5 שיעורים שלמדתי מנשים

למרות פערי התרבות ומחסום השפה צומחת השראה: נשים שמובילות מסעות בעולם מספרות על מפגשים עם נשים אחרות במקומות רחוקים של הגלובוס, ואיך לפעמים דווקא שם, הן הבינו דברים על עצמן

19/06/2016
שחר קיסינג'ר קבלו עדכונים משחר
  • בדואר
  • RSS

הן נשים שכבר ראו עולם. הן לא רק הגיעו למקומות הכי נידחים על הגלובוס, הן גם מובילות אחריהן נשים אחרות למקומות האלה, ולמרות שהיו בלא מעט מקומות בעולם, הן מופתעות בכל פעם מחדש מהקסם שמתרחש כשנשים שחיות בתרבויות שונות, במרחק אדיר זו מזו, בצבעים ובריחות שונים, מצליחות לתקשר בלי להבין אף מילה בשפתה של האחרת. ביקשתי ממדריכות במסעות השטח של מאגמה צ’אלנג’ לשתף אותי בשיעורים שהן למדו מנשים בצדו השני של העולם

1. יותר סבלנות, פחות חשדנות

נשים מהצד השני (צילום: יח"צ)עמית צור: “פגשתי נשים שלא חיכו שיצילו את עצמן ומפרנסות משפחה לבד והן השראה בעיניי” (צילום: אסנת קרסנסקי)

“ישראלים הם אנשים חשדניים בבסיסם” מתארת רונה שולמן, אישה שחיה יותר מעשר שנים באפריקה, ומדריכה את מסעות מאגמה צ’אלנג’ : “ישראלים נוטים לשאול כל הזמן ‘איפה דופקים אותנו?’ ולתהות “מה הקאצ’?”. אבל הנשים המקומיות שהכרתי במסעות שלנו, תמיד קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, בתמימות ובחום, עם חיוך גדול על הפנים, עם חיבה ואמפתיה אמיתית. במסע לקוסטה ריקה למשל, התארחנו בבתים של נשים שחיות בכפר קטן באמצע הג’ונגל. הן פתחו את הבתים שלהן בפנינו וארחו אותנו בצניעות המאפיינת את חייהן והכל בחיוך שלא נגמר ומכל הלב. חום הלב שלהן ממיס וזה לחלוטין משהו שלקחתי איתי הלאה – להיות פחות חשדנית ולהאמין יותר באנשים. למדתי מהן לבוא בגישה סבלנית וחיובית וכמה שיותר חיובית -יותר עובד”.

2. מגדר הוא בסך הכל תפקיד

“הכפרים של אלבניה נפרסים על שטחים עצומים, במרחקים גדולים בין חווה אחת לשנייה כדי לשלוט בהם צריך דמות מאד חזקה שתנהל את כל הכפר” משתפת נויה שגיב מרצה, דוקטורנטית למקרא ומדריכת מסעות ומוסיפה:”בניגוד למצופה, לא תמיד הדמות הזאת היא גבר, אלא פשוט מי שמתאים לתפקיד ההנהגה. באלבניה יש תופעה של “אישה –גבר” : זאת אישה מבחינת המין הביולוגי שלה, אבל מתוקף תפקידה בקהילה היא מקבלת על עצמה תפקיד מגדרי של גבר. כולל סממנים חיצוניים: היא קוצצת את השיער, מתלבשת בלבוש גברי, מותר לה לעשן והיא לא נישאת לעולם. ההיפוך הזה, גורם לך לחשוב על טשטוש וערעור הגבולות המגדריים, על המחירים שנשים משלמות כדי לשלוט או לנהל ועל כך שגם מגדר הוא סוג של תפקיד”. זה מפגש שנוגע במקומות עמוקים של גבריות ונשיות והוא השאיר אצלי הרבה שאלות.

3. לאימהות יש שפה אחת

נשים שונות שפה אחת (צילום: יח"צ)בתמונה מיה זריהן: ” מנשים שפגשתי למדתי להודות על מה שיש לי ועל הזכות שניתנה לי לבחור ולעשות כראות עיני” (צילום: שרון פרנקו)

נויה שגיב ממשיכה לשתף: “במסע לאפריקה יצאה איתנו בחורה ישראלית, שעלתה מאתיופיה. הייתה זו הפעם הראשונה שהיא אזרה אומץ לחזור לאפריקה אחרי שעלתה לארץ בגיל מאד צעיר. היה לה תינוק קטן בן 8 חודשים שנשאר בבית, והיא יצאה למסע זמן קצר אחרי שסיימה להניק. באחד הכפרים בהם שהינו, נתקלנו באישה מקומית שהחזיקה תינוק בעודה מקלפת ערימה אינסופית של שום. הבחורה עליה אני מספרת לך, התקרבה אליה בסקרנות, בעניין, אולי בגעגוע ופתאום התחיל ממש לנטוף לה חלב. כשהאישה המקומית שמה לב לכך, בלי לחשוב פעמים, היא פשוט הזמינה אותה לשבת לידה, תוך שהיא נותנת לה לקלף את השום בעצמה. בשבילי, זה היה רגע מכונן. האישה המקומית פשוט הבינה שיש פה אישה שמתגעגעת לתינוק שלה, מתגעגעת הביתה, ואולי גם לילדות שלה באפריקה ושכל מה שהיא צריכה עכשיו זה להתנהג התנהגויות של בית. לשבת רגע ולעשות בעצמה משהו מהשגרה הקודמת של חייה, כמו קילוף שום למשל. זה היה רגע שבו שתי נשים מקצות העולם, מדברות בשפה של אימהות. בהבנה עמוקה של כמיהה וגעגוע. אז לא הייתי אמא, אבל היום כשאני משחזרת את הסיפור הזה, אני מבינה עוד יותר את עוצמת הרגע, ההוא”.

4. לא לחכות לאיש ופשוט להעז

אישה כמוני (יח"צ)רונה שולמן, מדריכת המסעות לאפריקה: “מהנשים בקוסטה ריקה למדתי לבוא בגישה יותר חיובית ולהאמין לאנשים (צילום: סמדר יגר)

“ארמניה, היא ארץ שאני מאד אוהבת” מספרת עמית צור מרקס, אדריכלית ומדריכת מסעות, יש בה קסם שבכל פעם מחדש גורם לי להתאהב בה. באחד המסעות שלנו הכרתי אמא ובת שחיות בבית קטן, בנקודת נוף עוצרת נשימה, ליד אחד המנזרים היפים ביותר בארמניה, האמא, שהיתה צריכה לפרנס את שלוש בנותיה, הפכה את בית האבן הקטן שלה למסעדה. אנה, בתה הקטנה, שחזרה מהעיר אחרי שלמדה בה אנגלית, נכנסה לעניינים והצטרפה לניהול המקום והיום, האם, הבת והאחיות, כולן מבשלות במטבח הקטן שלהן שאיכשהו מצליח להפיק ארוחות נפלאות. העניין הוא שחוץ מחבורת הנשים הזאת אף אחד – מהמקומיים או מהשלטון – לא חשב לנסות לעשות משהו שידבר אל התיירים שמגיעים למקום הזה, אבל הן הבינו שיש כאן הזדמנות עסקית יוצאת מן הרגיל, הקימו עסק ועשו והכל בעצמן. אלו נשים שלא מחכות לאף אחד שיעשה להן טובה, ילטף אותן ויתמוך בהן, נשים שמפרנסות את המשפחה שלהן לבד וזה מעורר השראה בעיני”.

5.חופש הבחירה אינו מובן מאליו

פשוט להעז (צילום: יחצ)נויה שגיב: “פגשתי טשטוש של תפקידים מגדריים במקומות הכי לא צפויים” (צילום:איה בן עזרי)

מיה זריהן, שמנהלת את מסעות השטח לנשים של מאגמה צ’אלנג’ מאירה זווית אחרת: המסעות שלנו מגיעים על פי רוב למקומות בהם ההתרבות והמנהגים שונים משלנו והם לימדו אותי שדווקא לנשים ישראליות הרבה יותר קל לקבל החלטות בחיים. נשים שפגשתי בעולם שיתפו אותי לא פעם בכך שחופש הבחירה שלהן הרבה יותר מוגבל: בין המסורת העתיקה והלחץ של המשפחה, הסיכוי שתוכלי להתחתן עם מישהו שההורים שלך לא מאשרים הוא מאד מאד נמוך. אותו דבר לגבי בחירת מקצוע או מימוש עצמי ולפעמים מה שמנחה אותך הוא פשוט הצורך הבסיסי בהישרדות, כי מה שהמשפחה או השבט שלך צריכים זה נגיד, שתייבשי דגים לים האגם באפריקה – ופחות תחלמי על קריירה וזה עוד לפני שדיברנו על משטרים שמגבילים את זכויות האדם, ובתוך כך את זכויות הנשים. השיעור שאני לוקחת מהנשים שפגשתי בעולם,הוא להודות על מה שיש לי ולהעריך את הזכות שניתנה לי לבחור לעשות דברים כראות עיניי ובהתאם לרצוני.

 >> גם לכן יש הזדמנות למסע מרתק ומפגש נשי, הצטרפי למסעות מאג’מה צ’אלנג’




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה