9 הסוגיות שהכי מטרידות הורים

מי מאתנו ההורים לא נתקל בסוגיות יומיומיות, דילמות ומצבים עם הילדים שהפתרון להם לא תמיד נשלף מהמותן ושמייצרים חיכוכים במקרה הטוב וכעס ותסכול במקרה הפחות טוב?

19/12/2016
עדי ולטר קבלו עדכונים מעדי ולטר
  • בדואר
  • RSS

איך מתמודדים עם סוגיות שכל הורה נתקל בהן ושעשויות להביא לחיכוכים ולתסכול של הילדים?

אחים רבים (צילום: שאטרסטוק)

 1. מריבות בין אחים

פעמים רבות, הילדים רבים על דברים אובייקטיביים כגון: תכנית זו או אחרת בטלוויזיה, למה לה מותר ולי לא ועוד. לידינו ההורים, הם יהיו הכי תוקפניים וירביצו הכי חזק כי תגובותינו תספק עבורם את מצרך ההתייחסות אותה הם רוצים (באופן לא מודע).

כדאי להתעלם כמה שיותר ולא לנקוט עמדה, במיוחד במקרים בהם לא נכחתם בזמן המריבה אבל גם כאשר אתם נוכחים. בכל מקרה לא כדאי לפתור מריבה ב ‘תוותר לו’ או ‘תיתן לה’ או להתייחס למיקום הילד במשפחה. הגדול לא צריך תמיד לוותר לקטן, הגדולה לא תמיד אשמה גם אם היא זו שמרביצה והקטן לא תמיד מציק גם אם הוא חטף ראשון. כל מריבה צריך לבחון אובייקטיבית ובאופן בלתי תלוי.

מה בכל זאת אפשר לעשות?

לאפשר לילדים להגיע לבד לפתרון. יישוב סכסוכים מתחיל מהבית. כשלילד יש את הכלים הנכונים להתמודד ולפתור מריבה – הוא משתמש באותם כלים בסיטואציות דומות מחוץ לבית. אפשר להגיד להם במילים פשוטות – אני סומכת עליכם שתסתדרו, שתמצאו פתרון. בפעמים הראשונות יכול להיות שיתקשו למצוא פתרון ואז התפקיד שלכם ההורים הוא לעזור להם. למשל: אפשר לעשות תורות או לשחק יחד.

ניתן להפריד עמדות בכך שתגידו – שכל אחד ישחק עכשיו במשהו אחר, או אם מדובר במריבה על חפץ שלא נפתרת – אפשר לקחת את החפץ.

כשמעורבת אלימות פיזית – מטרת הילדים היא להפעיל אתכם ההורים, למשוך את תשומת ליבכם גם אם זה דרך כעס. במקרה כזה, כדאי להגן על הילד הפגוע לחבק ולנשק במקום הכואב. אפשר להכין אותם לזה שמהיום אני לא אכעס עליו יותר אלא אגן על אחותו. התוצאה של זה תהיה שהוא לא יקבל את תשומת הלב שמצפה לה דרך ההרבצה.

.

2. ילדכם נצמד אליכם באירועים ובמפגשים חברתיים

יש ילדים שייכנסו לאירוע ויישארו ליד הוריהם גם כשהם מכירים את הסובבים ויש אחרים שירגישו יותר בנוח לצאת להסתובב. כל ילד והקצב שלו.

איך מתמודדים כשילדכם ‘נצמד’ אליכם באירועים?

לא דוחקים בו. זה רק מלחיץ אותו יותר.

נותנים לו שליטה על ההחלטות – אתה יכול לבחור אם להישאר לידי או ללכת לשחק עם הילדים האחרים. כך הוא יבחר את המקום הבטוח עבורו. תחושת הביטחון והשליטה מסייעות בסופו של דבר להשתחרר מהקושי. הרבה יותר קל לו להתנהל כשזה בשליטתו ומתוך בחירה שלו.

מכינים אותו מראש למה הולך להיות. אירוע קטן / גדול. אם יהיו שם אנשים שהוא מכיר – למנות אותם בפניו על מנת שידע לקראת מה הוא הולך.

כשירד ממנו הלחץ, הוא יתפנה לראות מה קורה סביבו ועם הזמן יעז ויתקרב לילדים אחרים (יכול לקחת זמן, מספר אירועים).

ילד עושה שיעורי בית (צילום: שאטרסטוק)

3. הכנת שיעורי בית

 ילדים רבים לא רוצים להכין שיעורי בית. זה גוזל מהזמן הפנוי שלהם, מאלץ אותם לשבת וללמוד אחרי שעות ארוכות שלמדו בבית הספר.

 איך מתמודדים?

כבר מכיתה א’ (ובכל שלב) כדאי להימנע מהשאלה: “יש לך שיעורים היום?” השאלה מעבירה את האחריות אליכם ההורים. אימא שלי שאלה אותי אז היא כבר תדאג לזה שאכין. לא. האחריות היא של הילדים. ניתן להגיד: תראי לי מה כתבתם היום במחברת / חוברת ודרך זה לראות אם היו שיעורים ולהציע לה להכין אותם.

לסייע בניהול הזמן, מתי כדאי להכין שיעורים ומתי להיפגש עם חברים.

להציע את עזרתכם – ניתן לקבוע שעה קבועה שיושבים יחד ומכינים שיעורים (חצי שעה זה פרק זמן סביר), או מדי יום אחרי בית ספר להגדיר את זמן הכנת השיעורים ביחד ואכן להתמסר רק לזה במידת האפשר. להיות זמינים לעזור לו במידת הצורך.

כדאי להימנע מסנקציות או פרסים סביב הכנת השיעורים. המניע להכנה אמור להיות מבפנים, דרך הרצון לשתף פעולה / להשקיע ולא דרך מניע חיצוני של פרס או עונש.

.

4. פחדים ושינה

פחד לרוב יתחיל מאירוע מסוים שקרה. אם מצפייה בתכנים אלימים בטלוויזיה או מרעש פתאומי מבהיל, למשל. ההתייחסות הראשונית של ההורה היא זו שתקבע את ההמשך. הפחדים עלולים להתרבות מאחר והם משרתים את ההתייחסות המיוחדת של אימא.

איך מתמודדים?

נותנים לילד את התחושה שאתם מאמינים בו וביכולת שלו להתמודד. כמובן עם הרבה סבלנות ואמפתיה אך לא רחמים וגוננות יתר.

הקשר של פחדים ושינה – רגע המעבר בין יום ולילה ובין אור לחושך מציף פחדים למיניהם. ילד שיודע להירדם באופן עצמאי ולמעשה להתמודד עם המעבר בין ערות (שליטה) להרדמות (איבוד שליטה), ידע להתמודד טוב יותר עם הפחדים ועם מצבים מתסכלים באופן כללי.

איך מתמודדים?

מאפשרים לילדים להיות כמה שיותר עצמאיים. עצמאות ואחריות בסיטואציות יומיומיות מאפשרות לילד להכיר בערך של עצמו.

ילדה מתלבשת (צילום: שאטרסטוק)

5. לא מתלבש לבד

 מי מאתנו לא מכיר את השעה בבוקר שכולם צריכים להתארגן ולהגיע בזמן לעבודה / לגן / לבית הספר. לכן, איפה שניתן לקצר את זמן הפעולה – כך אנו עושים. אחת הפעולות הנפוצות אותן הורים עושים עבור ילדיהם גם כשאלה יודעים לעשותה לבד היא הלבשתם. ככלל עם ילדים – כל מה שילדכם יודע לעשות לבד – תאפשרו לו לעשות את זה לבד. זאת אחת מאבני היסוד בפיתוח הביטחון העצמי של ילדכם, תחושת המסוגלות. לכן, גם אם זה לוקח קצת יותר זמן, תכננו את הבוקר כך שבמסגרת הזמן ילדכם יתלבש ויתארגן לבד – במידת היכולת שלו ובהתאם לגילו.

.

6. לא רוצה להתקלח

בואו נחשוב רגע, מה יקרה אם ילדכם לא יתקלח יום אחד? או אפילו יומיים? נכון, הוא הזיע, שיחק בחול, צבע בגואש ועוד. ועדיין, כל זמן שהוא שוטף ידיים לאורך היום ולפני השינה, לא יקרה לו כלום אם לא יתקלח.

לכן, עצה שלי, אם ילדכם אומר לכם ‘לא רוצה להתקלח’, תנסו את התשובה ‘טוב, אז בוא ללבוש פיג’מה ולשטוף פנים וידיים’. ברגע שירד המתח סביב הרצון להתקלח, לילדכם יהיה קל יותר להיכנס להתקלח. ברגע שאין ‘עניין’ סביב המקלחת יורד עבורו האתגר שבוויכוח והוא פשוט נכנס להתקלח כשמבקשים ממנו. נדרשת סבלנות ופתיחות מחשבתית בשביל לראות בזה הצלחה.

 

ילדה עצובה (צילום: שאטרסטוק)

7. פרידה בבוקר

 קושי בפרידה בבוקר אינו תלוי גיל. ילדים בכל הגילאים יכולים לבטא קושי בפרידה מההורים בבוקר בהגיעם למסגרת. בגילאים היותר צעירים הקושי יבוא לידי ביטוי בבכי מה שגורם להורים רבים להשאיר את ילדם בוכה בגן ולהמשיך לשגרת היום שלהם.

לרוב תשמעו מהגננת ש’הוא נרגע ברגע שהלכת / לקח לו שתי דקות להירגע והוא היה במצב רוח טוב כל היום’ וכו’ ועדין, הבכי שלו הולך איתך לפחות בתחילת היום אם לא כל היום.

 איך מתמודדים?

כמובן בהתאם לגיל הילד. בפני ילדים בני 3 ומעלה, אפשר להציג את הקושי בצורה פשוטה כגון: “אני רואה שבבוקר קשה לך להיפרד ממני, מה את חושבת שיכול להקל עליך”? ככל הנראה לא תהיה לה תשובה ואז תפקידכם יהיה להציע אפשרויות.

אפשרויות לדוגמה:

כל בוקר בדרך לגן תחליט כמה נשיקות  תתנו בפרידה שיספיקו לכל היום. ברגע שיש לילד שליטה בהחלטה, זה מקל עליו.

ניתן להציע שתישארו מספר דקות מסוים למשחק קצר / ציור / סיפור כשמגיעים לגן וכשהפעילות שהוגדרה מראש מסתיימת, תעזבו. כדאי להגדיר את זה בצורה ברורה על מנת שהליכתכם לא תפתיע את ילדכם. וודאות מספקת תחושת ביטחון. אם זה סיפור – 5 עמודים. אם זה ציור – כשתסיים לצבוע עם הכחול אני הולכת. וכו’. יש ילדים שקשה להם יותר מאחרים ‘למצוא את עצמם’ והפעילות המשותפת אתכם עוזרת להם להיכנס לאווירת המשחק בגן.

ילדים שיותר קשה להם להיפרד או להיטמע בפעילות, כדאי להגיע איתם כמה שיותר מוקדם, כשעוד אין הרבה ילדים, קבוצות משחק, רעש ובלגן.

ילדים צעירים יותר, כדאי לנקוט בשיטה של להישאר איתם כמה דקות של משחק ולהגדיר שכשנסיים לבנות את הבית, (לדוגמה) תעזבו. במידה והפרידה עדין קשה להם גם אחרי שנשארתם קצת, אפשר להישאר עוד כמה דקות, עד שהפרידה תהיה לו יותר קלה ובלי בכי. משך הזמן ילך ויתקצר בהדרגה, תגיעו לגן מוקדם מהרגיל על מנת שלא תמהרו מאוד לעבודה ויהיה לכם את הזמן להשקיע בפרידה נכונה.

לא חייבים להשאיר ילד בוכה בגן, אפשר גם אחרת.

.איך מתמודדים עם הפרעות שינה אצל ילדים? צילום: Thinkstock

8. מעבר למיטת ההורים במהלך הלילה

 הרגלי שינה מלווים את ילדינו מגיל ינקות עד בגרות והתבגרות. מעטים הילדים שפותרים בעצמם את הקושי ומתחילים לישון טוב ללא כל התערבות של הוריהם. (אחוזים בודדים). רוב הילדים שסובלים מבעיות שינה לא פתורות, יבטאו את זה בצורה זו אחרת עם גדילתם. פעמים רבות הקושי בא לידי ביטוי בהגעה למיטת ההורים באמצע הלילה.

ילדים זקוקים לעצמאות בכלל ובשינה בפרט. חשוב שלכל אחד יהיה את המרחב הפרטי שלו גם בשינה.

שינה טובה מתחילה מהרדמות עצמאית. כשהילד מצליח להירדם באופן עצמאי, קל לו יותר להתמודד עם השינה במהלך הלילה.

איך מתמודדים?

 בשביל ללמד את ילדכם לישון לילה רצוף במיטתם, כדאי להתחיל משלב ההרדמה.

למדו את ילדכם להירדם לבד בצורה הדרגתית וקשובה.

כאשר ילדכם מגיע למיטתכם בלילה, כדאי להחזיר אותו למיטתו ולהרדים אותו חזרה בהתאם לדרך שהרדמתם בתחילת הלילה. (אם לשבת לידו / ללטף אותו / לשבת אתו בחדר וכו’).

כל זמן שתהיו עקביים ותחזירו את ילדכם למיטתם בלילה, ההתנגדות תרד מלילה ללילה ותשיגו תוצאות תוך ימים ספורים. אך במידה ולילה אחד באמצע התהליך תאפשרו לו להישאר אתכם – תאלצו להתחיל את כל תהליך הלמידה שלו מהתחלה.

.

9. ילד שלא רוצה לעזוב מקומות

מגיעה השעה 18:30, אתם מגיעים לאסוף את ילדכם מחבר – והוא לא רוצה לבוא. לא משתף פעולה בנעילת הנעליים, בפרידה מהחבר ומשפחתו וממשיך לשחק, ממשיך בשלו. או לחלופין, מגיע הרגע שצריך לחזור מהגינה הציבורית הביתה, או מכל מקום אחר.

 איך מתמודדים?

עושים תאום ציפיות מראש – מסבירים לו שבשביל שיהיה לכם כיף לאפשר לו ללכת לחבר, או לרדת לגינה, אתם מבקשים שכשאתם באים לקחת אותו / מבקשים ללכת, הוא יבוא אתכם ישר. (משפט קצר וברור).

מתקשרים מהדרך ומבקשים מאחד ההורים של החבר להוריד את ילדכם אליכם. לרוב במקומות שילדכם בודק את התגובות מולכם, הוא לא יבדוק מול הוריי חברו.

משתמשים בתוצאה הגיונית לעיכוב – אתה מתעכב פה אז לא יישאר לנו זמן לקרוא סיפור לפני השינה / לשחק עם אימא כשתחזור תכף מהעבודה.

בגינה – כמה דקות לפני שאתם רוצים ללכת, תגידו לילדכם שזה הזמן לבחור מתקן אחרון כי אחריו אנחנו הולכים הביתה. אחרי שסיים את המתקן, תתחילו בהליכה איטית תוך שליחת ידכם לאחור כדי שייתן לכם יד / מבטים לאחור לראות שמצטרף. כשתעבירו מסר ברור של ‘הולכים הביתה’ ולא הססני של ‘רק שיבוא איתי, אין לי כוח לוויכוחים עכשיו’ ילדכם יבוא אתכם. הוא זקוק להורה נחוש ובטוח בעצמו בשביל לשתף פעולה.

.

משפחה

נקודות כלליות לסיכום:

כשאתם רוצים להעביר לילדכם מסר, העבירו אותו במשפטים קצרים וברורים עם נקודה בסופם. משפטים שמסתיימים בסימן שאלה מביעים הססנות וחוסר החלטיות.

בכל סיטואציה שלא תהיה, חשוב לדעת להגיב מהראש. תשובה שמגיעה מהראש אחרי מחשבה (אפילו של כמה שניות) ולא מהבטן, היא תשובה הרבה יותר שקולה, הגיונית ולרוב גם נכונה למצב.

בכל תהליך ושינוי שתעשו עם ילדכם – שימרו על תגובות והחלטות עקביות. כשכל פעם מגיבים אחרת זה מייצר תחושת בלבול אצל הילד וגורם לא באופן לא מודע לבדוק את תגובתכם ואת הגבולות סביב אותו מצב.

כיף לגדל ילדים :-)

בהצלחה.

.

** הכותבת היא יועצת שינה ומדריכת הורים 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה