יהודה גליק: המהפכה הפמיניסטית היא תהליך גאולה

קולן של נשים היה חסר מסדר יומה של האנושות. השיח הנשי והקשב הנשי כשלעצמם הם אחת התרומות המשמעותיות של המהפכה הפמיניסטית. הגיע העת שנשים לא יושתקו עוד

ח"כ יהודה גליק

המהפכה הפמיניסטית, אשר החלה בצעדיה הראשוניים המשמעותיים עקב בצעד אגודל אי שם באמצע המאה ה 19, היא ללא ספק אחת  המהפכות  המשמעותית ביותר שידע העולם אי פעם.

בעיניי, כאדם מאמין אין מדובר בתהליך מקרי אלא היא לא פחות מתהליך א-להי של גאולת העולם.

עוד לפני תהליך שילובן של נשים בעשייה ובהנהגה, לא במקרה מונים חוקרי הפמיניזם את המאבק לזכות הבחירה כתחילתה של המאבק הפמיניסטי.

המאבק על הזכות לבחור הוא המאבק לזכות להשמיע קול, ומאבק לכך שהקול הזה יישמע.

אלפי שנים לא רק שנשים נדחו הצידה מתפקידי הנהגה וניהול אלא הקול הנשי הושתק ולא נשמע.

אם נצעד צעד נוסף, להבנתי מדובר בתהליך גאולה לא רק בגלל העובדה שעתה נשמע קולן של 50 אחוז מהאוכלוסייה שהושתק מאות שנים, ולא רק מפני שהיא מעניקה זכויות שוות והזדמנויות שוות לנשים ולכלל האוכלוסייה.

חשיבות המהפכה הפמיניסטית היא בתרומתן של הנשים ושל קולן הייחודי לשיח הציבורי של החברה כולה.

השיח הנשי היה חסר מאוד בסדר יומה של האנושות. שיח זה כולל את הרצון להשמיע קול ואת הרצון והשאיפה שקול זה יישמע.

כאשר מדברים על שיח מדברים על השמעת הקול ועל הקשב לקול המושמע. השיח הנשי והקשב הנשי כשלעצמם הם אחת התרומות המשמעותיות של המהפכה.

בהכללה ניתן לומר כי השיח הגברי היה הרבה יותר תכליתי, שיח שנועד להתמודד עם בעיות ולהציג להן פתרון. שיח שמטרתו בתוצאותיו. שיח שעבורו תועלתו של העץ הוא רק הפרי.

השיח הנשי רואה ערך בשיח לכשעצמו ובקשב ההדדי. בהמשך למשל השיח הנשי רואה יופי בעץ עצמו עוד בטרם שאלת הפירות.

נושאים כמו "נגישות" דהיינו קשב לצרכי אנשים בעלי מוגבלויות, קשב לסבלם של בעלי חיים, קשב לנושאים סביבתיים כולם ינקו מאותה מהפכה פמיניסטית שהביאה לנו את הקשב הנשי הפנימי.

המהפכה הפמיניסטית, מלבד תרומתה לחברה כולה, משפיעה מהותית על כל אחד ואחת מאיתנו כבני אדם. היא דורשת מאיתנו  להיות אנשים טובים יותר, מוסריים יותר, אנושיים יותר, קשובים יותר.

הגעתי לכנסת קצת במקרה ומעולם לא היו לי כוונות לקדם קריירה פוליטית כלשהי. לכן מרגע הגעתי לכנסת ביקשת שלשכתי בכנסת לא תיקרא "לשכת חבר הכנסת יהודה גליק" אלא לשכת "ירושלים של שלום". זאת משום שאני מאמין שסודה של ירושלים היא בהיותה עיר של שלום, דהיינו עיר המסמלת קשב לכל הקולות. אני מנסה לקדם שיח במעגלים שונים של הווייתנו- שיח בין יהודים למוסלמים, שיח עם הנצרות, שיח בין החלקי השונים בעולם היהודי עם יהדות העולם על כל זרמיו, שיח בין חלקיה השונים של החברה הישראלית ושיח עם שכננו הפלסטינים.

כשמתנהל שיח אמיתי וכנה הוא חייב לכלול הן את אלמנט הבעת הדעה והן את הכבוד לדעה האחרת. על מנת לכבד דעה אחרת יש צורך לפתח את הקשב לשמוע אותה. הקשב איננו רק הקשב למילים הנאמרות או להיגיון שמאחוריהם. התרומה הנשית לשיח הציבורי הוא בקשב עמוק הרבה יותר. קשב שיש בו יכולת לחוות את האחר מתוך המקום שבו הוא נמצא. ההקשבה לא רק כדי להתעמת עם הדעה שכנגד אלא ההיפך מתוך הרצון להבין אותה לעומק.

אני עוקב בהערצה בשנים האחרונות בהובלת הנשית של מאבקים כמו "נשים עושות שלום", "נשות הכותל", "נשים למען המקדש" "נשים בירוק " ועוד.

הקשב הנשי מביא אותי לעסוק במצוקות של נשים שלצערנו עדיין מושתקות. בין השאר בנושאים כמו הצורך של נשים לעמוד בפני וועדה בירוקרטית בבואן לעשות הפלה,  "דיכאון אחר לידה" ממנו סובלות בשקט כל כך הרבה נשים ועוד.

למרבה האירוניה הקשב הנשי הזה מחייב אותנו גם להיפתח לקשב למצוקות גברים, למשל למצוקת  גרושים המגיעים לצערנו מידי הרבה פעמים עד כדי אובדנות.

אני מקווה שהמהפכה הפמיניסטית תוביל לעולם קשוב יותר שמסוגל להכיר בפנים השונות והייחודיות של כל אחד מאתנו תוך מתן אמון הדדי ובראיה חיובית ועמוקה לערכים החיוביים שכל אחד מביא לעולם.

המאמר נכתב לזכר שכנתי היקרה והמוערכת דפנה מאיר הי"ד שהביאה לעולם את קולה הנשי הייחודי.

.

** הכותב הוא חבר בכנסת ה-20 מטעם סיעת הליכוד ופעיל זכויות אדם

פס חסויות לכתבות יום האישה