רומן זדורוב רצח או לא, העיקר הרייטינג

פתיחת העונה החדשה של "עובדה" עסקה בפרשת רומן זדורוב אבל אילנה דיין כל כך רצתה לחשוף בפנינו מידע חדש שהתוצאה היא סרט מקושקש שיורה לכל הכיוונים

פרשת הרצח של תאיר ראדה ז"ל מסרבת לרדת מהכותרות. לא מפתיע כשבכל שני וחמישי יוצא לאקרנים סרט חדש עם גילויים מסעירים ואייטמים מתסיסים שמלבים את הסיפור שאין לו סוף. נדמה שכבר ראינו ושמענו הכל אבל תמיד יש מי שמוצא לנכון להעיר את המרואיינים מתרדמתם או לגייס מומחים בעלי שם כדי לשפוך על הסיפור קצת אור, לתת לנו עוד הסבר למה התחולל שם בתא השירותים בבית הספר בקצרין ולטלטל את הצופים עם עוד ספקולציה.

סרט הפתיחה של אילנה דיין, בעונה החדשה של "עובדה", ניסה לצלול שוב לרצח המתועב ולענות לשאלה האם רומן זדורוב אשם או לא. הבעיה היא שהסרט (ששודר בקשת) יורה לכל הכיוונים ומתמקד ביותר מדי אנשים: יורם דנציגר, השופט שהחזיק בדעת מיעוט במשפט זדורוב (שמכריע בסוף כל משפט על פי תחושת בטן), שי ניצן, פרקליט המדינה (היחיד שבאמת דיבר לעניין), א"ק (אולה) שסומנה כחשודה ברצח ומעניקה ראיון ראשון למצלמות (ומשאירה אותנו מבולבלים עוד יותר), יצחק אילן, ראש אגף החקירות וסגן השב"כ לשעבר (לטענתו זדורוב זכאי) ולקינוח, חובב הציפורים יורם הלוי, עורך הדין הנמרץ של זדורוב שלא יפסיק לזמר שהלקוח שלו אינו אשם.

אילנה דיין ואולה צילום מסך

הבעיה העיקרית היא שהסרט אינו יודע יודע מה הוא רוצה להיות ונראה כי דיין פשוט רצתה לתפוס טרמפ על הסיפור שריתק צופים רבים למסך (בסרט "צל של אמת" וב"המקור"). לדיין יש מערכת רצינית ולגיטימי שהיא, מכל האנשים, תחפור ותמצא לנו מידע שטרם נחשף ותראיין את מי שצריך בפרשה הזאת אך לא ברור בכלל למה אמור לעניין אותי דעתו של אילן. בכיר ככל שיהיה, האיש לא חקר את זדורוב פנים אל מול פנים. אמנם נחמד לגלות שיטות חקירה ולהבין שלפעמים אדם חף מפשע יגיד שהוא אשם תחת לחץ אבל אין שום סיבה ממשית לתת במה נרחבת לאדם שפוסק ללא יכולת להוכיח את עמדתו. זדורוב יושב בכלא לאחר שהוכרע גורלו במשפט צדק. אילן מסתמך על כך שזדורוב התבלבל כשנשאל באיזו יד רצח ובכך שאולי הכניסו לו מילים לפה במהלך החקירה. מפתיע שאילנה דיין, עיתונאית רצינית ולא פראיירית, לא הביאה בפניו את כל הראיות שיש בתיק אשר שיכנעו את השופטים הנכבדים שהוא אכן רצח. הצופים, שאינם מעודכנים בכל מעללי הפרשה, עלולים עוד לחשוב שאילן צודק. למה? כי הוא הרי איש רציני עם קבלות שאמר בקול נחרץ למצלמה "זדורוב חף מפשע".

שי ניצן צילום מסך

אם דיין כל כך רצתה את אילן בסרט שלה, עליה היה לקחת את תפקיד עורך הדין של זדורוב ולא לתת לאיש שחתום על מספר הישגים בקריירה שלו, להקסים אותה עם הכריזמטיות שלו. בסופו של יום, לזדורוב היה מניע (הילדות בבית הספר צחקו עליו), זמן סביר לבצע את הרצח לצד כך שהוא השליך את בגדיו והסכין ("יש מקום אחד ששופכים בו בטון ואני זרקתי אותם לשם. בלתי אפשרי למצוא אותם" ), הוא שוטט באינטרנט לפני הרצח ובדק איך לרצוח ולצאת זכאי והודה בחקירה כי רצח.

מעבר לכל זה, זדורוב סיפר מרצונו הטוב למדובב המכונה "ארתור" במשך שעתיים פרטים מוכמנים וחשף בפניו בפרטי פרטים כיצד בדיוק ביצע את הרצח. לא הופעל על זדורוב לחץ, הוא הבין מה הוא עושה, לחש לאוזנו של ארתור כשהרגיש בטוח והרים את קולו כשהבין שמאזינים לו. כך מתנהג אדם חף מפשעי? סביר להניח שלא. האם היו כמה מחדלים בחקירה? סביר להניח שכן אבל לא מספיק כדי להפוך את התיק על פניו. גם גילוי השערה של א"ח (בן הזוג לשעבר של א"ק), שנמצאה בתא השירותים ועוררה סערה לאחרונה, יכולה תיאורטית להיות שייכת לעוד עשרות אלפי אנשים בישראל. בקיצור: שוב הגענו למבוי סתום.

אולה צילום מסך

גולת הכותרת בסרט: הראיון עם א"ק, דמות טרגית הנראית כאילו נכתבה על ידי קפקא, שמצאה את עצמה חשודה ברצח והפכה בעל כורחה לשם הלוהט ביותר בארץ. אולה, אמנית הסובלת מסכיזופרניה, התמודדה עם תגובות נאצה, איומים ואפס יכולת להוכיח את חפותה בעולם הניזון מרסיסי רכילות, שמועות ותמלילי החקירה של בן זוגה לשעבר. הסצנות שצולמו ביערות, כשהיא מטיילת עם כיפה אדומה מעל ראשה, כאילו נלקחו מ"טווין פיקס". התגלתה בפנינו טיפוס אניגמטי ולא פתור שמסתיר יותר מאשר הוא חושף. אבל גם פה, לא ברור מה ציפתה דיין לקבל מאולה, וידוי מצמרר? היא הרי סכיזופרנית ואם נניח רצחה לכאורה בהתקף פסיכוטי, היא לא בהכרח הייתה זוכרת ובטח שלא מגלה כעת. מכאן שקשה לראיין אדם עם מחלת נפש ולצפות להבין את נבכי נפשו. דיין חטאה כשביקשה ממנה להסביר למה ארבעה אנשים שונים טענו שהיא סיפרה להם שרצחה את ראדה אבל אז הניחה לה. "הם יכלו להבין את זה", ענתה אולה וזהו. איך יכלו? למה יכלו? דיין הייתה צריכה להתעקש ולחלוב ממנה "מה בדיוק אמרת?" אך היא לא חקרה והשאירה אותנו בחושך. דיין הלכה על ביצים בראיון איתה וחבל.

יורם דנציגר צילום מסך

השופט יורם דנציגר גם השאיר אותנו מוטרדים לאחר שהסביר שבסופו של דבר, הוא פוסק על פי תחושת בטן. מדובר בשופט בית משפט עליון ולא מנטליסט, כן? מי שאמור אך ורק להתייחס לראיות ולעובדות המונחות בפניו. במקרה המדובר, ציינה דיין ובצדק, שקל היה לודנציגר להיות קול המיעוט במשפט זדורוב כי ממילא הוא מאחורי סורגים ולא מהווה איום ממשי לציבור. אבל אילו המצב היה הפוך וזדורוב היה משתחרר על סמך אותה תחושת בטן, אבוי לנו. לא ברור למה שנציגר התראיין בכלל מאחר וכשופט פעיל הוא אינו יכול ממילא להיכנס לפרטים. התוצאה היא שכל המרואיינים סיפקו בסרט מידע מעניין אך התוצאה מקושקשת. היחיד שדיבר לעניין ובהיגיון צלול היה שי ניצן, פרלקיט המדינה, שעושה רושם של אדם שקול וענייני שבאמת היה מוותר על האגו שלו כדי שהאמת תצא לאור. ניתן דיבר בפתיחות ואני ישנה טוב בלילה אם הוא ישן טוב בלילה.

בסוף הסרט נשארנו עם  הכל ולא כלום. היה מוטב אילו דיין החליטה להקדיש את כל העונה החדשה לרצח הנורא, כשבכל פרק עוסקים בחייו של דמות אחת מתוך הפרשה. דיין הייתה גם יכולה להסתפק בראיון ההישג עם אולה, שהיה יכול להימשך 80 דקות שלמות מאחר והיא אחת הדמויות המעניינות בפרשה. מה שבטוח, הסרט הנוכחי הוא עוד סרט סביב רצח תאיר ראדה. האם זדורוב רצח או לא, לצערנו לא נגלה כנראה אף פעם אבל העיקר הרייטינג שהיה גבוה כמצופה.