8 דברים שלא אומרים לכן על אימהות

הגוף הרוס מהלידות. כל חיי הייתי בטוחה, שאני אהיה מאלו שמאחורה לא רואים שהיא בהריון ורק כשהיא מסתובבת היא חושפת בטן הריונית קטנה וחמודה. בפועל, מאז שבוע 2 של ההריון הראשון, הגוף שלי איבד את צורתו האנושית המקורית

14/03/2017
רויטל ויטלזון-יעקבס קבלו עדכונים מרויטל
  • בדואר
  • RSS

רק עכשיו התחתנת, את מדמיינת אילו חיים הולכים להיות לכם, בבית היפה והמקסים שלכם. במטבח הנעים והמזמין. תני לי לך לחסוך שעות של בכי על הפער כין הרצוי למצוי ואספר לך מה מתוכנן לך 15 שנה קדימה. ככה כשזה יקרה, לא תבזבזי זמן יקר על תחושת כישלון, אלא ישר תלכי לקנות לך איזה שוקולד להתנחם בו.

1.ילדים זה כביסה

זה מתחיל ברגוע, תינוק ראשון וזה, אפילו את קונה מרכך מיוחד נגד אלוהים יודע מה. אבל ככל שעוברות השנים, זה נהיה מפלצת. יש ימים שאת לא באמת יודעת מה יש אצלך יותר בבית, כינים או תחתונים אנה ואלזה. יותר מהמאבק הטיפשי שלך עם המשקל, יש כל פעם מחדש משאלת לב, שהפעם אני רואה את האור, שזה בשפת האמהות התחתית של הסל כביסה. ואז כשזה כבר קורה, סמכי על בעלך שיגיע עם הטייץ הרטובים שלו מהריצה ויהרוס לך את ההצלחה.

אמא רויטל סופרת

2. אין שאגה בעולם, כמו שאגה של אמא

מה שמדהים בעיני הוא מנעד הרגשות הקסום שהאמהות הוציאה ממני. כמה מתיקות ורוך וחמלה יוצאת ממני בתמונות בפייסבוק, לעומת זאת במציאות אני לגמריי הטירקס מפארק היורה. מי היה מאמין, שאני מסוגלת להגיע לכזה ווליום ושהקטנה בתגובה פשוט תמצמץ ותגיד לי שהשיער לי נראה מצחיק.

3. אמצעי המניעה היעיל והבטוח בעולם. ארבעה ילדים

ילדים הם אויבי הזוגיות. עשינו אותם רק כדי להרגיש שיהיה מישהו שימשיך את המורשת, אבל בינתיים הם פה כדי לסיים לנו את הרצון לחיות. מדהים איך פעם הייתי שרה “הייתי זקוקה לנגיעה אחת רכה”, היום אם הוא רק נושם בזוית 45 מעלות לעברי, הוא מקבל ספריי פלפל ושאגה. תביני השקעה בזוגיות אחרי 15 שנות נישואים, זה להוריד שערות ברגליים בחורף.

משפחה ביחד

4. ילדים זה כמו גלידה, אתה אוהב את כולם במידה שווה

רק שיש כאלו שאתה ממש אוהב, ויש כאלו שאתה אוהב, רק כי זה גלידה. אל תצפי לאהוב אותם תמיד, כי תמיד יש מישהו אחד שמעצבן ואז כשהוא כבר נהיה חמוד או לפחות נסבל, השני נהיה סיוט. אל תייסרי את עצמך כי כל ילד לוחץ על נקודה אחרת שמוציאה ממך את המפלצת. כמאמר השיר: “דעי לך שלכל ילד וילד, יש לו נרב מיוחד משלו”. ההיא זה האוכל, ההיא זה הקצב האיטי כמו של הצד של אבא שלה, ההוא זה התקפי הזעם והקטנה זה הווליום. רק תזכרי שהם כולם מראים לך את מה שאת שונאת בתוך עצמך ולכן עדיף שלא תתעצבני ותלכי לחפש לך שוקולד.

5. “הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד”, מה שבטוח שמי שכתב את זה, לא היו לו ארבעה ילדים קטנים

כי טוב ונעים כששבת האחים בנפרד, עדיף בחדרים נפרדים או ערים תאומות. כי אין ילד רע, יש ילד שאח שלו התעורר לפניו ותפס את השלט לפניו. ריבים בין אחים מתחילים עם הנץ החמה ומסתיימים רק כשהם יתחתנו. אז אל תחשבי שרק אצלך זה אלים וצועק ולא נעים. כל עוד הספה לא התלכלה בדם? כל השאר זה בונוס.

משפחתה של רויטל סופרת

6. היצירה מקומה בגן

השקעה בילדים היא לגמרי אוברייטד. בילד הראשון את משקיעה בחוגים מתוחכמים, נוסעת 50 דקות כיוון. בילד הרביעי את אומרת לו: “קח זה צבע פנדה, אל תצא מהקווים ובהצלחה”. אם ילד רוצה לגרום לי לבכות, הוא מבקש פלסטלינה. האם כבר תפסו וכלאו את זה שהמציא את החומר השנוא הזה? שנכנס לי בסוליות של הפלדיום ולא יוצא עד שאני זורקת אותם לפח? לסיכום, ברור שאני שמחה לראות את היצירה שהילד הביא מהגן. ואני הכי שמחה לראות אותה בפח של המחזור.

7. מה זה הגוף הזה?

הגוף הרוס מהלידות. כל חיי הייתי בטוחה, שאני אהיה מאלו שמאחורה לא רואים שהיא בהריון ורק כשהיא מסתובבת היא חושפת בטן הריונית קטנה וחמודה. בפועל, מאז שבוע 2 של ההריון הראשון, הגוף שלי איבד את צורתו האנושית המקורית וקיבל קימורים של ברבאמא. כתמים על הפנים, שיניים זזות, מעלה קרחות מרוב נשירה וכמובן הפאוץ’ המקסים שכל הריון משאיר לנו. פאוץ’ עם מרקם מאוד יוניק, משהו בין חי לצומח לדומם. כל זה שלא לדבר על הורידים ברגליים שלי שמשוות לשוק שלי מראה של מפת המסלולים של הוייז. רק לידיעה, הציצי לא נופל אחרי הנקה של ארבעה ילדים, הוא מרכין ראש.

עטיפת ספר תגידי מה את רוצה

8. במשפחה אין דמוקרטיה, יש אמא

בכל מקרה תשדרי ביטחון. כשהסבתא שואלת אם לא קר לו, כשהמורה הפרטית מציעה בעדינות בפעם החמישית “אולי תעשי לה אבחון”. כשהחברה שלך רומזת שלילדה יש קושי לשתף (אז מה? גם לי!) והכי חשוב שהוא מעז לומר את דעתו (כמובן שלא מדובר בלחלוק עלייך, כי אז תחלקי לו מקום בספה בסלון). מי שהגיע הביתה בשמונה כשכולם במיטות, לא יכול לשים עכשיו ביוטיוב שיר קיצבי של סטטיק ובנאל. ומי שבפעם האחרונה שבחר מסלול למשפחות כמעט גרם למותנו מהתייבשות ושברי מאמץ באיזה הר – איבד את זכותו לקבוע מה עושים. עמדי על שלך וזכרי, אין כמו אמא.

** הכותבת היא רויטל ויטלזון-יעקבס, בת 37 ואמא לארבעה, שספרה הנפלא “תגידי מה את רוצה” יצא בימים אלה בהוצאת מודן.

הספר מבוסס על אוסף טוריה הקורעים מצחוק, על אושיית הפייסבוק והסטנדאפיסטית, שפורסמו במגזין ‘מוצ”ש’ של העיתון מקור ראשון. בטוריה מכוונת ויטלזון-יעקבס אל חייהם של האנשים האפרוריים שמצבם הנפשי זהה לזה של מגבון משומש – ההורים הצעירים. ויטלזון כותבת באומץ של הפער בין החלום למציאות, על המורכבות שבמעבר מזוג למשפחה, מאשתו-של לאמא-של-ילדיו. מאישה שמחוברת לעצמה לאישה שתינוק מחובר אליה. הרגעים הקשים, המתסכלים, הלא מחמיאים והמוכרים כל כך הופכים תחת מקלדתה לתמונות מלאות הומור וחיים.

צילום: אלבום משפחתי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה