נסיעה של שכרון חושים

כבר יותר מחודשיים מאז שהרגשתי את מגע שפתיו הבשרניות והרכות, על שפתיי שלי, או על כל חלק אחר, מצפה, בגופי

שאטרסטוק

 

איזה גשם מטורף, חשבתי כשהווישרים תיזזו במהירות על השמשה. את הרדיו כבר בקושי ניתן היה לשמוע אז פשוט כיביתי אותו.

אהבתי לנסוע איתו. נהיגה מחושבת, בטוחה, עד כדי כך שהרשיתי לעצמי לעצום עיניים במהלכה, דבר שאני לא נוהגת לעשות בדרך כלל.

הגנבתי אליו מבט. אותם תווי הפנים שנהגתי לשרטט בזכרון מהרגע שהכרנו, עם קצת יותר זיפים הפעם, אבל עם אותן עיניים חומות וגדולות, המכילות מבט חם ומלא כריזמה.

הוא הציע שאצטרף אליו לנסיעת עבודה ולאחר התלבטות, שמקורה בפעם האחרונה שהיינו יחד, הסכמתי.

ליבי פעם בחוזקה כשראיתי את שמו על צג הנייד, לאחר כל אותם ימים ריקים ממנו. נרעדתי כששמעתי את קולו, כשאמר את שמי.

"אנחנו צריכים לדבר. יש לי פגישת עסקים חשובה בצפון בעוד יומיים, תצטרפי אליי?״ לאחר שעניתי בחיוב מהוסס הוא הוסיף "אגיע לאסוף אותך ב10:00" וניתק, מותיר אותי עם סימני שאלה וספקות.

נסענו במשך כשעה, עד שהגענו להסתעפות שצדה הימני מוביל לאיזור מיוער. "אני צריך לעצור רגע, להתעורר".

"לפי הווייז אמורה להיות תחנת דלק בעוד חמש דקות, תוכל לקנות משהו לשתות", הצעתי. הוא לא ענה, ופנה לחניית עפר שהייתה בוצית מאוד עקב המבול הנוכחי. לא הייתה שם נפש חיה מלבדנו.

"דווקא חשבתי על משהו אחר", הוא אמר והרים אליי מבט.

"על מה חשבת?" שאלתי בתמימות מעושה.

"חשבתי על…" הוא הרים את סנטרי עם מפרק האצבע שלו באלגנטיות הטיפוסית שלו ורכן לעבר השפתיים שלי.

כבר יותר מחודשיים מאז שהרגשתי את מגע שפתיו הבשרניות והרכות, על שפתיי שלי. או על כל חלק אחר, מצפה, בגופי. הנשיקה החלה מהוססת, כאילו מבקש אישור, וברגע שזה ניתן כשנגעתי קלות בלשונו עם קצה הלשון שלי, הפכה הנשיקה לעמוקה יותר, תובענית יותר. הוא בלע אותי ברעב עד שלא נותר לי אוויר לנשימה. הרגשתי את החום עולה ומתמקם בין הרגליים שלי.

"וחשבתי גם… על זה", אמר בין ההתנשמויות, מפזר נשיקות על הצוואר, ממשיך לעצם הבריח ומגיע לחזה.

פלטתי אנחה. הוא הרי יודע בדיוק איך לגעת בי. התשוקה גאתה בי. הגיע הזמן להעלות הילוך. רגל ימין באוויר, ואני כבר כרוכה סביבו על המושב. הוא כופף אותו מעט לאחור ואני רכנתי לנשק לו את הצוואר. הידיים מגששות מתחת לחולצה שלו, מלטפות את החזה המוצק, השרירי, שעיר בדיוק כמו שאני אוהבת. המשיכה כלפיו הייתה חזקה לא פחות ברגע שעיניי נחו על שלו. הוא נכנס למשרד שלי ושאל היכן היציאה, וברגע שהביט בי, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה כמה אני רוצה להראות לו דווקא את הכניסה. כאן ועכשיו. השפתיים מצאו דרכן אל החזה, נשיקות קטנות שהפכו אט אט לליקוקים. חורף לא חורף, אני שמחה שלא וויתרתי על השמלה היום. הוא הפשיל אותה אל הירכיים העליונות והתחיל ללטף, בתשוקה ובעדינות. נמסתי ברגע שהרגשתי את האצבעות שלו בתוכי, מעמיקות, חוקרות, מרגישות את הרטיבות שכבר מזמן פשטה בי. בקושי רב הצלחתי לפתוח את הכפתור בג'ינס שלו, מתפתלת ורוטטת תחת ההשפעה של ההתעללות שלו בי.

הוא נטרף מהתגובות של הגוף שלי לנוכח מגעו ודחק את האגן שלו לעברי. ליטפתי את הבליטה המתקשחת, "הוא כל כך חם וקשה", הוא אומר בקול נוטף תשוקה, "מרגישה?".

הרגשתי שאני לא יכולה לחכות יותר. התמקמתי מעליו, וברגע נזכרתי שיש משהו ששכחנו.

"רגע, יש עליך…?"

"הוא מתרומם, מוציא את הארנק בחוסר סבלנות משווע ושולף משם אריזה זהובה שעליה כיתוב כחול. הוא קרע אותה בזריזות בשיניו, הידיים שלו אוחזות בי חזק במותניים ובתנועה זריזה, חלקה ורטובה, אני מרגישה אותו בפנים. קשה לי לתאר את התחושה שאחזה בי כשהרגשתי אותו כך, עמוק כל כך בתוכי, מתקשה אף יותר כשאני מתהדקת סביבו. המושב כבר מוטה לגמרי לאחור כשהוא מצמיד אותי אליו, ראש על צוואר וידיים חובקות חזק.

התנועות שלו רכות ואגרסיביות בעת ובעונה אחת, יודע שאני שלו ושיוכל לעשות בי כאוות נפשו. הרגשתי חסרת אונים תחת השפעתו. ידעתי שעם הגבר הזה, לעולם לא אוכל לשלוט בעצמי במלוא השליטה. קולות החיכוך התמזגו עם קולות ההנאה שהוא כל כך אוהב.

"אם תמשיכי לגנוח ככה, אני אגמור", הוא נאנח ואני משתיקה את עצמי בתוך השפתיים שלו, נותנת ללשון שלו לחדור אליי עמוק כמו שהוא נמצא עמוק בתוכי עכשיו, קשה, לוהט… הוא לפת את שיערי בחוזקה ומשך אותו לאחור כך שצווארי נגלה לפניו במלוא הלובן. הוא העביר עליו את לשונו, מסיים בנשיכה שובבה בתנוך האוזן. הוא חזר להביט בי, לא מנתק מבט לרגע, שוקע לתוך עיני במבט הזה שממיס אותי וגורם לגל רטיבות נוסף להציף אותו. לא רציתי להיכנע לדגדוג הזה שהתחיל במורד הבטן ואיים להתפרץ לשיא מפרק, ענוג וכמעט כואב בעוצמתו.

הוא הרגיש אותי מתהדקת סביבו וציווה עליי לחכות, "עוד לא, זו רק ההתחלה. תתאפקי".

הוא הופך אותי בקלילות מפתיעה, כך שעכשיו אני היא זו ששוכבת על המושב.

ברגע אני מרגישה את הראש שלו בין הרגליים שלי, הידיים שלי בתוך השיער שלו, מושכות אותו בתשוקה מטורפת כשאני מרגישה את הלשון שלו חוקרת אותי בתאווה, לא מפספסת ולו סנטימטר מהנקודה הלוהטת והרגישה. אני גונחת את השם שלו, יודעת שהגשם בחוץ כל כך חזק שאין סיכוי שמישהו ישמע.

אני מנסה למשוך אותו אליי, לא מסוגלת להתאפק יותר ורוצה להרגיש אותו שוב בתוכי. הייתי צריכה להרגיש שהוא שלי, שוב. הוא מרחם עליי ועולה לנשיקה רטובה וטעימה, יודע כמה אני אוהבת לטעום את עצמי דרכו. אני מרגישה איך הוא חודר אליי, שוב, במבט כל כך תובעני, מה שגורם לי לכרוך את רגליי סביבו ולהדק אותו אליי, רוצות אותו עמוק יותר, חזק יותר, עד שיכאב.

הציפורניים שלי שורטות את גבו, יודעת שאשאיר שבילי תשוקה אדומים שאלטף במקלחת מאוחר יותר. אני מרגישה אותו כל כך חם בתוכי, כל כך קשה. המבט שלו הופך מעונן ואני מבינה שהוא קרוב.

"את עדיין שלי?", הצליח לפלוט מבין שפתיו ונאנק.

הבטתי בעיניו, כשכל העצבים בגופי מתוחים עד להתפקע וכל נקודה בעורי מכוסה בזיעה שלנו, על אף הקור המקפיא בחוץ.

"אף פעם לא הפסקתי להיות שלך", אמרתי והרגשתי אותו מתפרק בתוכי ברגע,

גונח ולא מפסיק לעסות את הנקודה הזקורה והלוהטת שלי, עד שהגעתי גם אני לאורגזמה מטמטמת, מהסוג שרק הוא יכול לגרום לי. הרגשתי כיצד גלי העונג מתפשטים בגופי, גורמים לתחושת החמימות המדהימה שהרגשתי רק איתו.

הוא לא יצא ממני, אלא רק לאחר שנשק לשפתיי בחוזקה, לא מנתק את המגע למשך כמה שניות ארוכות.

"את שלי", אמר וסירק באצבעותיו את שערו הפרוע, מנסה לשוות לעצמו מראה של גבר שלא בילה עכשיו שעה מטורפת ברכב, שעה שבה פיצה אותי על כל הלילות בלעדיו.

על כל השבועות בהן שכבתי לבדי במיטה הגדולה והתגעגעתי למגעו, לריחו, לקולו.

"אז אמרת שיש תחנת דלק בהמשך",

אמר והביט בי עם חיוך מנצח,

חיוך של מי שהרגע ניצח אותי.

שוב.