הקציצה של אודרי הפבורן

מה הקשר בין אודרי הפבורן לפארדיס ואיך מתכון לקציצות דגים יכול להרוס (או להציל) משפחות

זה יום שישי בבוקר ומחר באים חברים. אמרנו שניסע לפארדיס לקנות דגים, וכמו תמיד אני יורד ראשון למטה ומחכה שהיא תסיים את הסידורים הנשיים שלה ותרד.

הדבר הראשון שראיתי כששמעתי את חריקת מדרגות העץ הוא שהיא צבעה את ציפורני רגליה בלק אדום שתמיד נמצא במחסור ברובע סן דניס בפריז ועטפה אותן בסנדלים בצבע ירוק אל אקצא.

אואו, אמרתי לעצמי, אנחנו לפני שבועות והיא מתכוננת לפורים. לפחות היא לובשת ג'ינס, הרגעתי את עצמי.

זה היה לפני שעיני עלו מעל לקו החגורה של מכנסיה. "פני פוקר, שים את פני הפוקר שלך!" שמעתי את עצמי צועק על עצמי כשראיתי שהיא השלימה את האנסמבל בסריג בצבע ורוד סלמון.

"זה חייב להיות כימיה" הסברתי לעצמי, וזה בטח קורה מידי פעם לכל אחד. איזה פרץ של כימיקל ששוטף את הצד הימני או השמאלי של המוח ומשכנע אותנו שמי שניבט אלינו מהמראה היא לא אחרת מאודרי הפבורן וששילוב הצבעים שבחרנו ראוי להכנס לשער של ווג.

"מה?" היא שאלה.

"כלום" אני אומר עם פני פוקר כמעט מושלמים, כיוון שהחיוך חזק ממני ומתחיל להשתלט לי על הפנים.

"מה?" היא חוזרת.

אני יודע שאני עם שתי רגליים וכל כובד משקלי על ביצה טובענית ואין אף אחד בסביבה שיושיט לי חבל. "תחשוב מהר" אני פוקד על עצמי.

"אני לא מבין גדול באמנות" יוצא מהפה. אבל אני לא יכול להתאפק ומוסיף "מודרנית".

"איזה חרא!" היא אומרת לי והולכת להביא את כרטיסיית ההתנשאות שהדפיסה עבורי.

"מה? אתה מתבייש לצאת אתי ככה?"

"לפארדיס אני חושב שזה דווקא מתאים" אני חורץ את גורלי במו פי.

אנחנו מתים על פארדיס, הכפר הערבי שמשקיף על הים מהגבעה הצפונית לזכרון שפתוח תמיד גם כשכל ישראל סגורה. מצאנו שם את חנויות הדגים של ג'מאל, מוסה ורושדי שכל אחד מספר לנו שהוא זה שמספק דגים לאחרים, מצאנו שם את החומוס המדהים של אבו עלי, את ממתקי נצרת וחנויות שמוכרות מלפפונים, חצילים ומישמישים באלדי באלדי. אבל בעיקר מצאנו שם אנשים שתמיד מחייכים אלינו. תמיד. פראדיס מצדיקה את שמה, גן עדן.

נראה לי שג'מאל, שמנהל את אימפרית הדגים שלו בעזרת שניים או שלושה מבניו, תמיד שמח לראות את היפה יותר מאשר אותי.

"את רוצה קפה?" הוא שואל אותה כשאני מחלק הוראות לילדים שלו איך לפלט ולקצוץ את הלוקוס והדניס, ואיך לסחוט בשר מחמישה סרטנים לתוך התערובת.

"ממך כן" היא עונה למרות שאף פעם היא לא שותה שום דבר חוץ מקפוצ'ינו של ארומה.

"את יודעת שאת נראית בול כמו אשתי?" אני פתאום שומע את ג'מאל שואל את נעמה.

"זהו, ג'מאל הוציא אותי מהבוץ" אני נושם לרווחה ורואה את היפה שלי מחווירה. הרי הוא ראה את הדוגמנית כבר עשרות פעמים ורק ההופעה שלה היום גרמה לו לקשור קשר הרמטי והדוק בין מכתיבת האופנה מקיסריה ובין האשה הפרטית שלו שספונה עכשיו בכפר, בבית שצופה לים, מתלבשת ומבשלת כמו שג'מאל אוהב.

הקציצה של אודרי הפבורן

כדאי להכין יותר ממה שצריך כדי למנוע מריבות וחוסר נעימות בשולחן.

הסוד שבקציצה הוא שלעולם אני לא משתמש בדגים טחונים אלא בקצוצים השומרים את טריות ועסיסיות הדג. אני גם לא משתמש באף פעם בדג אחד אלא משלב שניים ולעתים מוסיף גם בשר סרטנים או לובסטר לחגיגה.

צריך גם לעשות הרבה חיינדלך למוכר הדגים שלכם כדי שיסכים לקצוץ לכם את הדגים, אחרת תצטרכו לעשות את זה לבד בבית עם סכין גדולה על קרש החיתוך. לקציצות הפעם השתמשתי בלוקוס ששקל קצת פחות מקילו, בדניס בן 600 גרם ובבשר שנסחט מחמישה סרטנים. הילדים של ג'מאל לא ממש היו ערוכים לקציצת הבשר ורק חתכו אותו לרצועות בעזרת סכין יפאנית ואני המשכתי בבית עם הסכין שרפי אהרונוביץ' מכר לי פעם.

הוספתי לתערובת:

  • ביצה אחת
  • קצת פירורי לחם
  • קצת מלח
  • המון כוסברה קצוצה
  • ובצל שקצצתי, טיגנתי עם צנוברים וציננתי לפני הערבוב.

לערבב נמרצות בעזרת הידיים

זהו, עכשיו יש רק לטגן במעט שמן זית עד להשחמה, למזוג כוס שבלי צונן ולהודות לאלוהים ששם את פארדיס כל כך קרוב אליכם והביא לכם כזאת דוגמנית עם טוב טעם.

לפוסט המקורי ב"בייגלה"

לבלוג "בייגלה"