אשתו של רומן זדורוב: "לרגע אחד לא היה לי ספק שהוא אינו הרוצח"

"החלטתי יחד עם רומן להביא לעולם ילד נוסף, שיעסיק אותי ויעזור לי לצאת מהדיכאון בו הייתי". אולגה זדורוב מוציאה ספר חדש וחושפת בטור בלעדי עבור סלונה את חייה בצל פרשת הרצח של תאיר ראדה ז"ל

מאת: אולגה זדורוב, מחברת הספר "האיש שלא היה שם" בהוצאת איפבליש

ביום בהיר אחד לפני 12 שנה קרס החלום המשותף שלי ושל רומן, זוג צעיר, להקים בית בישראל – על ידי מערכות גדולות ומורכבות כמו המשטרה ובתי המשפט, שממשיכות להערים קשיים רבים על אדם אחד כמוני שיוצא נגדן וחושף בפני הציבור את מערומיהן. מאז אני ממשיכה לחיות את התקווה שיתרחש נס משמיים, שבמסגרתו ייתפס הרוצח האמיתי של תאיר ראדה ז"ל או שבמערכת המשפטית יורו על פתיחת חקירה מחדש.

אינספור תחקירים עיתונאיים, ובהם סדרת טלוויזיה בשם "צל של אמת" שזכתה באינספור פרסים, נעשו על התעלומה המסתורית: מי רצח את תאיר ראדה. לרגע אחד לא היה לי ספק שרומן אינו הרוצח. אני מכירה את בעלי: הוא אוהב להגזים, לפטפט ולהעצים דברים שוליים, ופשוט נפל כפרי בשל לידי המשטרה שלא הצליחה לפענח את פרשת הרצח. כל הזמן שאלתי את עצמי מה הוא קשקש ובמה סיבך את עצמו עם העברית המשובשת שבפיו.

אולגה זדורוב צילום: אלבום פרטי

מאז אני לא מפסיקה לחשוב לרגע כיצד הפך בעלי לשעיר לעזאזל של מערכת, שמחפשת פתרון לתעלומה גדולה מסך חלקיה. לפני כמה שנים, כאשר בעלי התחיל להעלות את רגשותיו על כתב בכלא – במכתבים ששלח אליי באמצעות הדואר – עלה במוחי הרעיון לכתוב ספר. בשיתוף פעולה עם העורך ניב זילכה, שלכל אורך הדרך תמך וממשיך לתמוך בבעלי ובמאבקי למען שחרורו מהכלא, התחלתי לכתוב את הספר "האיש שלא היה שם", שיוצא לאור בימים אלו (בהוצאת איפבליש), ואף הפך לרב-מכר ברשתות הגדולות של חנויות הספרים. והכל על מנת שאנשים יידעו את האמת ולא יוזנו משמועות בלבד.

הכרתי את רומן במהלך לימודיי לתואר ראשון בהנדסה, כלכלה וניהול במכללת תל-חי. יצאנו יחד במשך כמה חודשים, וכעבור שנה נישאנו. בדצמבר 2006, חודש ימים בלבד לאחר הולדת ילדנו הראשון לאון, נפלה עלינו כרעם ביום בהיר פרשת הרצח של תאיר ראדה. לא הצלחתי למצוא עבודה בתחום שלמדתי, ולכן נאלצתי למצוא עבודות זמניות כדי לכלכל את משפחתי. כל זאת בזמן שרומן נמצא מאחורי סורג ובריח, ואף אחד לא מבין מה קורה פה, למה ומדוע.

אולגה זדורוב בחתונה צילום אלבום פרטי

רומן, שהיה עולה חדש ובעל השכלה תיכונית, עבד באותה תקופה אצל קבלן בניין בשיפוצים שנערכו בבית הספר "נופי גולן". הוא סיים לעבוד ביום הרצח, והגיע הביתה כמו בכל יום רגיל. רק למחרת נודע לנו על הרצח המזעזע. נסענו לבית הספר כדי לאסוף את הכלים והבגדים שלו, ושם פגשנו בחוקרים מהמשטרה ששאלו אותו כל מיני שאלות. ביום ראשון הוא נתן עדות וחזר הביתה כרגיל. ביום שני שוב הזמינו אותי לדייק כמה דברים, והוא הלך לחקירה בה נשאל האם הוא מוכן להיבדק בפוליגרף. הוא הסכים, ואחרי בדיקת הפוליגרף הוא נעצר. מאז הוא לא חזר יותר הביתה.

בדיעבד, היום אני יודעת שחוקרי המשטרה שאלו את רומן האם רצח את תאיר ראדה. הוא השיב שלא, ויצא דובר אמת. כשרומן לא חזר מתחנת המשטרה, נותרתי בחוסר ודאות מוחלט. הוא רק הספיק לומר לי שעצרו אותו, שלא מאפשרים לאף אחד גישה אליו, ומיד ניתק. כשהגעתי לתחנת המשטרה, הכניסו אותי לחדר החקירות ושאלו אותי מתי הוא חזר הביתה ביום הרצח ואיך התנהג. מאוחר יותר התקשרו אליי מתחנת משטרת עכו והודיעו שמאריכים את מעצרו של רומן. למחרת מעצרו של רומן, שכרתי עורך דין, כשלא הייתה לנו אף פיסת מידע מה קורה, על מה ומדוע רומן נעצר ובמה בעצם הוא מואשם. המשטרה לא סיפקה לנו מידע בטענה שמדובר בחומר סודי. מאז ועד היום אין ולא היה לי צל של ספק בחפותו של רומן.

רומן זדורוב ובנו צילום אלבום פרטי

נסעתי לתקופה קצרה לאחותי בנתניה, וכשחזרתי לקצרין לא יכולתי לצאת מהבית. למרות שבטחתי בלב שלם ברומן, לא ידעתי מה להגיד לאנשים ששאלו שאלות שלא היה לי מענה עבורן. בתקופה קשה זו הרבה שכנים ואנשים ניסו לעזור לי, ומנגד היו אצבעות מאשימות שהופנו כלפיי – האישה שבעלה יושב במעצר בגין חשד לרצח ילדה מסכנה. היו כאלה שניסו לפגוע בי ובילדי עם משפטים ומילים פוגעניות. פשוט רציתי לקחת את בני ולעוף מכאן, אבל איך יכולתי לעזוב את משפחתי ואת רומן? מאז אני מקבלת תמיכה ואהבה רבה מתושבים ומתושבות מקצרין ומיישובי הסביבה, שרבים מהם מכירים את רומן ואת טוב ליבו ומאמינים שהוא לגמרי חף מפשע. רומן עבד בשיפוצים אצל הרבה אנשים בקצרין, ותמיד התחשב במי שלא יכלו לשלם, כמו למשל מבוגרים שיצאו לפנסיה. לפעמים הוא בכלל לא לקח מהם כסף. הוא היה ונשאר בחור מאוד טוב.

אחרי שהמשטרה נאלצה לחשוף את ממצאי החקירה שהחלו להיאסף לאחר הגשת כתב האישום הראשון נגד רומן, נפגשתי עם עורך הדין ואז הבנו שאין למשטרה שום הוכחה מוצקה נגד רומן. הוא נעצר על סמך שקרים ששוטרים שיקרו לשופט כדי להאריך את מעצרו. האינטרס של המשטרה היה חד משמעי: לסגור את התיק. גם בדיקת הדי.אנ.אי הראתה שלא מדובר ברומן ושאין שום דבר תואם או מפליל. בשלב זה רשויות החוק והמשטרה טיפסו על עץ כל כך גבוה, עד שלא היו יכולים לרדת ממנו. מכיוון שהם לא היו מוכנים להודות בטעותם, הם המשיכו להפיץ שקרים ולהיות נחרצים בקביעתם המקוממת שלפיה רומן הוא הרוצח.

רומן זדורוב ואשתו צילום: אלבום פרטי

חודש וחצי אחרי הרצח, לאחר שהמשטרה הגישה כתב אישום נגד רומן, הוא התקשר אליי ואמר: "אולגה, הכל שקר. אל תדאגי". אמרתי לו: "תירגע, אני מאמינה לך". הוא סיפר לי מה הוא עבר עליו בחקירות, שהחוקרים הרימו עליו את הקול, שמרוב לחץ לא זכר את רוב החקירות ופשוט הדחיק את כל מה שקרה ואת כל מה שאמר. הוא אמר שהכל היה עבורו כמו ערפל והזיה ושבמשטרה עשו לו כל הזמן שטיפת מח מאסיבית, שיקרו ואמרו לו שראו אותו רוצח – למרות שבתוך תוכו הוא ידע שאינו מסוגל לפגוע בזבוב.

היום בני הבכור לאון, שהיה בן חודש כשרומן נעצר, כבר בן 12 ומנהל עם אביו שיחות בוגרות. הוא אינו כועס על אביו ובטוח בחפותו. את הילד השני, עידן, בן השלוש, עשינו במהלך ההתייחדות בכלא. כשהתחיל שלב הביקורים בכלא, הייתי מביאה לרומן תמונות של ילדנו החדש שהוא בכלל לא הכיר. רק בגיל שנתיים הבאתי את עידן לביקור קצר בן חצי שעה בכלא, ורומן בכה מרוב התרגשות. בכל פעם כשאני מביאה אליו את הילדים לביקור בכלא, הוא מתרגש כל פעם מחדש. הוא כל כך מתגעגע אליהם.

אולגה זדורוב צילום אלבום פרטי

עידן, הילד השני שלנו, הגיע מתוך מצוקה מאוד גדולה שלא ידעתי כיצד לצאת ממנה. אחרי ההרשעה של רומן בשנת 2012 הייתי במצב מאוד קשה, ורציתי שינוי. החלטתי יחד עם רומן להביא לעולם ילד נוסף, שיעסיק אותי ויעזור לי לצאת מהדיכאון בו הייתי. באותה תקופה הייתי מתוסכלת, בוכה לכאורה בלי סיבה על כל דבר קטן, לא הצלחתי לתפקד וגם לא לעבוד, וחייתי מהשלמת הכנסה. פה ושם עבדתי בעבודות משק בית ובעבודות מזדמנות כדי לשרוד, ומשפחתי תמכה בי. מההריון, שנקלט די מהר והיה לא פשוט, נולד פג. מה שעודד אותי זה שהיינו שוב משפחה. קיוויתי והאמנתי באמת ובתמים שרומן ישתחרר, כי בתקופת ההריון התנהל דיון בבית המשפט העליון וחיכינו להכרעת הדין, כשהיה כמעט ברור שהכיוון הוא שחרור מהכלא. למרות שכל העדויות נגד רומן נפלו בזו אחר זו, נשארנו באותו מצב, ומאז אני ממשיכה לבקר את רומן בכלא ולהיאבק למען שחרורו.

כשהיה בן שבע שאל אותי בני הבכור לאון שאלות, וסיפרתי לו שהמשטרה עשתה טעות כשלא בדקה כמו שצריך ובגלל זה אבא נמצא בבית הסוהר. הוא יודע שאביו אינו רוצח ומחכה יחד איתי שהכל ייגמר. עידן הקטן עדיין בגיל שאינו יכול להבין. אני נוסעת בקביעות לבקר את רומן בכלא. יש לי רגשות עמוקים כלפיו, במשך שנים אני נלחמת עבורו וגם יש לנו שני ילדים. אולי זה לא כמו האהבה שהיתה לנו כשהתחתנו, אבל זו עדיין אהבה אמיתית.

** הכותבת, אולגה זדורוב, היא מחברת הספר "האיש שלא היה שם" בהוצאת איפבליש