Saloona

» כוחה המכלה של ההצטברות. עטיפת הספר סמיכות

אורית גידלי, משוררת ויוצרת, חתמה את ספר השירים השני שלה, "סמיכות", בהקדשה לבן זוגה בחיים, המשורר והיוצר אלכס בן ארי, שיופיו לימד אותה לכתוב, וצלילותו לימדה אותה למחוק.

"סמיכות", רב השירים והרבדים מדבר על אהבה על כל שכבותיה וצדדיה, על אימהות והתמסרות למשפחה תוך כדי העשייה. הרקע לשירים ולמחזורים הוא נוף מוכר של בית וחצר, והמתרחש בפינת הרחוב או בחדר, בזכות מחשבות של אישה שחיה את חייה בהווה מתמשך של מילים.

בשיר "אבנים כבדות" מבטאת הדוברת את הבחירה החוזרת ונשנית בשותף לחיים, "כל הזמן", יחד עם ההכרה כי לעיתים היא יפה בזכות מבטיהם של אחרים וזרים ממנו, וכי רגש האהבה זקוק לעיתים לאוורור מכובד זוגיות רבת שנים. ה"תמיד" בשיר הזה, הוא הבחירה מחדש בטבעת הנישואין, ואותו "תמיד" מדבר על כוחה המכלה של ההצטברות, שמסוגלת להשחית דברים יפים כמו אהבה, אלא אם כן מקלפים אותה שוב ושוב לאחור, על מנת לזהות בה את הזהב.

אבנים כבדות

כָּל הַזְּמַן אֲנִי יוֹשֶׁבֶת אִתְּךָ,

כָּל הַזְּמַן בְּמִין הֲגִיָּה מִתְמַשֶּׁכֶת,

לַמְרוֹת שֶׁאֵיזֶה זָר הִטִּיל בִּי כִּשּׁוּף,

וְעַכְשָׁו אֲנִי יָפֶָה לֹא רַק בִּזְכוּתְךָ.

כָּל הַיָּמִים שֶׁאֲנַחְנוּ בְּיַחַד

מִצְטַבְּרִים מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ מְעִילִים,

דַּוְקָא כְּשֶׁנָּחוּץ לָנוּ חַלּוֹן פָּתוּחַ.

אַל תֵּלְכִי, אַתָּה אוֹמֵר.

לֹא אֵלֵךְ, אֲנִי אוֹמֶרֶת,

וְסוֹגֶרֶת עָלֶיךָ אֶצְבָּעוֹת.

שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת שֶׁעַל יָדֵינוּ נִצְמָדוֹת

לְצַיֵּר אֵינְסוֹף מְהֻסָּס,

וַאֲנִי מַפְקִידָה בְּךָ שׁוּב אֶת הַתָּמִיד

אֲבָל הַפַּעַם נִזְהֶרֶת.

תִּרְאֶה, אֲנִי אוֹמֶרֶת,

הִנֵּה הַזָּהָב שֶׁנִּכְרָה וְלֻטַּשׁ מִן הַסֶּלַע שְׁכָבוֹת שְׁכָבוֹת.

תִּרְאֶה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,

הִנֵּה הַשָּׁנִים שֶׁמִּצְטַבְּרוֹת עָלָיו מֵחָדָשׁ כְּמוֹ אֲבָנִים כְּבֵדוֹת.

סמיכות/ אורית גידלי. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 73 עמ’.

מתוך הבלוג של שרי שביט.