10 המלחמות של השנה

מלחמה אחת עם טילים ורקטות, ומלחמה אחרת עם ציפורניים ודיוות - ובאמצע המון סיפורי קרב שנאספו בשנה האחרונה, ושוב צבעו את החיים שלנו כאן בלא מעט דרמה

01/09/2013
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • בדואר
  • RSS

1. עמוד ענן

ענני המלחמה העכשוויים המגיחים מכיוון סוריה מערפלים לנו קצת את הזיכרון, אבל היי, אתם קולטים שיש מצב שאנחנו סוגרים שנה אחת עם שתי מלחמות? וזה יהיה שיא ישראלי חדש ומפוקפק ביותר, אבל לפני שנשכח את סיבוב הטנגו האחרון עם החמאס, הנה כמה דברים שקרו כאן השנה ממש: חיסול אחמד ג'עברי. צבע אדום. "מלחמת בחירות". המקלטים שוב לא ערוכים. כיפת ברזל כן. "המפונקים מתל אביב לא יודעים מה אנחנו עוברים כאן בדרום".צווי 8. טילים בתל אביב. "המפונקים בצפון לא יודעים מה אנחנו עוברים כאן בתל אביב". תודה לכיפת ברזל. נו, אז מתי נכנסים? הילארי קלינטון באה לעשות סדר. עכשיו באים, הילארי? אין כניסה קרקעית. הפסקת אש. כמה כמה? 4 הרוגים ישראלים. מאות הרוגים פלסטינים. ביוש, עד הפעם הבאה.

מקלט באשקלון, מבצע עמוד ענן. צילום: Uriel Sinai/Getty Images

2. אמנון לוי משחרר את השד העדתי

עם כל הכבוד לסורים ולחמאס, מלחמות מבית זה הרבה יותר חם ומבעבע. וזה קורה ממש עכשיו, ממש כאן, בחסות הרבה רייטינג לערוץ 10, הרבה תשומת לב לעיתונאי שכמעט שכחנו, הרבה מילים בהרבה רשתות חברתיות, והמון המון כאב לכל הצדדים. אמנון לוי טען בסדרה שלו, "השד העדתי" שהקונפליקט שלנו כאן איננו בין דתיים לחילונים, גברים לנשים, עשירים לעניים, או מרכז ופריפריה - הוא בין מזרחים לאשכנזים. או כפי שנהוג לכנותם היום: "מזרחיסטים" ל"אשכנזיסטים". לזכותו של לוי יאמר שהוא אסף את אנשי הרוח הרהוטים ביותר, לצד הנערים מהפריפריה עם סיפורים קשים ומעט תקווה, והצליח לייציר דיבור אינטנסיבי אחרי כל פרק של "השד העדתי", כזה שיכול היה גם לקרוע חברויות קיימות (לוי עצמו הסתכסך קלות עם כמה קולגות). מאידך נטען נגדו, שלהציג את הפערים במדינה כאתנים, הוא מס שפתיים דמגוגי שלא מוביל לשום דבר, שתקוע בעבר ומתעלם מ"בני תערובת", שלא לדבר על רוסים ואתיופים. אבל אין ספק ש"השד העדתי" היה אחד הארועים התקשורתיים החשובים של השנה.

צילום מסך nana10

3. אילנית לוי נגד איל גולן נגד אברי גלעד

וואי וואי וואי, וואי וואי וואי. ואפשר להוסיף עוד וואי וואי וואי אחד. האמת? לזה לא ציפינו. בעת שאנחנו מחכים לעדכונים בפרשת יודינט, אסור לנו לשכוח שהסיפור הכי מלוכלך בביצת הטראש המקומית סופק לנו דווקא 5 שנים אחרי פרידה של זוג מלכותי אחר. אחרי שחשבנו שלוי וגולן הם באמת זוג הגרושים המושלם, מלאים בכבוד הדדי ומחמאות זה לזו, גילינו בכתבה ב-7 לילות שלאילנית יש בטן מלאה מאוד על אבי ילדיה, שלדבריה לא מתייחס מספיק לילדים וגם היה בעל די חרא. אייל גולן לא נשאר חייב, פרסם סטטוס בו הוא מאשים את אילנית בחיפוש כותרות ואף הוציא שיר (!) מיוחד לארוע. אבל רגע, מי זה מתקרב? אברי גלעד? שנזכר השנה לפתוח פייסבוק ואחר הדברים הראשונים שכתב היה בגנות כישורי האהבות של אייל גולן? וואי וואי וואי. יתכן שכל זה הוא קצת יותר מדי כשבתווך נמצאים ילדים קטנים, שנדמה כי משמשים נשק במלחמה כואבת בין שני אקסים.

4.  יעל גרמן נגד קנאביס רפואי

בשנה שעברה הכתרנו כאן בסלונה את יעל גרמן כמי שראויה להיות שרת הבריאות הבאה של ישראל, האם טעינו? אנחנו עדיין מחכות לראות אם היא תפעל כאישה למען בריאות הנשים, אבל בינתיים ענני הפוליו צריכים להתפזר ולא שכחנו את הקרב הכואב הנוסף שנוהל נגדה: בעד השימוש בקנאביס רפואי. כן, מתברר כי השרה גרמן לא מאמינה בסמים קלים, גם לא כשהם מגיעים במסגרת מחלות קשות, מה שעורר עליה זעם לא מועט. מעניין היה במיוחד להתוודע למי שנהיה לדובר התומכים בקנאביס רפואי: ח"כ משה פייגלין. בינתיים יו"ר המפלגה של גרמן, יאיר לפיד, ממשיך במלחמתו הסחית נגד סמים קלים ומספר שהוא מעולם לא נגע בהם, בזמן שעדויות מצטברות מאנשים שעישנו איתו בצוותא - אבל זה כאין וכאפס לעומת החולים הסובלים שצריכים קצת מזור משרת הבריאות.

5. רשף לוי נגד אורי קליין

מה תפקידו של מבקר התרבות? להעניק ניתוח רלוונטי ליצירות עכשוויות? לשרטט את מפת ההשפעות של היוצר? לייעץ לקוראים אם לצאת מביתם ולהוציא את מיטב כספם, כדי לראות סרט או הצגה? לא, תפקידו של המבקר הוא להגן על ילדות בנות 10 מלקרוא דברים לא נעימים על אבא שלהן. כך, לפחות, על פי סטטוס בפייסבוק שפרסם הבמאי רשף לוי, אחרי ביקורת לא מחמיאה בעיתון הארץ, מאת אורי קליין.

הסטטוס הכועס הזה הפך לשיחת היום, זכה לאלפי שיירים ותגובות, ופתח פרק מבעבע בזירת יחסי מבקרים ויוצרים (שקליין בעצמו רגיל אליה,אחרי סאגה דומה עם יוסי סידר).  אבל היה כאן משהו שחצה את הגבול, בעיקר כשרשף סיפר כיצד ביטל את המנוי לעיתון בעקבות הדברים, ואחר כך זכה לשיחת טלפון מהעורך (כן, מסתבר שהם עושים דברים כאלה) - ובה אמר שיחזיר את המנוי אם קליין יפוטר. האם באמת ראוי לאיים כך על פרנסתו של אדם אחר רק כי הוא לא אהב את הסרט שלך? לוי גם הודיע בסטטוס שזה תפקידם של מבקרים לתמוך בקולנוע הישראלי, כי גם ככה קשה כאן. העם התפלג למי שניצלו את ההזדמנות להשתלח עוד קצת בעיתונאים, ומי שחשבו שלוי עבר כאן גבול. הסרט שלו, אגב, הוא אחד הסרטים הישראלים המצליחים ביותר השנה - אבל דבר לא יעזור כנראה לאגו פצוע.

6. העם נגד עוזי וייל

מהומה רבה על לא דבר? או שיעור מאלף בניו מדיה? אתם תגידו. עוזי וויל, יוצר וסופר מוערך ואהוד, וגם אושיית פייסבוק לא קטנה - החליט לעשות ניסוי, ולפרסם באתר הדסטארט את ספרו החדש. על פי מודל מימון ההמונים - הוא סיפר כי חסר לו כסף לגמור את הרומן "חמישה חלומות", ומי שיתרום לו יקבל עותק מוקדם חתום. הצליח לו, הוא גייס כך מעל 130 אלף שקל, אבל אז נחשף כי הספר למעשה יצא בהוצאה ממוסדת, ויגיע לחנויות הספרים הרבה לפני העותקים החתומים. גולשים רבים מיהרו להאשים את וייל שהוא ניצל את תמימותם, וגרם להם לחשוב שהם עוזרים לסופר רעב, בעוד שהמציאות הייתה רחוקה מכך. וייל עצמו סיפר שהיה די בהלם מהעליהום הזה, ומעולם לא הסתיר כי יש לספר הוצאה. ושוב, הגבולות בין הממסד המוכר למציאות טכנולוגית חדשה הולכים ומשורטטים מדי יום - מעניין היה לראות אותם מגיעים אפילו אל עולם הספרות.

7. עמיר פרץ נגד שלי יחימוביץ'

האמת היא שהתלבטנו אם להכניס את כל אפיזודת "התנועה" לרגעים המביכים של השנה, אבל לאור האגרסיביות הרגשית שליוותה את עמיר פרץ בחבירתו לציפי לבני - אין להכריז על כך אלא כעל מלחמה לכל דבר. "שלי דחתה את ידי המושטת!", התלונן כשסיפר שהוא חובר לציפי לבני, לא מסתיר כי הוא עושה זאת משנאת יחימוביץ' בעיקר, ולא כי הוא חושב שעם לבני יגיע רחוק. האם מפלגת העבודה סבלה מהפיצול הזה? האם היו לו השלכות על הירושה שפרץ השאיר מאחוריו בדמותה של מרב מיכאלי? ואולי בכלל כל זאת לא קרה וחלמנו חלום? לא ברור, אבל כמעט שנה אחרי, אם תקשיבו היטב היטב, תוכלו לשמוע את הקול של "לאף אחד לא אכפת".

צילום מסך walla

8. לימור ליבנת נגד יוצרים שמאלנים

הארועים הקולנועיים של השנה היו שני סרטי תעודה מצויינים: "5 מצלמות שבורות" של דרור מורה, ו"שומרי הסף" של עימאד בורנט; שניהם זכו במועמדות לפרסי האוסקר, שניהם דנו בסכסוך הישראלי-פלשתינאי מעמדות שונות. אבל במקום לחגוג את ההישגים של יצירת סרטים כאלה -  מורכבים, חכמים ועמוקים - קיבלנו תזכורת לעד כמה בולשביקית היא ההנהגה שלנו. שרת התרבות לימור לבנת, אמרה שהיא שמחה שאף אחד מהסרטים לא זכו באוסקר, ואף הוסיפה ואמרה כי היא "קוראת לצנזורה עצמית של אמנים" - ובכך גילתה את הטוקבקיסטית הפנימית, שיש לה עניין לעמוד על פודיומים רק עם זוכי מדליות, אבל לא עם יוצרים שדעתם הפוליטית שונה משלה. הדברים עוררו זעם רב בקרב יוצרים קולנועיים, אבל אולי גם החזירו אותם למציאות בקשר לציפיות שלהם מהשלטון.

9. סוגיית הגז הטבעי: ייצוא או שוד?

"ייצוא הגז" יקראו לזה בחדשות, "שוד הגז", קראו לזה פעילים חברתיים וסביבתיים, ורשימת הנאשמים ארוכה: החל מיצחק תשובה, דרך ביבי נתניהו, עד סילבן שלום, וכן, גם הפעם, יאיר לפיד. כולם נאשמים בגזילת המדינה מהמשאבים הטבעיים שלה. על פי החלטת הממשלה, 40% מהגז הטבעי בישראל ייוצא, מה שיגרום למדינה להפסיד מאות מיליארדי שקלים. בתחילת אוגוסט, נתן בג"ץ צו מניעה זמני להחלטת הממשלה הזו, שהתקבלה מבלי לנמק ולבדוק את החלופות. כעת הממשלה נדרשת לנמק את החלטתה - נמשיך לעקוב.

10. אביבית בר זוהר נגד ליהיא גרינר

אם לא ראיתם את "מה שקורה באילת VIP" בערוץ 24, הפסדתם את התכנית הכי קורעת השנה בטלוויזיה ואתם מסכנים. זה היה הריאליטי הכי חכם, פרוע, מודע לעצמו ופשוט מושלם מכל בחינה, שכינס חבורת סלבס סוג ז' בעיר הכי מעייפת בעולם והכריח אותם להעלות מחזמר. אבל מעבר לשעות של עונג, "מה שקורה באילת" אחראית על שתי התפתחויות תרבותיות חשובות: האחד, הפיכתו של לירון רמתי לסמל סקס מאוחר (כן! אנחנו בעד!), והשנייה - שימור קרב הצ'ילבות אביבית בר זוהר וליהיא גרינר. מה שהתחיל כבר בשנה שעברה כשאחת סולקה מהחתונה של השנייה, יכול היה להעלם לתהומות הנשייה של הטראש, אבל בזכות קצת תושייה של מלהקים תועל למלחמות און-קמרה ואחר כך בתביעת דיבה של אביבית נגד האישה שלטענתה משמיצה אותה ללא הפסק. אנחנו בעד אביבית, ואתם?

צילום מסך mako




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה