בעשורים האחרונים, נשים הגדילו משמעותית את חלקן בשוק העבודה, ועם זאת הן עדיין נתפסות כמטפל העיקרי בילדים במרבית העולם המערבי, ובוודאי בישראל. שוויון מגדרי שלם עדיין רחוק מלהתקיים ונשים ממשיכות להיאבק לייצוג מלא, לשוויון בשכר ובתנאים במרחב האישי והציבורי ובזירות משלימות – הפוליטית, החברתית-תרבותית והעסקית. נשים רבות ממשיכות לשאת בתואר הורה עיקרי ומפרנס משני במרבית המדינות בעולם, למרות שאינן נופלות בכישוריהן, לא המקצועיים ולא הניהוליים.
התשובה לשאלה "איך היא עושה את זה" המופנית לנשים רבות, היא לא רק אישית, אלא גם תרבותית ומורכבת. אף אחד מאיתנו לא יכול להתכחש להתניה התרבותית המקובלת לפיה האישה נתפסת כהורה הדומיננטי, לפחות בחודשי חייו הראשונים של התינוק. למרות שפוליטית זה כבר מזמן נחשב ללא לגיטימי, לא אחת משקללים מעסיקים בשאלת העסקה או אפילו קידום של עובדת, משתנים כגון תקופת ההיריון, חופשת הלידה ואף ההורות–שבה כרוכים ימי מחלה, היעדרויות או יציאות מוקדמות הביתה. גם בתקופה רצופת שינויים שבה נשים רבות פורצות דרך, שאלת הבחירה בין קריירה למשפחה עודנה קיימת. התשובה אליה משתנה מאדם לאדם.
הביצה והתרנגולת
אחת הטענות המושמעות בנושא שוויון מגדרי בשוק העבודה היא שתרבותית אנו מותנים לשייך תפקידים ותכונות באופן מגדרי. כאמור, ההורות נתפסת כאחריות של האם, ולכן פעמים רבות תהיינה הנשים ברירת המחדל כשנדרש לקחת חופש או לקצץ בשעות העבודה. המצב הזה קיים בשוק העבודה בכלל, ובתחומי התעשייה שנתפסים 'גבריים', כמו טכנולוגיה ומדעים, בפרט. בתחומים אלה, נתוני הנשירה של נשים בגילאי 35-40, שלב שנתפס גם כשלב מפתח בקריירה וגם בו לרוב כבר יש ילד שני או שלישי, גבוהים ואפילו מגיעים למעלה ממחצית הנשים העובדות בתחום. פעמים הבחירה היא כלכלית, מה שמחזיר אותנו שוב לשאלת השוויון בשכר, שגם היא עדיין בגדר שאיפה בלבד.
מסקר שוויון מגדרי בתעסוקה של האיחוד האירופי מתחילת 2016 עולה כי הורות משנה את היחס של העובד לקריירה שלו, אולם שימו לב להבדלים בין המינים: בעוד אצל הנשים 43% ציינו כי ההורות הפכה את העבודה לתחום משני ביחס למשפחה, 42% מהגברים ציינו כי ההורות גרמה להם להתמקד יותר בעבודה– כדי שיוכלו לפרנס את המשפחה הגדלה. מסיבה זו, אימהות תהיה במקרים רבים אחת הסיבות לירידה באחוז המשרה במגדר הנשי. כנראה שבכל זאת, למרות המאבק הפמיניסטי, השיוך החברתי בין גברים לקריירה ובין נשים לילדים קיים בכמעט חצי מהאוכלוסייה באירופה, על אחת כמה וכמה במדינות מתפתחות. לעיתים היא תוצאה של תרבות פטרנליסטית ולעתים מתוך בחירה מודעת. להטיה התרבותית הזו השפעה גדולה על שוק העבודה ולשאלה האם נשים היו בוחרות באותו האופן גם ללא ההטיה הזו, אין בהכרח תשובה חד משמעית.
הפתעה ממקור בלתי צפוי
בשנים האחרונות מצטרף לסוגיית חופש הבחירה ההורי טרנד נוסף, בלתי צפוי אך מבורך, של אבות שמאסו בסטראוטיפ החברתי ועומדים על זכותם הטבעית להורות נוכחת ולשוויון הורי. הצלחת החשיבה ההורית השוויונית והמשותפת יכולה לחזק את נוכחותן של נשים קרייריסטיות, ולתרום להבנה המתרחבת כי יש לפעול לשיפור תנאי העסקת הורים לטובת הורות שאינה מבוססת מגדר. מחקרים מוכיחים כי הטבות מתבקשות להורים, כמו הנהגת יום בשבוע ליציאה מוקדמת מהעבודה להורים, אפשרות שילוב של עבודה מהבית, משפרים גם את השילוב בין הורות וקריירה בלי לוותר על אף אחת מהאפשרויות ומעניקים ערך מוסף למקום העבודה. הטבת תנאי ההורים במקומות העבודה מביאה להורה מאושר יותר, עובד בעל נאמנות גבוה יותר לחברה, מאפשרת מיקוד בעבודה ומפחיתה טרדות וחששות ולכן בתורה מעלה את הפריון בעבודה ומייעלת אותה. הרחבת המגמה הזו צפויה להיטיב משמעותית עם שילוב אימהות וקריירה.
שוברות את המיתוס
סוגיית שילוב הורות וקריירה עבור נשים בתעשייה ובתחומים גבריים בפרט, מתחילה מדוגמאות אישיות של נשים שעשו זאת בהצלחה, אך גם דרך הגברת המודעות והעצמת נשים בפועל על ידי צעדים מתקנים. יש לשבור את המיתוס שקריירה של גברים נחשבת יציבה יותר, שכן נשים רבות מנהלות קריירה יציבה ואף מציגות יעילות גבוהה יותר, שבאה לידי ביטוי בביצוע המשימות הנדרשות בפרק זמן קצר יותר. תקופות ההיריון, הלידה וההורות, אינן מייצרות חוסר יציבות לאורך זמן ובתנאים נכונים הן אפילו לא מהוות מגבלה משמעותית.
מיתוס אחר שעל נשים לשבור בעצמן הוא שהאחריות על המשפחה היא זאת שדוחפת אותן מתחומים ניהוליים ובכלל משוק העבודה. סוגיה זו מציבה בפני נשים שאלה נוספת וחשובה לא פחות: האם הן בכלל מוכנות לוותר על המונופול שלקחו על טיפול בילדים? המאבק לשוויון הורי, ולהצלחת השילוב של קריירה והורות, נסמך באותה המידה על ויתור על הבלעדיות הזו וחלוקת האחריות באופן שווה בין שני ההורים. בינתיים הנתונים מוכיחים שכ- 71% מהנשים מנצלות את הזכויות המגיעות להן ממכסת ימי המחלה, בעוד שרק 32% מהגברים עושים זאת.
נשים הולכות ומשתלבות יותר ויותר בכל תחומי התעסוקה. ועם זאת עדיין קיים פער מגדרי בין נשים וגברים. הפער הזה מתבטא בתחומים שונים כמו ההנאה מהתפקיד ותחושת הסיפוק, היכולת להתקדם, הצלחה בעבודה, התאמה בין סגנון העבודה לסגנון החיים. לכן חשוב להבין שניתן לייצר התאמה בין הציפיות ממקום העבודה ולהפך וכמובן בתנאים כדי לאפשר את השילוב ולצמצם למינימום את הוויתור. נשים רבות מספרות היום על האפשרויות הרבות לשלב הורות וקריירה יחד, מה שמלמד שהשינוי מתרחש גם ברגעים אלה. הוא מצריך בחירה אישית, תמיכה, שינוי חברתי ושינוי חשיבה ניהולית, אבל כל אלה במפתיע ממש לא בשמים.