סלונה » נגה גילעם http://saloona.co.il סלונה Tue, 04 Aug 2020 12:30:13 +0000 he-IL hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.8 כתבת לי "היי" – ועכשיו מה? http://saloona.co.il/blog/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%aa-%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%99-%d7%95%d7%a2%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%95-%d7%9e%d7%94/ http://saloona.co.il/blog/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%aa-%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%99-%d7%95%d7%a2%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%95-%d7%9e%d7%94/#comments Wed, 29 Jul 2015 11:35:04 +0000 http://saloona.co.il/?p=272489 אישה עם לפטופ. איור: שאטרסטוק

כיצור חומל, ורבלי ופוטוגני, ונתון לגחמות, ואהבות קצרות, ואהבות ארוכות, והתאהבויות חדשות לבקרים, וללילות, אני נהנית מהפלטפורמה הווירטוטקסטואלית עד חורמה.

מה נהנית? סוחטת כל טיפה של התעלות, כל טיפת התייעלות. אלה נוצות הטווס שלי, זה מבחן האישיות, זו  ההזדמנות הרב פעמית עד כדי משומשת להרשים.

אני משתפת את בוחריי בקורותיי, ומפרסמת לטובת חבריי את תמונותיי, ועושה בעיקר לביתי ואוהבת לחלום – בהקיץ כמובן – שהנסיך, אחד מיני אי אילו אבירים, בטח קורא אותי לפני השינה.

לא מזמן השתתפתי בסדנת אימון, ושם נתנו לי "ערך מוביל". ככה זה נקרא, לא המצאתי. כמו השערת האפס, מי זוכר מה זה השערת האפס באמת.

אז הערך המוביל שקיבלתי היה "תהיי קלה". תתחילי לחיות תחת ההנחה "אני קלילה". חשבי, החליטי ופעלי - כמו אדם נוצתי, את יודעת. מיסודו.

יופי, אמרתי לעצמי, אימא בטח תשמח.

אני, שהפעם האחרונה שבה הייתי קלילה הייתה ב-לעולם לא, אני, שבגן התווכחתי עם הגננת על זכותי לא להדביק, שבגיל 3 היו לי עקרונות ונקודת מבט על החיים, אני, נגה, לימים נג'י, ואז נוגסי, שבכיתה ח' דקלמתי את "רכבת העמק" (הקונדוקטור אומר שהיא רצה מהר ויש לה אלפיים שנות!), אני, שטום ווייטס בעורקיה, והדיכאון בעיניה הבורקות הוא הוא (!) התגלמותה של האסתטיקה.

"קלילות", גלגלתי את המילה על הלשון, איזה אפיל נפלא לרווקה!

גברים, הם בטח אוהבים קלילה!

העולם אוהב קלילה!

בואי כלה - קלה.

זה המדיום הווירטואלי הזה, בשילוב החיפוש הבלתי מתפשר הזה אחר – שלא נדע – אהבה, שמכופף את ידי הפנויה, זו שאינה מקלידה. אם פעם יכולתי להתבוסס איפשהו במופנמותי הוורבלית, רפונזל ביישנית וענוגה, היום הדבורה שמושכת אליה הכי הרבה סילאן (אני די בטוחה שהמצאתי פתגם) – היא זו העוקצת ביותר.

החדה ביותר.

זו שמדלגת בשדות הווירטואליים של העידן הטקסטואלי, שם נהרות הצ'אטים זורמים במשקל נוצת אווז פוכית – איך אני אוהבת חורף! – ומפזרת חיוכים לכל ה"היי" שבסביבה.

"היי" היא בהחלט מילה מספקת. "היי" היא ג'וקר. "היי" היא קלף. "היי" מחליף שיחה, אלטרנטיבה לשירה, מחולל ברברת האין ברירה. כתבת לי "היי" – ועכשיו מה?

אני לא כלבה מספיק להתעלם, ובוא נודה על האמת, אני איפשהו סקרנית מספיק בשביל לבדוק. אז כתבת לי,אז אפשר לחשוב מה אני כבר עושה, אז אני עונה. אני הכנפיים של הפיד, אני הטייטס הלבן מהפרסומות, אני הבחורה עם השיניים הבוהקות.

אני קלה.

איני כלה.

ו"היי" זו רק ההתחלה!

אמרו לי שלהוסיף סימן קריאה זה עליצות, זה ההיפך הגמור מהכובד של סימן השאלה.

ממש בדומה למה שנהוג לכנות החיים עצמם, גם במרחב הווירטואלי מגוון הבחורים, או גברים, או מזוקנים במקרה שלי, עניין של טעם לא של אפליה, הוא אינסופי; הם מתביישים, הם מעזים, הם ורבליים או מוגבלים, הם פונים ללב שלך, לאינטלקט, או לאיברים מחופצנים יותר. או פחות.

לחלקנו יש פחות מהאיברים המחופצנים יותר. שישה קשרים מפרידים בין שני אנשים? בפייסבוק זה בטוח פחות.

הפייסבוק הוא החיים, והעולם במה.

נגישות היא המילה.

אני קלילה! ונגישה! אני ההמולה שאחרי ההחרשה! אני הלימון שבכבישה! אני היא התקווה הקלושה!

רגע.

בעצם?

***

הרהור לסיום: אילו לרפונזל היה אינסטוש

כן, לפעמים אני אוהבת לרכוב על אופניים, שם בשקיעה, שם ליד הים, ולחלוף על פני מגדל, מין כזה מגדל, ולדמיין את רפונזל יושבת למעלה, ואם היא למעלה, היא ודאי ספונה היטב במיטתה. ושוקעת בכתובים הטובים. ואין לה פייסבוק, אין לה גם טוויטר, אין לה אפילו מחשב אטארי עם קסטות, אני בטוחה. אבל יש לה מעין אמונה שעודנה בוסרית בלתי נגועה באהבה. הקצב שלה הוא אחר, על הלב שלה שומר – רק הלב, ואין שום לייקים ואין אפילו שייר שישתף את התוגה. אבל אני, אני אוהבת לדמיין שגם בלי שתצייץ, וגם בלי שתצטלם, ובלי שתפרסם, לילה אחד, יופיע אחד, ליבו חכם וביישני, פניו חזקות וסנטרו זקני, ויטפס לחלונה.]

]]>
http://saloona.co.il/blog/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%aa-%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%99-%d7%95%d7%a2%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%95-%d7%9e%d7%94/feed/ 0
''5 עד 7'': בגידה עם פאסון http://saloona.co.il/blog/5-%d7%a2%d7%93-7-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%9f/ http://saloona.co.il/blog/5-%d7%a2%d7%93-7-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%9f/#comments Tue, 28 Jul 2015 14:08:07 +0000 http://saloona.co.il/?p=272314 מתוך הסרט ''5 עד 7''. צילום: יחצ

החיוך של ברניס מרלו מורכב מכמה שלבים; ראשית היא מרימה מעט את השפה העליונה, רק קצת, כמו מהססת. מורידה, מרימה, מורידה. ולבסוף, חיוך רחב שיניים, של מיליון יורו. הטריק הזה חוזר לא מעט פעמים לאורך 90 דקות המסך של "מ-5 עד 7", אך הטריק, אעפס, לא תמיד מספיק. נדרשת יותר מהבעה אחת – אם כי יפה במיוחד – כדי ליצור עומק, וליצוק תוכן, לנושא המורכב שבו מבקש הסרט לטפל. יושבים? פוליאמוריה. שלא נדע. ט.ל.ח.

ואולי כדאי לדייק ולכתוב שנושא הסרט הוא פוליאמוריה (להלן ריבוי מערכות יחסים רומנטיות) vs. מונוגמיה (כולנו יודעות מה זה, לא?) ובמבט רחב יותר, התרבות האמריקאית אל מול התרבות הצרפתית. כך לפחות מנסה לשרטט זאת הבמאי ויקטור לוין, שחתום על כמה קומדיות דרמו-רומנטיות במשקל קל. כדי להמחיש את הבדלי התרבויות הוא משתמש, לדוגמא, בחוויית הבייסבול הבסיסית; הילדים הצרפתים לה בון-בון של אריאל (מרלו) חייבים, הם פשוט חייבים, ללמוד לחבוט, עכשיו כשהם גרים באמריקה רוויית שומן הנקניקיות וכובעי המצחייה. ומי מלמד אותם? לא אחר מאשר בריאן (אנטון ילצ'ין), בן הזוג המשני של אריאל. רגע, מה?

כן, אנשים נוטים להתבלבל. התפיסה ההטרו נורמטיבית רואה בכל מי שאינו בן הזוג המוצהר (בנישואין או בע"פ) – המאהב! ה-רומן! ה-בגידה ה-גדולה! אפילו הביטוי "5 עד 7", מסתבר, מתייחס לתיאור שעות הרומן המותרות לזוגות, בתרבות הצרפתית הקדומקדומה.

מסבירה את זה לא אחרת מאשר הדמות הראשית אריאל, לילדון התפוחי המביט בה בעיניים מזוגגות. ובכן, אז – פחות דרמה. יש בן זוג עיקרי ויש משני, והכול מוסכם על הכול, והכול ידוע לכול. לא מאוד שוקינג, כן? כולה פוליאמוריה. סה"כ, נושא מרתק למדי, לא מדובר מספיק ודאי, וראוי לעלילות של דוקו ועלילות של עלילה, אך נדמה שהסרט לא מצליח להעמיק למורכבות מערכת היחסים מרובת הקשרים וההיררכיות, ונשאר ברמה פלקטית ופשטנית; צילומי תקריב על הפנים היפות עם חיוך חמשת השלבים, צילומי תקריב על הפנים הילדיות של ילצ'ין המיוסר, היהודי הטוב, כמה התרחשויות עלילתיות צפויות וכמה ממש צפויות.

התקציר מתאר סופר אמריקני צעיר שמתאהב באישה צרפתיה יפהפיה המבוגרת ממנו כמעט בעשור, נשואה כמובן, יחד הם מנהלים מעין סוג של רומן בדלתיים פתוחות, והפרומו מבטיח תוצאות יוצאות דופן. ובכן, לא בטוח שיוצאות דופן, אולי יותר שגרתיות ובלתי מערערות את הערכים הכול אמריקניים. ויש אפילו כינורות דביקים שמנגנים. אבל עד כאן לספוילרס.

זה יהיה כמעט לא הוגן לא להזכיר את גלן קלוז, פשוט בשל העובדה שהיא - היא. קלוז ופרנק לנגלה מגלמים בסרט את הוריו המאוד יהודיים של בריאן – סאם וארליין. הם קלישאתיים, הם סטריאוטיפיים, ואיכשהו הם מרעננים. משתמשים באותן בדיחות שהכרנו, עם אותן אמירות שידענו, ויודעים להגיש את מה שכבר שמענו בעבר ("שתדע עם מי אתה מתעסק! הצרפתים לא נתנו לנו לטוס מעליהם בדרך לקדאפי!"). וגם אצלם, וגם עם כל היתר, נקרא לזה עיקר העלילה, בסוף בסוף, שאלה אחת קטנה שנשאלת (משהו כמו) פעמיים – מה את מוכנה לעשות למען האהבה?

>> לצפיה בטריילר של ''5 עד 7''

 ***

סלונה מזמינה אתכם לסרט!

רוצים כרטיסים זוגיים לסרט ''5 עד 7''? מלאו את הפרטים בטופס המצורף ואולי תהיו בין הזוכים.

סלונה מעניקה לגולשים 30 כרטיסים זוגיים.

הכרטיסים לסרט  ''5 עד 7'' תקפים ברשת רב חן ויס פלאנט בימי חול בלבד  א-ה   החל מיום חמישי 30.7   ועד יום רביעי 12.8 וכל עוד הסרט מציג.

[contact-form] 

]]>
http://saloona.co.il/blog/5-%d7%a2%d7%93-7-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%9f/feed/ 0