הטובים לבית: תובנות של אבא טרי בתום חופשת לידה

מי שחושב שראוי ונכון שנשים יתפסו מקום שווה בכל תחומי החיים, צריך להבין שמתן הזדמנות שווה ואמיתית לנשים להצטיין מתחיל מנשיאה שווה בנטל גידול הילדים. שוויון אמיתי בנטל

התפרסם לראשונה בפרופיל הפייסבוק של אריאל דניאלי

זמן. גידול ילדים לוקח זמן. המון זמן. כמות מטורפת של זמן. אני לא מתכוון רק לזמן "נטו" שלוקח להאכיל ילדים, לרחוץ אותם, להרגיע אותם ולהחליף להם חיתול, אלא גם לזמן "ברוטו" – לכל העומס המנטלי המטורף שמטיל גידול ילדים על ההורים: לזמן שצריך לחשוב על מה הם צריכים, על הקניות שצריך לעשות, על הציוד שהם צריכים, על הכביסה, על הבישולים, ואפילו על המנוחה המעטה שצריך בין לבין. לא שלא ידעתי את כל זה, אלא שאף פעם לא הרגשתי את זה על בשרי.

עכשיו קחו את כל הזמן הזה ותכפילו אותו במספר כל האימהות בהיסטוריה האנושית, והנה לכם התשובה הפשוטה ביותר לשאלה ההזויה שנשמעת לעתים: "מה מונע מאימהות להצטיין בשוק העבודה או באקדמיה או בפוליטיקה?". למה? כי לכו תמצאו את הזמן לעשות את כל זה, ולהתחרות באופן שווה בגברים, כשגם צריך לגדל את הילדים ולתחזק את הבית. והנה גם במספר מילים מועט הסיבה לכך שכל ההישגים המדהימים שגרפו נשים מתחילת המאה ה-20 עדיין לא מספיקים (לכל הנשים שעושות גם וגם: אני מצדיע לכן בהכנעה. אתן על-אנושיות).

אבא עייף והתינוק אדם (אלבום פרטי)

הטובים לבית

האמת הפשוטה והברורה בתחילת שנת 2018 היא זו – מי שחושב שראוי ונכון שנשים יתפסו מקום שווה בכל תחומי החיים, צריך להבין שמתן הזדמנות שווה ואמיתית לנשים להצטיין מתחיל מנשיאה שווה בנטל גידול הילדים. שוויון אמיתי בנטל. לא מספיק שנשים "יצאו מהמטבח", אלא אנחנו הגברים חייבים להיכנס אליו ולמלא שם חלק שווה (ואם לא שווה מהרגע הראשון – בואו נתחיל במשמעותי מספיק). לא מספיק שנשים יצטיינו בחוץ, אלא אנחנו הגברים צריכים להצטיין בפנים. בקיצור: הטובים לבית.

אני חוזר לעבודה מחר, אחרי חודש בבית עם בת זוגי האהובה ושני ילדינו – אדם ויונתן, ואני בהלם. מקום העבודה שלי (ארנה לין ושות' – משרד עורכות דין) עשה דבר גדול עבורנו, ואפשר לי לקחת חופשת לידה והורות בת חודש בתשלום. זה המון: החודש הזה אפשר לי את השקט הנפשי ללמוד את הילדים שלי, לטפל בהם, להאכיל אותם, או בקיצור – ללמוד את הצעדים הראשונים בלהיות הורה. בסוף החודש אני שמח לבשר שהצלחתי לקחת מקום (כמעט) שווה בגידולם (בבס, כבר הודיתי לך שאפשרת לי לתפוס את המקום הזה, ולמרות כל המאמצים שלי – את עדיין מלמדת אותי כל יום בדוגמה אישית איך לעשות עבודה טובה).

החודש הזה הוא המון, אבל יחד עם זאת הוא פשוט לא מספיק. איך אני עוזב את הילדים הקטנים שלי אחרי ארבעה שבועות? איך אני מטיל על זוגתי את עול הטיפול בהם וחוזר לעבוד? נכון, אני אחזור הביתה מוקדם יותר (תודה שוב לשותפות במשרד!), וההורים שלנו יתגייסו לסייע, והתברכנו ביכולת הכלכלית לקחת מטפלת במשרה חלקית, אבל אי אפשר להסתיר את האמת הפשוטה – הדבר האחרון שאני רוצה לעשות כרגע הוא לחזור לעבוד. זה הדבר האחרון שהילדים שלי צריכים כרגע.

הגיע הזמן למהפכה

אז חיפשתי וחיפשתי מה אפשר לעשות – איך אני נשאר עוד זמן בבית יחד עם זוגתי כדי לגדל את הילדים, בלי לחשוש שלא נסגור את החודש. והאמת היא שאין תשובות טובות. מדינת ישראל בשנת 2018 לא מעניקה לאבות שרוצים לגדל את ילדיהם יחד עם בנות זוגם את האפשרות לעשות זאת. עזבו את זה שחופשת הלידה וההורות בתשלום לנשים פשוט לא מספיקה (ישראל החל מ-2017 – 15 שבועות, הממוצע ב-OECD ב-2016 – 18 שבועות), לאבות בישראל יש בסך הכול 6 ימים לאחר הולדת ילדיהם להיות בבית (על חשבון ימי המחלה שלהם, ולא מביטוח לאומי כמו בחופשת לידה "רגילה") – וגם זה רק מהשנה שעברה. רוצה להישאר עם הילדים יותר מזה? רק על חשבון חופשת הלידה של זוגתך. נכון, חופשות לידה בתשלום לגברים (בין אם כאלה שהן לאבות בלבד או תקופות שאפשר לחלוק עם בנות הזוג) אינן נפוצות מספיק בכלל בעולם המפותח, אבל עדיין יפן ודרום קוריאה מצאו לנכון לתת לאבות שלהן 52 שבועות בתשלום, צרפת – 28 שבועות, לוקסמבורג – 26 שבועות; הממוצע ב-OECD – 8.2 שבועות, כלומר חודשיים. אם היינו אפילו שם, בממוצע (לא מצטיינים חס וחלילה), היה לי עוד חודש עם הילדים.

רוצים לדעת כמה אכפת לממשלה מהמשפחה שלכם? ב-2013 מדינת ישראל הייתה במקום 27 מתוך 33 מדינות OECD בתשלומים ממשלתיים על חופשות לידה והורות. "נטו משפחה"? הצחקתם אותי. מה שאנחנו צריכים זו מהפכה – אם באמת אכפת לנו מדור העתיד, אם באמת אכפת לנו מההורה העובד, אם באמת אכפת לנו מהילדים שלנו, אנחנו צריכים חופשת לידה והורות משמעותית וארוכה יותר לשני ההורים ביחד. לא פחות מ-3 חודשים בתשלום (12 שבועות). לא פחות.

אריאל דניאלי (אלבום פרטי)

#3_חודשים#הטובים_לבית