4 טיפים לקיץ שקט עם הילדים מאימהות צרפתיות

הצרפתיות מבינות באוכל, בבגדים, ביופי וכן, גם בלהיות אימהות שפויות ורגועות שלא יוצאות מאיזון אפילו לרגע. הנה 4 טיפים מאימהות פריזאיות שיסייעו לכן לשרוד את הקיץ

18/07/2018
מאיה גז קבלו עדכונים ממאיה
  • RSS

מכירות את זה כשאתן על חוף הים, בונות על זמן איכות בו אתן שוכבות על מיטת השיזוף מתחת לשמשיה, שותות קפה קר מתוך גביע גבוה, מנשנשות דובדבנים, קוראות ספר או מפטפטות עם חברה, ובינתיים הילדים משחקים ביחד על שפת הים, בונים ארמונות בחול, צוחקים ומשתובבים?

או מכירות את זה כשאתן בחופשה משפחתית בבית מלון, נכנסים למסעדה, כל אחד מבני המשפחה תופס את מקומו, יש שיחה נעימה ואוכל טעים והילדים יודעים להשתמש בסכין ובמזלג?

מה, לא מכירות? אתן יודעות מי מכירות את זה ועוד הרבה יותר? הצרפתיות.

גישת הילד במרכז תפסה כבר מזמן כל חלקה בטוחה בחיינו, אבל בצרפת המצב שונה לחלוטין. בצרפת קיימת גישת "האם במרכז". והילד יודע לא להפריע לאמא שלו. יש חוקים, יש גבולות, כל אחד יודע את מקומו. זה קיים מגיל צעיר משום שכבר ברגע הלידה של התינוק, מוגדר הקשר עם הוריו. האב מוזמן לחתוך את חבל הטבור מיד בסיום הלידה. האקט הזה מסמל את הניתוק הפיזי בין האם לתינוק, ומעין "השבה" של האישה לידי האב. מעין אמירה שלא נאמרת: "היא היתה שלי. תשעה חודשים אתה בתוכה. עכשיו יצאת, והיא חוזרת לידיי".

הגישה הצרפתית דוגלת בהענקת ביטחון עצמי ויכולת הרגעה עצמית לתינוק, לפעוט ולילד. הוריו מעניקים לו את הכלים להרגיע את עצמו, להבין את המקום בו הוא מצליח להרגיש מאושר ובטוח בעצמו כבר בחודשי חייו הראשונים. איך הם עושים את זה?

מאיה גז ובתה צילום: גילי חן

הנה 4 טיפים בסגנון צרפתי של דיקלה הראל, מפתחת גישת "משפחה מאושרת מהרגע הראשון", שמתבססת על שלושה עקרונות:

1. הרחבה משמעותית של האושר הפנימי כבן אדם.

2. הרחבה משמעותית של האושר הזוגי.

3. מודעות להתפתחות האושר הפנימי של הילד כמטרת על בהורות.

1. הילד עושה סצינה במסעדה?

"אם מה שעולה מאתנו זה הרצון לכעוס עליו, להעניש אותו או להגיד לו 'פעם הבאה אנחנו לא לוקחים אותך למסעדה' – כשנחשוב על זה, נבין, שזו לא תגובה מקדמת אושר", מסבירה דיקלה הראל. "כשאנחנו כועסים על הילד שלנו, מענישים אותו או מאיימים עליו אנחנו פוגעים בביטחון העצמי שלו. הוא מרגיש קטן לידינו ו'לא בסדר'. הכעס שלנו עלול לייצר בו דיסוננס פנימי (שהרי מה שהכי טבעי לו לעשות מסתבר כממש לא בסדר), ובמקום לתת לו להרגיש נוח עם הטבע ה'ילדי' שלו, אנחנו גורמים לו להרגיש רע".

במילים אחרות, מבחינת הילד, כל העולם הוא "גן שעשועים" אחד גדול. הוא לומד וחוקר את עצמו ואת העולם בכל רגע נתון. הוא מלא אנרגיות (כטבעם של ילדים), והוא, שלא כמונו, לא בנוי לשבת "סתם" על כיסא לאורך זמן. השיטה היא לרדת לגובה הילד לקבל את נקודת המבט שלו. אפשר לחשוב על כך מראש: להביא מהבית משחק שהוא אוהב, חוברות צביעה או כל דבר אחר שהוא ייהנה לעשות לצד השולחן. "אם לא חשבנו על זה מראש, אפשר לבקש מהמלצר דף ועט, לקפוץ לחנות ליד ולקנות לו משהו, כל דבר שייתן לו תעסוקה ולנו שקט. כדי להרגיש יותר בנוח, תמיד אפשר לבחור שולחן פינתי ולא לשבת באמצע המסעדה", אומרת הראל.

2. הילד עושה סצינה במוזיאון?

באירופה, כל מוזיאון שמכבד את עצמו, מכיר מרחב מיוחד לילדים. גם בישראל, כשאני לוקחת את הילדים שלי למוזיאון, אני קודם כל נכנסת לחלק של הילדים, ורק אחרי שאנחנו מכינים ביחד יצירות, אנחנו הולכים בצוותא לצפות בתערוכה. גם שם אני מקפידה להסביר להם מה הם רואים בשפה שמתאימה להם, תוך מיקוד בתחומי העניין שלהם. "אם המוזיאון לא מותאם לילדים, וקוד ההנהגות שם מאוד קפדני, כדאי לשקול מראש אם בכלל לקחת אתכם לשם את הילד", אומרת דיקלה הראל. "אם אנחנו בכל זאת הולכים איתו למוזיאון, חשוב מאוד לעשות תיאום ציפיות מראש- כזה שמותאם לגילו ולעולמו ה'ילדי'. לדוגמא- נסביר לו לנו לאן אנחנו הולכים במילים פשוטות וברורות שהוא יוכל לדמיין- 'אנחנו הולכים למקום גדול שיש בו הרבה ציורים גדולים על הקירות. כמו שאתה עושה בגן- רק שאנשים מבוגרים עשו ממש בענק'". הראל מציעה "לשווק" לילד את הפעילות ולדבר איתצו מראש על מה שעשוי לרגש אותו ולעניין אותו לבוא איתכם. רצוי גם להסביר את החוקים במוזיאון, לדוגמא "אסור לרוץ במקום הזה".

דיקלה הראל צילום: אלבום פרטי

3. טירוף בחוף הים- הילד לא רוצה לצאת מהמים

"מה שתמיד יכול לעזור ולמנוע מראש מצב של חוסר שיתוף פעולה הוא תיאום ציפיות ו"הסכם" עם הילד", מסבירה הראל. "עוד לפני שיוצאים מהבית חשוב להכין את הילד לקראת מה אנחנו הולכים. כמובן, שנעשה את זה בדרך "ילדית". נספר לו בהתרגשות שהולכים לים, שהוא יכול לקחת את המשקפת והגלגל שהוא כל כך אוהב, שיש לנו פירות ושנקנה שם גלידה. נשמח יחד איתו על החוויה שהולכת להיות לנו, ואז, באותה הנשימה- נבקש ממנו לעשות "הסכם". נגיד לו שכדי שכל זה יקרה, חשוב לנו שיהיה לנו כיף גם כשהיום יסתיים, ונסביר- "בפעם הראשונה שאני מבקשת לצאת מהמים- אני רוצה שתבטיח לי שתצא, ושתעזור לי כדי שנוכל ללכת הביתה בכיף". תבקשו שהילד יסכים ויגיד לכם שהוא מבטיח לעמוד בהסכם. כך הוא ירגיש "גדול" ושסומכים עליו. הוא ירגיש שהאחריות על היום הזה נמצאת גם בידיים שלו".

עצם השיח בגובה העיניים והעברת האחריות אל הילד, מחזקים את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות שלו.

4. התנגדות קבועה (להכנס למקלחת או לצחצח שיניים)

"אם הילד מתנגד לדבר מה באופן קבוע, חפשו את הדרך הכיפית להניע אותו לעשות את זה.

הילד מתנגד להכנס למקלחת? תציעו לו אפשרויות כיפיות לקחת אותו לשם, לדוגמא- אוירון, שק קמח, או "סוס". שיבחר איך בא לו ללכת למקלחת, ותעשו איתו את המסלול הכי ארוך בבית עד שיגיע לשם. הילד מסרב לצחצח שיניים? שימו לו שיר שהוא ממש אוהב ותעמדו איתו. צחצחו יחד איתו את השיניים תוך כדי ריקוד מול המראה. תהפכו את זה לטקס קבוע שעושים כל פעם כשצריך לעשות את הדבר ה"לא כיפי" הזה מבחינתם. כשהם יחברו את הפעילות ה"לא כיפית" למשהו שהם אוהבים- אחרי כמה פעמים זה יהפוך להיות כיף גדול".

 ** הכותבת היא ד"ר מאיה גז, מומחית לצרפת ותרבותה. מרצה וחוקרת באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת הדסה בירושלים. ליצירת קשר ולהזמנת הרצאות הכנסו : mayaguez.co.il

 





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה