לעבוד עם הארווי ויינשטיין

הסרט "לעבוד עם ויינשטיין" (ששודר ב-yes) הוא מסמך קולקטיבי נוכח ונוקב שמשרטט פרופיל של זאב האורב לטרף שלו. לא מדובר במקרה של אדם אחד אלא בתופעה גדולה יותר

הארווי ויינשטיין וגווינית' פלטרו בטקס האוסקר (צילום: שאטרסטוק)

״נראה שהזרז המרכזי להצלחה הוא אדם שמפיץ את הסרטים שלך, מביא את הסרטים לציבור, גורם למצביעים באוסקר לאהוב אותך ולמצביעים בגלובס הזהב לאהוב אותך. הוא עושה את כל הדברים האלה ואתה אומר: אני שמח שהוא עושה את זה כי אני אשנא לעשות את זה. לכל האנשים האלה, יש הרבה להפסיד ולכל האנשים האלה יש הרבה על מה להודות לאדם הזה, כך הם חושבים. ולאף אחד מהאנשים האלה לא יפריע מה קורה ברמות הנמוכות מחוץ לשדה הראייה שלהם. באותו הזמן, הארווי ויינשטיין, היה האדם החזק ביותר בתעשיית הקולנוע״ (סטיבן וולי מפיק "משחק הדמעות", "קרול" ועוד להיטים, מתוך הסרט "לעבוד עם ויינשטיין").

"לעבוד עם ויינשטיין" הוא סרט דוקומנטרי (שודר בערוץ yes) הסרט שנפתח בטקס ה-51 לפרסי האקדמיה הבריטית, שמנסה לצייר פרופיל של הארווי ויינשטיין, המפיק הידוע, שבריטניה הפכה לאדם החשוב ביותר בהוליווד. הבחירה לפתוח בטקס היוקרתי שהעניק לוויינשטיין את מעמדו וכוחו בתעשייה, הוא בעצם ניסיון להצביע על זיוף מסוים עם לא צביעות. כלומר, זה כמו להגיד, לא כל הנוצץ זהב הוא ובואו נספר לכם את האמת, על האגדה והאיש, שזכה לכל כך הרבה הערצה עיוורת. מיד אחרי הפתיח, שכולל את הנאום של ויינשטיין בטקס, ״רצו לתת לי תואר אבירות אבל סירבתי, אמרתי: קודם שון קונרי״,  מגיע הסבר דידקטי למדי שכולל פרטים כמו נולד ב-1952 וכל הדרך והסיכונים שלקח עד שהגיע לפסגה והפך לאחת מהדמויות החזקות והמשפיעות בתעשיית הקולנוע.

הארווי ויינשטיין צילום יחצ

האינפורמציה הזו שקצת מאדירה את האיש הידוע לשמצה, אולי נבחרה במכוון, בשאיפה להציג לנו את החלום ושברו אלא שכצופים, לא מעניין אותנו כעת החלום, מעניין אותנו יותר שברו ואיך הכוח עשוי לסנוור ולהטות הילה של קדושה, אפילו על מלך הסוטים. בסיפור הזה, המלך הוא עירום ביותר ממובן אחד. מהנקודה הזו, מתחילה סדרת ראיונות-עדויות, עם נשים וגברים שעבדו במחיצת הארווי ויינשטיין. בהדרגה נבנה הפרופיל האנושי המפלצתי, של אדם שעף על עצמו ועל אף שאף אחד לא יכול להכחיש או להתעלם מכישרונו, סקרנותו, גאונותו הקולנועית, ידיעותיו וההימורים המדויקים ולהתפעל מהאופן המהיר בו נסק אל-על ונגע בכוכבים אך במקביל הוא הפעיל מערכת כוחנית, בריונית וסוטה, שהטילה שררה על כל סט שהיה קשור אליו.

דפוסי הפעולה שלו היה שיטתי וקבוע. הוא היה מציץ על סצנות בעירום, מגיע במיוחד אליהן ונהג להטריד ולהתקיף לאחר שהזמין עובדות לחדרו במלון בו שהה, הפעיל עליהן לחץ פסיכולוגי ונפשי ולעיתים קרובות כפה את עצמו עליהן. חלק מההצגה שלו היה השימוש במעמדו ובסטטוס, נשוי ואב לילדים. כשעובדות בכירות ניסו להתעמת עמו, הוא הצטדק, היתמם ועל הדרך כמובן פיטר אותן. את חלקן אף תקף פיזית בברוטליות אלימה, או כפי שמעידים המצולמים בסרט, "הוא היה בריון".

זלדה פרקינס, ששימשה כעוזרת של ויינשטיין לפני 19 שנים וחתמה על הסכם שתיקה תמורת פיצוי כספי, מפרה את ההסכם עליו חתמה והופכת למעשה, למספרת הסיפור המרכזית של הסרט.

הארווי ויינשטיין צילום: Angela Weiss/Getty Images for TWC

פרקינס, שהחלה את דרכה כקולנוענית צעירה עם שאיפות, מסרה את שנותיה היפות ביותר לעבודתה בחברת ההפקה "מירמקס" (שבהמשך, נרכשה על ידי וולט דיסני ב-80 מליון דולר), מעידה שהבליגה על התנהגויות לא שגרתיות וחרושת שמועות. העובדים ידעו מספר חוקי הגנה בסיסיים כמו שלא נפגשים עם הארווי לבד. תמיד ביחד, כצוות. התבטאויות לא ראויות זכו להבלגה. כך למעשה היא שרדה כמו כל האחרים ושמרה על מעמדה בחברה. אלא שבאחת הפעמים, עובדת חדשה הייתה אמורה להתלוות אל ויינשטיין לאחד האירועים. פרקינס שוחחה איתו לפני והזהירה אותו שלא יעשה שטויות, הוא הבטיח לה שהוא ישלוט על עצמו.

בפועל מה שקרה זה שוויינשטיין ניסה לאנוס את העובדת, שפנתה לפרקינס במצב קשה. עצם הידיעה הזו, שהבוס שלה אנס, היה הקש ששבר את גב הגמל והיא לא יכלה לחזור לעבודה כתמול שלשום. פרקינס משחזרת את פרטי המקרה, את התביעה המשפטית שהושתקה, את הכתבה שטורפדה ואת ההסכם שלבסוף נחתם תמורת פיצוי כספי. באותו רגע למעשה היא איבדה הכל. איש לא ידע מה קרה, היא פוטרה מעבודתה והתעשייה התעלמה ממנה והפנתה לה עורף. הארווי כמובן, זכה באותה תקופה בעוד תהילה ובפר האוסקר על ״שייקספיר מאוהב״. עבור פרקינס, שנים של השקעה ירדו לטימיון. ״היה קשה לשבת ולצפות בטקס האוסקר ולראות את הארווי זוכה בשבחים ואת כל האנשים עומדים איתו על הבמה, אנשים שכמה שבועות קודם לכן, היו המשפחה שלי״ היא מספרת. כעת, עם פרוץ העדויות של נשים נוספות ואמיצות, היא הופכת לגיבורה המרכזית של לעבוד עם ויינשטיין ומוכיחה שגלגלי הצדק טוחנים חזק.

הארווי ויינשטיין וגווינית' פלטרו בטקס האוסקר (צילום: שאטרסטוק)

לעדותה של פרקינס, מצטרפת עדותה של לורה מאדן. מאדן, אירית מבית טוב, חלמה להשתלב בתעשיית הקולנוע. היא מספרת על הלילה ההוא בו עלתה בתמימותה לחדרו הארווי במלון, לכאורה, לענייני עבודה, כאשר במהלך שיחה תמימה ועניינית הוא לפתע, ביקש ממנה מסאז׳. כשהיא נבוכה מהבקשה, הוא לעג לה שכל העובדים שלו עושים לו מסאז׳ כשהוא עייף והחל לעשות לה מסאז׳. היא כמובן קפאה והרגישה מבולבלת וחשבה שאולי היא מגזימה בשמרנות שלה עד שהוא החל להפשיט אותה, לפתוח את החלוק שלו ולאונן.

היא התחננה שיניח לה והוא המשיך. היא רצה לאמבטיה סגרה את הדלת ביקשה שוב שיניח לה ובכתה. היא הצליחה להיחלץ משם לבסוף, אלא שניכר מעדותה שהצלקת ממשיכה ללוות אותה. למחרת הוא התנצל בפני הבוסית שלה שניסתה להתעמת איתו. את הבוסית הזאת הוא כמובן, פיטר. מאדן מספרת איך הרגישה אשמה, אחראית למה שקרה ומושפלת יותר ממנו. ״הבקשות למסאז׳ לא פסקו״  היא מספרת, ״הלכנו תמיד בשלשות ועם מעילים גדולים כדי לא להיראות אטרקטיביות״. גם מאדן בדומה לפרקינס, מסרה את שנותיה היפות ביותר למירמקס או כפי שהיא מעידה ״החיים שלי היו בבעלות מירמקס״.

מפיקים בריטים ידועים ובעלי שם, כסיטבן וולי (״קרול״) ודייוויד פארפיט (״כנפי יונה״, ״שייקספיר מאוהב״), מספרים שבסרטים שהפיקו עמו, הוא התעקש על כמות מסוימת של עירום. ״בכל פעם שמישהי התפשטה הוא דאג להיות בסביבה, לפתע צץ באופן קריפי משום מקום״. בחדרו במלון, הוא נהג להסתובב ערום עם תחתונים באופן שגרתי ולהפיל עוד ועוד קורבנות: נשים צעירות עם חלומות ושאיפות להשתלב בתעשיית הקולנוע. המפיקים טוענים שהם התעלמו מהבריונות כי היה בו משהו שגרם לכולם סביבו להשתפר אבל במקרה של פארפיט, התנגשות אמנותית גרמה לויינשטיין לתקוף אותו באלימות פיזית שסיימה סופית את התקשורת ביניהם.

הארווי ויינשטיין צילום יחצ

לאורך העדויות הנערמות של עוד עובדות ודמויות מהתעשייה, מתחזק הסיפור המרכזי של זלדה פרקינס. לצד הראיונות, משובצות התמונות של הארווי מתקופות שונות בחייו. איש שמן, עם סנטר כפול שעיניו החומות שוקעות אל תוך פניו.

הסרט הזה, הוא 47 דקות של מסמך קולקטיבי נוכח ונוקב כשעם יד על הלב, הפרופיל המצטייר, לא זר ומוכר כאבטיפוס, מעדויות שונות גם בתעשיית הקולנוע הישראלי. אנשים כישרוניים עם ידע עצום בקולנוע, סנטר כפול וגיל שמוכפל עם השנים, מטפסים לתפקידי מפתח וזוכים לכוח משכר. בחסות הכוח המדומה של המעמד והכסף, הם מרשים לעצמם להתל בקולנועניות צעירות עם חלומות. אישה צעירה היא כנראה טרף קל ולא מספיק חשוב, בעיניהם. חלקם מעירים הערות גסות, חלקם מפעילים לחץ פסיכולוגי-נפשי, חלקם שוכרים אותן כעובדות ומציקים להן בלי סוף, וחלקם תוקפים באמת. לתקוף עבורם, זה לנסות את מזלם, כי הרי, הן אמורות להיות מוחמאות מכך שגוש בשר כבוד ומזדקן עם כתר זהב של תהילה, ״מחמיא״ או נוגע בהן. עצוב כל כך, שבא לבכות.