"לאמץ סבא": הגעתי לתרום ויצאתי נתרם

כבר חמש שנים שלילי היא חלק משמעותי בחיי. היא אימצה אותי לחיקה. ובזכותה הבנתי שהכנסייה ידעה ושתקה בשואה, היא משמשת לי מופת ודוגמה במובנים רבים

28/05/2018
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • בדואר
  • RSS

מאת: אורי, מתנדב בפרויקט "אמץ סבא"

את לילי הכרתי בשנת 2013 במסגרת התנדבותי בפרויקט "אמץ סבא" שהינו פרויקט חברתי שמטרותיו לקרב בין אוכלוסיית הסטודנטים והזקנים בארץ, להקל על בעיית הבדידות הייחודית של קשישים בקהילה ולצמצם את הפער ההולך וגדל בין הדור הצעיר לדור המבוגר יותר, ומאז ועד היום, כבר 5 שנים שהיא חלק משמעותי בחיי, וכל הסובבים אותי שמעו אודותיה.

מאמר הקלישאה, באתי לתרום ויצאתי נתרם הינו מדויק במקרה של לילי ושלי.

הכרתי אישה מדהימה. הקושי היחיד בחייה של לילי נובע מכך שבנה, גבריאל, אהוב ליבה, מתגורר בארה"ב קרוב ל-50 שנים, לילי לא מתייחסת לקשיים אחרים לא לקשיי גיל, ובטח לא לבדידות אשר נוצרת מעת לעת. לילי באמת מיוחדת במינה, כל כך אופטימית, מלאת שמחת חיים וחיוניות, זוכרת כל פרט שאנו מדברים עליו, מעודכנת אקטואלית, צינית כשצריך, ומלאת נתינה. במהלך 5 השנים שאנו מכירים – לא ראיתי אדם אחד שלא נשבה בקסמה.

הדבר האחרון שתשמעו ממנה הוא שהינה ניצולת שואה, ומהמחנה הידוע לשמצה – אושוויץ, וכן, מקועקע לה מספר על היד.

אורי ולילי, "אין אדם שלא נשבה בקסמה" (אלבום פרטי)

על אף שהיותה ניצולת שואה אינו דבר המגדיר אותה בפן האישי - לילי המתגוררת בדיור מוגן, משתתפת בכל אירוע שמתקיים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ואף לפני כשלוש שנים, ביקשתי את רשותה להביא מספר חניכים מחוגי הסיירות של קק"ל, כדי שתספר להם ממקור ראשון על תקופת השואה ועל חוויותיה ומעשייה – לילי נענתה בחיוב ללא כל סייג.

ביקשתי גם להסריט אותה בעת פגישתה עם הילדים, ובשיחה זו התבררו לי כמה עובדות, שהכבירות מבניהן הינן כי לילי איבדה את אמה, וכי היא החזיקה באמתחתה סיפור אישי ביחס לוויכוח גדול סביב השאלה האם הכנסייה (הוותיקן) ידע על הזוועות ושתק, או לא ידע כלל.

מסתבר שהוא ידע גם ידע. לילי היתה אחת השליחות שהחזיקו מכתב שיועד לוותיקן ואף הגיעו ומסרו את המכתב לאחד הבישופים. הסיפור נשמע לי מוכר כל כך, ונזכרתי שבמסעי לפולין, שנתיים קודם לכן, שמעתי על הוויכוח בנוגע לידיעת הכנסייה, ומיד הרמתי טלפון למדריך שהיה לנו במסע, הצגתי לו את הסיפור והוא הציע לי להתקשר ליד ושם כדי לתעד את לילי וסיפורה החשוב והמוכר.

כמובן שהקשבתי לעצתו, ובתוך שבוע נציגי יד ושם הגיעו לביתה של לילי, וצילמו את עדותה.

לילי סיפרה לי שהיא מעולם לא דיברה עם בנה על אשר קרה בשואה, היא הרגישה לא בנוח, ולאחר שגבריאל הגיע לארץ ושמע על צילום עדותה, היא נפתחה בפניו ואף ביקשה כי אעביר לו העתק מן העדות.

לילי באמת מיוחדת, היא גולשת בפייסבוק ובאתרי חדשות, מדברת הרבה עם בנה גבריאל בסקייפ, ותמיד מעודכנת בימי הולדת ובאירועים חשובים ודואגת להתקשר ולברך.

אני מרגיש בכל ליבי כי לילי אימצה אותי לחיקה, בכל שעה שאחייג אליה היא תענה ובכל פעם שארצה להגיע אליה אהיה מוזמן - אלא אם היא באמצע משחק ברידג' – שכל דבר אחר נדחה בפניו. לילי נחשבת לשחקנית ברידג' מקצועית מאוד, והיא משמשת כאורים ותומים לענייני ברידג' בדיור המוגן בו היא מתגוררת.

אני מאחל לעצמי עוד הרבה שנים של יצירת חוויות משותפות עם לילי, מאחל לעצמי עוד הרבה שנים במחיצתה, שבהן אוכל להמשיך וללמוד ממנה- היא משמשת לי דוגמה במונים רבים.

בתמונה – אני ולילי בעת צילומים לערוץ הגרמני DW, אשר ערך כתבה לציון 70 שנים לשחרור מחנה אושוויץ, וכניצולת המחנה – לילי הסכימה להשתתף בה.

תודה רבה לפרויקט אמץ סבא על ההזדמנות שנפלה בחיקי להכיר את לילי, ותודה אחרונה אך ראשונה בחשיבותה ללילי, שאותה אני אוהב מאוד.

** 

בישראל חיים למעלה מ-100 אלף קשישים בבדידות קשה . "אמץ סבא" שמו להם למטרה להקל על התופעה. המתנדבים מגעים לבית הקשיש פעם בשבוע למפגש של כמה שעות שבהם יושבים מדברים מגלים עולמות משותפים. הסטודנטים משמשים לקשיש את המשענת והביטחון לצאת לטיול באוויר הצח , עוזרים בכל הבא ליד ובעיקר מפיגים את תחושת הבדידות הקשה אותה חווים הקשישים. מן המפגשים הללו נוצרים חיבורים מרגשים וקשרים בין דוריים מרתקים , המוטיב העיקרי הנשמע מפיהם של הסטודנטים 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה