מה עובר על אימא שנוטשת תינוק?

סיפורו של התינוק שננטש ליד פח אשפה בנתניה זעזע את כולנו, אבל אי אפשר שלא לתהות מה עובר על אישה צעירה שגורם לה לנקוט בצעד קיצוני כל כך

07/02/2019
גל וייס קבלו עדכונים מגל
  • RSS

נתפרסם לראשונה בפרופיל הפייסבוק של גל וייס

השבוע נמצא תינוק ליד פח זבל בנתניה, בהיפותרמיה קלה (35 מעלות) כי לא היה לבוש (למזלו לא בימים קרים ממש). לפי חבל הטבור והדם נולד כשעה-שעתיים לפני כן. מפותח ושוקל 3.100. הוא נאסף על ידי עובדת זרה, שעטפה אותו ואמרה שאם היתה ישראלית היתה מאמצת אותו (בצעירותי חלמתי למצוא ככה תינוקת, אבל אימוץ אינו הליך פשוט).

התינוק מטופל כעת בפגייה בלניאדו בהתרגשות רבה - האחיות קראו לו נועם ובקשות אימוץ החלו להגיע מיד, ואני חושבת על האומללה שילדה בחצר אחורית ובבהלה נטשה אותו וברחה חלשה ומדממת לקיום אכזרי.

מה עובר על צעירה שיולדת ואין לה לאן ללכת? (צילום: שאטרסטוק / Fure)

היולדות בסתר הן לרוב נערות בסיכון ובמצוקה גדולה, בסכנת חיים ובדידות, שחלקן עברו אונס או גילוי עריות, ולעתים מוגבלות ונבערות שכלל לא ידעו כי הן בהריון. לפעמים תינוקות ננטשים גם על ידי משפחותיהן של נערות הרות שמסתירות אותן עד הלידה ואז "זורקות" את היילודים.
ב- 2006 ננטשה תינוקת שרק נולדה בקור עז בקרן רחוב באור יהודה, ומתה מהיפותרמיה (18 מעלות היתה כשהגיעה למיון).

מדי שנה ננטשים בישראל יותר מ-25 תינוקות. אחדים מושארים בקרן רחוב, בחדרי אשפה, ליד דלתות. אחדים מושארים בבתי החולים כשהיולדות נעלמות מיד לאחר הלידה.
בנוסף, מדי שנה ננטשים כעשרים תינוקות בבתי החולים בגלל ליקוי מולד,  אם כי בשנים האחרונות יש פחות נטישות של ילדים פגועים בבתי החולים. כמחצית מהתינוקות הנטושים נשלחים למשפחות אומנה, השאר מאומצים.

הכנסייה הבפטיסטית ביוהנסבורג, שם ננטשים מדי חודש ב-50 תינוקות, התקינה מיכל עם פתח להשארת תינוקות לא רצויים. מאז התקנת "מיכל התינוקות" ב-1999 ניצלו בעזרתו 1,500 תינוקות. לפתח המיכל החליטו לקרוא בכנסייה "דלת התקווה". התינוק הראשון שהושאר שם כיום מתנדב במקום.

גם בהודו יש כאלה מיכלי תינוקות כי התופעה די רווחת, בגלל המצוקה. שם בעיקר ננטשות בנות.

 

תינוקות נטושים נשלחים למשפחות אומנה ולאימוץ (צילום: שאטרסטוק / Red pepper)

בית חולים בברלין השאיר תיבה מרופדת ומחוממת בה ניתן להשאיר תינוקות וניתנת לאימהות הנוטשות אפשרות להתחרט עד 8 שבועות, כמו תיבות שירות להחזרת ספרים לספרייה או אשנב תרומות בגדים,

כשהתיבה נסגרת מופעל אוטומטית פעמון והתינוקות מועברים לטיפול – במקום להינטש לשעות ארוכות בחוץ, בקור הברלינאי.

בתיבה מחכה לאימהות מכתב שמסביר כי המדינה תטפל בתינוקות 8 שבועות מיום "המסירה", ורק אז יועמדו לאימוץ. במהלך שבועות אלה הן רשאיות להתחרט ולאסוף את התינוקות בחזרה, בהליך שכולל רק אימות זהות, ללא מבדק פסיכולוגי וללא הליך משפטי על הפקרת חסר ישע.

הובע חשש כי מסירה אנונימית תאפשר לאבות שלא מעוניינים בילד או להורים לנערות שהרו למסור תינוקות ללא ידיעת האם ולכן החל הליך חקיקה שנשים יוכלו ללדת באופן אנונימי בבית החולים, פרטיהן לא יימסרו למשרד הפנים או לרשות אחרת, אלא יישמרו בתיקייה מיוחדת בבית החולים, שתישמר עד שיגיעו הילדים שנמסרו לבגרות, ויחליטו אם לגלות מי נטשה אותם.

ארגון משפחה חדשה הציע בעבר לבנות "תיבות קבלה" בבתי חולים, בהן יונחו תינוקות ננטשים באינקובטור הצמוד לקיר בית החולים מבלי שהאם הנוטשת תזוהה. כך יהיה טיפול מידי. תיבות ההצלה לא כרוכות בעלויות גבוהות והן אמורות למנוע התעללות נוספת בתינוקות, הנזרקים לפחי אשפה, נשטפים באסלה או מושלכים לרחוב.

החוק הפלילי רואה בנטישה זו פשע חמור, אך יותר חשוב פתרון מעשי שיציל חיי תינוקות וימנע סבל.

הכי חשוב למצוא פתרון מעשי לתינוקות שננטשים (צילום: שאטרסטוק / nata-lunata)

בישראל לא קיים פתרון מידי המאפשר את הצלת התינוק כפי שקיים במדינות אירופה.

אבל, לעתים אין לאותה אם אומללה שילדה בחצר, בהעדר תנאים, ידע על תיבות ואפשרויות, אולי החשש מקלון רב, אולי היא בעצמה נרדפת, סובלת ללא ספק. להערכתי חלק מהנטישות לא ינצלו.

נטישת תינוקות תמיד מעלה דיונים על "רישיון הורות" ומבחני הורות. דיון תאורטי שהפך במספר מדינות לפרקטיקה לפונים לטיפולי פיריון, להבטחת מסוגלות הורית.

בישראל נבדקת מסוגלות הורית בשלושה מצבים: אימוץ, פונדקאות ושימוש בזרע של מת במקרי צוואה ביולוגית. כאן עדיין מאמינים בגישה חופשית, אם כי לפעמים חבל שכך.

בנובמבר האחרון, נערה בדואית בת 15 לא ידעה שהרתה אחרי אונס קבוצתי. היא פונתה לבית חולים בגלל הכאבים העזים. כשבני משפחתה במסדרון, הועברה בחשאי לחדר יולדות ושופטת הגיעה בהסוואה להחתים צו אימוץ כדי שהמשפחה לא תדע - בגלל הסכנה לחייה.

הריון לא רצוי עשוי להעמיד צעירה בסכנה ממשית (צילום: שאטרסטוק /  Africa Studio)

בדיוק היום, לפני עשרות שנים, נמצאה שלומית היימן בפח אשפה על ידי מוטי גבעון. היום שלומית חוגגת את מזלה הטוב - מוטי עטף את התינוקת הרועדת במעיל ורץ למשטרה. שניהם הופיע אצל יעל דן.

שלומית מספרת כי חיפשה את האם, אך מעולם לא נענתה אף אחת לפרסומיה. היא גדלה במשפחה מצוינת וחייה טובים ומדווחת כי הכעס נגמר אחרי שנים, עם ההתבגרות, כשהבינה שמצוקות יכולות להיות איומות, כי אולי ילדה אותה בת 15 שנאנסה.. הסיפור יכול להיות נורא ואין לשפוט.

בגיל 21 כשנפתח התיק התגלה לה שנמצאה ברחוב, היא לא ידעה. ורק אז חיפשה כתבות בעיתונות והגיעה למי שמצא אותה - מוטי שמלווה מאז את חייה.

שלומית מקווה שהתינוק לא יהיה עזוב ויהיה מי שיחבקו אותו כל הזמן ושיאומץ מיד, היא המתינה 3 חודשים במוסד והיה לה קשה עם מגע כאשר אומצה. מוטי נהג לבוא לבקר אותה בויצו מספר פעמים בשבוע ויום אחד נעלמה, לא סיפרו לו אפילו שאומצה.

גם השבוע התינוק ניצל וזה נהדר.

השירות למען הילד או משפחת אומנה ימשיכו לטפל, מתנדבות "חיבוק ראשון" יגיעו להרעיף אהבה ולאחר צו בית משפט יהיה הליך אימוץ (אם לא יגיעו הורים לבקשו - לאחר בירור פלילי משטרתי) אבל לי תקועה בגרון הצעירה שילדה בחצר אחורית, לבד, תחת איום, בחשש ובפחד, אולי כתוצאה מאונס, או בלי להבין את פריצת החיים החדשים מגופה המיוסר. איפה היא? ומי יצילו אותה?

גל וייס (אלבום פרטי)

** הכותבת היא נפגעת קרינה הפעילה להעלאת מודעות לנזקי קרינה וכימיקלים ולריפוי מאלצהיימר ומניעה בעזרת אורח חיים בריא




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה