כל אדם שני – אישה

כל אדם שני הוא אישה, אבל בממוצע רק כל עמדה בכירה חמישית מאוישת על ידי אישה. מה מונע מנשים להעז ולהשתלב? השרה גמליאל מאמינה ש"מודעות משמשת כתנאי אלמנטרי לשינוי"

השרה גמליאל ונשיא המדינה עם זוכות פרס אות השרה לשוויון חברתי בתחום המאבק באלימות נגד נשים (צילום: חיים צח, לע"מ)

נשים הן 50% מהאוכלוסייה אבל מחזיקות בפחות מ- 25% מעמדות המפתח (צילום: שאטרסטוק)

"כשאישה תגיע לבית הלבן, היא תגיע בזכות כישוריה. שום תנועה בעולם לא תוכל להכניס לשם אישה רק בשל היותה אישה", את הדברים האלה אמרה ב- 1914 עורכת הדין בלווה אן לוקווד, מהפמיניסטיות הראשונות בארה"ב. מאה שנים אחרי ודבריה עדיין נכונים ולא רק לגבי הבית הלבן אלא בכל מקום, גם בישראל. המציאות מלמדת שאי אפשר להכניס נשים לתפקידים, הן צריכות לעשות זאת בכוחות עצמן, משום שהן יכולות ומסוגלות.

היום שיעור הנשים בעמדות בכירות גבוה הרבה יותר, בוודאי יחסית למצב לפני מאה שנה, ובכל זאת אינו משמעותי דיו ואינו מגיע ל- 50%, שהוא שיעור הנשים באוכלוסייה. הסיבה אינה היעדר כישרון או יכולת אלא נעוצה בחסמים השונים בדרך לקריירה משמעותית בהם נתקלת כל אישה, הכוללים גם סטריאוטיפים ותפיסות שגויות ביחס לנשים.

מאי שוויון למשוואה

אי השוויון המגדרי מצטמצם בהדרגתיות אך עדיין בא לידי ביטוי בפערי השכר, תנאי ההעסקה, אחוז המועסקים במשרה חלקית, הרכב הדרגים הניהוליים ותחומי התעסוקה. אי השוויון אינו מנותק מהתפיסה החברתית שבמשך שנים התגבשה סביב אי שוויון ורואה באישה "אם" או "אם לעתיד" ולכן חיונית בתחום הביתי. כך, למרות שנשים הן מחצית מהאוכלוסייה, הן אינן מיוצגות כראוי בשניים מהתחומים המשפיעים ביותר – כלכלה ופוליטיקה.

50% מהאוכלוסייה, 100% ייצוג (צילום: שאטרסטוק)

את אי השוויון אי אפשר לצמצם נקודתית, יש צורך בפעילות משולבת במספר תחומים וביניהם: העלאת המודעות, ייצוג הולם לנשים, חינוך לשוויון, יצירת הזדמנויות, חקיקה ואכיפה וכמובן בהקצאת משאבים. צמצום הפערים המגדריים מקבל התייחסות, אך המציאות מוכיחה שצמצום הפערים נעשה בקצב איטי וקבוע יחסית. זו אינה רק בעיה ישראלית. במישור הבינלאומי החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם קובעת שיש לפעול לשילוב נשים בכוחות האו"ם – החלטה שמאז סללה את הדרך לשלל יוזמות של האו"ם לקדם את שילוב הנשים בתחומים שונים לרבות בשוק העבודה, הנושא בו בחר האו"ם לציון יום האישה הבינלאומי לשנת 2017. החתירה היא לקראת שנת 2030 כשנת מפנה להשגת "עולם 50-50", עולם של שוויון מגדרי בכל התחומים ובעמדות מפתח.

השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, ציינה כי: "כיום, אין סיבה שנשים יסבלו מתת ייצוג בתפקידי מפתח. התפיסות הארכאיות לגבי נשים מצטמצמות בחברות דמוקרטיות ומתקדמות, אולם הדרך עוד ארוכה. למשל, שיעור הנשים בכנסת הוכפל פי שניים וחצי מאז הכנסת הראשונה, אך גם היום רק רבע מחברי הכנסת הן נשים. הדבר, כמובן, קשור לתפיסות חברתיות שעדיין שולטות בתודעה שלנו ומייצרות אי שוויון בין אם מלאכותי או דה פקטו. מציאות אי שוויונית זו, אינה נובעת מהיעדר כישורים, כישרונות או מנהיגות של נשים, אלא מנתוני פתיחה נחותים וקשים הרבה יותר מאלה של גברים. אני מאמינה שהדרך לשוויון אמיתי, עוברת בשילוב של חקיקה, אכיפה, מודעות וחינוך. חקיקה, כי צריך חקיקה מתקנת ומונעת אפליה. אכיפה, כי צריך אכיפה במקומות בהם כל דאלים גבר. המודעות משמשת כתנאי אלמנטרי לשינוי בגישה וחינוך מגיל צעיר ימנע בערות מגדרית".

השרה גמליאל ונשיא המדינה עם זוכות פרס אות השרה לשוויון חברתי בתחום המאבק באלימות נגד נשים (צילום: חיים צח, לע"מ)

כשאין תקרת זכוכית

תקרת הזכוכית מתייחסת לחסמים המונעים מנשים להגיע לעמדות מפתח. אלא שלפעמים גם במקומות בהם אין תקרת זכוכית והדרך ל- 50% ייצוג פרושה, עדיין נצפה שיעור השתתפות נמוך של נשים, כמו למשל בתחום הדירקטורים הציבוריים. התיקון לחוק החברות הממשלתיות שנועד לאזן ייצוג מגדרי בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, אכן הביא לשינוי מסוים בייצוג העומד כיום על מעל 20%, אולם עוד ארוכה הדרך לשוויון.

מבט ברישום למאגר הדירקטורים שהסתיים לאחרונה , מעלה כי מתוך כ 9,266 מועמדים רשומים רק 2,739 מהן נשים כלומר כ- 30% בלבד. יש להניח שתכנית המאפשרת לנשים לקחת חלק פעיל ומשמעותי בחברות גדולות ומעניינות במשק אמורה לייצר שינוי משמעותי, אבל ההיענות המועטה לתוכנית מעידה שהבעיה מהותית יותר. כאשר גם שישנם תנאים מיטיבים, כמו מדיניות ממשלתית ומסלולים מנגישים, לא בהכרח נוצר שינוי, גם לא בתחום חשוב מבחינת קבלת החלטות והשפעות כלכליות, הבעיה לרוב נעוצה במודעות , אם כי לא רק שם, עליה במודעות תייצר שינוי לטובה.

כשאין חסמים, מה בכל זאת מונע שוויון מגדרי? (צילום: שאטרסטוק)

מודעות היא התשובה

קשה להתמודד עם מודעות משום שהיא אישית, חברתית ודורשת זמן והתייחסות עמוקה. הדרך לשינוי עוברת מקמפיינים, דרך תכניות פעולה ועד לפעילות חינוכית ארוכת טווח. תהליך זה מזין מוטיבציה ואמונה עצמית שמובילים, בין היתר, לדוגמאות אישיות של נשים פורצות דרך, שבעצם היותן משנות מציאות ומעודדות נשים אחרות.

מספר הפניות הנמוך של נשים ל"נבחרת הדירקטורים" בשנת 2017 יכול להעיד על חשש מפני הליך שנראה מפחיד, גם אם בפועל זה לא כך, בתחום שנתפס לאורך שנים רבות כתחום "גברי בלבד". בתחומים הנתפסים כגבריים, נשים לעיתים מתקשות להשמיע קול נשי ואף עלולות לוותר מראש על תפקיד מתוך חשש שלא יוכלו להשפיע, מה שמביא לשאלת 'הביצה והתרנגולת' ומוכיח שיש צורך ביותר עידוד לעשיה.

רוצות ויכולות – ייצוג נשי תלוי ביצירת מודעות (צילום: שאטרסטוק)

כל אחת מסוגלת ויכולה

שוויון וייצוג נשי המשקף את שיעור הנשים באוכלוסייה חיוני בכלל ובכלכלה ובפוליטיקה בפרט. ייצוג הולם לקול הנשי במרחב הציבורי, האזרחי והחברתי אינו פריבילגיה אלא אינטרס ציבורי. שילוב נשים הוא תרומה מהותית המאפשרת מגוון דעות, פתרונות חדשים, יצירתיות, מעורבות ופרודוקטיביות, יחד עם קידום מעשי של שוויון וצמצום פערי שכר. שילוב נשים מוביל לתמונה מגדרית מאוזנת מבחינת הסגל האנושי וגם לתמונה מאוזנת מבחינת התכנים המועברים לחברה בכללותה. השוויון המגדרי הוא יסוד מיסודות השוויון בכלל בחברה דמוקרטית.

התרומה של נשים בכל מקום, אם במקום העבודה, במקום המגורים, בבתי הספר, כמו גם כנבחרות ציבור או כמנהלות יש לה תרומה ממשית לשוויון נשים ולחברה מתוקנת. השינוי תלוי בבחירות של כל אחת ובאמונה ביכולת של כל אישה לשנות. נשים יכולות ומסוגלות אך תנו להן לעשות זאת. זו הנקודה.

 

הכתבה נכתבה בעזרת המשרד לשוויון חברתי