ללמוד לקבל את האחר מבלי להצהיר על כך

בבית הספר של הבן שלי יש מספר ילדים משולבים חלקם עם סייעת צמודה וחלקם עם מערכת של שעות שילוב. אחת הסיבות שהם משולבים במערכת החינוך הכללית היא בכדי שיוכלו לקבל את אותם כלים שמקבלים ילדים אחרים בגילם

לפני כמה ימים, באחת מקבוצות הפייסבוק השונות, פרסמה אישה אחת שלט שראתה וצילמה בכניסה לבית קפה והרעיפה עליו מחמאות. לשון השלט הייתה:

"בבית קפה זה מועסקים עובדים עם צרכים מיוחדים.

אנא גלו סבלנות וסובלנות כלפי נותני השירות

והיו חלק משילובם."

אני יכולה להבין למה אותה אישה חושבת שזה שלט חיובי. הנה, משלבים אנשים עם צרכים מיוחדים בבית הקפה- כמו כולם ונותנים להם לעבוד- כמו כולם. רק חסרות מחיאות הכפיים. והסיבה לציניות היא שברגע שתולים כזה שלט בכניסה לבית קפה, אותם אנשים הם כבר לא כמו כולם. יותר נכון, לא ניתנה להם ההזדמנות אפילו כי ישר עדכנו את כל הסובבים שהם שם ולהתייחס אליהם אחרת.

שילוב והכלה נכונים הם לא רק לספק מקום עבודה ולשלב חברתית את אותם ילדים ומבוגרים, אלא לתת להם להיות חלק מהחברה עם כל המשתמע מכך. כלומר, אם הם יכולים לעבוד באותה עבודה אז נהדר, שיעבדו בה ושיעבדו כמו כולם וישתלבו כמו כולם ויתייחסו אליהם כמו כולם, אחרת איפה פה השילוב, ההכלה והקבלה?

שלט

ברגע ששמים את אותו השלט בכניסה לבית הקפה זה כמו לסמן את אותם אנשים ולהבדיל אותם מהשאר. זה "מיוחד" תתייחסו בהתאם, זו "מיוחדת", תהיו סבלניים. ולמה? הרי סבלנות וסובלנות צריכים להיות כלפי כולם!

כשאני נכנסת לבית קפה, גם אם אני ממהרת אני סבלנית, נחמדה ומנומסת. כל עוד אני מקבלת שירות אני רגועה וחייכנית וזה לא משנה לי מי עומד מולי ומספק לי את השירות. אם הוא יהיה איטי הוא יהיה איטי. ואם יקח לו זמן להבין, יקח לו זמן להבין. כל עוד זה לא בזילזול בי או הקטנת ראש או חוסר שירותיות,הכל בסדר. ואם אכנס לבית קפה שכזה, סביר להניח שאם לאותה מלצרית יש צרכים מיוחדים שבולטים לעין אשים לב אליהם בעצמי. ואם לא אז לא. אבל לא אתייחס אליה במיוחד בצורה שונה או נדיבה יותר או סבלנית יותר. פשוט כי ככה אתייחס לכולם.

בבית הספר של הבן שלי יש מספר ילדים משולבים חלקם עם סייעת צמודה וחלקם עם מערכת של שעות שילוב. אחת הסיבות שהם משולבים במערכת החינוך הכללית היא בכדי שיוכלו לקבל את אותם כלים שמקבלים ילדים אחרים בגילם ואת אותן הזדמנויות. שלא יוותרו להם גם אם הם צריכים לעבוד קצת יותר קשה מאחרים. שלא ירחמו עליהם, שלא יתנו להם רק בגלל מה שיש להם. אלא שיתייחסו אליהם בגלל מי שהם.

אותו הדבר כלפי אותם עובדים בבית קפה. הם קיבלו הזדמנות שווה. לעבוד עם כולם. להיות עם כולם כמו כולם. אל תסמנו אותם. אל תתייחסו אליהם אחרת. אל תבדקו אותם גם אם זה בא ממקום טוב ואתם רוצים להראות להם שאתם מקבלים אותם. הדרך הכי טובה והכי נכונה להראות להם היא פשוט לקבל אותם.

 ** הכותבת, חן קרופניק, היא מנהלת יחסי ציבור