החלטתם של אמנים לא להופיע באריאל היא לגיטימית. לא בטוח שצריך לסתום להם את הפה
הנשים של מועדון הטועמות מסכמות חצי שנה מרגשת וסוחפת של חוויית יין יוצאת דופן. מסע אחר

איתי טיראן, עודד קוטלר, ענת גוב, דרור קרן, רמי הויברגר, ירדן בר כוכבא, יוסף סוויד, יוסי פולק, ליליאן ברטו, ישי גולן וייתכן שיש עוד כמה שמות שלא הוזכרו בתקשורת – הם אמנים. אפשר להגיד עליהם הרבה דברים, אבל אומץ – יש להם. הם העזו לסרב להופיע במה שהם מבינים כשטח כבוש שיש עליו מחלוקת. האיום של הממשלה למנוע מהתיאטראות מימון, אינו הוגן מאחר ומדובר במחאה של השחקנים ולא במחאה רשמית של התיאטראות. לא כל השחקנים לוקחים חלק במחאה זו, אלא קבוצה אחת מוגדרת. אלה אנשים המזדהים בשמם, ואינם מסתתרים מאחורי מוסד זה או אחר. צדק ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשסייג את האיומים שלו על התיאטראות במילים אלה: "אינני רוצה לפסול את זכותו של כל אמן לדעה פוליטית, אבל, אנחנו כממשלה לא צריכים לממן חרמות כנגד אזרחי ישראל. שמחתי לשמוע משרת התרבות כי אמנים אחרים הודיעו שיופיעו כמתוכנן. זו הגישה הנכונה".
יש שיגידו בוגדים, יש שיגידו גיבורים. אבל מי שקם ומביע עמדה ברורה כל כך ומסכן את מטה לחמו – הוא אדם עם אישיות חזקה. עם יושר אישי. עם אמירה. אנחנו מדינה, שבה חלק גדול מהאנשים שחוקים. היומיום ההישרדותי של אזרחים רבים גורם להם לאיזושהי קהות חושים. במקומות אחרים בעולם, הסטודנטים הצעירים מניפים את נס המרד. יוצאים לרחובות בהפגנות אמיצות, מוחים בפומבי נגד משטרים אפלים. יש ביניהם המשלמים על כך בחייהם. בישראל כשיש מחאה – מכסימום כותבים טוקבק. רוב הסטודנטים עסוקים בעבודה, לימודים במשמרות תובעניות ומילואים. לא רואים אותם יוצאים לרחובות בשום עניין עקרוני. הדבר היחיד שהפר את שלוותם היה העלאת שכר הלימוד.
לאחרונה, יצא הציבור הישראלי מתרדמתו. לא הסטודנטים דווקא, אלא המיינסטרים, מעמד הביניים המותש. זה התחיל בנשיא קצב, שאישום האונס נגדו הוציא אלפים לכיכר רבין בתל אביב. המצפון הציבורי התעורר ביתר שאת לגבי חייל אחד ששירת את כולנו ונמק במרתפי החמאס – גלעד שליט. המחאה הלכה וגברה עד לצעדה של עשרות אלפים. מחאה שקטה, תרבותית וזועקת השמיימה.
עכשיו, התעורר לו מצפון אחר. מצפון, שלגביו אין קונצנזוס –המצפון הפוליטי של חלק מהיוצרים שבינינו. אנשי במה, שחקנים ובמאים העיזו לקרוא תיגר על העובדה שהמדינה הזו תקועה עם השטחים. לא לבלוע ולא להקיא. הם אומרים: "עד שלא תהיה הכרעה עם הפלשתינים – לא נלך לשם להופיע".
כל מי שיצא בהכרזה הזו מסכן את תלוש המשכורת שלו. ראוי שניזהר מלגלוש לתקופות אפלות בארצות אחרות כמו זו שהיתה בזמן המקארתיזם של שנות ה-50 בארצות הברית. תקופה, בה כל מי שהביעה עמדה שמאלנית היה חשוד כגייס חמישי קומוניסטי, בוגד שדינו הרחקה מהחברה. אסור להגיע למצב שמי שיש לו דעה אחרת מזו השלטון בנקודת זמן זו – משלם על כך ביוקר.
בדמוקרטיה, זכותו של כל אחד להביע את דעתו וגם את מחאתו, כל עוד הוא אינו מפר חוק או נוהג באלימות. להצביע ברגליים זו גם הצבעה. העמדה של השחקנים הללו היא קצת קשה לעיכול גם עבורי: אריאל היא חלק ממדינת ישראל כל עוד לא הוחלט אחרת. למעשה החליטה קבוצת אמנים זו, להחרים חלק מהמדינה בה היא חיה וגם את חלק מאזרחי המדינה. הם מחרימים אזרחים שהלכו לגור במקום שממשלות מדינת ישראל עודדו התיישבות בו. מצד שני, המחאה הזו היא לגיטימית. ברור לי שקול המצפון הוא הקול החשוב ביותר של כולנו.
אדם שחי במדינה כמו ישראל, אין לו את הלוקסוס שלא לגבש עמדה ולעמוד מאחוריה. זכותנו וחובתנו להיות ביקורתיים לגבי התנהלות השלטון, כאשר להבנתנו למשל שלטון זה אינו מקדם הסכם עם השכנים. מותר ואף חשוב למחות כשלא נראה לחלק מאיתנו שהמדינה שלנו שולטת כבר שנים על עם אחר לא עושה מאמץ מספק להיחלץ מהצרה הזו. הדרך להיאבק על נושאים היא בקלפי. יש דרכים נוספות – הפגנות, התבטאות בתקשורת וגם התאגדות למחאה פרובוקטיבית שתעורר את השלטון לפעול. גם זו מחאה לגיטימית. זה בדיוק מה שעשתה קבוצת האמנים שהעזה לומר – "עד שלא תשבו עם השכנים שתסגרו עסקה – אנחנו לא חלק מהמשחק".
כל כך מסכים איתך! מאוזן, שקול וחשוב.
שאפו על הבהירות והרהיטות. תענוג לקרוא.
Offer Rach:
#
בוזזז למקארתניזם
הידד ללנון
ולחופשיות הבעת הדיעה האישית הרגשית
אך עלייה וקוץ בה
במה ציבורית …
…היא לא המקום לקריאה לסרבנות ציבורית כפיית דיעה פרטית
במה ציבורית …
היא כן המקום להצגת דיעה אישית להשפעה ציבורית וכללית
חבל שכך המצב
אך הוא כך … משום שכבר אין אמון ואין שום דו – שיח אמיתי בהנהלת הממשלה התרבותית
המוסרית והאמיתית
לעם אחד
#
Orit Agami
עופר אני לרגע לא בעד החרמות על ידי גופים רשמיים אבל אדם פרטי יכול לפעול כפי שנהגו השחקנים האלה
הם שחקנים אבל לא גוף ציבורי – הם עדיין אנשים פרטיים שיכולים להביע את דעתם גם אם הדרך בה הם עושים זאת לא נוחה לאחרים – זה חוקי וזה לגיטימי זה סוג של מחאה.
5 hours ago · LikeUnlike ·
#
Ori J. Ojk
מחר רופאים יחליטו במי הם יטפלו
מחרותיים אנשים בחברת החשמל לא יתנ ו שירות
העיקר כולנו זוכרים את ה"זעזוע " כאשר מוכר בפיצוציה לא הסכים למכור לערבים
בתוכנית של חיים הכט
…ואגב הם אנשים לא פרטיים
כי הם מייצגים את התאטרון בו הם עובדים
רוצים למחות
אין בעיה
שלא יקחו תקציבים מהמדינה
·
#
Orit Agami
יקירי הם מוכנים לשלם מחיר – הם לא מוכנים לשחק שם. זה לא גוף ציבורי כמו התיאטרון. זה יותר כמו מכתבי הקצינים לצבא. אני לא חושבת שהייתי נוהגת כמוהם, אבל אני חושבת שהדרך שבה הם נקטו היא מחאה לגיטימית. הם מנסים לנער את המערכת. לעשות רעש בכלים המועטים שיש להם
שוב אתה דמגוג – רופא נשבע את שבועת הרופא. רופא עסוק בהצלת חיי אדם פה מדובר בופעה תרבותית – סיפור אחר לגמרי
כנ"ל חשמל שהוא שירות חיוני. ומוכר בפיצוצייה שלא יסכים למכור לערבים זו גזענות
שוב – הצעד שהם עשו לא פשוט בכלל אבל הוא צעד של מחאה פוליטית
4
#
Offer Rach
המחאה לגיטימית ואישית
חבל אבל שהם גוררים את התאטראות
להבעת עמדות פוליטיות שלא בדרך של יצירה טהורה
גם צריך לזכור שכל פרט(שחקן) כבול כבר בעבותות דעתו
שהובעה בעבר … ישנם שם כאלה שלא יכולים שלא למחות
…אפילו אם בהבנתם ואני בטוח שישנה הבנה שכזו לחלקם
המחאה תישמע יותר כאשר תעלה הצגה נוקבת בעלת אמירה פוליטית…שתייצר דיון ציבורי שם מעבר לגדר ההפרדה
המחאה הנוכחית בצורתה היא מס שפתיים ולא מחאה אמיתית בועטת שולחנות יוצרת דו-שיח ומשנה דיעות נוקשות חבל . ·
#
Ori J. Ojk
וגם מכתב הקצינים היה פסול
ואם את חושבת שעונש קולקטיבי על אוכלוסיה שמקיימת מדיניות ממשלה הוא לגיטימי אז בטח לא תתנגדי לעונשים קולקטיביים על אוכלוסיה אחרת שההנהגה שלה יורה טילים על מדינת ישראל ומחזיקה חייל שלנו ללא תנאים
ואני לא דמגוג – כי תאטר…ון מקבל תקציבים מהמדינה
כאנשים פרטיים זכותם למחות ומעולם שללתי זכות זאת
אבל כאשר הם גוררים את התאטרון לויכוח זה כבר מחאה לא לגיטימית
#
Orit Agami
זה לא עונש קולקטיבי על מה אתה מדבר??? זו קבוצה של אומנים שלא מוכנה להופיע באריאל. מי מעניש את מי?
נא לרדת מהענף הגבוה שעלית עליו
2
#
Orit Agami
התיאטרון מוכן להופיע שם אבל חלק מהשחקנים בו לא מוכנים. ולכן התיאטרון ימשיך לקבל כספים מהמדינה ורצוי לכבד את ההחלטה של אותם אומנים
·
#
Ori J. Ojk
ומענישה את כל תושבי אריאל כי הממשלה החליטה שלא להחליט עדיין ותהליך השלום נמשך כבר 17 שנה
ובנינו כצרכן תאטרון אחד לשני ואני מניח שגם את חוטאת בזה
מה שווה ההצגה ללא השחקנים ?
…
ומי שעלה על ענף גבוה הם השחקנים
שכבר כמה מהם חזרו בהם מהמכתב
כניראה שמדובר בכסף האידאולוגיה לא כלכך חזקה
אני מתפלא שהקרן לישראל חד"שה לא ממנת את המחאה הזאת
אצלינו בעבודה
ובעבודה של אשתי ביטלו את כל המנויים בבת אחת
ואני מניח שבעוד מקומות
כניראה הם נזכרו מה יחסם באוכלוסיה בכל זאת
וכך יעשה למי דוגל בטרור תרבותי
יקבל טרור כלכלי
אגב אני באופן אישי הייתי לא מזמן בהצגה של דרור קרן
מאוד נהנתי
וידיעתי מה עמדתו הפוליטית
אך לא הזיז לי
שהוא מעלה את הדעה הפוליטית שלו על קידמת הבמה
תרתי משמע
אזי זכותי להחרים אותו
וזכותם של שאר האנשים שמרגישים כמוני
ואגב זה לא שונה מהפרופסורים שמחרימים את ישראל
וכך מתחיך הסחף
מזל שהציבור התעשת מיד
וגרם לאנשים לחשוב שוב
·
#
Orit Agami
מה לעשות שהשחקנים הם בני אדם ולא בובות מריונטה על חוטים.
אנשי הרוח והאומנות הם בדרך כלל גם המצפון של החברה. רצוי להטות להם אוזן. חוץ מזה – היו שחקנים רבים שהביעו דעה אחרת ומוכנים להופיעה תחת כל עץ רענן. יהיו מספיק שחקנים להצגות באריאל – אל דאגה
אורי
יש קבוצה של אנשים שכמה ופעלה לפי מה שהיא מאמינה בו
החרם הוא מסוכן
אחד העקרונות של הדמוקרטיה הוא גם לתקצב דברים בניגוד למדיניות הממשלה.
אחרת אין הבדל ביננו לכל משטר טוטליטרי אחר בו האומנים ממלאים פה אחד מה שהממשלה חושבת לנכון
חשוב לעדכן: סביב מכתב האומנים נוצר באזז שלם. עיתון "ידיעות אחרונות" יוצא עם כותרת מאירת עיניים: "נופיע בכל מקום" בין השחקנים שמצהירים זאת: שרית חדד, איל גולן, יהורם גאון, חנן יובל, שלמה בר שביט ועוד.
דרור קרן יצא עם הבהרה שאומרת שהוא אינו מחרים שום מקום אבל הוא אמנם מציין שהוא ביקש שלא להופיע מעבר לקו הירוק
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3945560,00.html
הבמאי שמואל הספרי מסביר ומנמק:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3945487,00.html
קובי אוז מגנה את מכתב אנשי התיאטרון וכתבת "ידיעות אחרונות" טובה צימוקי מוסיפה פרשנות משפטית: סירוב להופיע בשטחים אינו עילה לפיטורים מכיוון שישראל לא החילה את החוק והמשפט שלה על השטחים. כמו כן, מחזאי יכול לסרב בחוזה חתום עם התיאטראות שמחזותיו יוצגו בשטחים.
מעניין
תשובה לסיוונה:
א. מעולם לא אמרתי שיש מקרתאיזם אלא הזהרתי שזה לא יתפתח לכיוון הזה
ב. האקט הזה היה אקט דרמטי והוא יצא רעש – אקט המחאה הצליח. בואו לא ניסחף. פה לא מדובר על ניתוק מחשמל, מרפואה, מחינוך. מדובר על קבוצת שחקנים שמחו ויצרו דיון ציבורי. לגיטימי לחלוטין. יש אנשים שנמאס להם מהקיפאון המדיני והם פועלים – כל עוד זה על פי חוק – אין עם זה בעייה
תשובה למיכאל
הבעייה פה סבוכה. ראשית אני מבקשת מכל מי שמתבטא לא להכנס להשמצות ועלבונות, כפי שעשית כלפי כל קהילת השחקנים. התיאטרון הוא חלק מהתרבות. כמו סיפרות ושירה. יש לו מקום חשוב בחברה. בשום פנים לא להשמיץ כפי שעשית.
ולגבי ההשוואות שעשית: אין מה להשוות בין רופא לשחקן. רופא נשבע את שבועת הרופא הוא מחויב לחיי אדם בכל מקום ולא גבולות. שחקן הוא אומן. זה סיפור אחר לגמרי. אם שחקן לא יופיע באריאל ויופיע שחקן אחר במקומו – לא ייגרם נזק לאף אחד.
השחקנים הללו פעלו על פי צו מצפונם. הם לקחו סיכון לגבי מקום העבודה שלהם. אני מכבדת את זה. הם לא רוצים לעבוד מעבר לקו הירוק. אין להם שום דבר נגד האנשים שחיים שם. יש להם עמדה ברורה נגד העובדה שמדינת ישראל לא פתרה את הבעיות עם הפלשתינים. בדימוקרטיה מותר למחות. זו מחאה ויש לכבד אותה. אם הם גורמים נזק למקום העבודה שלהם זה בינם לבין התיאטרון. לא בינם לבין מדינת ישראל.
אני קוראת לכולנו להיות מתונים. לכבד זה את עמדתו של זה. ולגלות אהבה ואכפתיות לבני אדם באשר הם.
בס"ד
בקיצור אחרי קטע שלם שכתבתי ובלי כוונה,ואולי כן,לחצתי על אסקייפ, אכתוב רק את המשפט האחרון לתימצות: "אנשים, הסדק בינינו מתרחב !!!! איך לא יגידו בגת בשם הדמוקרטיה."
מגלי יקירה הסדק לא מתרחב. אנחנו חיים בחברה דמוקרטית פלורליסטית ויש בה מגוון של דעות. גם המנהיגים מהימין וגם מהשמאל כבר הגיעו למסקנה שחשוב להגיע להסדר עם השכנים. האיום עלינו הוא מאיראן ועם השכנים שלנו שאינם מוסלמים פונדמנטאליסטים (כולם חוץ מחיזבאלייה וחמאס) – אפשר להגיע להסדר ולהסכמים.
חשוב שכולם בישראל ילמדו סובלנות לדעות שונות והכל יהיה בסדר
בס"ד
אורית לפני שאתייחס רציתי לומר שכתיבתך נעמה לי במילים בצליל ובמשמעויות הנסתרות.
לדעתי את נגעת במאמרך בנקודה שכמעט ואינה מורגשת אך היא זו המרכזית. כולם הולכים סחור סחור כרוצים לנגוע בתיבת הפנדורה ואחרי רגע רו שניים נר. האם חברה פלורליסטית יכולה ומסוגלת לשמור על צביונה.
תוצאותיה של חברה אחידת דעות ראינו כבר בשעתו המזוויעה של היטלר וסטאלין חברו. ועדיין יש עוד אי אילו פרפורים במדינות אחרות (גם בעולם הערבי)גם כיום.
לא על זאת הגבתי.
ההיסטוריה שלנו,כעם, מציגה רקורד מכובד של פלורליזם דיעות,מנהגים ואמונות כמספר חברי הקהילות היהודיות ברחבי העולם. אולם כמספר הדיעות כן גברה התחושה שלמרות הכול וכו’ (לא אכתוב היסטוריה),אנחנו עם אחד כי יש לנו גם את הידיעה שיש לנו אל אחד. מקרי החרם בעמנו הם מעטים מאוד, כי הורגלנו להתווכח ולנסות לשכנע גם את הפוחזים שבקרבנו. אולם מעולם לא עזבנו אותם לנפשם שיעשו מה שירצו במושבותיהם ובלבד שלא יבלבלו לנו את הראש.
אותם אומנים שדעתם מכובדת ומקובלת בעיני לא יכולים להחרים אדם בשל דעותיו, הם יכלו להגיע לאריאל בייחוד אם הם מקבלים גם משכורת מגופים ציבוריים,להופיע, ולאחר מכן לומר את דעתם ואחר -כך גם להתווכח ולנסות לשכנע.
ככה אדם לאדם, להביא טיעונים ואולי גם לשמוע צדדים אחרים,דיעות ורגשות של אחרים. לעשות היסטוריה, אולי הם לא היו עושים אך הם כן יכלו לנסות לשנות אווירה בעם וגם אולי לתת את אותו זיק של תקווה שאנחנו עדיין עם אחד שיודע להתמודד עם קשייו כמו עם אתגריו בעזרת האמונה שתמיד מאחורי האחר עומד שריר וקיים המשפט של רבנו הלל הזקן "ואהבת לרעך כמוך" זו כול התורה..והגוי הבין תוך שהוא עומד על רגל אחת ..והתגייר.
מגלי יקיריה
אני מבינה לליבך וגם מבינה אתך טיעוניך. האקט בו נקטו חלק מהאומנים אמנם עשוי לקומם. אבל הם פעלו על פי צו מצפונם. הם בשום פנים ואופן אינם מחרימים בני אדם ואת אחיהם באריאל לפי הבנתי. הם מוחים על מדיניות הממשלה ובמחאה הזו רוצים לזרז הסדר עם השכנים. כתבתי שהמעשה שלהם לגיטימי. אסור לבלבל בין חרם לבין מחאה – פה מדובר במחאה. הם ישמחו לארח את תושבי אריאל בתיאטרון בתל אביב ואף בביתם. שוחחתי עם אחד מהם שאותו אני מכירה ברמה האישית וכך אני מבינה. אינני יודעת איך הייתי נוהגת באופן אישי. ייתכן שאני באופן אישי כן הייתי מופיעה באריאל אבל אני אאבק על זכותם הדמוקרטית של קבוצות אלה ואחרות להביע מחאה. זו בסך הכל מחאה. לא חרם על בני אדם
אורית
בס"ד
צודקת אורית כך באמת העניין ברמת המיקרו -האישי זהו רק אקט של מחאה. אולם בעניין המקרו- זו בעייה. שחקן בשל מידת החשיפה והטעם והעניין צריך לחשב את מעשיו במידת שתי הרמות.
אם אני קטנה כמוני אחליט לא להגיע לאריאל מטעמים אילו ואחרים, לא תהיה ואפילו מילה אחת כתובה בשום מקום, שחקן איש ציבור וכו’ כן.
לא הגענו ממש ממש לעמק השווה אך אולי יש נושאים אחרים עליהם נוכל לדבר.
מגלי יקירה
השחקנים אמנם השתמשו פה בפרסום שלהם להביע דעה פוליטית נגד הישיבה בשטחים. זה לגיטימי במדינה דמוקרטית. הם כולם לקחו סיכון לגבי מקום העבודה שלהם ועשו זאת בכל זאת. זה סוג של אקט מחאה. הם אינם שונאים או כועסים על המתיישבית/מתנחלים אלא על הממשלה שעודדה התישבות/התנחלות. זו אבחנה מאוד חשובה שיש לעשות. זכותו של כל אזרח בישראל להביע מחאה כל עוד הוא אינו נוקט דרכים אלימות המסכנות את שלום הציבור. זה מה שעשו האומנם הללו.
מסיבה זו יש לאפשר מחאות כאלה גם כאשר לא מסכימים איתן.
מעבר לכך, אני נהנית מתרבות הדיון שלך שאינה מתלהמת והיא עניינית לחלוטין. תענוג.
[...] כלל, ויש בו אומנם ריח של מקארתיזם, שממנו הזהרתי כבר בטור קודם שכתבתי, שעסק בסוגיה אחרת של מרד השחקנים להופיע באריאל. [...]
[...] http://saloona.co.il/blog/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%94-%D7%97%D7%9... [...]