צאו לי מהרחם, תודה!

אני שונה, מנוסה יותר, חכמה יותר, חזקה יותר, פחות נתונה לטלטלות אירעיות של איזו מוכרת ילדה שלא שמה לב להשפעה שאולי יש לה על האישה ההורמונלית שנמצאת בחודש שביעי

לפני יומיים נכנסתי לחנות ומדדתי בגדים. עמדתי עם גוזיה מול המראה כשהבטן שלי חשופה במלוא תפארתה. אני והגוף החדש שלי, שמשתנה בקצב מסחרר עומדים שם והמוכרת הצעירה (אולי בת 20) עמדה מהצד ואמרה – ״את צריכה כל יום ללדת, לא?״ סובבתי אליה את המבט. כבר נשאלתי המון פעמים שאלות בסגנון הזה, עשרות רבות של פעמים נשאלתי האם אני בהריון, חודשים ואפילו שנים אחרי הלידה. עשרות רבות של פעמים אמרו לי דברים שאפשר נורא בקלות לפרש אותם כמעליבים. ואני, שברוב הימים, יש לי ביטחון עצמי לא רע ומרגישה, ברוב שעות היממה, שלמה עם הגוף שלי ועם ההריון עניתי לה בצורה מצמיתה – ״לא. אני בחודש שביעי״. הקור של מלך הלילה מ"משחקי הכס" נשף מגרוני אל כיוונה והיא מלמלה ״סליחה״.

שניה אחר כך נכנסתי חזרה לתא ושמעתי אותה ואת חברתה למשמרת מדברות על זה שיום לפניכן  הייתה בחנות אישה בחודש שביעי שבכלל לא היה לה בטן. כלומר, היא החליטה לא לפרוש בשיאה. המשיכה ואמרה לחברתה – ״חלום שלי. שבחודש שביעי לא תהיה לי בטן״. ואני עמדתי שם בתא והאזנתי לשיחה ובאותו רגע הייתה לי תשובה לשאלה ששואלים אותי תכופות: ״האם ההריון הזה שונה מקודמו?״.
והתשובה היא כן. כן, כי אני שונה. מנוסה יותר. חכמה יותר. חזקה יותר. פחות נתונה לטלטלות ארעיות של איזו מוכרת ילדה שלא שמה לב להשפעה שאולי יש לה על האישה ההורמונלית שנמצאת בחודש שביעי ובסך הכל, כמו כל אישה, רוצה להרגיש יפה (ובתרבות שלנו להיות רזה, גם בהריון, זו איזו אינדיקציה מעוותת לעניין הזה).

שירלי טמיר_SEC (צילום: שירינקה - צלמת משפחה והריון)

עמדתי שם ובמקום לחשוב שאני שמנה, חשבתי כמה שהיא תמימה, חולמת שבחודש שביעי לא תהיה לה בטן. במקום לחלום על הריון מבורך ותקין שיגיע בזמן המתאים, במקום לחלום על עובר בריא, על לילות עם שינה רצופה, על ימים נטולי צרבות, בחילות או שאר תופעות. במקום לחלום שהזוגיות שהיא תמצא בה, אם בכלל, תהיה טובה ותעמוד בשלל המבחנים שההריון, הלידה והחיים מזמנים. במקום לחלום שהמשמעות של מה זה להיות אמא, אמא טובה, אמא שטוב לה – תהיה לה ברורה. במקום לחלום שהבלוז שאחרי הלידה לא יהפוך לדיכאון ושהאמהות תשאיר גם מקום לדברים אחרים.
ובאותה נשימה, שלא תבינו לא נכון, זה גם לגיטימי לחלום לא להיות שמנה. ואל תטעו, באותו הערב הסתכלתי על עצמי ארוכות במראה. התבוננתי בבטן שלי גם מבעד עיניה של אותה מוכרת צעירה. היום, למזלי, אני יכולה לראות שזו נקודת מבטה ולא בהכרח המציאות עצמה. כי המציאות שלי היא שלי ונקודת מבטי. וגם אם הבטן שלי גדולה, זה לא בהכרח דבר רע. יש שם בפנים חיים. חיים ענקיים.
אז כן, ההריון הזה שונה. כי אני סלקטיבית יותר. לא כל אמירה חודרת לתוכי וגודשת אותי כשאני בין כה וכה גדושה. הלוואי וזה ימשיך ככה גם באמהות הטריה שאוטוטו (גם עוד שלושה חודשים זה אוטוטו), מגיעה אלי שוב, טפו טפו טפו, לטובה.

 **הכותבת היא בלוגרית הורות והפוסט עלה בעמוד הפייסבוק של הכותבת