Saloona

» חפצים יד שלישית. צילום: הילה אלפרט

אני עומדת מול המראה שעמדה במחסן הבגדים של חנה כץ ומודדת מעיל. מאחורי משתקפים חפצים שעמדו במרפאה, מעליהם כלי המטבח, סירים ומטרפות ענק. אני עומדת במעגל וחפצים מהזיכרון מקיפים אותי. כמה הזדקנתם, איך הכתים אתכם הזמן בנשיקות חלודה, בקמטי הבעה צהבהבים. גם אותך, לוחשת ערימת בגדי הערב, מציצה בדמותי שבתוך המראה. את זוכרת אותי? שואלת בובה שוכבת על המשקל, שידג’ה הייתה מניחה עליו את התינוקות של המשק. ידג’ה סגולת השיער, האחות הטובה של המשק. 4.5 ק"ג היא חייכה אז אל אימא. כל הכבוד, איזה ילדה חזקה יש לך.

אני מסתכלת על העיניים של הבובה, מנסה להיזכר. פעם היו לה בגדים של גברת, עכשיו הפשיטו אותה, עשו ממנה תינוקת. שמו לה חיתול בד ועל הראש קשרו לה את הכובע שפעם היו קושרים לכל התינוקות במשק. את מכירה אותה? היא הייתה הבובה שלך? שואל מיכאל שלי. מה פתאום, אני עונה, בובות גדולות כאלה היו רק בבית הילדים. מעליה מסודר בטור, צבא של קומקומים שורקים. מחפשת אולי אמצא את הקומקום של אבא ביניהם. קומקום בחום וכתום היה שורק אליי כשנכנסתי הביתה. בוביצ’קה, תעשי קפה לאבא. נס חזק-חזק עם טיפונת חלב. אבל הקומקומים וגם אבא נאלמו מזמן.

המקרמה של אחותי

מעל הראש תלויים אהילים משנות ה-50 וה-60, אחד מהם בעבודת מקרמה. הם היו שלאגר גדול בשנות ה-70. גם להורים היה תלוי אחד בסלון. מקרמה חבלים בשילוב חרוזים מקרמיקה בצבע אדום. טלי, אחותי הגדולה עשתה אותו כשהייתה חיילת. היא חשבה שהוא מכוער אבל אימא התעקשה ותלתה אותו באמצע הסלון, איפה שרואים הכי טוב, ולכולם סיפרה איך טלי עבדה עליו בלילות, שכולם ידעו איזו בת חרוצה יש לה.

על המדפים- סרוויסים של קפה מתחלפים בכלי קריסטל. חלק הגיעו מאירופה, הרוב תוצרת דייניש ונאמן. אוסף מאפרות, רהיטים מבית הילדים, ושולחן חדר האוכל ערוך בכלי פלסטיק כחולים וכתומים. על הקירות מסמכים מצהיבים, חלקם סוחבים על העור שלהם, אותיות עוד משנות ה-30. ובתוך כל אלה יערות של בגדים תלויים על קולבים מוצעים למכירה. חולצות רקומות, ג’אקטים מעור, בגדים משיפון ובגדי כותנה. מכנסיים צרות ומכנסי גברדין.

שנים ארוכות אספה נורית, הבת של אברהם ושושנה גנני את חפצי עברינו, צררה אותם למוזיאון וחנות יד שלישית קסומה וזולה במיוחד. לא הכל למכירה. הרבה מהחפצים מוצגים למשמרת. אבל בגדים, כלי אוכל ונוי מוצעים עכשיו למכירה בין 10-50 ש"ח. נורית אומרת שהיא מוכרחה לפנות קצת מקום כי בתוך המקרר הגדול, איפה שפעם עמדו ארגזי הירקות, יש עדיין ערמות של  בגדים המחכים לתורם להיראות. שם, בחדר בו השגנו קצת קור בימים ארוכים וחמים, מחכות גם המוני תחפושות. לקראת פורים גם הם יוצגו לקהל.

אין שעות פתיחה מסודרות. צריך להתקשר לנורית ולקבוע מראש, ואם אתם כבר בסביבה, כנסו לחממת הסחלבים, יש תענוג גדול בגניבה של כמה דקות ביער טרופי יפהפה ששנים פורח במעלה החמישה.

הטלפון של נורית גנני: 052-4436668

>> מתוך הבלוג של הילה אלפרט