8 דברים שלא יגלו לכן על יפן

אמנם חזרתי לארץ כבר לפני אי אלו ימים אבל ההתאוששות עדיין קשה ואני מתגעגעת אל הרובוטים חולי ההגיינה עם הטרולי ובובות הפרווה. בכתבה הראשונה שהעליתי על יפן, עסקתי בחוויות שלי שם וכאן החלטתי להביא לכן את הדברים הקטנים ששווה לדעת כי אף אחד לא באמת יגיד לכן.  אבל גם אם תנחתו שם בלי חלקיקי המידע כאן, אתן תשמחו ללכת לאיבוד בארץ השמש העולה.

לא ממצים את יפן. מנהלים איתה רומן בהמשכים מרחוק עד שמבקרים בה שוב. היא כל כך שונה, ממגנטת ובלתי נשכחת שהלב ימשיך להרגיש כמיהה אליה לעוד זמן רב. לחיות בישראל זה במובנים רבים, לבחור באנטיתזה המוחלטת לאומת הסושי וקשה להתנהל פה אחרי שמפצחים את סוד הקסם היפני. עד שאגיע לשם, קבלו 8 דברים שלא יגידו לכן על יפן. עד עכשיו.

1. בית קפה לינשופים זה המקום הכי חשוב שתבקרו בו

הגשמתי פה חלום נוצתי רציני ובכיתי כמו תינוקת, שגזלו ממנה את המוצץ, מול היצורים ההורסים הללו. אף אחד לא יגלה לכן שמקום זה קיים ועד שמצאנו את המקום רצינו למות כי זה לא ממש מיוחצן ולמעשה, המקום חבוי באחד הרחובות הפינתיים. אבל ברגע שהגענו, זה היה שווה את הכל. הם אפילו מתעדים אתכם עם ינשוף ושולחים לכם את התמונה במייל.

מה שלא יגידו לכן, זה שאינכן יכולות להתחבק איתם ולחנוק אותם מרוב אהבה. מותר לגעת בחלקם ובאופן עדין, כי מקפידים על מצב רוחם כך שלא ניתן למחוץ אותם באוות נפשך וללטף את הפלומה הרכה ליד המקור במשך שעה. ניתן להניח אותם על הזרוע, לשבת ולהתאחד עם אהבת לבכן. הם דורשים מכן לאהוב יחסית באיפוק.

2. רכבת הקליע שינקנסן מהפנט אבל יקר כמו משכנתא

הרכבת הפופולארית הזו מהירה כמצופה (מעל 400 קמ”ש) ובמחלקה הראשונה תמצאו מושבים יפים ומרווחים יותר ממטוס. לקחנו אותה מטוקיו לקיוטו ובחזרה, במקום לנסוע ברכבת רגילה 5 שעות עד היעד הגענו תוך שעתיים. דיילות ישוטטו ביניכם בלבוש יפה יותר מדיילות טיסה ואתן תרגישו על גג העולם.

מה שלא יגידו לכן, זה שהכרטיס מגה יקר, 180 דולר לאדם ומילא זה, אם החלטתן בספונטניות לעלות עליו אתן עלולות לחכות 4 שעות או לנסוע במחלקה הראשונה היקרה. בסכום הזה הייתן מצפות לקבל לפחות בוטנים ושתייה אבל זה לא כלול. כדאי לשריין מראש את המקומות שלכן ולהתנהל כמו יפני מסודר, אחראי ומאורגן. ספונטניות היא מילה גסה פה.

3. האוכל היפני מעולה אבל אין סלט נורמלי

ציפיתי לתפריט מזין כאן ומצאתי אותה. לא סתם היפנים הם האנשים הבריאים בעולם, עם תוחלת חיים גבוהה במיוחד. תמצאו סושי, אורז, ראמן, דגים, בשר קובה, שרימפסים, אצות ים – הכל אבל אם חשקה נפשכן בסלט ירקות פשוט, טרי ועם שמן זית לא תקבלו. גם לא קפה הפוך נורמלי אלא אם התגלגלתן לאיזה סניף סטארבקס. החבר’ה פה לא חזקים בירקות ובסופר תוכלו לראות על המדפים כמה תפוחים אומללים ופה ושם איזו עגבנייה.

למי שניזונה מירקות וגבינות כדאי להפנים: לא יהיה קל אז כדאי להתמסר למזון אחר. עוד דבר, כשאתם רוכשים בקבוק מים ברחוב שימו לב שזה מים מינרליים ולא עם טעם נוסף. האריזות מבלבלות ונפלתי פעמיים עם זה. אחד המקומות המעולים שלא יספרו לכן עליו הוא מסעדת השום הטעימה. הכל שם מוגש עם שום, חוץ מהקינוח. זו חוויה קולינרית מדליקה ולא למי שהתכוונה להמשיך לדייט ראשון.

4. בעלי גלקסי 5 הם אזרחים סוג ב’

מספיק שיטוט מהיר בחנויות האלקטרוניקה המהפנטות ביפן כדי להבין שאייפון וגלקסי 7 שולטים כאן. אם לא שדגרתם את המכשיר, אתן כנראה בני אדם נחותים ולא מגיע לכם כיסוי ראוי, לדעת היפנים. מה שלא יספרו לכן כנראה הוא שהמבחר ל-5 הוא עלוב, דל ומסכן, של גלקסי ואייפון 6 סביר ולבעלי אייפון וגלקסי 7 העולם הוא נר לרגליהם. היפנים מאוהבים בסמרטפונים שלהם ובכל הזדמנות הם יבהו בהם בעיניים בורקות כאילו היו סושי טרי.

שום דבר לא יפריד יפני מהמכשיר שלו. פה תמצאו אינספור כיסויים יפים, משעשעים, נעימים מבדים ואיורים שונים. פשוט מדהים כמה יצירתיות צבעונית תמצאו כאן סביב המכשירים והרגשתי ממש כמו פאדיחה מהלכת. נשבעתי שהדבר הראשון שאעשה זה לשדרג כדי בפעם הבאה אכנס לחנות כמו מלכה. רק שאז הם כבר יהיו עם אייפון 10.

5. מעשנים? יפן זה המקום להיגמל מסיגריות

איך שתנחתו כאן, תבינו שהעולם לא שייך למעשנים. אמנם אני לא נוגעת ברעל הזה אבל לא מעט יפנים עדיין מעשנים. ההבדל הוא שכאן הם נשלחים ל”חדר עישון”, סוג של כלוב לבני תמותה עם חולשה לניקוטין. מה שלא יגידו לכן זה שיפן מנסה לנדות מעשנים מהחיים התקינים ואם אתן רוצות למזער את פוטנציאל נזקי הסיגריות, מומלץ לעבור ל”איי-קוס”, גאדג’ט אלקטרוני שמספק לכן את הניקוטין מבלי להבעיר את הטבק, אלא רק באמצעות החימום שלו. עם המוצר הזה לא תסריחו מסיגריות וזה כבר שוס.

ההמצאה המבריקה, של חברת פיליפ מוריס, מפחיתה ב-95-90 אחוז את הרכיבים המזיקים שנמצאים באיירוסול שנפלט מהמוצר בהשוואה לעשן סיגריות וזו כבר סיבה לנסות. החברה בנתה אימפריית איי-קוס קטנה ביפן, עם חדרים סטריליים מסוגננים, בהם  ניתן להתאחד עם הגאדג’ט ולהרגיש היטהרות. החברה השיקה את המוצר בכמה מדינות ותתנחמו בכך שיש סיכוי שהמוצר יגיע לישראל בעתיד. זו הבשורה המרגשת ביותר עבור כל מי שמעשן.

6. האסלות המושלמות בעולם – החלום הרטוב לישבן שלכם

הרבה נכתב על הניקיון, ההיגיינה הקפדנית והטוהר היפני. תושבי המקום מקפידים על סטריליות מופלאה בכל פינה ואתן תיתקלו בשירותים ציבוריים הנקיים יותר מבית מלון 5 כוכבים בישראל. אבל מה שלא יגידו לכן זה שאתן תתאהבו באסלות היפניות כל כך עד שלא תוכלו לשבת על אסלה אחרת לעולם.

האסלות המתוחכמות שלהם שומרות על חמימות מלטפת עבור התחת שלכן. מהרגע שהתיישבתם עליה תוכלו לבחור זרם שטיפה ממבחר האופציות, ש”ינקה” את הרקטום. זו חוויה עילאית ומפנקת ואתן תמצאו אסלות כאלו בכל מקום. איך ניתן לחזור לארץ בלעדיה? לא נותר דבר לישבן, חוץ מלהתאבל על הימים הטובים.

7. המוניות שסבתא שלכן תאהב

ביפן נהגי מוניות יגיחו לקראתכן בכל שנייה נתונה ואחרי שעצרתן אחת – דלת שמאל תיפתח מעצמה. המושבים עטופים בתחרה לבנה והתחושה היא שהמותג “לורה אשלי” נתן חסות  בהשראת סבתא רבא. הנהגים פה שקטים ואדיבים והם לא פותחים בשיחה עד שלא פנית אליהם. קלאסה. אין “אז חנה, מה מאיר אמר?” ואין שיחות סתומות על פוליטיקה.

הנהג לא מדבר בדיבורית ולא מבקש ממך להכניס את הכתובת לאפליקציה כדי “לעזור לו”. מה שכן, על המושב מופיע כרטיס עם שמו, תמונתו ותחביביו למקרה שאת כן רוצה לפתוח בשיחה. עד אז, רק שקט ושלווה. ואה, ומגיעים ליעד. תמיד. הם לא יוצאים לדרך בלי ג’י פי אס מתוחכם.

8. התצפית פחות מרגשת אם הייתן כבר בניו יורק

אין כמו תצפית על כל העיר, במיוחד בלילה, כשכל האורות בוהקים למרחקים. אבל לפעמים זה מיותר. כך היה עם נוף טוקיו מהקומה ה-45, אטרקציה ידועה בעיר, המתקיימת מהבניין הממשלתי. הגענו לשם במטרה לבהות על העיר מלמעלה אבל הרגשתי ש”זהו, טוב, ראינו. נקסט”. מי שביקר בניו יורק וקפץ לאמפייר סטייט בילדינג יודע שניו יורק הרבה יותר מרשימה מהקומה ה-100 מאשר טוקיו מהקומה ה-45.

אז קחו בחשבון שלא תיפלו מהחלון מרוב התפעלות. זה בסדר. לא יותר. אם כבר אורות, לכו לרחוב גינזה היוקרתי וגם אם אין לכן כסף לרכוש סיכה שם, כיף לצעוד ולהתרשם מהבניינים המהפנטים, המעוצבים בפאר מטורף לפי עולם התוכן של כל מותג – אם זה קרטייה, דיור, ואן קליף וכו’. המבנים הם לא פחות משלמות אדריכלית והרי, להסתכל לא עולה כסף.

אם לא אגיע לשם שוב אכתוב פה על “8 דרכים לבצע חרקירי”. יש למה לחכות!

צילום: מהאלבום הפרטי