משפחה אמיתית – הסיפור של תמר ויובל אברמוביץ

במפגש השביעי של פרויקט 'משפחה אמיתית' של יקב טפרברג וסלונה, פגשנו את הסופר והשחקן יובל אברמוביץ ואת תמר אמו, שסיפרו לנו על הורות מעוררת השראה, על הצלחה ועל הדרך להגשים חלומות בכל גיל

יובל ותמר אברמוביץ- אופטימיות והגשמת חלומות ( צילום: ליה יפה)

[youtube vxDgNr9UYEQ nolink]

הוא אבא לשתי בנות, שחקן, יזם וסופר מצליח שהוציא לאור עד עכשיו שלושה עשר ספרים המככבים ברשימות רבי המכר בעולם. על אף העובדה שהוא מסרב להגדרת מנטור או גורו, ספריו והרצאותיו של יובל עזרו לאלפי אנשים בעולם לעשות שינוי ולהשיג מטרות וחלומות. היא אשה יפיפה וחייכנית שגידלה לבדה את יובל במשפחה קטנה ומאושרת של אמא-ילד, עם תפיסת עולם אופטימית ואמונה שאדם נועד ללכת אחר חלומותיו. תמר מוכיחה את זה בכל יום. היא מחלימה בימים אלו ממחלת הסרטן, עומדת מאחורי תפיסת עולמה וצובעת את החיים בורוד.

במסגרת פרויקט משפחה אמיתית של יקב טפרברג וסלונה, אירחנו את תמר ויובל בלאונג' של מלון לייטהאוס בתל אביב, לראיון אינטימי ומרגש במיוחד עם רונית הבר עורכת סלונה מול קהל נלהב של בלוגריות סלונה.

"אדם צריך ללכת אחרי החלומות שלו"  (צילום: גלית סבג)

תמר נישאה בגיל צעיר, וילדה את יובל בגיל עשרים. היא מספרת שמאז שהיתה בת שש חיכתה בקוצר רוח להיות אמא, רצתה לעסוק באופנה וגם להיות גננת. כשיובל היה בן שמונה תמר שכבר היתה גננת מוערכת, התגרשה מאביו של יובל.

רונית: "את היית די חלוצה בעניין של אמא יחידנית, התגרשת בגיל צעיר, זה דרש הרבה אומץ ואחריות, לא פחדת?"

תמר: "זה היה תהליך, ידעתי שיוצאים לדרך ורק טוב יצא מזה. ההורים שלי תמכו, ההורים של הגרוש תמכו, ופשוט ידעתי שיהיה טוב. סמכתי על עצמי".

רונית הבר עורכת סלונה מראיינת את יובל ותמר אברמוביץ (צילום: גלית סבג)

 

משפחה קטנה ומיוחדת

תמר לא זוכרת שליווה אותה חשש שלא תסתדר כלכלית לאורך השנים בהן גידלה את יובל לבדה. היא לקחה על עצמה עבודות נוספות אליהן יכלה לצרף את יובל. שניהם נסעו בכל קיץ לחופשה באילת, ומדי פעם נסעו לסופי שבוע בקיבוצים יחד עם חברים.

משפחה קטנה וגדולה מהחיים (צילום: גלית סבג).

יובל: "יש לי המון זיכרונות של שיחות עם אמא מגיל צעיר, של משחקים יחד בבית, נסיעות לחופשות באילת ובילויים בחוף הים ובטיולי משפחות. מעולם לא הרגשתי שחסר לי משהו. גדלתי בתודעה של שפע, כך אני חי גם היום וכך אני מלמד את הבנות שלי לחיות"

רונית: יצרתם לכם משפחה מיוחדת אתם מאד קשורים אחד לשני, מאד מחוברים, מאד חברים. ואתה יובל משחזר את המודל שגדלת עליו. איזה אבא אתה?

יובל: אני לא אבא של בובות ולגו, אני לא אוהב את זה. בהתחלה היו לי המון ייסורי מצפון כי אני לא עושה עם הבנות הרבה דברים שהורים אחרים עושים. אבל אחר כך הבנתי שאין מקום לייסורי המצפון, אני אולי אבא שלא משחק לגו, אבל אני אבא של "חפירות", ואני מדבר עם הבנות שלי על חלומות, ואהבות ורשימות והגשמה עצמית. השבוע למשל היתה לנו שיחה על עבודה ועל הגשמה עצמית. אני לא מנסה לעשות משהו שאני לא".

מפגש משפחה אמיתית, סלונה ויקב טפרברג (צילום: גלית סבג)

חלומות נועדו להתגשם

יובל מספר שכל חייו תמר לימדה אותו שחלומות נועדו כדי שנגשים אותם, ובזכות זאת הוא תמיד העז ללכת אחרי התשוקה שלו. כשסיים את שירותו הצבאי, תמר הודיעה לו שרשמה אותו לאודישנים לבית הספר למשחק בית -צבי.

רונית: "אלו גם דברים שקיבלת מאמא, הגשמת חלומות הם בDNA שלך?".

יובל: "נכון, בהרצאות שלי ובספרים אני מדבר על להגיד 'כן' ולנסות. אמא שלי מההורים היחידים שדחפו ילד להיות שחקן ועיתונאי וסופר ולא דחפה אותי להיות רופא או עורך דין. אמא שלי רשמה אותי לבית-צבי, שזה בית ספר שבו לרוב התלמידים שלמדו איתי היו הורים שהחמיצו פרצוף מול הבחירה להיות שחקן".

כשיובל היה בן 16 הוא עבד במסעדה. באחת המשמרות החליק נפגע בעמוד השדרה ובמשך שנה היה בכיסא גלגלים. יובל אומר שהשנה הזו דייקה לו את הראייה לחיים. "החיים התהפכו וברגע שהחלמתי וחזרתי ללכת התחלתי להסתער על החיים".

בגיל 17.5 מיד אחרי שחזר ללכת יובל התחיל לשחק בפרסומות ולכתוב במקומון 'חולון-בת ים' הוא מספר שהרגיש שהכתיבה ממכרת, הוא כתב טור רכילות מקומי וגילה שהוא נהנה לפגוש אנשים ולראיין אותם. אחרי לימודי המשחק יובל המשיך לכתוב ובמקביל שיחק בסדרות טלויזיה ובסרטי קולנוע, להגיש תכניות טלוייזיה, לראיין אנשים בכל העולם, לפתוח גלריה ליוצרים מקומיים ולכתוב ספרים.

יובל ותמר אברמוביץ- אופטימיות והגשמת חלומות ( צילום: ליה יפה)

יובל "אני מרגיש שכל דבר שקורה מקדם אותי, גם כשאומרים לי 'לא'. כשהצעתי להוצאות לאור את הספר 'הרשימה' לא היתה אף הוצאה שחשבה שהדבר הזה ראוי להשקעה. אני שמח שזו היתה התשובה שלהם, בזכותם הפכתי למוציא לאור".

ספרו "הרשימה' הוא מדריך שימושי להשגת יעדים והגשמת חלומות וכולל מדריך לגיוס המונים. הוא מלמד אנשים לצעוק את החלומות שלהם, להתחיל להגשים אותם לברר עם עצמם מה הם עושים ומה הם לא עושים כדי לקדם את עצמם ומוכיח להם באמצעות הסיפור האישי שלו שהכל אפשרי, שהזמן להגשים חלומות הוא עכשיו. היומן של יובל מלא חודשים קדימה בהרצאות ובמפגשים של 'הרשימה'.

יובל: "אני מבהיר לכל מי שבא להרצאות שלי שאני לא מנטור ולא מטפל ולא שום דבר. אני מספר סיפור וזה פשוט עובד".

שישים זה רק מספר

מאז שיובל התחיל לערוך את מפגשי ה'רשימה' תמר הצטרפה לצוות ה'רשימה' ומיישמת בעצמה את כל מה שלמדה בהרצאות.

תמר: "במסגרת ההרצאות של יובל השתנו פני הפייסבוק שלי, התחלתי להשתמש בפייסבוק, לשתף את העולם בדברים שקורים לי ובדברים שאני רוצה שיקרו".

אחד הדברים שהיא ביקשה היה לדגמן וזה קרה. בגיל 60 תמר החלה בקריירה של דוגמנות, ומאז היא חותמת כל פוסט שהיא מעלה לפייסבוק בהאשטג :60" הוא רק מספר".

קריירה של דוגמנות מגיל שישים (צילום: לימור יערי)

 הסרטן הוא תקלה, אנחנו מתקנים אותה וממשיכים הלאה

רונית: "אתם אמנם משפחה חזקה, אבל בכל זאת משפחה קטנה, ועברתם יחד לא מעט קשים בחיים, השיתוק שליווה במשך שנה את יובל, המאמץ להסתדר כלכלית, איך עוברים משברים כאלו?"

יובל:" עם השנים הבנתי שאמא מעולם לא התייחסה למצבים האלו כמשבר. תמיד היא ידעה לראות את האפשרות האופטימית, ותמיד האמינה שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר. והאמונה הזו הוכיחה את עצמה ומוכיחה את עצמה כל יום מחדש".

תמר מספרת שהיא ויובל יודעים לצחוק גם על מצבים קשים, ומזכירה את אחת הפעמים שהלכו יחד לשופינג בקניון בת ים.

תמר: "יצאנו עם שקיות בכל יד כמו בסדרה סקס והעיר הגדולה, ולא שהיה לי עודף כסף, אבל החלטנו ליהנות. כשיצאנו שאלתי את יובל אם לא הגזמנו קצת עם הקניות".

יובל: "אני זוכר שענית לה שלא הגזמנו, וההוכחה היתה שהלכנו עם כל השקיות לאכול בקפולסקי. ישבנו ואכלנו שם ולא הפסקנו להתגלגל מצחוק".

ממשיכים כרגיל. תמר ויובל בוינה (צילום: יובל אברמוביץ')

לפני מספר חודשים במהלך בדיקה שגרתית גילו הרופאים כי תמר חלתה בסרטן.

תמר: " ההלם היה עצום, ואחרי ההלם התחלתי לפחד פחד נוראי שקשה היה לי להתמודד איתו לבד".

יובל: "אמרתי לאמא שמותר לבכות, אבל לא להישבר והיא באמת לא נשברה. אני חושב שהאופטימיות שלה היא הדבר שעוזר לה בין היתר לעבור את כל טיפולי הכימותרפיה בלי שום תופעת לוואי".

יובל הכיר לתמר מטפל רוחני שעזר לה לקבל את הסרטן, לא לפחד ולהמשיך במלוא המרץ לחיות חיים שמחים.

תמר: "החלטתי לשלב בין הטיפול הקונבנציונאלי לבין הטיפול הרוחני, וזה עובד. הרופאה שמטפלת בי במחלקה האונקולוגית אמרה לי לדאוג לנפש ולהמשיך לטפח את עצמי, הם כבר יעשו את כל השאר".

רונית: "איך הבנות של יובל מתמודדות עם הסרטן של סבתא?"

יובל: "הן מבינות שסבתא חלתה, שעכשיו היא מחלימה, מבקרות אותה ומבלות איתה ולא מתייחסות לשום דבר כמשהו גדול ומפחיד, מפני שכך גם אנחנו מתייחסים לזה. זו תקלה ולא יותר".

תמר: "הנכדה הגדולה שלי חושבת שזה נורא מיוחד שיש לה סבתא עם קרחת, היא אפילו ביקשה שאביא אותה לבית ספר כדי שתוכל להראות בגאווה את הקרחת שלי למורים ולתלמידים".

תמר מספרת שבזכות הסרטן היא קיבלה המון "מתנות". יש לה יותר זמן לעצמה, למפגשים עם חברות ומשפחה ואפשרות לתכנן את העתיד. היא ויובל עושים הכל כדי לעמוד בכל התכניות שתכננו עוד לפני ה"תקלה" ושבוע לאחר המפגש המרגש הם נסעו לבלות בוינה.

תמר :" המטרה שלנו היא לעשות חיים, לטייל, ליהנות ולאכול אוכל טוב, בין היתר כדי להחזיר לעצמי את הקילוגרמים שאיבדתי במהלך האישפוז".

שישים זה רק מספר (צילום: גלית סבג)

'לא' ? אין מילה כזו

בסיום הראיון שואלת רונית את יובל ואת תמר איזה מילה הם הכי אוהבים ושניהם עונים ביחד: 'כן'. לשאלה מה המילה ששניהם לא אוהבים הם גם עונים יחד:'לא'.

יובל: "אנחנו בטח נראים כמו איזה שני בודהיסטים רוחניים, את (תמר) עם הבגדים הלבנים והראש המגולח, ושנינו רק אומרים כן ומחייכים, אבל זו באמת דרך החיים שלנו, ואנחנו מוכיחים את זה בכל יום מחדש בלי להתאמץ".

הבלוגריות של סלונה בערב משפחה אמיתית של יקב טפרבג וסלונה  (צילום: גלית סבג)