פאראקלו – טברנה בהשראה יוונית ביפו

המטבח הישראלי מצטיין כשהוא לוקח השראה ממטבחים ים תיכוניים ומתאים אותו לחומרים המקומיים. מסעדת פאראקלו היא דוגמה מצוינת לשילוב המוצלח הזה, שאחראי למנות שבשבילן אחזור שוב ושוב לטברנה היפואית

בחורה עם מחשב נייד

לאחרונה עברתי ליפו. אפשר לומר, בעצם חזרתי ליפו. גרתי פה כבר בעבר ועכשיו אחרי שנים ארוכות בפרבר שינה צפונית לתל אביב זה מרגש ומרגיש כמו לחזור הביתה.

אין כמו הצבעים, הטעמים והריחות של המרחב העירוני הים-תיכוני הזה. צעירים זולגי פלורנטין, בעלי משפחות צעירות, אמנים, בעלי מלאכה, יפואיים ותיקים, תיירים מכל הסוגים, כל המיקס הזה מייצר גירוי ויזואלי בכל יציאה לרחוב. התחושה היא שהכל חי, נושם ותוסס. סמטאות שוק הפשפשים, בואכה יפו העתיקה, הירידה לנמל, הטיילת מול הים, כולם שוקקים חיים נון-סטופ. בדיוק כמו שעיר צריכה להיות.

שנים בבית צמוד קרקע עם המון ירוק מסביב, שקט וציוצי ציפורים יכולים לגרום לבחורה לשכוח את כל הקסם הזה. וביפו של היום כל זה מקבל מכפיל קסם – החדש מתערבב בישן, הפשוט במתייפיף, הזר באותנטי והדינמיות הזו עובדת ופותחת את התיאבון. ואני מתכוונת לתיאבון ממש, לא רק באופן מטאפורי (מעניין יהיה באמת לעלות על המשקל בעוד חודש, למרות שזה לא מסוג הדברים שאני נוהגת לעשות).

מסעדת פאראקלו ביפו. (צילום: אביעד בר נס)

קיר הכניסה לפאראקלו, עיצוב בהשראה יוונית  (צילום: רונית הבר)

נלי המקסימה, יזמית יפואית נמרצת בעלת חיוך כובש, הזמינה אותי ואת בן הזוג שלי לארוחה ב"פאראקלו", המסעדה החדשה שהיא ובעלה הני פתחו ממש מול הים. אחרי שנים שניהלו שם מזללת חוף, הני התחבר לשורשים היווניים של המשפחה שלו, השניים יצאו למסע חקר במטבח היווני וחזרו עם טברנה בהשראה יוונית. המיקום והשטח העצום, ממש בקו ראשון לים מושלמים. העיצוב מושקע אבל לא מתיימר, הרי פה זה לא מיקונוס והלבן הבוהק עם התכלת היה נראה פה כמו נטע זר, אז נוספו להם עוד צבעים.

את פס הקול שמתנגן ברקע יצר עבורם דני סידס וכל זה ביחד קולע ועושה את האווירה לנינוחה, מזמינה, לא מחייבת ושמחה. כמה פעמים בשבוע יש אפילו זמרים יוונים וקהל שיודע לשתות, לזוז בצעדים יוונים (שהם די מסובכים) ולזרוק בנונשלנטיות צלחות על הרצפה. תזמינו מקום מראש כי מסתבר שיש לזה הרבה מאד ביקוש.

את הארוחה פתחנו בטעימות של מאזטים, מיקס יווני-יפואי טעים ביותר שכלל בין השאר ממרח פלפלים מצוין, צזיקי עשיר ושמן, איקרא ועוד. לצד זה הגיעו לשולחן עלי גפן וקציצות זוקיני, אחת המנות האהובות עלי מאיי יוון והן לא אכזבו, היו גדולות, רכות ועשירות. גולת הכותרת היתה הפאווה, מעין חומוס יווני חמים, מעדן שעשוי מאפונה צהובה יבשה אותה הם מייבאים במיוחד מיוון. מנה שרק בשבילה אחזור שוב ושוב.

מאזטים לפתיחה (צילום: רונית הבר)

האוזו הנקי של יוון הומר כאן לקוקטיילים קיציים על בסיס אוזו: אנחנו השקנו כוסות עם מיקונוס שיש בו אוזו, אננס, תפוז וקנמון ועם ציטרוס, אוזו עם לימון ונענע. העיקריות היו אדפטציות מוצלחות גם אם לא יווניות קלאסיות. זו דווקא נקודה לזכות "פאראקלו" – המטבח הישראלי מצטיין כשהוא לוקח השראה ממטבחים ים תיכוניים ומתאים אותו לחומרים המקומיים. כשהן הגיעו, כבר היינו די מלאים אבל הגירוס העדין ומנת פרות הים ברוטב לימוני התאימו לנו ולבריזה מהים.

קציצות זוקיני, להרגיש כמו ביוון (צילום: מיטל סולומון)

אני אוהבת מסעדות מהסוג הזה, הגורמה המתוחכם הוא קצת מעבר להבנה שלי ואין לי ספק שאחזור לפה ולא רק כי זה ליד הבית. את מנת הפאווה אני מוכנה לאכול כל יום וברור שארצה לטעום גם מהסקורדליה, ממרח השום היווני, מהמוסקה, ומהסגנקי, מנות יווניות שלדלג עליהן זה לא חוקי.

מנת פירות ים (צילום: רונית הבר)

קרוב לחצות, אחרי שהתעלפנו ואחרי שנלי אירחה שני סבבים של 200! סועדים, שקענו איתה לשיחה. כלומר, הכרחנו אותה לשבת לרגע. מסעדה היא לא רק האוכל המוגש בה, פעמים רבות היא המסעדן שמארח בה וניכר שנלי, אוהבת האדם היא הרוח החיה כאן. לא מפתיע גם לגלות שמנוע טורבו כמוה היא אמא תקתקנית ל-4 ילדים, מורה לחינוך מיוחד בעברה, שהתגייסה באהבה לעסק המשפחתי. ואז הגיע הקינוח שהיה הפתעה מכל הבחינות. נתחיל בזה שהוא קרוי בתפריט בשם הכי לא מתיימר, בקלאווה. ונכון שאין כמעט ישראלי שיסרב לבקלאווה, אבל הקינוח הזה הוא הרבה יותר מזה. גם הוא אדפטציה מקומית לקינוח יווני שנלי גילתה אצל בשלנית מקומית, והטוויסט מטורף. מדובר במעטפת בצק פילו שמחביאה בתוכה גבינת ריקוטה עם תערובת בקלאווה של פיסטוקים מקורמלים עם קנמון. בלי הגזמה, אחד הקינוחים היותר טעימים ומושחתים שנתקלתי בהם. מה שנקרא, למיטיבי לכת בגזרת המתוקים. לא לוותר.

נחום גולדמן 6, יפו. טל' 03-6816918

פתוח כל יום מ-10.00-חצות ובשישי-שבת 9.00-חצות