סיפור מסגרת

אם לא תרצו לדעת כמה קשה היה לי אל תשאלו איך היה. תשאלו איך הודו. אענה לכם שהיא מדהימה.

בחורה עם מחשב נייד

לפני כמעט שבוע, חזרתי מהמסע בהודו. בחרתי שלא לשתף בבלוג את החוויות שעברתי. בחרתי לעשות את המסע הזה לעצמי, בשבילי ולמען הילדים האהובים. השיתופים והתמונות בפייסבוק ציירו לחברים ולמשפחה תמונת מצב, ספק משקפת, ספק רחוקה. אני מרגישה במפגשים קטנים בשיחות קצרות. אם לא תרצו לדעת כמה קשה היה לי אל תשאלו איך היה. תשאלו איך הודו. אענה לכם שהיא מדהימה.

עכשיו אני מרגישה בריאה, צוחקת, שלמה. אז למה כל כך כואב לי בשבילי על מה שעברתי? כשאני מנסה להיזכר בחוויות כדי לשתף הלב מתכווץ. אני לא יכולה להיות גאה בכל מה שעשיתי בחמישה החודשים הנעלמים. אני גאה בעצמי מאוד, על שהרשתי לעצמי לטעות ככה, כל הדרך לביזיון רק כדי שאוכל להתרומם חזרה ולהרגיש שלמה כמו שאני היום.

כשאחותי הגיעה לבקר, ממש בסוף המסע שלי, היא פגשה אנשים שבילו לידי בתחילתו. היה מדהים לגלות שהיא פגשה את האיש היחיד שהסכים להגיד לי בפנים איזו אמא מזניחה אני. שאני לא ראויה. שאקנה לאדר קסדה אם אני לא מתכוונת לשמור עליו. ביני לביני ואחרי שבכיתי יומיים ידעתי שברחתי רחוק בדיוק כדי לעשות את זה. בדיוק כדי להיות האלמנה הזו שקשה לה, שלא מסתדרת. שעצובה, שעצבנית, שמוותרת. מרירה. מזניחה. התכווצתי שסיפרה כשפגשה אותו. ובאותו סיפור היה איש אחר, שחלק איתנו את אותן חוויות, שקם מהשולחן כשהאיש התחיל לספר לאחותי מי אני, כי חש ביזיון לאור מה שהוא הכיר ממני. זו דוגמה לשלם שאני, לניפוץ השלמות, לחוות את החיים כפי שהם. ככה היה המסע שלי. התרחבות הלב והתרסקותו. לפעמים לסירוגין. לפעמים בעת אחת.

אני חלשה על זה שהרגשתי שאני צריכה להיות חזקה ואמיצה. אני אמיצה על שברחתי כדי להיות חלשה. אני כואבת את המסע במבט לאחור ולתוכו ואני שמחה על מה שקורה עכשיו, שעוד יתברר לי מה טיבו.

הרגעים הגדולים של הלבד שלי. הצעקות הגדולות של הבדידות. נחמות זרים. טעויות שעשיתי במודע וטעויות שפשוט הבליחו מתוך מה שהרשתי לעצמי להיות. לא הייתי חוזרת לתחילת המסע ולא לאף אחד מהרגעים. במקום זה, מתחדשת לי פה בחיים, מתבוננת, לומדת מחדש. החלטתי לא לעצור ולקבל החלטות לעתיד שלי. ההחלטה היא ללכת, לזרום, להקשיב.

יש לי זכות להגיע חזרה לארץ, להשלים את המסע דרך המציאות שלי. דרך החד הוריות דרך הילדים המבריקים שלי, שלא פעם במהלך המסע חשבתי שאולי היה לי מוטב בלעדיהם. הקורבנות פינתה מקום להחלמה. שמחה לחזור ולהיות.

אספתי את כל המילים לספר. מוזמנת להיכנס: קח אותי אתך