Saloona

» התחילה במקומון. פישביין

"היכולת לכתוב בצורה עצמאית וחופשית היא מוגבלת אצל עיתונאים שמקום עבודתם ושכרם אינו מובטח – בגלל שכולם חתומים על חוזים אישיים – מעמדם פגיע וניתן לפטר אותם בכל רגע. כולי תקוה שהקמת איגוד מקצועי תגן על עיתונאים מפני החולשה הזו", אומרת  העיתונאית עינת פישביין בתום עוד פגישת עבודה סוערת של ועד הפעולה להקמת איגוד מקצועי לעיתונאי ישראל, שהיא אחת ממקימיו. ומיד מתחילה להתעניין באפשרות לרתום את עיתונאיות סלונה, ואחרות, למאבק.

פישביין (42), גרה בתל אביב עם בן-זוג, איש הייטק, ומגדלת שלוש בנות (7, 3.5 וארבעה חודשים). כותבת במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", בנושאים חברתיים, כרגע נמצאת בחופשת לידה, אותה היא מנצלת להנקה, מעבר דירה, ולשני מייזים: הקמת עיתון תלמידים בשם "כלבלב השמירה"  לחיזוק ערכי הדמוקרטי בבית הספר בו לומדת בתה הבכורה, והקמת האיגוד לעיתונאי ישראל, ביחד עם שותפיה לדרך, העיתונאים יאיר טרצ’יצקי, דרור פויר וחיים הר-זהב.

עינת פישביין החלה את דרכה המקצועי, כמו עיתונאים רבים, בכתיבה למקומונים. ב-1996 עברה לכתוב בעיתון "העיר", שם פרסמה סדרת כתבות שסיפרה את סיפורם של העובדים הזרים בישראל תחת הכותרת "התל אביבים החדשים". סדרת הכתבות סימנה אותה כאחת העיתונאיות המבריקות והמוערכות, מחד, ומאידך – מיצבה אותה ככתבת חברתית, בעלת אג’נדה ברורה, על גבול הלוחמנית. הגם שהיא לא מתייחסת לעצמה ככזו. "מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי עניין בנושאים חברתיים, ומאז שאני עיתונאית, הבנתי שאני מתעניינת ונמשכת לנושאים חברתיים. כשהגעתי ל"העיר" ונחשפתי לתופעת העובדים הזרים, הבנתי שמה שהכי קרוב ללבי הם נושאים שקשורים ליחסי עבודה ורווחה. יש לי תפיסת עולם שגיבשתי עם השנים, ואני מאוד גאה בה".

את התובנה הזו תיעלה לעיסוק בזכויות עובדים בישראל: "הבנתי כל מה שקורה עם העובדים הזרים נעשה גם כנגד עובדי קבלן, נגד ערבים ישראלים, נגד פלסטינים. התחלתי לבחון את התופעות הללו בצורה יותר רחבה ולגלות שכולנו יכולים להיות עובדי קבלן, שמדובר במדרון חלקלק, כי אלה תופעות שמתחילות בקבוצות שוליים ומגיעות ללב המיינסטרים".

לדבריה, הנסיון להקים איגוד מקצועי שיגן על עיתונאי ישראל, בעקבות גל הפיטורים האחרון, הוא המשך ישיר לכך. "יותר מיינסטרים מעיתונאים – אין. אותן שיטות שמופעלות על קבוצות השוליים, נוגעות כיום גם לתנאי ההעסקה של העיתונאים. אנחנו  כותבים על פגיעה בזכויותיהם של אחרים, אבל האמת היא שמצב העיתונאים בישראל גרוע בדיוק באותה המידה. ושהגיע הזמן שנבין שהעצמאות של העיתונאים היא בעצם החולשה שלהם, ושהיום זה בא לידי ביטוי גם בפגיעה בחופש הדיבור".

מהו ההישג המקצועי שאת הכי גאה בו?

"תחקיר וחשיפת מחנות העינויים בסיני בהם כולאים פליטים מאריתראיה בדרכם לישראל. אמנם לא מדובר בנושא ישראלי פרופר, אבל גם היחס לאוכלוסיה הזו בישראל הוא מתחת לכל ביקורת, כולל מחנה הריכוז שמקימים בדרום. הישג נוסף שהשגתי הוא הטיפול בנושא העובדים הזרים בצורה שיטתית ועקבית, בסדרת הכתבות ב’העיר’".

האם עשית בעברך טעות מקצועית, ואיך תיקנת אותה?

"היתה תקופה שהיה אופנתי לכתוב בצורה צינית, מתחכמת, מלאה בעצמה, ולפגוע באנשים. בראשית הדרך היו לי כמה כתבות כאלה על אנשים, הייתי חלק מהטרנד, ואני לא גאה בכך. כשהבנתי שזה לא הסגנון שלי ולא מה שנכון לי – תיקנתי והחלפתי את זה בעבודה עיתונאית אמיתית, בשטח, עבודה אפורה".

מהו העוול החברתי שהכי צורם לך כיום?

"נושאי עובדים ועבודה, יחסי עבודה בישראל. לפני כמה שנים אמי פוטרה מעבודתה במוסד ציבורי ידוע, והפסידה את כל זכויותיה, בגלל מצב רפואי. פתאום כל מה שכתבתי עליו, נכנס אלי הביתה. זה הכאיב לי מאוד, לראות איך המערכת בעטה את אמי החוצה. אני מאמינה בהתארגנות של עובדים שיש בניהם סולידריות, כמו שהיתה בעבר, זו הדרך לתיקון המצב, ולהחזרת הכוח לעובדים".

מלבד יאיר לפיד, היו עיתונאים נוספים שפנו לפוליטיקה. זה מדבר אליך?

"אני לא אקטיביסטית, אני מאמינה בתפקידי כעיתונאית. זה המקצוע הכי נפלא בעולם. אני לא אוהבת לראיין בטלפון, הכי אוהבת לצאת לשטח, לפגוש רפתנית מתל עדשים, לפגוש נשים במאהל באשקלון. נוסעת לאן שיש סיפור ואז חוזרת הביתה כדי לכתוב – זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות".

העולם של עינת

באיזה מקצוע היית רוצה לעבוד, מלבד מה שאת עושה כיום?

"עבודה סוציאלית או עריכת דין".

באיזה מקצוע לא היית מוכנה לעבוד בשום אופן?

"כזה שמחייב לנהל אנשים. לא חושבת שיש לי את היכולת לזה. בגלל זה הפסקתי להיות עורכת וחזרתי לכתוב".

לו יכולת לצאת ללימודים, באיזה מקצוע היית בוחרת?

"מדעי החברה או סוציולוגיה, רוצה ללמוד את הבסיס האקדמי של הנושאים עליהם אני כותבת".

עם מי את מתייעצת?

"עם בנזוגי, עם העורכים שלי ועם המנטורים שלי:  פרופ’ דני גוטוויין מאוניבסיטת חיפה, ויוסי דהאן מהקשת הדמוקרטית המזרחית".

בחרי דמות היסטורית שאיתה היית רוצה להתייעץ

"לא הייתי רוצה להתייעץ, אבל כן הייתי שמחה להיפגש עם פרנץ קפקא ועם ניקולאי רסקולניקוב".

תני המלצה תרבותית

"הספר "נחלה" מאת רוזינה ליפי. זה ספר על נשים שהפתיע אותי בכל אחד מפרקיו והצליח להכאיב באופן שלא ידעתי שמילים יכולות".

וטיפ למישהי בתחילת דרכה המקצועית

"אל תבזבזי זמן ושנים על ענייני אגו, מה יחשבו, מה יגידו. כמה שפחות להתעסק עם אגו ולהיות יותר אמפתית וסולידרית לאנשים שסביבך. דרכך המקצועית תהיה יותר קלה, נעימה, נכונה ומניבת תוצאות".

>> להצטרפות לארגון העיתונאים החדש