבורי חייב להיות מגוון, כי ישראל לא נראית כמו דני קושמרו או כמו אלון בן דוד. ישראל היא דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים, מוסלמים, נוצרים, מזרחים ואשכנזים, אנשי מרכז ואנשי פריפריה. אבל יש חלק משמעותי באוכלוסייה שנראה ששכחו שם, זו לא קבוצה תרבותית, ולא דתית, לא מדובר במיעוט מאותה ארץ מוצא, או בקבוצה אתנית מיוחדת, אלא בעצם, במחצית מהאוכלוסייה של ישראל, מחצית מהאוכלוסייה מהעולם כולו! כן! מדובר בנו, הנשים!

אני יודעת, אל תגידו לי, גאולה אבן סער מגישה את המהדורה המרכזית ורומי נוימרק הנהדרת את תכנית הלילה, קרן נויבך תמשיך להגיש את התכנית האגדית שלה ב"כאן ב'" וכו' וכו', אבל תרשו לי לומר לכם בשלב הזה: תמיד כשאתם יודעים לנופף בשניים או שלושה שמות של נשים כדי להוכיח שיש לנו ייצוג הולם, זה אומר שיש בעיה. אני לא רוצה לדעת או להכיר כל אשה ואשה בתאגיד השידור. להפך, אני רוצה שיהיו כל כך הרבה שאני לא אכיר את רובן. אני רוצה לחשוב שכשיש הזדמנות פז, כמו בניית כלי תקשורת כמעט מאפס, כולל מינוי שדרת ההנהלה, בחירת הטאלנטים, מציאת טאלנטים חדשים, הרכבת נבחרת החדשות, ועד להשמת אחרון התחקירנים – יהיה ברור למנכ"ל ולעורך הראשי (גבר וגבר למקרה שתהיתם) שנשים צריכות להוות לפחות מחצית מכל אלה. נשים צריכות להגיש, לפרשן, לסקר. נשים צריכות להתראיין, לכתוב ולערוך. נשים צריכות לנהל, להחליט ולקבוע. נדמה לי שהרעיון ברור.

גאולה אבן מגישה את חדשות כאן (צילום מסך)

בדיקה ראשונית שערכנו בתא העיתונאיות, ומבלי שקיים עדיין לוח שידורים מלא מבשרת רעות למי שנחשבות עדיין "קבוצה באוכלוסייה" שצריכה ייצוג, ולא פשוט, האוכלוסייה עצמה. גם לנו, הנשים, נמאס כבר לספור ראשים, אבל, כל עוד אנחנו כל הזמן במיעוט מספרי, במיוחד בראשן של הפירמידות, פעולת המיספור היא רבת עוצמה. הנה לפניכם כמה מספרים:

בהנהלת תאגיד, מתוך 15 משרות מאוישות רק 3 על ידי נשים (2 מתוכן הן מפיקות ראשיות). בקרב עורכי התכניות בטלוויזיה, מתוך 23 משרות יש רק 7 נשים. בנבחרת החדשות של הטלוויזיה, מתוך 62 כתבים יש רק 22 נשים. הניחוש שלי הוא שמתוך אותן 22 יש מיעוט מזערי של פרשניות. בקרב העורכים הראשיים ב"כאן ב'" (רשת ב' החדשה) יש ייצוג מעט הולם יותר, 10 מתוך 25 משרות שייכות לנשים. במחלקת הדיגיטל, לעומת זאת אין נשים כלל.

מגישה אחת ופאנל גברים בשידור הבכורה של חדשות הערב של התאגיד (צילום מסך)

הלאה. בראיון שנתן לי-אור אברבך לאיתי שטרן בגלריה, אתמול, שטח אברבוך את משנתו התרבותית, כפי שתבוא לידי ביטוי ב"כאן תרבות", תחנת רדיו שהוקמה על חורבות רשת א': "הרצועה היומית "גם כן תרבות" בהגשתו של גואל פינטו שתהיה מעין מגזין תרבות חדשותי; תכנית סיכום שבועית בתרבות עם גלעד כהנא; "מה שכרוך", תכנית מגזין ספרותית יומית בהגשת מבקרי הספרות יובל אביבי ומיה סלע; ו"המעבדה" בהגשתה של גיל מרקוביץ', שתלווה בכל שבוע חוקר אחר בדרך למסקנה מדעית פורצת הדרך; ו"גיבור תרבות", בהגשת יונתן גת, ד"ר דוד גורביץ' וד"ר דן ערב, שינתחו דמויות תרבות איקוניות. באגף ההיסטורי יככב ערן מינהר בתכנית "מינהר הזמן" שבה ינסה לזרות אור על אזורים חשוכים בהיסטוריה. מקום של כבוד תקבל בתחנה גם התרבות המזרחית והערבית. אופיר טובול יחזיר לגלי האתר את "קפה גיברלטר", המשוררים שלומי חתוכה ורועי חסן ייפגשו לתוכנית שבועית בעלת אופי אינטימי, והפסנתרן ניזאר אלכאטר יזכה לשעת שידור מבוקשת בשש בערב, בה ישמיע מוזיקה ערבית קלאסית ומודרנית."

הפסקתי לספור. בחיי. כמה זה סובלני, נכון וחשוב להביא תרבות ערבית לתוך תפיסת התרבות הישראלית? מאד חשוב. כמה זה הזוי שזה כמעט לא כולל נשים בכלל? אין מילים לתאר. ואם כל זה עוד לא הספיק לכם, העיפו מבט בלוח השידורים הנוכחי של "כאן ב'" – את שעות הפריים של הבוקר ברדיו תופסים גברים. עיתונאים ראויים, אהובים ומוערכים, אבל, יש גם כמה נשים עיתונאיות כאלה.

אני מאחלת לתאגיד השידור הרבה טוב. אני רוצה להיות צופה נאמנה של תאגיד ציבורי בועט, חוקר, אמיץ ורציני, ונראה שלשם מכוונים כל אנשי התאגיד. אבל אם האומץ הזה לא כולל אותנו, לא נהיה שם. לא נצפה ולא נאזין לכם.

לוח השידורים של כאן ב

** הכותבת היא מנהלת תחום הדרת נשים בשדולת הנשים בישראל, וחברה בתא העיתונאיות

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%9b%d7%90%d7%9f-%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/feed/ 0
אני? אני לא פמיניסטית! http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%a4%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%aa/ http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%a4%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%aa/#comments Thu, 15 Sep 2016 12:51:50 +0000 http://saloona.co.il/?p=343081 אלינור דוידוב

לפני כשנתיים ראיינתי אשה שעמדה בראש יוזמה פוליטית נשית חדשה. כששאלתי אותה לפשר החיבור בין נשים לפוליטיקה היא חשה חובה לומר בראשית דבריה: "אני לא פמיניסטית". זו לא הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי באישה שלהוטה להצהיר שאינה פמיניסטית, אבל זו ודאי הייתה הפעם הראשונה שבה המצהירה עמדה בראש קבוצה אידיאולוגית גדולה של נשים!

למה נשים לא מזדהות כפמיניסטיות? מה כל כך מפחיד ורע בפמיניזם? והשאלה החשובה באמת היא מי גרם לנו לחשוב ככה? נשים רבות מפנות אצבע מאשימה ל"תנועה הפמיניסטית", אחרות מגנות את התנהלות ארגוני הנשים, ורבות אחרות טוענות שהפמיניזם הראדיקלי הרחיק נשים מהתנועה הפמיניסטית בכללותה. קשה לי מאד להסכים עם הטיעונים הללו, ואקצין ואומר כי לא רק שאינם נכונים עובדתית, אלא שהם הלכה למעשה טיעונים שוביניסטיים, המהווים חלק בלתי נפרד מההנחות המוקדמות והנבערות של החברה הפטריארכלית (ובתוכה החברה הישראלית) על נשים.

את הסלידה הנשית והכללית מפמיניזם אי אפשר לתלות בתנועה הפמיניסטית עצמה. הסלידה הנשית מפמיניזם נובעת מסיבה פשוטה ופרוזאית הרבה יותר, שנאת נשים. לשנוא נשים זה לא רק להיות שוביניסט/ית מוצהר/ת, להשפיל נשים, לחשוב שמקומן הוא מאחורי הסירים והמחבתות ולטפל בילדים וכן הלאה קלישאות שוביניסטיות חבוטות. שנאת נשים, כמו הרבה דעות קדומות אחרות, יכולה לשנות צורה ולהתחזות לפמיניזם, היא יכולה לבוא לידי ביטוי בעשרות צורות, חמקניות ומוסוות היטב במעטה ליברלי נאה. כי כשאת אומרת "אני לא פמיניסטית", את אומרת שאת נגד שוויון זכויות לנשים. כשאת אומרת "אני לא פמיניסטית", את מוחקת בהינף יד את ההישגים האדירים של התנועה הפמיניסטית, החל בזכות ההצבעה לנשים וכלה בזכויות רבות אחרות שנראות לנו היום טבעיות וברורות מאליהן כמו הזכות להשכלה גבוהה, הזכות להיות בעלות רכוש, הזכות לירושה (!) ועוד ועוד. כשאת אומרת "אני לא פמיניסטית" את לוקחת חלק פעיל במחול השדים, השוביניסטי ביסודו, נגד כל מי שנחשבת ל"הורסת מסיבות", "טרחנית" "צדקנית", "צקצקנית", ש"אסור לתת לה מחמאות כי היא תתלונן על הטרדה מינית".

אני? אני לא פמיניסטית!

לא סתם נשים מפחדות או סולדות מפמיניסטיות ומפמיניזם. פמיניסטיות מוצהרות משלמות מחיר, גבוה מאד לעיתים, על היותן כאלה. הרי אם את פמיניסטית את כנראה שורפת חזיות, שונאת גברים, לסבית, מכוערת, ממורמרת, סמולנית, לא מורידה שערות. וגם אם את לא כל אלה, את כנראה מאלה שחושבות שכל דבר הוא אפליית נשים, שאם הבוס שלך אמר לך שהשמלה שלך סקסית הוא מטרידן, ושאם אין נשים בדירקטוריון צריך לבדוק את התנהלות החברה.

בכל העולם המערבי, כמו גם בישראל נשים עדיין סובלות מאפליה קשה. נשים מוכות ונרצחות, נשים סובלות מטרור כלכלי, נשים אחראיות על הבית והילדים יותר מבני זוגן, נשים עובדות ומגדלות את הילדים גם יחד, נשים מרוויחות פחות, נשים עניות יותר, נשים לא מקבלות תפקידים בכירים ועוד ועוד. הי, אפילו במילונים לילדים מכשף הוא קוסם, ומכשפה היא כינוי לאשה רעה!

אני חושבת שנשים יכולות להחליט אם ללבוש חזיה או לא, אם להוריד שערות או לא, אם לבחור שמלה סקסית או לא, מבלי להישפט על אף אחת מהבחירות האלה. אני גם חושבת שיש קו אדום חזק וברור בין מחמאה להטרדה מינית, ושאם אתה הבוס שלי אל תתקרב לקו האדום הזה, ועדיף שתוותר על המחמאה אם אתה לא רוצה שארגיש לא בנוח. אני גם חושבת שאם בארגון שלי אין נשים בדירקטוריון משהו פאקינג מסריח, ושאני צריכה להרוויח בדיוק כמו הקולגה הגבר שלי שעושה את אותה עבודה. לכל מי שחושבת כמוני יש שם אחד, יפה, שאני גאה בו מאד, ומקווה שגם אתן: פמיניסטית. כן. אני פמיניסטית גאה, מזמינה אתכן להצטרף אלי.

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%a4%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%aa/feed/ 0
"אמשיך להיאבק נגד ביטול חזקת הגיל הרך" http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%90%d7%91%d7%a7-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%91%d7%99%d7%98%d7%95%d7%9c-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%9a/ http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%90%d7%91%d7%a7-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%91%d7%99%d7%98%d7%95%d7%9c-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%9a/#comments Sun, 26 Jun 2016 10:15:22 +0000 http://saloona.co.il/?p=327457 אני כותבת היום כשאני נסערת מאד. חצי שנה שאני חלק מהמאבק נגד ביטול חזקת הגיל הרך, כל הזמן אופטימית, מחזקת את כולן, מעודדת, מקשיבה, דוחפת קדימה כמה שאפשר, מרגיעה את כל מי שסביבי, טוענת שהצד השני לא נורא כפי שאנחנו חושבות. הם רק צועקים, הם רק נובחים. והנה היום, גם אני, לראשונה מתחילה להרגיש את הפחד הזה, את האימה הזאת שוותיקות המאבק חוות אותה כבר למעלה מעשור.

אז עכשיו אני מבינה, מבינה למה נשים (וגם כמה גברים יש לומר) לא מוכנות לצאת ולהפגין, למה נשים לא מוכנות להיחשף, להתראיין, למה נשים לא רוצות לכתוב בפייסבוק, לחשוף את היותן חלק מהמאבק. למה נשים לא מוכנות לחתום על עצומות, לצעוק את זעקתן. הן מפחדות.
הן מפחדות על המשפחה והילדים שלהן, מפחדות על שמן הטוב.

יותר מהגברים (ומיעוט הנשים) מהצד השני, הן לא מוכנות לסכן את כל מה שכבר השיגו, אם זו קריירה – עבודה מכובדת וקולגות שמעריכים אותן, אם זה שקט בחייהן הפרטיים – גרוש שכבר הגיעו איתו להסכמות, ילדים שכבר מלקקים את פצעי הסכסוך המדמם בין ההורים. הן לא מוכנות להימחץ תחת המכבש האלים של ארגוני הגברים.

הן לא רוצות שיופצו תמונותיהן ברחבי הרשת, שהן יכונו "פמינאצית" או חד הורית פרזיטית, עלוקה, מוצצת דם. הן לא רוצות לפגוע בכל מי שיקר להן רק בשם המאבק הצודק נגד ביטול חזקת הגיל הרך.
הררי מילים נכתבו בעד ונגד ביטול החזקה.

tu_634

ארגוני האבות ניכסו לעצמם במאבק הזה שלל מושגים ותפיסות ליברליות ומתקדמות לכאורה. הם מדברים בשם ה"שוויון" וה"קידמה", תוך שהם משתמשים באלימות, באיומים וברטוריקה של מליצייה צבאית. בכל יום שעבר מאז התחלתי לעבוד כמרכזת הקמפיין נגד ביטול חזקת הגיל הרך אני שומעת עוד סיפורים על נשים שעברו גיהנום. נשים מוכות פיזית ונפשית, נשים שעברו סחיטה כלכלית מתמשכת, נשים שסולקו מבתיהן על ילדיהן, נשים שהפסידו הכל כדי לשמור על משפחתן.

יגידו לכן שאלה הם מקרי קיצון, יוצאי דופן, שאלה דוגמאות לא טובות כי אינן מייצגות את הרוב. אבל האמת היא ששליש מהנשים בישראל נסחטות כבר במעמד הגט (את רוצה שאתן לך גט? תוותרי על המזונות, תסכימי לסכום מזונות כזה וכזה, תוותרי על האוטו, על הדירה, על הרכוש), ולאחר מכן הן נסחטות שוב בעת קביעת המזונות (רוצה סכום כזה? תוותרי על משהו אחר...), והנה כעת רוצה המחוקק לתת בידי הצד החזק - הצד שמשתכר בישראל בממוצע 33 אחוז יותר, שיש לו יותר כוח, יותר מעמד - כלי מלחמה אדיר נוסף – המשמורת על הילדים.

אם עד לפני שנים ספורות ממש ראינו תביעות בבתי המשפט לענייני משפחה על מזונות ורכוש, הרי שכעת יש לנו סיבה חדשה למסיבה – הריב על הילדים. אם עד היום הילדים סבלו מריבי ההורים, אבל לפחות הריב לא היה עליהם, עכשיו המחוקק (וגם המחוקקת! תודה לגילה גמליאל! השרה לשוויון (!) חברתי!) יוזם את העימות הבא בין הצדדים – העימות על חלוקת הזמנים של הילדים.

משפחה רבה

הסיסמאות הריקות על "שוויון בין ההורים" "להוציא את הנשים מהבית" ועוד כהנא וכהנא פנינים ליברליות שנותבו בצורה מניפולטיבית כדי להשפיע על הציבור, מחביאות מאחוריהן מאבקים כלכליים מכוערים. לביטול חזקת הגיל הרך ללא חלופה הולמת תהיה תוצאה אחת וקשה מאד: פגיעה נוראית ברווחתם הנפשית והכלכלית של נשים וילדים, ואת זה אנחנו צריכות לצעוק בכל יום, כדי למנוע מהאסון הזה להתרחש.

היום הזה יעבור, ומחר בבוקר אני אתעורר, אחרי ששוב אחלום בלילה על הניצחון שלנו במאבק החשוב הזה. אנרגיות חדשות וחיוביות שוב יפעפעו, ואני אזכר בכל הנשים (והגברים, כן גם הגברים) הנהדרות שפגשתי לאורך הדרך עד כה. בכוח הגדול שהן הפיחו בי. דווקא אלה שעברו את הנורא מכל, ומוכנות להשקיע זמן, אנרגיה ותעצומות נפש כדי לעזור לאחרות. אתן, שכבר יותר מעשור נאבקות, אתן הזכייה האישית שלי במאבק הזה. בזכותכן אני אמשיך לנסות ולהעלות למודעות הציבורית את גודל החשיבות של הצעד המסוכן של ביטול החזקה ללא חלופה הולמת. לכן אני מקדישה את הטור הזה.

** הכותבת היא אלינור דוידוב, עיתונאית ובלוגרית, לשעבר עורכת בתכנית לונדון וקירשנבאום, וכיום מרכזת הקמפיין נגד ביטול חזקת הגיל הרך מטעם "אנו"

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%90%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%90%d7%91%d7%a7-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%91%d7%99%d7%98%d7%95%d7%9c-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%9a/feed/ 0
נשים בישראל מצביעות יותר למפלגות שמאל-מרכז http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c/ http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c/#comments Mon, 26 Jan 2015 06:15:58 +0000 http://saloona.co.il/?p=243044 שלי יחימוביץ'. צילום: יח"צ

כמה אומץ והשראה אנחנו יכולות לשאוב מאחיותינו החרדיות. "הן חיות בחברה אחרת, דכאנית נורא, שנשלטת אך ורק על ידי גברים", אנחנו מספרות לעצמנו, אבל מצבנו, בטח כפי שהוא משתקף בתחומי חיים רבים, אינו שונה בהרבה. אולי הגיע הזמן שבהשראתן, נקרא גם אנחנו לכל המפלגות הלא-דתיות: לא נבחרות לא בוחרות!

נדמה שבישראל, מאז ומתמיד, לקחו את הקול הנשי כחלק אינטגרלי מהקול הכללי. נספרנו על פי מקומות היישוב שלנו, המוצא שלנו, ההצבעה המסורתית בבית הורינו וכן הלאה. אבל מעולם לא לקחו אותנו בחשבון כקול ייחודי, בעל העדפות ודרישות משלו. ההנחה לגבי הקול הנשי לא הייתה מקרית. במדינה שבה נושאי ביטחון וגבולות תמיד תופסים את מרכז הבמה, ואחריהם מככבים ברשימת החשיבות נושאי דת ומדינה, ורק לאחרונה גם נושאים אזרחיים וכלכליים, נספרות גם הנשים בתוך קווי הגבול הפוליטיים הסטנדרטיים: ימין, שמאל, דתיים, חילוניים, בעד חלוקת הארץ או נגדה.

ציפי לבני. צילום: יח"צ

אבל במערכות הבחירות האחרונות משהו זז. מאז המערכת של 2009, הזכורות לנו תחת הכותרת "ציפי או ביבי" אנחנו יודעות שיש משמעות לקולות שלנו, הנשים. אז עמדו שלוש נשים בראשן של 3 מפלגות, לבני בראשות קדימה, גלאון בראשות מרצ ויחימוביץ', ומחקרים שנעשו על התפלגות הקולות ועל סיבות הבחירה במפלגות הראו כי נשים רבות החליטו על קדימה בגלל שבראשה עמדה אישה.

בבחירות 2013 גם ראשי המפלגות, גברים כנשים, וגם הקמפיינרים שמאחוריהם כבר הבינו שכדאי "לקרוץ" לנו: ברשימת "יש עתיד" לכנסת שולבו 8 נשים (מתוך 19 ח"כים), וברשימת מר"צ שולבו 3 (מתוך 6 ח"כים). המפלגות האחרות הפנימו את המסר, והבינו שנותרו מאחור, כשבבחירות הנוכחיות אנחנו רואות כיצד כל מפלגה, מלבד הליכוד והמפלגות החרדיות, מתהדרת במספר הנשים שלה.

אך נשים בישראל ובעולם (עדיין) לא מצביעות למפלגות רק על פי מספר הנשים שיש ברשימתן, או לפי האג'נדה שלהן בנושאי שוויון מגדרי. לפי מחקרים שערך ונתונים שאסף המכון הישראלי לדמוקרטיה, מאז שנות ה-90 התעצב פער מגדרי לא גדול, אך קבוע וברור, בין נשים לגברים, כשהנטיות השמאליות של נשים באו לידי ביטוי בכך שב-64 מתוך 70 מדינות בעולם המערבי, נשים תמכו יותר מגברים ברעיונות כלכליים המזוהים עם השמאל, כמו הגברת מעורבותה של הממשלה בכלכלה, שליטת הממשלה בתעשייה ותמיכה סוציאלית.

זהבה גלאון, צילום: ינאי יחיאל

באופן כללי, נטען במחקרים אלה, הנטייה שמאלה מתחזקת ככל שנשים צעירות יותר, משכילות יותר, ועובדות, ואילו הנטייה השמרנית בולטת יותר בקרב נשים משכילות פחות, מבוגרות יותר, שאינן עובדות מחוץ לבית, בנות המעמדות הנמוכים, גרושות ודתיות.

ברור לנו כי הנטייה שמאלה, בעיקר בנושאים החברתיים והכלכליים, נובעת ממעמדן של נשים והתפקיד המסורתי המיוחד להן עדיין בימינו: טיפול בילדים ובבית והתמודדות עם פערי שכר ומעמד בשוק העבודה. מי שנאלצת להשתכר פחות, לטפל יותר בילדיה, לנקות, לסדר ולבשל, מודעת יותר לצורך בתמיכת המדינה בחלשות, ולא רק בהן. מפלגות השמאל הכלכלי, שהתעוררו מחדש רק לאחרונה בישראל, ביתר שאת מאז המחאה החברתית עשויות, על כן, למשוך נשים רבות יותר.

ואכן, גם בישראל הנתונים דומים. מחקר שנעשה ע"י פרופ' מיכל שמיר מוכיח, כי נשים בישראל מצביעות יותר למפלגות השמאל-מרכז: בעוד נשים הן יותר ניציות בתחום הביטחוני-מדיני, הן עדיין מצביעות בשיעורים גדולים יותר למפלגות השמאל-מרכז. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בפערים המגדריים שניתנו בתשובות הגברים-נשים בנושאי כלכלה וחברה. נשים השיבו שהן יותר מאמינות בגישות סוציאליסטיות מאשר קפיטליסטיות, מוכנות הרבה פחות מן הגברים להעלאת המסים, אבל סבורות שהמדינה צריכה להוציא יותר על חינוך, בריאות, קצבאות אבטלה וילדים. לטענת פרופ' שמיר גם המצאותן של יותר נשים ברשימות השפיעה במשהו על בחירתן של נשים.

היום אנחנו כבר יודעות אילו מפלגות שילבו מספר ראוי ומכבד של נשים ברשימותיהן. עכשיו נותר לנו לבחון גם את המצעים בעיניים מגדריות: מי המפלגה שפעלה למען נשים? מי המפלגה שהעבירה הכי הרבה הצעות חוק לטובת שוויון מגדרי? מי המפלגה שדואגת גם למה שמעניין אותנו וחשוב לנו מאד, ולא רק לביטחון, לשלום ולגבולות, אלא גם ובעיקר לחינוך, לבריאות ולרווחה?

]]> http://saloona.co.il/blog/%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c/feed/ 0 זה התפקיד שלנו לדאוג שיהיו נשים על המסכים http://saloona.co.il/blog/%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%a7%d7%99%d7%93-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%93%d7%90%d7%95%d7%92-%d7%a9%d7%99%d7%94%d7%99%d7%95-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%9b/ http://saloona.co.il/blog/%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%a7%d7%99%d7%93-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%93%d7%90%d7%95%d7%92-%d7%a9%d7%99%d7%94%d7%99%d7%95-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%9b/#comments Tue, 30 Jul 2013 08:01:20 +0000 http://saloona.co.il/?p=153312 לפני כמה שבועות קיבלתי שיחת טלפון מוזרה מדוברת של ארגון זכויות אדם: "תרצי לבוא לדבר עם נשות הארגון שלנו?". "על מה?" שאלתי. "כמה שאני מנסה לשכנע את הנשים המצוינות האלה להתראיין בעת הצורך לעיתונות או לטלוויזיה, אני לא מצליחה. תמיד יש להן סיבה טובה למה לא. אולי אם את תבואי ותסבירי להן את חשיבות העניין, הן יבינו."

כמובן שקפצתי על ההזדמנות. בתור עורכת משנה ב"לונדון את קירשנבאום" אני מכירה את הצד השני של הבעיה: אני וצוות התחקירניות שלי משתדלות, יום ביומו לנסות ולהביא כמה שיותר נשים אל המסך. ואני אומרת לכן, זה לא פשוט. כשאנחנו מתקשרות למרואיינות פוטנציאליות, שהן נשים משכמן ומעלה, בעלות תפקידים חשובים, חוקרות ומרצות, אנחנו מקבלות שלל תשובות מעניינות: "זה לא בדיוק תחום ההתמחות שלי", "כתבתי על זה רק פרק אחד בדוקטורט (!)", "אחרי העבודה אני צריכה לקחת את הילדים לחוגים", "הערב יש אירוע משפחתי", "אני בעבודה עד מאוחר", "אני מרצה בשעה הזו", "לא יהיה לי זמן לעבור במספרה עד לשעת השידור", ועוד ועוד סיבות ותירוצים משכנעים יותר או פחות.

לונדון וקירשנבאום, צילום מסך נענע10

הסתבר לי, שוב, כי נשים נתונות בסד לחצים וציפיות שונה מאד מזה של גברים. הציפיות האלו, הן ציפיות של החברה המודרנית מאיתנו, ציפיות שהפנמנו טוב כל כך, שאנחנו דורשות אותן מעצמנו וביתר שאת: אנחנו צריכות להיות נשות קריירה מצליחות ואימהות מושלמות, להקדיש זמן רב מחיינו ללימודים ועבודה, אך גם להשקיע בבית ובמשפחה, אנחנו צריכות להיות מקצועיות ולהיראות מיליון דולר, וכל אלה מופיעים בצורתם הקיצונית כשאת נקראת לראיון בטלוויזיה, כשרבים מן המראיינים הם גברים, כשרוב הפרשנים, המומחים והכתבים הם גברים, וכשרוב הנשים שמופיעות בטלוויזיה הן על תקן אימהות, או על תקן היפות והצעירות.

אם מגוון הגברים שמופיעים בטלוויזיה הוא צר יחסית, הרי שמגוון הנשים צר עוד יותר. יש לנו מעט כתבים ערבים ואתיופים, יש לנו מרואיינים אשכנזים ומרואיינים מזרחיים, יש לנו ודאי כמה פרשנים חרדים, ואפילו חוקרים בדואים שמתארחים באולפנים פעמים לא מעטות. אבל כמה מנחות, כתבות או מומחיות ממוצא אתיופי או ערבי ראיתן בטלוויזיה? כמה דתיות או חרדיות? כמה בדואיות, או רוסיות? כשאשה מוזמנת לראיון בטלוויזיה, בתור פרשנית או מומחית, היא תמיד גם חורשת אדמה שאינה מאד חרושה, ואם זה לא נשמע לכן הגיוני, אנא פתחו את מדור הדעות של הארץ, או ידיעות אחרונות (בעיתון המודפס, או באתר האינטרנט), ובדקו כמה טורים של נשים נמצאים שם הבוקר.

ולכן, זה אולי לא כל כך מוזר שבעוד רוב המרואיינים הפוטנציאליים ישושו לדבר על כל נושא, גם אם אינו משתייך לתחום התמחותם הספציפי, הרי שנשים רוצות לדעת את הנושא על פרטיו, וחוששות לטעות. הן עסוקות יותר, ולא מוכנות לוותר על עיסוקיהן לטובת הופעה בטלוויזיה, והן גם דואגות לאיך יראו על המסך.

ולבסוף, מעל לכל, צריך להוסיף כמה מילים על תפקידם החשוב של עורכי התוכן, העיתונאים והמראיינים: זה התפקיד שלנו לדאוג שיהיו נשים על המסכים, בטורי הדעות ובכל מקום בתקשורת הישראלית . אם אנחנו רוצות שהנערות של היום יראו את עצמן מיועדות לתפקידים הכי חשובים ורציניים שישנם במשק, הרי שהן צריכות לקבל דוגמא כזאת, חיה ובועטת על המסך כל יום וכל ערב. זה קל ונגיש לפנות לאותם אנשים שמתראיינים בכל מקום, אנחנו יודעים מראש שהם יסכימו לבוא, ואולי אפילו מה יאמרו. אנחנו צריכים להתאמץ ולהגיע אל הנשים, וכן, גם לעזור להן קצת לפעמים, אם הן צריכות ולהכין אותן לראיון, לא כי הן לא טובות, אלא כי הן טובות ומתאימות וראויות להישמע. אנחנו אלה שאמונים על השמעת קולות מגוונים, שיביאו את מירב הרעיונות, הבעיות, הדאגות והאינטרסים של כל קבוצות האוכלוסייה בישראל. נשים, להזכירכם מהוות 51% מהאוכלוסייה, וראוי שנביא את ראיית עולמן אל המסך, ולכל מקום אחר.

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%a7%d7%99%d7%93-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%93%d7%90%d7%95%d7%92-%d7%a9%d7%99%d7%94%d7%99%d7%95-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%9b/feed/ 1
ליהיא לפיד, הגברת הראשונה הראשונה? http://saloona.co.il/blog/%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%9c%d7%a4%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94/ http://saloona.co.il/blog/%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%9c%d7%a4%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94/#comments Sun, 27 Jan 2013 09:17:00 +0000 http://saloona.co.il/?p=127188 ליהיא לפיד יכולה להיות הגברת הראשונה הראשונה בישראל, אם רק תרצה בכך. יש לה את כל הנתונים המתאימים כדי להפוך להיות אישה משפיעה ומשמעותית לצד בן זוגה - הפתעת מערכת הבחירות האחרונה - יאיר לפיד.

הציבור הישראלי הוא כפוי טובה כלפי נשות הפוליטיקאים שלו. מחד, הוא לא מצפה מהן לעשייה רצינית, ומאידך הוא מאשים אותן בהחלטות הגרועות שבני זוגן לקחו. ראו את האופן בו מוצגת שרה נתניהו מעל גבי העיתונים ובערוצי הטלוויזיה. היא המכשפה שמאחורי הקלעים, היא הבוחשת הראשית, השופטת והמוציאה לפועל. לפי הדיווחים שקיבלנו היא הקובעת לבן זוגה עם מי יעבוד ועם מי לא, ועושה זאת על סמך יצר הנקמנות, או מפת האינטרסים הפרטית שלה. היא מעבידה בפרך את המנקה והיא מכבסת כביסה במטוס הפרטי, בדרך לעוד כנס שבו ינאם ביבי. לפי התמונה המצטיירת  לראש הממשלה עצמו, האיש שעומד בראש המערכת הפוליטית בישראל, אין נגיעה לכל אלו. הוא המסכן, שבוי בידיה, ממלא הוראות בלבד.

מאז ימי פולה בן גוריון, נשות ראשי הממשלה בישראל, לא תפסו את עצמן כבעלות זכות ולגיטימציה לפעול באופן ציבורי. לרוב הן תמכו בבני זוגן מאחורי הקלעים, תוך שהן מוותרות על קריירה משל עצמן (אילן בן עמי כתב על הנושא בספרו "האישה שאיתו: חייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראש הממשלה, הוצאת מטר, 2010).

הילרי קלינטון נחשבת ובצדק, לאחת הגברות הראשונות המשמעותיות בבית הלבן. קלינטון חרגה מתפקידה כאשת הנשיא, ובמקום להיות המארחת הרשמית של הבית הלבן, ולארגן ערבי צדקה, היא המשיכה את חיי הקריירה המרשימים שלה, תוך שהיא מקדמת מדיניות ליברלית אמיתית. קלינטון כאשת הנשיא, הייתה פעילה ציבורית למען מטרות חשובות. היא לחמה כדי להביא למרכז הדיון הציבורי את ביטוח הבריאות. היא פעלה רבות לקידום נשים ולמען חינוך לילדים באזורים נחשלים.

לפיד יכולה להיות האישה שתתפוס מקום ראוי, לצד הכוכב החדש של הפוליטיקה הישראלית. היא סופרת ועיתונאית, בעלת טור מצליח ב"ידיעות תקשורת", וידועה כמי שפונה בעיקר אל הקהל הנשי. בדף הפייסבוק שלה יש 32,846 אוהדים ושיחה ערה מאוד, בעיקר מקרב משתתפות נשים (הוא מופיע תדיר, כבר טרם מסע הבחירות של לפיד ברשימת הדפים המצליחים בפייסבוק של "חורים ברשת"). יש להניח כי רבות מהן הצטרפו לדף במהלך הקמפיין של בן זוגה, בו תמכה כמובן, גם באמצעות הפצת מסריו בפוסטים שלה בדף, ניהול שיחות עם הגולשים על האג'נדה העיקרית שלו. היא שיתפה חוויות מאירועי בחירות, ירדה אל השטח וחילקה דפי מידע כאחת הפעילות ואפילו עקצה בחינניות את ראש הממשלה המכהן: "לפני עשר שנים, כשהתחלתי לכתוב את המדור, הייתי צריכה לבחור איך אקרא לאיש שלי. החלטתי לקרוא לו "החזק". בא ביבי, ולקח את השם. בלי קרדיט, בלי כלום. באה הרוח והראתה לביבי מה זה", כך כתבה מעל תמונת שלט בחירות של נתניהו שהתמוטט בסערה הגדולה שהייתה לפני כמה שבועות.

צילום: יעל ברזילי

האם ליהיא תיקח חלק במאבק נגד נתן אשל במגעים הקואליציונים?

בשני ספרי הפרוזה שלה היא עוסקת בחוויית האימהות, והשפעתה על מהלך חייה כאשה. ספרה השני, "אשת חיל", חושף בין השאר, את התמודדותה עם הגידול של ביתה האוטיסטית יעל. הטור הוותיק שלה מדבר על ופונה אל נשים, תוך התמקדות בחיים האינטנסיביים שנכונים לנשים עובדות בישראל. בראיון שערכה עמה אילנה דיין ב-2008 היא דיברה על הקושי להתמודד עם הציפיות הרבות שיש לחברה מנשים, על הניסיון המתמיד להתאים את עצמה לציפיות האלו, ועל התהליך שעברה כדי לקבל את עצמה כמו שהיא, תוך הבנה שאין כזה דבר "מושלם" או "כמו שצריך". באותו ראיון היא גם מדברת על הקושי ב"להשאר בצד הדרך", כאשר יאיר לפיד המשיך בחייו כרגיל, בעוד היא וויתרה על עבודתה כצלמת עיתונות, למען גידול הילדים. לפיד מגויסת בשנים האחרונות במלוא כוחה התקשורתי למען מאבק הורי ילדים עם צרכים מיוחדים בישראל, והורים מספרים כי היא מסייעת ותומכת מאחורי הקלעים וגם בקדמת הבמה, כשצריך, באופן אישי או ציבורי למענם.

אבל היא תצטרך לזכור, ולהזכיר לאחרים, שלא לכולן הפריבילגיות שלה, לא כאם ולא כאשת קריירה. לא כולן, כמוה, גדלו ברמת שרון, והתקבלו לתפקיד מעניין ומאתגר בצה"ל (צלמת עיתון במחנה). לא כולן גרות ברמת אביב ויכולות להתמודד עם הקושי שבגידול ילד אוטיסט בקלות רבה יותר בזכות הכסף. לפני פחות מחודש, התנהל כאן מאבק ציבורי חשוב של הורים לילדים אוטיסטים, במחאה על החוסר בנהלים ובמשאבים שיסדירו את עזרת המדינה להורים המגדלים ילדים הסובלים מאוטיזם. בסוגיות כאלו, תוכל לפיד להמשיך ולהביע את דעתה בווליום משמעותי יותר ולפעול ביתר שאת, בגלל נסיונה ומעמדה.

לפני שנתיים, מעל גבי דפי "ידיעות אחרונות", לפיד הביעה את תמיכתה בצעד ההיסטורי, שעשתה ד"ר אורלי אינס, כשהחליטה לחשוף את עצמה, במסיבת העיתונאים ברחבת מוזיאון תל אביב. היום, כשנעשים מגעים ראשונים לקראת כניסת "יש עתיד" לקואליציה עם נתניהו, הייתי שמחה לדעת שלפיד, לכל הפחות לוחשת על אזני בן זוגה, כי נתן אשל הוא לא פרטנר שראוי לנהל מולו את המשא ומתן. בהזדמנות זו אני קוראת לכן להצטרף לקבוצת הפייסבוק המביעה מחאתה על המשך תפקודו של נתן אשל כשליחו של ראש הממשלה להרכבת הקואליציה, ובכלל.

הקשר העבות שהיא קשרה עם נשים, במהלך השנים, יכול לסייע לה במעמדה החדש, אם תשכיל לנצלו. את המרץ הרב שהיא השקיעה עד כה בעזרה לקמפיין של "יש עתיד", היא תוכל כעת להשקיע בפעילות ציבורית פורייה. נכון, היא לא תהיה אשת ראש הממשלה, אבל היא בהחלט יכולה לשמש כסנונית הראשונה לנשות פוליטיקאים ישראליות.

צילום ליהיא לפיד: יעל ברזילי
]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%9c%d7%a4%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94/feed/ 0
פרשת אורי שגיא: הביטחון לא תמיד מעל הכל http://saloona.co.il/blog/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%92%d7%99%d7%90-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%98%d7%97%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%93-%d7%9e%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9b%d7%9c/ http://saloona.co.il/blog/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%92%d7%99%d7%90-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%98%d7%97%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%93-%d7%9e%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9b%d7%9c/#comments Fri, 09 Nov 2012 15:02:18 +0000 http://saloona.co.il/?p=114979

שלשום התבשרנו על פרישתו של אורי שגיא מרשימת העבודה. הסיבה נותרה עלומה למשך כמה שעות, אך משנחשפה, ובהנחה והיא נכונה, נעשה אולי צעד קטן וראשון בישראל לקראת פוליטיקה חדשה. הישג נוסף עשוי להירשם לטובת האישה המובילה את מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ'.

גילוי נאות: איני נמנית על מצביעי מפלגת העבודה, והפוסט הנוכחי לא נועד לגרום לכם להפוך להיות כאלה, אלא לגרום לכם לדרוש מהנציגים שלכם בכנסת את אותם הסטנדרטים שמציבה יחימוביץ' בשדה הפוליטי המלוכלך מטבעו.

כנראה שלא נוכל לדעת לעולם האם אורי שגיא אכן הטריד מינית את המתלוננת האלמונית לפני שנים רבות, על אף שהבוקר נודע שאישה נוספת טענה כי הוא הטריד אותה. הרשימה הזו אינה נוקטת כל עמדה כלפי המקרה הפרטי של שגיא, ודאי כל עוד לא הוגשה נגדו תלונה, או כל עוד הוא לא הורשע בבית המשפט. נכון לעכשיו, אין לדעת האם יש אמת בתלונה האלמונית שהובאה בפני יחימוביץ' ואני לא יודעת בוודאות אם יחימוביץ' אכן ביקשה משגיא להסיר את מועמדותו, כפי שפורסם, או שהוא קיבל את ההחלטה על דעת עצמו, אבל הפרשיה כפי שנחשפה עד כה עשויה ללמד אותנו מעט על התנהלות פוליטית חדשה במחוזותינו.

כל אישה צריכה גנרל

גם בשנת 2012 מנסים ראשי הרשימות, גדולות כקטנות, להתהדר בגנרלים ואנשי צבא יפי בלורית ותואר, כאילו לא למדנו על בשרנו כי הניסיון הצבאי לא מביא איתו יתרונות מוכחים אל בית הנבחרים או אל הממשלה. יחימוביץ' ביקשה להציב קרוב אליה ברשימה גנרל עטור ניסיון, לא רק במובן הצבאי הצר: שגיא, בין שאר תפקידיו, היה חלק מצוות המשא ומתן עם סוריה, גם בתחילת שנות ה-90 וגם בסופן, בפעם הראשונה כחלק מתפקידו בתור ראש אמ"ן, ובפעם השנייה כבר ללא מדים לבקשת ראש הממשלה דאז, אהוד ברק.

יחימוביץ' לא יכלה לבקש לעצמה יותר מאשר איש כמו שגיא: מושבניק, שימלא את משבצת בן המושבים (לאחר שמיגרה ביד חזקה את תופעת השריונים הבזויה), איש צבא כאמור, ובעל דעות מדיניות מתונות ושקולות. שגיא יכול היה להיות הגבר לצדה, מי שנוכחותו תאפשר לבוחרים החוששים להרגיע את הפחד מפני העיתונאית לשעבר, כביכול חסרת הניסיון בשדה הפוליטי, שתיאלץ לנווט לבדה במרחב פוליטי, כלכלי, מדיני וצבאי לא פשוט כמו מדינת ישראל.

רגע לפני סגירת הרשימה של מפלגת העבודה, דקה לפני הפריימריז, הודיע האלוף במיל' שגיא על פרישתו מהרשימה. ייתכן ונגלה בימים הקרובים כי מניעים פוליטיים פנימיים גרמו לפרישתו, ייתכן והיה מי שרצה ברעתו. אבל אם כל אלו אינם נכונים, הרי שהצעד של יחימוביץ' לבקש משגיא להסיר עצמו מן הרשימה בגלל עדות שהגיעה אליה על הטרדה מינית לפני עשרות שנים ראויה לציון.

בחרה בנו, הנשים

אין צורך למנות ולהזכיר לקוראים את העבריינים המורשעים שממשיכים לתפקד בפוליטיקה הישראלית, מיותר גם לציין את אלו שהואשמו והוענשו, או עדיין מרצים עונשם לאחר שנים של הטרדות. לא חייבים גם לשוב ולדבר בחוסר המעש נוכח מדיניות ה"אל תגלה", או קשר השתיקה סביב גברים שמטרידים דרך קבע ועדיין ממלאים תפקידים רבי חשיבות בציבוריות הישראלית.

יחימוביץ' בחרה באפשרות הבעייתית מבחינתה, היא לקחה את הסיכון. נכון, לפוליטיקאים שמורה הפריבילגיה לצאת בהצהרות מפוצצות, ויום אחרי כן לשנות דעתם ולעשות את ההפך המוחלט, אבל צעד כמו זה, הסרה מרשימה שנסגרת בכל רגע, הינו צעד בלתי הפיך, ועשויה להיות לו השפעה על הפופולריות של המפלגה כולה, ברגע האמת, יום הבוחר.

כללי ההתיישנות על עבירות מין בישראל קובעים כי לסבל של קורבנות התקיפה יש תאריך תפוגה. המציאות מוכיחה את ההפך. התלונה שככל הנראה הובאה בפני יחימוביץ', על עבירת מין שנעשתה לכאורה על ידי שגיא, מתייחסת למקרה שקרה בעבר הרחוק, לפני עשרות שנים. ניתן היה להתעלם מן המתלוננת, או לחליפין לדרוש ממנה להגיש תלונה ולגרוף את ההון הפוליטי על האבירות שבמעשה. יחימוביץ' בחרה לשוחח עם שגיא, בלי להכפיש את שמו בצורה יוצאת דופן (אם כי ייתכן מאד שהיא זו שהדליפה את הידיעה לכלי התקשורת) ולבקש ממנו להסיר את התמודדותו. היא בחרה לא להסתכן בהצבת גבר שכתם אפשרי מתנוסס על עברו במפלגה שלה. היא בחרה בנו, הנשים, תוך שהיא מסתכנת בכך שתצטייר, שוב, כפמיניסטית רודפת ונוקמת, כאישה קטנונית, כלוחמת צדק מיותרת. על כך נתונה לה תודתי.

* אין בכתוב משום קביעת עובדות כלשהן לגבי מהימנות הטענות נגד אורי שגיא ככל שהן אכן קיימות. המאמר שלפניכם הוא מאמר דעה בלבד

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%92%d7%99%d7%90-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%98%d7%97%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%93-%d7%9e%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9b%d7%9c/feed/ 0