הסרת הפיקוח מביאה לשוק פרוע של מחירי המשלוחים מהסופר, ומי שמסתפק בקנייה קטנה מקבל עונש מופרז. תמר בן-יוסף קוראת להחזיר את הפיקוח
שגית פסטמן אהבה את אתר ההורים החדש פארקטייל שמחבר בין הורים עם מכנה משותף ונותן עצות ותחושת קהילתיות

מתוך הבלוג של תמר בן-יוסף, כלכלנית ועיתונאית כלכלית "עידן השוק החופשי", ברשימות
כבר הייתי אחרי העברת המצרכים. הקופאי בדק את החשבון. "תוסיפי רק 70 שקל ויש לך משלוח חינם". מה, 70 שקל, עכשיו אני אלך להביא מצרכים בעוד 70 שקל? הקופה תחכה? האנשים בתור יישלחו להולנד לקורס נימוסים והליכות? או שאני אצטרך לחזור על כל הסיפור מחדש?
-תזכיר לי שוב כמה עולה משלוח?
-זה ככה. אם את חברת מועדון, 10 שקלים בקנייה שמעל ל-350 שקל, 26 שקלים מתחת ל-350 שקל. אם את לא חברת מועדון, 26 שקלים תמיד.
פלא שלא זכרתי. במרכול השני גובים תעריף זהה מחברים ומלא-חברים. 14 שקלים בקנייה שמעל ל-250 שקל, 20 שקלים מתחת ל-250 שקל. המשלוחן, אגב, הוא אותו משלוחן – קבלן של שני המרכולים עם הרכב הפרטי שלו.
משלוח הביתה הוא שירות מקובל בענף המרכולים. על פי סתם שכל ישר, אם הם גובים את עלותו האמיתית, היא צריכה להיות אחידה בכל המרכולים ובכל היקף משלוח. במיוחד כאן, שהיא נעשית על ידי אותו משלוחן. יתכן שיש הצדקה לתוספת תשלום עבור משלוח גדול במיוחד.
אבל כאן, הפוך על הפוך על הפוך. ברור שהם לא גובים את עלותו האמיתית של המשלוח. הם משתמשים בדמי המשלוח לצרכים שלהם. הם לוחצים בעזרתם על הקונים לרכז את קניותיהם, להפחית את ביקוריהם במרכול, וכך אולי להוזיל את הוצאותיו לתחזוקה-סידור-שירות. הם מפתים בעזרתם את הקונים לרוץ ברגע האחרון ולהוסיף מצרכים לא-נחוצים לעגלה. ויתכן גם שהם משתמשים בדמי המשלוח להשלמה כללית של הכנסתם, סבסוד מבצעי ההוזלות הלא-הגיוניים שלהם, תיקון למעשיהם ולמחדליהם.
בסיכומו של תרגיל, גובים יותר דמי משלוח עבור קניה קטנה – יותר במונחי שקלים, ובודאי שבמונחים יחסיים. אני, בקניה ההיא, שילמתי 280 שקל על המוצרים, ו-26 שקלים על המשלוח. יוצא שהמשלוח הוסיף 9% להוצאתי השבועית במרכול.
אני נוהגת לרכז את הקניות, ומגיעה למרכול לא-יותר מפעם בשבוע. ביקור שבועי הוא סביר אם רוצים לשמור על טריות המוצרים הנוטים להתקלקל. ביקור שבועי הוא סביר גם מבחינת יכולת התכנון של משק בית ממוצע. זה משק בית, לא תאגיד עם יועצים-כוכבים שכידוע לא טועים אף פעם.
שיטת התמחור הנוכחית של המשלוחים מטילה עול כפול על מי שקונה מעט, ומסיבות שונות לא יכול לסחוב בעצמו – משקי בית של בודדים, קשישים, נכים, או עניים סתם. הם, במשלוח שלהם, מסבסדים את שאר השולחים או שמא את פדיון המרכול כולו.
חסידיה העיוורים של שיטת השוק יאמרו מיד: זה שוק חופשי. שוק חופשי? לא בדיוק. רובנו שבויים של הסופרמרקט השכונתי. רובנו מעדיפים לרכוש את סל הצריכה היומיומי לא רחוק מדי מהבית. במיוחד אותם קשישים-נכים-עניים – הם הכי מוגבלים בניידותם. ובדרך כלל, בסביבת המגורים הקרובה נמצאים רק מרכול אחד או שניים, לא יותר. האם המרכולים האלה לא קיבלו את רישיונם על מנת לספק שירות לקהילה?
ובכלל, הבשורה על פי מדע הכלכלה, אינה טמונה בשוק החופשי כלשעצמו, אלא במקרה המיוחד שלו: תחרות משוכללת. בתחרות משוכללת – על פי הנחות היסוד שלה – פועלים קונים רבים ומוכרים רבים, כך שאיש מהם, לבדו, אינו יכול להשפיע על עלות המוצר ועל תנאי מכירתו. זה, כידוע, אינו המצב בענף המרכולים, ענף של רשתות מנהיגות הקובעות את התנאים לכולם. בתחרות משוכללת – על פי הנחות היסוד שלה – מלוא המידע זמין לכל הקונים ולכל המוכרים. איזה מידע? בנה לך לוח השוואה, לקוח יקר, לוח של עשרות ומאות תאים. וחשב לכל הרכב קנייה, בכל מרכול, מה יהיה סכום התשלום כולל המשלוח. ואל תשכח לעדכן, גם הם מעדכנים די הרבה.
אני שולחת מהמרכול כבר עשרות שנים, על כן אני מרשה לעצמי להעיד: תעריף המשלוח היה די נמוך וברמה די קבועה ודי אחידה בכל הרשתות במשך שנים רבות. שנים רבות, עד להגשמת חזון התחרות המוגברת בענף המרכולים בעשור האחרון, והסרת הפיקוח הממשלתי מעליו. כעת המרכולים עושים מה שבא להם. מכניסים בדלת האחורית תשלום למשלוח או לשירות אחר, ואז, מה הטעם בהשוואות המתוחכמות המופיעות בתקשורת בין רשת המרכולים "הזולה" לרשת המרכולים "היקרה". ערפול כזה נוח לכל מי שמוכר שירות או מוצר. ויש רק דרך אחת לטפל בו: להחזיר את הפיקוח הממשלתי.