אם יש ירק חוצה עדות ומתכונים זהו החציל. קבלו מתכון מתובל ומשובח לקארי חצילים הודי

הבוקר קמתי אל תוך הסערה הביטחונית-תקשורתית שמתחוללת בימים האלה. כל מי שענייניו באקטואליה וידו קלה על המקלדת שמע על הסיפור הזה כבר בראשית ינואר השנה. דיווחים על המקרה, מסמכים, דעות, פרשנויות וכו’ פזורים מאז ועד היום לאורכה ולרוחבה של הרשת.
היקיצה הלא מוצלחת הזו אל לב ליבה של הדילמה המוסרית שבין ביטחון המדינה לזכות הציבור לדעת, בין תפקיד העיתונות והאחריות החברתית שלה, הובילו אותי לנדוד במחשבות על אמת, על התנגשות של אינטרסים, על נאמנות ועל בגידה. לטעמי, כפי שהוכיחה לא פעם ההיסטוריה (שוב ושוב) – האמת תמיד תהיה תלויה בזווית הראייה.
בלי לשים לב התחלתי לזמזם לעצמי את השיר המצמרר של הזמר היהודי-קנדי לאונרד כהן, המספר את סיפורה של גיבורת הכנסייה והאומה הצרפתית ז’אן דארק (Joan of Arc). ז’אן דארק שהואשמה בבגידה, מעשי כישוף וקשירת קשר עם השטן נמצאה אשמה ונשרפה בעודה בחיים. לאחר שנים היא זוכתה ע"י האפיפיור מכל אשמה ושמה נוקה.
השיר מתאר דיאלוג בינה לבין האש המכלה אותה על המוקד. ז’אן דארק שהיתה מנהיגה צבאית מאות שנים לפני שריפת החזיות ועידן הפמניזם, יכולה לחדד את רעיון זווית הראיה. השיר יצא במקור כסינגל בשנת 1971 מתוך אלבום האולפן השלישי של לאונרד כהן "Songs of Love and Hate". (המילים של השיר)