דפני ליף חוזרת לרוטשילד. אחרי לילה ראשון על המדרכה, היא מספרת לסלונה שהמחאה לא מפסיקה ותוהה מדוע פקחי העירייה שברו שביתה כדי לקרוע לה את האוהל
בוודאי שהילד מקסים, אבל אם יש לו ריח פה בעייתי, כדאי לדבר על זה. שיחה עם רופא על הבל פה של ילדים
המחאה חוזרת לרוטשילד, כך זה נראה. דפני ליף וכמה מחברי המאבק המאבק החברתי חזרו הלילה לשדרה, הקימו מספר אוהלים, ולמרות השביתה ברשויות, "זכו" לביקור פקחים שקרעו את האוהלים לדבריה, וכך היא ו-15 איש איתה ישנו בקור של ינואר על המדרכה. "ברור שכדי לסתום לנו את הפה, העיריה תשלח פקחים, זה לא הפליא אותנו בכלל, אבל האוהלים הם רק סמל, לא צריך אוהלים, נשב כאן מעכשיו, ביחד, ויש לנו כוח ביחד".
לפעילה שהציעה לקנות שתילי זית ולשתול במדשאה דפני ענתה: "אני לא יודעת מה איתך, לי אין שקל". בשבוע שעבר פורסם כי ליף פונתה מדירתה שוב, על ידי בעל בית שסירב להאריך את החוזה. "אני פה, מעכשיו ועד בכלל, זה יכול להיות שלושה חודשים אפילו", היא אמרה, "הקור לא מפחיד אותי, יש לי פה את כל מי שאני צריכה, ואני מאמינה שיגיעו עוד הרבה הרבה אנשים ויצטרפו לזה. ניסו למסמס את המחאה בברוטליות, מכים אותנו, עוצרים אותנו, אבל זה לא יעצור את המאבק שלנו, נלך עד הסוף, עד שנשיג את המטרות".
אבל מה המטרות שלך? לאן את רוצה להגיע?
היא שותקת רגע ואומרת בחיוך: "את צודקת, צריך לזקק את המסרים. אני צריכה לחשוב על זה".
צפו בסרטונים הבאים, בהם ליף משוחחת עם הפעילים ומסבירה על השיטה, על המסמוס המכוון של המחאה, המשך העלאת המחירים, סתימת פיות, על הכסף ומעמד הביניים ועוד. "התקווה הכי גדולה שלי בנוגע לגופי התקשורת היא ההתאגדות, שפויר הקים עכשיו איגוד".
>> המחאה מתחממת – לכל הכתבות על המחאה החברתית