Saloona

» גל חן. צילום: דפנה לוי

"לעתים אנשים אוחזים בערך ליבה כה חזק, שכאשר הם מועמתים עם ראיות שפועלות נגד אותה אמונה, הראיות החדשות אינן יכולות להתקבל – וייצרו אי-נוחות עמוקה. מאחר וזה כה חשוב להם להגן על הרעיון, הם יתעלמו ואף יכחישו כל דבר שאינו תואם את אותו ערך גרעיני."

- פרנץ פאנון; עור שחור, מסיכות לבנות

אני חצי מזרחית. סבא מסוריה, סבתא מאלג’יר. כשהגיע סבא לארץ הוא היה טאוופיק חמאווי-בסול. הוא עיברת את שמו לברוך חן. סבתא הייתה מסעודה טוויטו. הפכה למרים, והתחתנה לתוך השם חן. ערבית, כפי שזו התבטאה בדיאלקטים השונים, הייתה השפה הראשונה לשניהם.

אף פעם לא זכיתי להיות מזרחית. צבע עורי בהיר מאוד, אני בלונדינית ואת העיניים הכחולות שלי אני נוהגת לקבור בתוך ספרי רסלינג. אני תואמת את הסטריאוטיפ האשכנזי והלבן באופן כל כך מובהק, שאף אחד לא מאמין או מתייחס בכלל לכך שאני מזרחית. כשאני אומרת זאת לאנשים, לרוב הם ממהרים לבטל את דבריי ולצחוק על הנושא. מזרחית עאלק. יאללה יאללה, שמענו. המנומסים יותר פשוט יפערו עיניהם בפליאה ויאמרו, "מה?! אבל לא רואים עליך".

האנתרופולוג הנורבגי פרדריק בארת’ התייחס למושג הטיפוס האתני האידיאלי. תיאורטיקנים רבים לפניו טענו כי כחברה אנחנו בתהליך מתמיד של קטגוריזציה ונתקלים במבוכה כאשר פרטים אינם נופלים לתוך אחת מהקטגוריות. בארת’ התייחס לנושא הקטגוריזציה האתנית. לאורך שנים התכוננו בחברה טיפוסים אידיאליים לכל זהות אתנית, ואנחנו מתקשים ובאים במבוכה כאשר אנשים אינם נופלים בתוך אותן קטגוריות.

המזרחי האידיאלי

מאוד ברור מהו הטיפוס האידיאלי המזרחי בחברה הישראלית. הוא שחום עור, קולני וגס רוח, מאזין למוסיקה אוריינטלית, אינו קורא ספרים. המזרחי הוא זה שיחתוך אותך בכביש וישרוק לבחורות בצורה בהמית. לרוב לא ידבר המזרחי בעברית תקנית, וכשירצה לומר דבר-מה על עצמו בעתיד יחליף את אות האיתן א’ באות י’, וכך יאמר "אני ילך", או "אני יגיד", המזרחי יגנוב ברזים מחדרי מלון בתורכיה וישנא ערבים. המזרחי הוא-הוא הישראלי המכוער הזה שכולם מדברים עליו.

אנשים כמוני מערערים את גבולות השיח. לא פעם קיבלתי את התגובה "תפסיקי לשחק אותה, את הכי אשכנזיה". זה תמיד היה בבדיחות הדעת, מאנשים שאני אוהבת ומעריכה, ואף פעם לא באמת נעלבתי – אבל בתוך הצחוק מסתתרת אמת די מתסכלת – אני לא יכולה להיות מזרחית. השימוש שלי במוצאי המזרחי יכול להיות רק שימוש רטורי, משועשע. אסור לי לחרוג מזה ולדבר כמזרחית, כי מה אני כבר יודעת על מזרחיוּת?

בעוד שחבריי האשכנזים משועשעים מהסו-קולד מוצא מזרחי שלי, מצאתי שהוא מעורר גיחוך, אנטגוניזם ולעתים אפילו כעס בקרב רבים מהמזרחים. איך אני מעזה לשייך את עצמי אליהם, בלונדה בת-טובים שנולדה עם כפית זהב בפה לא ידעה אפליה מימיה? מוטב לה למתנשאת-פלצנית כזו, שלא מכירה את העולם "שלהם" להישאר אשכנזיה ולהפסיק לבלבל את המוח.

ראיתם כמה דברים כבר יודעים עלי? אני בת טובים, עשירה, לא יודעת אפליה מהי, מתנשאת ופלצנית. את כל זה יודעים עלי זרים-למחצה או זרים מוחלטים, רק בהתבסס על צבע העור שלי. מזל שהוא בהיר, אחרת הייתי ענייה ממשפחה הרוסה. עכשיו לכו ספרו להם שאת הצבע הבהיר, הבלונד והעיניים הכחולות, קיבלתי דווקא מהסבא הסורי שלי.

אנחנו נתונים בתוך עולם של גזענות שקופה. אין לנו בעייה עם מזרחים, בגדול, כל עוד הם עוברים כאשכנזים. התנהגו כאשכנזים, האזינו למוסיקה מערבית והיו כמונו, ואנחנו נעלים עין מצבע העור שלכם. אנשים כמוני, שלא רק עוברים כאשכנזים, אלא אשכנזים לכל דבר, למעט הפרט השולי של מוצאם האתני, בכלל לא זוכים להיות מזרחים. אפילו להיות מזרחית המחמד של האשכנזים אני לא יכולה. לא רואים עלי.