מעבדות לחירות: מסע השחרור של א'

א' היא נפגעת אלימות במשפחה שבעזרת עמותת "בת מלך" מצאה את הכוחות לקום וללכת ולבצע מהפך בחייה. היום היא מדריכת ריצה עצמאית, זה סיפורה

בגיל 21 הכרתי את האיש שחשבתי שאזדקן עימו יחדיו. שנינו היינו סטודנטים כשעלינו יחדיו לטרמפ לאותו כיוון. היינו בדרך לשוק בעיר הסמוכה למוסד האקדמי בו למדנו. התחלנו לדבר, עשינו קניות בשוק וחזרנו יחדיו למעונות הסטודנטים. מאחר ושכחתי את מפתח לדירת המעונות שלי בתוך הדירה, השארתי פתק לשותפות שלי והסכמתי להגיע לדירת המעונות בה הוא התגורר יחד עם עוד שני שותפים. הוא הכין לי ארוחת ערב, ניגן, שר והעברתי ערב נחמד יחד איתו ועם שותפיו לדירה. בסיום הערב הוא ליווה אותי לדירה ונתן לי את מספר הטלפון שלו. לא התקשרתי אליו, אבל כעבור כמה ימים נפגשנו במקרה שוב. התחלנו לצאת. סרטים, מסעדות, טיולים. מערכת היחסים בנינו הייתה נורמטיבית לחלוטין. הוא הקסים אותי. הייתי מאוהבת ושום נורה אדומה לא הזהירה אותי מפני הבאות.

כעבור שנתיים התחתנו. לקח לנו זמן כי התעקשתי קודם לסיים את התואר. לאחר זמן קצר נכנסתי להריון. תדירות הטיולים ירדה והתחלנו לעשות יותר שבתות בבית. הוא אהב לבשל ואני הייתי הסו-שף שלו. אבל כל פעם שלא קצצתי את הירקות כפי שרצה, הוא היה זורק הכל, דורך לי על אצבעות כפות הרגליים ומביא לי לעשות הכל מחדש. לא הבנתי למה הוא זורק אוכל. הוא היה אומר לי "לא אכפת לי. אני השף פה וזה יהיה איך שאני רוצה. בהמשך הוא נהג לומר לי: "יש לך שתי אפשרויות: או מה שאני אומר או מה שאני אומר". בשלב מסוים כשהוא החל לעבוד כשף וחזר הביתה באמצע הלילה, הוא היה מעיר אותי ומכריח אותי לאכול איתו סטייק עם צ'יפס. לא משנה אם לא הייתי רעבה או שהייתי צריכה לקום מוקדם למחרת.

האלימות הפיזית התפתחה לסטירות, מכות, יריקות ולוותה גם באלימות כלכלית. חשבון הבנק אומנם היה על שמי, אבל כרטיסי האשראי והצ'קים היו אצלו. לא הייתה לי עצמאות כלכלית, למרות שהייתי המפרנסת העיקרית בבית. הוא היה נעלם לכמה ימים מהבית ומשאיר אותי בלי אוכל וחיתולים. נאלצתי ללכת לרב של היישוב שייתן לי אוכל וכסף. ככה חייתי כחמש שנים, כשאני כבר עם שני ילדים. כשלא יכולתי יותר ספרתי לרב ולהוריי על האלימות והחלטתי להתגרש. קבעתי עם הרב שהוא יגיע לביתנו ושאבי יגיע עם הרכב. בינתיים ארזתי. כשבעלי הגיע והבין מה קורה, הוא ניגש לאבי עם סכין, איים אליו ולבסוף ונגח בו. אבי הגיש תלונה במשטרה, הבעל נעצר לכמה ימים והוצא נגדו צו הרחקה ממני והילדים.

אישה נפגעת אלימות במשפחה (צילום: שאטרסטוק)

כשהחלו הסדרי הראייה, הוא היה מגיע הביתה, במקום לשלוח מישהו אחר כפי שנקבע, והחל שוב לחזר אחרי. הוא היה מביא מתנות, קניות, מבשל ומציע לי לשבת לאכול איתו.  התחלתי להאמין שהוא השתנה, שהוא למד את הלקח. חשבתי ששווה לעבוד על הזוגיות, שאולי לא כדאי לפרק את המשפחה. כבת למשפחה ציונית-דתית, ראיתי בזוגיות ובמשפחה דבר קדוש, משהו שצריך לשמור עליו כמעט בכל מחיר. חזרנו לחיות יחד ונולדו לנו עוד שני ילדים. בינתיים המצב הכלכלי בבית הדרדר. הוא היה מחליף עבודות בקצב תדיר בגלל התפרצויות זעם כלפי המנהלים שלו ועמיתים לעבודה. החלטנו לעזוב את הבית ולעבור לגור עם אימא שלו. חשבתי שאולי שם אני אחוש מוגנת, שהוא לא יעז להיות אלים לידה, אבל המצב נהייה רק יותר גרוע. האלימות חזרה מהר מאוד וכללה אלימות פיזית, כלכלית ורגשית. הוא המשיך להאביס אותי באוכל ועליתי המון במשקל.

גרנו אצלה כ 4.5 שנים. בהריון הרביעי הבנתי שזה לא יכול להמשיך יותר, שאני מותשת. הייתי שמנה וגדולה מאוד. השומן היה המגן שלי. המכות כאבו פחות בזכות השומן והיה לו קשה לו להזיז אותי ולהטיח אותי ברצפה. מאחר והייתי בהריון בסיכון, נעדרתי במשך ימים מהעבודה והיה לי זמן לחשוב, לעבד ולהבין את מה שאני עוברת. ההיריון הזה הציל אותי. החלטתי שאני רוצה ייעוץ זוגי. התחלנו ללכת אבל בטיפול הוא החליט על מה מדברים ועל מה לא ואיך אני אמורה להתנהג. שוב דבר שם לא היה אמיתי. נראה היה שאנחנו משפחה נורמטיבית.

נשברתי סופית אחרי שבת נוראית אחת. הוא הפך את הבית, כביכול כי הוא לא מצא את המשקפיים שלו וחשב שהחבאתי לו אותם. הוא הוציא מצרכים מהמקרר, בגדים מהארון, שפך תמרוקים. לפתע הוא לקח את המשקפיים מעל המקרר (ידע שהם שם כל הזמן), יצא לבית הכנסת ואמר לי "תסדרי הכל ותגיעי לבית הכנסת עוד שעתיים". לא יכולתי יותר להמשיך עם ההצגה של "הכל בסדר". התקשרתי ליועצת הזוגית ובקשתי להגיע לבד. בכיתי שם את נשמתי וספרתי את כל האמת. ואז היא אמרה לי "את יודעת שאת אישה מוכה" וספרה לי על המקלט של עמותת "בת מלך". חיכיתי שלושה חודשים שיתפנה שם מקום והמשכתי לנהל את שגרת חיי, על מנת שלא יחשוד. קבלתי התראה של שבוע להתכונן. הוצאתי דברים חשובים מהבית והתחלתי לזרוק שקיות מכולת עם דברים חשובים ולאחסן אותם אצל חברה.

הייתי במקלט של "בת מלך" שבעה חודשים. הם הצילו את החיים שלי. סוף סוף הייתי מוגנת ועברתי שיקום. שיניתי את חיי והתחלתי חיים חדשים. בית חדש. עבודה חדשה. כחלק מכך התחלתי לנהל אורח חיים בריא. ידעתי שאני צריכה להרגיש טוב עם עצמי, בטוחה בעצמי. ירדתי 30 ק"ג והתחלתי במקביל לרוץ. אחרי החצי מרתון הראשון שלי הבנתי שאני טובה בזה. רציתי להפוך את זה למקצוע וניגשתי ל"בת מלך" לבדוק אם יוכלו לסייע לי כספית בלימודי קורס למדריכים לריצות ארוכות. קבלתי תרומה וסיוע ששינו לי את החיים בפעם השנייה. עם סיום הקורס, התחלתי להדריך קבוצות ריצה. ההדרכה מוסיפה לביטחון העצמי, מסייעת בזיהוי קשיים של אחרים, בהצבת יעדים והשגתם.

מהאיש לו נישאתי הצלחתי להתגרש רק כעבור שלוש שנים ולאחר שישב בכלא מספר חודשים. ויתרתי למען הגט על כל דמי המזונות שהגיעו לי עד אז. אבל גם היום הוא לא משלם אותם.
כיום אני עצמאית ומדריכה קבוצות ריצה לנשים, ילדים ובמקומות עבודה. ב- 17.3 אדריך קבוצת ריצה שתרוץ את החצי מרתון במרתון ירושלים. הקבוצה מגייסת יחד איתי כסף למען עמותת "בת מלך". חשוב לי לתת חזרה לארגון שהעניק לי את הכוחות לעשות שינוי.

רצות למען עמותת בת מלך

עמותת 'בת מלך' מפעילה בשיתוף משרד הרווחה את שני המקלטים היחידים לנשים מוכות וילדיהן מהציבור הדתי והחרדי. המקלטים מספקים הגנה פיזית, סיוע נפשי ועזרה משפטית לנשים הסובלות מהתעללות פיזית, מינית, נפשית, כלכלית ורוחנית ע"י בעליהן ונמצאות בסכנת חיים. במהלך השנים שהו במקלטי "בת מלך" למעלה מ- 1,000 נשים וכ- 4,500 ילדים, שהשתקמו והשתלבו בחזרה בחברה, הודות לטיפול המסור והסיוע המקיף להן זכו במקלטים. העמותה מפעילה קו חם לפניות בטלפון: 1-800-292-333.

במסגרת מרתון ירושלים אשר יתקיים ב 17.3.2017 הוקמה קבוצת ריצה "בת מלך" אשר תורכב ממשתתפים הרצים למען העמותה, למען הגברת המודעות לאלימות כלפי נשים במגזר הדתי חרדי ובחברה כולה ולמען גיוס תרומות לעמותה.

לתרומות, יש ללחוץ על הקישור