לטלי לדרמן מאז ומעולם היה קשר לתחום הגז הטבעי. זה התחיל בגיל 15, שבו ירדה עם משפחתה לדאלאס שבארה"ב: אזור פורט וורת' שבו גדלה יושב על מאגרי גז טבעי ואחרי שסיימה בהצלחה את לימודיה, השתלבה לדרמן בתעשייה המקומית. "התחלתי לעבוד בתפקיד שנקרא Landman, שכבר מהשם שלו ניתן להבין שבאופן מסורתי זה היה תפקיד גברי. מדובר במקצוע ייחודי לתעשיות שעוסקות במשאבים טבעיים, כמו גז": מכיוון שבארה"ב, בניגוד למשל לישראל, בעלי הזכויות על הגז הם אנשים פרטיים, צריך איש מקצוע שיבחן את בעלות הקרקע והמינרלים, יפנה לאנשים, ייצר חוזים וכו'. אלה פרויקטים ענקיים שיכולים לכלול גם מאות בארות".
לאחר שצברה נסיון בתפקיד, עברה לדרמן לעבוד במשרדי נובל אנרג'י בדנבר, קולורדו כמנהלת צוותי שטח. במסגרת התפקיד ניהלה את הצוותים שעשו עבודה רגולטורית ומסחרית על הקרקע. כיום, ארבע שנים לאחר מכן היא מנהלת פיתוח עסקי בנובל אנרג'י ישראל, נשואה לנדב, חיה בתל אביב ואימא לתינוק טרי. אולם, הסיפור האמיתי הוא מה שקרה בארבע השנים האלה.
והרי החדשות ועיקרן תחילה
"זה התחיל כששמעתי על הגילוי של מאגרי הגז בארץ. עקבתי מקרוב, וכשהבנתי שזה רציני, קלטתי שאני רוצה לחזור לארץ ולהצטרף למהפכת הגז. כמי שמגיעה ממדינה שתעשיית הגז פיתחה אותה רבות, לא ראיתי אופציה לא להיות חלק מזה. הפוטנציאל הוא בלתי נתפס: מעבר ליציבות האנרגטית והכלכלית, מדובר בתרומה גדולה לתעשייה המקומית, עליה באיכות החיים ואף באיכות הסביבה. התפקיד בישראל נראה לי כמו הדבר הכי נכון לעשות מכל הבחינות, גם ברמה האישית".
חצי השנה הראשונה בארץ, למרות מסגרת ההסתגלות והתנאים הטובים, הייתה לא קלה בלשון המעטה. "יש הבדל גדול בין ישראל שעזבתי כילדה ובין החיים כאן כאדם מבוגר. למרות שההורים שלי חזרו לפניי וחברות הילדות נשארו בישראל, עדיין החוויה לא הייתה פשוטה וההתאקלמות הצריכה מאמץ. כאן החיים מאוד מלאים, שם החיים פשוטים ונוחים יותר. היום אני לא יכולה לדמיין את זה אחרת. החיים פה, למרות הקושי, ממלאים אותי בתחושה טובה, בשייכות שיש רק כאן".
מהנדסת פתרונות
כיום משמשת לדרמן כיועצת פיתוח עסקי בנובל אנרג'י ישראל: "אני אחראית על ניהול קשרי שותפים. כל פרויקט הוא שותפות בפני עצמה וזה אומר שיש צורך להגיע להחלטות משותפות, וכמו בזוגיות לא תמיד לכל השותפים יש את אותם רצונות ומניעים. זה לא פשוט אבל חייבים למצוא פתרון, וזה התפקיד שלי: לייצר קבלת החלטות, תוך התחשבות באספקטים מקצועיים כמו שיקולים הנדסיים וגיאולוגיים, וכן מסחריים כמו חוזים והסכמים. תפקידי הוא לייצג את הצד של נובל בשותפויות השונות ובמקביל לשאוף להסכמה ומימוש אידיאלי של השותפות במיזמים השונים. זו עבודה דינמית, לגמרי במרכז העניינים", מספרת טלי בחיוך של סיפוק.
התפקיד שלי: לייצר קבלת החלטות, תוך התחשבות באספקטים מקצועיים
כמו שיקולים הנדסיים וגיאולוגיים. (צילום: אלבטרוס)
כמי שמחוברת לתחום מגיל צעיר, היא מתקשה להישאר אדישה נוכח הסערה הציבורית סביב פיתוח משק הגז: "אני רואה את כאבי הגדילה של התעשייה החדשה הזו פה בישראל. זה שינוי אדיר מהמצב בארה"ב, שם הסטנדרטים האמריקאים מאוד ברורים. אמנם הרגולציה שם כבדה, אבל מול התנאים הנוקשים יש יציבות. העובדה שמדובר בתעשייה חדשה אומרת שגם יש עבודה על קביעת נורמות של עבודה. ממש כמו בכל עסקה גדולה, נניח משכנתא של אדם פרטי, יש כאן צורך בהסכמים תקפים לאורך זמן. מה שברור לי הוא חשיבות נושא הגז לישראל ובעיני זה גם מה שמכתיב את העבודה".
"בשנים הראשונות שלי בתחום בעיקר ניסיתי להיות אחת מהחבר'ה, עם השנים הבנתי שהנשיות שלי היא דווקא יתרון"
"כבר לא מנסה להיות אחת מהחבר'ה"
איך זה להיות אישה בתעשייה גברית כמו תעשיית האנרגיה? לדרמן דווקא רואה את זה כיתרון. "בשנים הראשונות שלי בתחום בעיקר ניסיתי להיות אחת מהחבר'ה, עם השנים הבנתי שהנשיות שלי היא דווקא יתרון. אני חושבת שאישה, בטח בתחום שלי, לרוב מביאה איתה ראייה רחבה יותר ששואפת למקסם, להביא למצב win-win, להביא לגישור בין הצדדים וזה בעיניי יתרון עצום. באישה יש הכלה ויכולת להקשיב ולייצר הקשבה".
היא לא חוששת מההתנגשות בין האימהות לקריירה המבטיחה שלה ומאמינה שתצליח לשלב בין השתיים: "החלטה על קריירה כזו דורשת גם תמיכה מבן הזוג והסביבה וגם ממקום העבודה, משום שהעבודה היא מאוד אינטנסיבית. אין ספק שהאימהות משנה המון דברים, אבל יש לי ביטחון שאפשר לשלב כל דבר שאת רוצה ושוב כאן הנשיות היא רק יתרון. מה שברור לי הוא שכדי להצליח את צריכה להאמין בעצמך ובמה שאת עושה ולהביא את כולך לעבודה. ההצלחה שלי בעבודה היא בעיקר גם מתוך הדחף הפנימי שמלווה אותי שאני עושה משהו שהוא נכון לא רק לי אלא בכלל למקום שאני חיה בו".