ילדים זה שמחה?

בחורה עם מחשב נייד

מידי פעם, קצת לפני השינה אני נתקפת לחץ וחרדה נוראית. המחשבה שמלחיצה אותי ומדירה שינה מעיני היא סוג של צעקה פנימית שתוכנה אומר: 'אין לי עדיין ילדים!'.

המחשבות שאמורות לצוץ קצת אחרי הצווחה הפנימית הן 'מי ירש אותי?' מי יטפל בי שאהיה זקנה?' 'כל כך חסר לי לתת למישהו אהבה' ומגוון משפטים שיצאו ממילון פולני – פולני. אבל אצלי זה קצת אחרת, המחשבות שגורמות לי לשנוא את הכרית, הן יותר בכיוון של 'אין לי ילדים – מה יחשבו עליי האנשים?', וגם' הצילו! אני אהיה אמא זקנה!'. למכונת המחשבות מתווספת עוד מחשבה קטלנית 'אני בטח חריגה כי בגיל 35 עדיין לא התעברתי' …

בבירור ביני לביני וגם בבירור עם בן זוגי, החלטנו שאנחנו חיים את חיינו כמו שאנחנו רוצים. בלי לחצים מיותרים, בלי סקס שנקבע לפי שעה ותאריך,  ובלי טיפולי פוריות היסטריים. חשוב לציין שגם את הניסיונות להרות התחלנו בגיל מאוחר, מתוך ידיעה שאנחנו משלימים עם העובדה שהורים צעירים לא נהיה, אבל נשתדל להיות הורים טובים. גם אם מבוגרים.

ובכל זאת, כדי לעשות סדר במחשבות וקצת להירגע, הכנתי רשימה של פרודוקטים שגורמים לי ללחץ ברגעי האימה הליליים בהם אני מבכה את ערירותי. הרשימה ארוכה:

זקנות מעצבנות – דודות ונשים זקנות ומעצבנות תמיד יצפו ממך למה שהן בעצמם 'הגשימו': שלושה ילדים לפחות, בעל פרימיטיבי וחינה כתומה זוהרת על הראש. (וכל זאת מבלי להתאמץ בכלל!)

נשים צעירות מידי שנכנסו להריון –  נשים צעירות שלא ממש ראו או עשו משהו בחייהם, ונכנסו להריון בשנייה, אשר מרבות ללטף את בטנן למרות שהן בשבוע השני להריון. (מעשה מטריד עד נפשע.)

זוגות חסרי טקט עם ילדים – כן, יש כמה זוגות חברים שלנו שברגע שנולד להם הילד הראשון מת להם הטקט. זוגות אלא יביאו את זב החוטם בו הם כה מתגאים לכל מפגש, גם למסעדות יוקרה בימי הולדת של אחד מהחברים. ולא הם לא יצאו עם הילד החוצה כשהוא יצרח ברחבי המסעדה, ובטח שלא יעירו לו  כאשר הוא ידפוק ללא הפסקה את כלי האוכל על השולחן.

חמות – אחד מחוקי הפיזיקה שחלים על נשים רבות הוא 'סכסוך עם החמה'. לריב עם החמה זה דבר מובנה בחייה של כל אישה, כמו לסיים חוק לימוד חובה, להתגייס לצבא ולגשת ללימודי תואר ראשון. כולנו מכירות את הרגע הזה שהיא מעירה לך בדרכה הבהמית על דחיפות ביצירת הצאצא שתרם הגיע לעולם והפך אותה לסבתוש…

רופאים – גם אם זה הנוירולוג שלי כל עצה בריאותית מעתה והילך תהיה קשורה לתהליכי רבייה. 'תכנסי להריון ולא יהיו לך מיגרנות' הוא חוזר באוזניי בכל פגישה. ואני תוהה האם הוא יבוא לטפל בצאצא הצווח בלילות הטרופים כאשר ראשי קודח ובוער מכאב? (התשובה שנתן הייתה: לא.)

אנשים זרים – אנשים זרים נוטים להעיר הערות קשות שחודרות מתחת לעור: 'שיהיה לך זיווג טוב' מאחל לי הקבצן ברחוב ברחמים למרות שאני נשואה. 'אל תיסעי לחופשה בחו"ל תעשי ילדים! ציוותה עליי אישה שפגשתי בשכונה ואיתה ניהלתי בטעות שיחה", "הא התחתנת? השתלהב העובד בפנצ'ריה ולאחר מכן סימן לי בתנועות ציוריות בטן הריונית ושאל מה קורה עם זה כבר?" כן, אנשים זרים. למה אתם לא ממלאים את תפקידכם והוא להישאר זרים?!.

חצי הריון

לפני כמה שבועות התבשרתי על ידי שכנה ששתי נשים שהכרתי לאחרונה והיינו בקשר טוב: 'נכנסו להריון יחד! ' כך התלהבה וסיפרה. ואני שלא הבנתי עד כה למה הן ניתקו קשר הגעתי למסכנה שחשוב להן כעת להתרפס ולהשתכשך בנבכי ההיריון המיוחל.

לאחר שנפרדתי ממבשרת הבשורות, התקשרתי לבן זוגי, סיפרתי לו על העניין תוך שאני פורצת בבכי היסטרי ומלהגת 'אני לא שייכת!'. 'אני לא שייכת לשום מקום. לא לרווקות הצעירות והפרועות, לא להריוניות, לא לנשים שיש להן ילדים ולשום קבוצה. לא רוצים את חברתי אם אני לא בסטטוס דומה.' יבבתי והרגשתי תלושה.

לאחר כמה שעות נרגעתי, ואז הבנתי, זה לא רגש אימהי שבוער בי ומדיר שינה מעייני, ולא הרחם הריק שרוצה בתוכו חייזר שיכלה כל חלקה טובה באברי גופי, ויעבה את גופי, וידקק את שערי. זה הלחץ של החברה שמכתיב את חיי, ומנתב אותי אל מטרה שאף פעם לא הייתה חלק ממטרותיי.

כבר לא בקבוצה של הצעירות..
כבר לא בקבוצה של הצעירות…

אז רגע, חברה יקרה נאורה, מרובת ילדים, צופרת בכבישים, מלכלכת את הטבע עם עטיפות ארטיקים נטושים. שנייה, תקשיבו לרגע באוזניים ערלות שלא יכולות לקבל צליל חדש מלבד פזמון חוזר ומשעמם. נסו לקבל משהו חדש שהוא לא חלק מעדר, והבינו כי לפני שאני אישה, עם רחם וביציות (כנראה מיובשות) – אני בן אדם. יש לי רצונות, צרכים ותשוקות. ואולי כן ארצה לטוס לחו"ל לגור שם 6 חודשים ולא לחשוב על הפרחה ש'נקלטה' מבן זוג שממש לא אוהב אותה ורק ככה הצליחה להתחתן. וגם לא על שתי הנשים שהולכות לפספס לפחות עשר שנים של כיף שאותם אני חוויתי בצעירותי . ובטח ובטח שאני לא אקנא בזוג החברים שלנו שבמקום להיכנס אתנו לשחות בים המדהים, יושבים על החוף ונלחמים בילדה שלהם שפשוט לא מפסיקה לאכול חול.

אני חושבת עליי, על בן זוגי, על העתיד שלנו. על התא הקטן שאנחנו בונים. ולא, לא נתחיל טיפולים. את זה נשאיר לטבע, ואפילו לאלוהים.