סערת הביקיני סביב רובי פורת שובל

תמונתה של השחקנית על שער מגזין "לאשה" בביקיני עוררה סערה בקרב גולשים. בעוד שחלקם פרגנו לה על הגוף החטוב, אחרים טענו שהתמונות לא ראויות ל"סבתא"

כן, גם אני ראיתי את רובי פורת שובל. עומדת זקופת קומה, יפה ומוארת. זו שלא מגלה בת כמה היא, אבל כולן מנחשות פחות או יותר. היא טוענת שהיא אישה בלי גיל. התגובות לשער לאשה בו הופיעה רובי בביקיני וגוף מטופח ומתוח עוררו סנסציה ברשת. בהיותי מנויה בכמה וכמה קבוצות נשים גדולות ומשמעותיות, הבחנתי כי התגובות נחלקו לשתיים.

היו הנשים שהחמיאו לה ולשגרת הטיפוח המכובדת והמעמיקה שלה, ודיברו על הזכות שלה להיראות טוב ולהציג זאת ללא בושה, והיו כמובן הנשים "האלגנטיות" יותר, שדיברו על כמה זה "פתטי מצידה" שתכף מקבלת נכדה לחיקה ועל "למה מתרכזים רק במראה החיצוני שלה" והן היו רבות.

גם רובי חשבה כך בתחילה. היא טוענת בראיון "לא עשיתי זאת בגיל עשרים". היא לא הרגישה מספיק מוכנה והייתה צריכה קודם כל ללמוד באקדמיה, להוכיח אף לעצמה שהיא אכן "שווה" באמת ורק אחר כך, בגיל מאוחר יותר, אולי אפילו מאוחר ממש (יחסית לדוגמניות צעירות בנות 16 שכובשות את העולם), הרשתה לעצמה להתענג על גופה, מעבר לכך שהיא כבר כ-20 שנה פרזנטורית של "רונית רפאל".

ואני שואלת – למה? כל אישה ראויה לפרגון, להערכה ולהרגיש שווה ויכולה.

האם אישה הטוענת כי הגוף שלה הוא לא פח אשפה וכי היא מכבדת אותו צריכה להפריע למישהו? היא מזינה אותו ועוזרת לו להיות חזק, בריא, וכן – גם יפה. ממש יפה אז למה זה פאתטי בעיניכן? למה צריך להיות מאחורי כל צעד כזה תואר אקדמי או תעודה אחרת, המצדיקה את היותה "אשה שווה". מדוע על גברים לא מדברים בצורה הזו?

רובי פורת

אשה שווה תחילה משום שהיא אשה ולאחר מכן משום שהיא אישה בריאה, מודעת, ומבורכת.

ולמה אלו דווקא נשים הממעיטות בערכה? האם זה משום שהן רואות עד כמה הן רחוקות ממצבה? האם זה בעקבות השיח הפטריארכי המעוות – זה שמונח כאן שנים על השולחן וכבר התרגלנו לחשוב כמוהו? מה הדרישה הבסיסית מאשה על מנת שתהיה מוערכת, האם לא עצם קיומה? היא הייתה בהריון, ילדה ילדים, מחזיקה בעל ובית וזה מספיק.

הטרנד החדש והמקסים, של נשים בגילאי חמישים פלוס שמרגישות טוב עם הגוף שלהן, מעורר השראה, איך ללא טיפת איפור וללא פילטרים, הן חוגגות את החיים האמיתיים, של אשה שאוהבת את הגוף שלה ומרגישה שלמה עימו, לאחר כל כך הרבה שנים שהם יחד. אין חגיגה יפה מזו, אין חגיגה ראויה מזו.

וזה שהן סבתות לא אומר דבר. הן לא צריכות לעמוד במטבח ולבשל כל היום. האם הן צריכות לשפוך אקונומיקה על הרצפה או לקרצף חלונות על מנת לזכות בתואר הנכסף "סבתא"? כיום כבר אין צורה מסויימת אחידה למילה סבתא ולאשה שנושאת אותה וכל סבתא מממשת את סבתאותה בצורה הטובה לה, והנכונה לה.

איך אמרה רובי, "קיבלנו גוף אחד לכל החיים, צריך לשמר אותו ולטפח אותו, מחקרים אומרים ש 80% מהנראות של הגוף שלנו והעור שלנו, הוא תוצאה של הסביבה, השמש ועצלות. 20% בלבד הם עניין של גיל. אז כשיש לך 80% סיכויים להיראות כל כך מוצלח בגיל מבוגר, לא תנסי"?.

הגיע הזמן שבשנים הללו כשהכל כבר מתקדם, והרשתות החברתיות שולטות, שתהיה עדנה לנשים גם אחרי שעברו את גיל החמישים, עכשיו 50  זה ה-40 החדש, תוחלת החיים מתארכת והעולם הפך גלובלי ומרחיב אופקים. אין שום סיבה שרק בקשר לדוגמניות בגיל מבוגר יותר, הוא יישאר צר, או צר עין.והראשונות לפרגן, להכיל ולהעצים, אמורות להיות הנשים. אלו שבעוד כמה שנים ירצו גם הן להיראות כך ולהתגאות במראה צעיר ורענן. אני מזמינה אתכן להיות "ערבות" זו לזו, בכל המשמעויות של המילה ולהתגאות בחלקכן האמיצות והחוגגות. לחיי החצי השני של החיים.