6 הרגעים המביכים של השנה

השמלה השחורה הקטנה על אשת ראש הממשלה, היא רק רגע אחד מתוך מבול של מבוכות ופדיחות שסבלנו השנה. הנה מבחר סמלי

01/09/2013
נעמה תורן קבלו עדכונים מנעמה
  • בדואר
  • RSS

1. שמלת התחרה של שרה נתניהו בהשבעת הכנסת

מצד אחד לא יפה, אשת ראש הממשלה וזה, חלון הראווה שלנו, כמו שנהוג לומר בצה"ל,  אי אפשר לצחוק עליה. אשמתה שאין לה טעם, או מראה בבית? מצד שני, לא יפה – אשת ראש הממשלה וזה. אז לא ביקשנו את קרלה ברוני, אבל מצד שני – למה לא? רוצים את קרלה ברוני. אם את מנהלת את המדינה ומושלת בעובדים, למה לא תשכרי לך שירותים של סטייליסטית צמודה? ואולי בעצם עשית זאת, ואז הכעס שלנו, על בזבוז כספי הציבור על התועבה הזו - הוא כפול ומכופל. כשנחשפה התמונה המביכה של שרה נתניהו, העליהום עליה היה קשור גם בבזבזנות הכללית של הנתניהוז. 10,000 שקל בשנה על גלידת פיסטוק, מיליון דולר על נסיעה של ביבי עם הילדים לסין, ומיטה בטיסה בחזרה מלונדון, כולם תרמו למבוכה אחת כללית שסיפקה לנו משפחת השלטון המנותקת.

2. ביבי נתניהו וברק אובמה פושטים ז'קטים

גברים לבנים לא יודעים לקפוץ, וגם לא להיראות נון שאלנטים במחוות שמן הסתם תוכננו מראש. רק תראו אותם שניהם, בדרך למסוק. האחד, מנהיג העולם החופשי כמו שאומרים, גבוה, רזה, אחד שיכול להרשות לעצמו להצטלם בים, זורק את הז'קט על כתף ימין, מסתגל למקום החם שאליו נחת ואל המשימה הבוערת שלפניו. השני נראה כמו מי שמשנן ומחקה את המחוות הנכונות מול האיי פד כל ערב לפני השינה. אין  מה לעשות, מבטא אמריקאי מושלם עוד לא עושה את העבודה. צילום מסך walla

אחרי שאובמה נחת כאן, צעדו הוא וראש הממשלה נתניהו בראש הפמלייה לעבר המסוק ושוחחו שיחת סמול טוק שגם היא מן הסתם תוכננה היטב, כמו כל דבר אצל הנשיא האמריקאי (למעט אולי, אותו זבוב טרדן שהועלה קורבן על מזבח הקוליות הנשיאותית). ואז הנשיא פשט את הז'קט בתנועה חלקה ומיומנת של יד ימין ומאותו רגע היה נראה שראש הממשלה נכנס למצוקה. ידיים מסדרות את המכנסיים, הכרס נשאבת קצת פנימה, הידיים מהססות קצת – מתי? מתי הזמן להוריד את הז'קט גם כן? עכשיו? אולי לא?  רגע.. אולי עכשיו? והפה ממשיך לדבר. או הנה, הורדתי גם את הז'קט, הופ – על הכתף. צילמתם? אני ונשיא ארצות הברית – הגברים הכי קולים עלי אדמות, אנחנו כמו תאומים, אחוקים אנחנו, הבנתם את זה איראנים משוקצים ופלסטינים מעצבנים? נו, כמה רחוק המסוק הזה? מתי כבר אפשר לשחרר את הכרס בחזרה?

3. רות קלדרון רוצה חדר איפור

זאת פוליטיקה חדשה: חדר איפור, טאץ' אפ אחרון – שינון הטקסט רגע לפני העליה למה, הצצה אחרונה למראה ו- "אני מוכנה לקלוז אפ שלי". הקרקס הזה ששולט בחיינו ואין בו שום דבר משעשע, ראוי לחדר איפור. ושתהיה בו גם מראה גדולה מספיק בשביל ששרה תוכל לבדוק את השמלה (ר' ערך).

כי זאת כנראה הפוליטיקה החדשה. התעסקות בניראות, דיבור על הקיר בפייסבוק במקום דיבור עם הציבור. רוצים את שר האוצר? תעשו לו לייק. רוצים  את חברת הכנסת שמגשרת לכאורה בין דתיים וחילונים? חכו רגע, היא רק גומרת עם המסקרה ובאה. זה בהחלט שינוי מרענן ולשמו יצאנו לרחובות ב-2011. כניסתן של נשים מצריכה שינויים, הסבירה הח"כית את המהלך הפמיניסטי של בקשת חדר איפור בכנסת – לא חדר הנקה, נגיד, חדר איפור. ולמה לעצור כאן? גם מאפר וספר, ואל תקראו לי מהקרוון לפני שהסצנה שלי מתחילה. לאיזו מצלמה אני מסתכלת?

4. חגיגות ה-90 של שמעון פרס

עזבו אתכן משיחות מדיניות ושחרור אסירים, משרה מזיעה בחליפות מחויטות והתחממות בגבול עם מצרים. אנחנו לא רוצים את זה, בטח לא כשחם כל כך. תביאו לנו נשיא אמריקאי (לשעבר), כוכבת אמריקאית שהיא גם יהודיה, תביאו ראש ממשלה בריטי (לשעבר), תביאו לנו שואו כמו שצריך. שנרגיש שבורכנו. יש אשה אחת בסין שחגגה 128, אז מה? אנחנו חגגנו בשלושה ערוצים (בעצם ארבעה, אם נכלול גם את זה הרוסי), וערכנו משתה כמו בשושן הבירה. הציבור מטומטמם והוא משלם, אבל לרגע הרגשנו כמו בית המלוכה הבריטי, או באיחוד של הביטלס. גם לנו יש רוק סטאר בינלאומי והוא כבר בן תשעים! איפה עוד תראו את ברברה סטרייסנד יחד עם שלמה ארצי ואיל גולן על אותה במה? זה החלום הרטוב של דן שילון (ר' ערך) ואחר כך מדברים על השד העדתי – תאכל את זה אמנון לוי! שמעון פרס חגג תשעים, ואתם - למי קראתם לוזר?

5. ניחוח פרישתו של פרנקל

זה לא בושם, זה תיק לנשיאת חליפות. גם לא היתה כוונה פלילית. אוקי. הבנו. קורה. אז למה כל החשאיות הזאת? לא היה יותר פשוט לדבר בשקיפות ולספר מה בדיקו קרה? קל לאשים את הציבור בעליהום ואת התקשורת בהתלהמות. שנתיים אחרי המחאה החברית הציבור באמת עייף מלראות את המחוברים מתעשרים בעוד הוא מאבד תקווה לעתיד כלשהו. אז למה לא להגיד באמת מה היה ולפזר את הערפל, אולי זה היה פשוט מאפשר את הישיבה על כסא הנגיד?

6. דן שילון מחזיר את המעגל

אנשים מאד מתלהבים מעניין המעגל שחוזר. כלומר חזר. כי כבר מזמן לא "דיברו" בטלוויזיה. באופנה קורים לזה רטרו. בעצם וינטג' – כי זה באמת כבר משומש. בספרות זה נקרא הצדעה, אולי פלגיאט. אדם גונב מעצמו את הפורמט, סליחה – חוזר על הפורמט, ולמה לא? אחרי גירושים מתוקשרים ואהבה חדשה, עם אותו מראה כמעט, רק השיער הלבין  – הגיע הזמן להמציא את המעגל מחדש. וכולם באים, כי יש מה לקדם. ותיכף יתחילו שנות האלפיים ויהיה שמח – מה אנחנו יודעים - ימציאו גם רשת חברתית שכולנו נתמכר אליה וטלפון נייד שגם מתחבר לאינטרנט. יש למה לחכות. צילום מסך יוטיוב

הערוץ המסחרי התחיל  את דרכו עם טוקשואו, למד ללכת עם  שעשועונים ומגיע לגיל ההתבגרות עם ריאלטי. עזבו אתכם מסוגה עלית סנובים, קחו את "עבודה ערבית" ותתכסו טוב טוב בעלה התאנה המצויין הזה. עכשיו המעגל חזר, בלי תרבושים ודוגמניות לצד כוכבי עבר וטרנסנג'נדרים – רק עם פרומו ועוד פרומו ועוד קצת פרומו לתכניות כולן. חיו ותנו לחיות, כמו שאומרת דנה אינטרנשיונל במשפט אחד שבו התבקשה על ידי שילון להגדיר את עצמה. צודקת. עכשיו תעבירו את השלט – תיכף יש גלגל המזל.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה