משפחה אמיתית: הסיפור של דרורית ויאיר ניצני

במפגש החמישי של פרויקט משפחה אמיתית, של יקב טפרברג וסלונה, ארחנו את דרורית ויאיר ניצני, הזוג שנותן משמעות אמיתית למושג משפחה, ומייצג את פרצופה היפה של המדינה

יאיר ודרורית ניצני, משפחה אמיתית (צילום: גלית סבג)

 

רונית הבר, דרורית, ויאיר ניצני (צילום: גלית סבג)

הוא קלידן להקת תיסלם האלמותית, אמן ויוצר ייחודי ומהבולטים בארץ, שמצליח לעשות בשבוע את מה ששלושה אנשים חרוצים לא מספיקים בחודש, וזה כולל בין היתר הופעות יחיד, כתיבת טור בעיתון ישראל היום, השאת זוגות בנישואין אזרחיים, והופעות עם להקת תיסלם. היא מעצבת מוכשרת ואוטודידקטית של בגדי ילדות ונשים, שבמשך עשרים שנות קריירה תמיד הקדימה את זמנה, ולא קשה להבחין בכך שהאשה המרשימה והצנועה הזו, לא מודעת עד כמה עצום ולא מובן מאיליו, המעשה שעשו, כשאימצו לפני כארבע שנים, את אלי סופר, חייל בודד שנפצע במהלך מבצע צוק איתן, והפך לצד שלושת בנותיהם של יאיר ודרורית , לחלק בלתי נפרד מהמשפחה.

במסגרת פרויקט משפחה אמיתית, של יקב טפרברג ואתר סלונה, פגשנו את דרורית ויאיר ניצני, בלאונג' של מלון בראון בתל אביב, לשיחה מרגשת עם רונית הבר, עורכת האתר, וקהל הבלוגריות של סלונה. הסיפור שסיפרו לנו, הוא סיפור מעורר השראה של נתינה, צניעות ואהבה ללא תנאי.

הבלוגריות של סלונה (צילום: גלית סבג)

הכל התחיל מהודעת טקסט

לפני ארבע שנים, בעיצומו של מבצע צוק איתן, קיבלה דרורית הודעת טקסט: "מחפשים משפחה שגרה קרוב לתל השומר, שתוכל לקבל חייל בודד פצוע הביתה לתקופת ההחלמה, את מסכימה לארח אותו?"

דרורית:" עניתי כן, בלי שום בעיה, ולא התייעצתי עם אף אחד, הייתי בטוחה שזה חייל בודד, שההורים שלו באמריקה, אנחנו נטפל בו באהבה ובסוף המלחמה והשיקום הוא יחזור לאמא ואבא שלו".

סיפור מעורר השראה של נתינה ואהבה ללא תנאי (צילום: גלית סבג)

מהרגע הראשון שדרורית פגשה את אלי בבית החולים, והבינה שהוא חייל בודד ישראלי, היא הרגישה שזה בדיוק מה שהיא צריכה לעשות, ולא שום דבר אחר.

תוך ימים ספורים, סגרה את עסק עיצוב השמלות, ביקשה מחברות שיעזרו לה למכור את הקולקציה שנשארה, התמסרה לטיפול באלי, ומאוחר יותר גם בחיילים בודדים אחרים, שבאו ממשפחות ישראליות, ללא עורף משפחתי.

הכל התחיל מהודעת טקסט., מימין לשמאל: אלי סופר, דרורית, יאיר, אלה ענבר ועינב ניצני (צילום: מיטל חדד)

ואז הגיע אלי

אלי נולד למשפחה חרדית בירושלים, ילד מס 11 מתוך 12 ילדים, שבסביבות גיל 11 עזב את הבית ומצא את עצמו ברחוב.

 רונית: "איך ילד  שגדל ברחוב, מגיע ליחידת מגלן?"

דרורית:" הוא חתול רחוב חזק ורציני, ואני חושבת שיחידת מגלן צריכה טיפוס אמיץ, שלא מפחד מכלום. "קטפו אותו", והכניסו אותו לתוך היחידה, הוא התבלט בספורט, כי הוא ספורטאי מחונן. וכך שרד את כל השרות".

רונית: " יאיר, איך היה המפגש הראשון שלכם?"

יאיר: "זה היה מאתגר, לפגוש משהו שגדל שונה מאיתנו".

בנות ניצני (צילום: ניצן חרמוני)

"להכניס אדם זה לבית, זה כמו להתבונן במראה של עצמך דרך עיניים של מישהו אחר"

רונית: "איך הגיבו שלושת הבנות לכניסה של גבר צעיר לבית, במיוחד כשהבת הקטנה מאד צעירה?

יאיר:" זו פעם ראשונה בעצם שהבנות ראו סכין גילוח במקלחת, מישהו שמשאיר כל מני דברים אחריו, אבל בדיעבד התברר, שהוא הרבה יותר מסודר מהן".

להכניס אדם זר הביתה זה קסם (צילום: אלעד גוטמן)

הדבר הכי קרוב לחינוך שאלי הכיר עד שהגיע למשפחת ניצני, היה המשמעת הצבאית. כשהיה מתעורר בבוקר בחדר שלו, היה מסדר את המיטה, מותח את הסדין, מקפל את השמיכה, ומסדר כל דבר במקום. בפעמים הראשונות שביקר בחדרים של הבנות, הוא היה מזועזע מהבלגן.

יאיר:" הוא היה כועס עליהן ואומר: מה זה צריך להיות? ולמה החדר שלכן מבולגן?" בעצם הוא הצליח לעשות את מה שאנחנו כהורים לא הצלחנו"

סיפור מעורר השראה של נתינה ואהבה (צילום: גלית סבג)

רונית: "הכנסתם בחור בוגר הביתה, עם פציעה רצינית ברגל שדורשת תהליך שיקום ארוך, הייתם אחרי שלב גידול הילדים, ופתאום צללתם לתוך מציאות אחרת, איך עושים את זה?"

דרורית: " אני חושבת שבמשך חודשיים לא צעקנו, לא רבנו, אכלנו ארוחת ערב מסודרת במשך חודשיים, הכל התנהל כמו בית למופת, אחרי חודשיים חוזרים לשגרה. קרה שצעקתי על הבנות, והתנצלתי בפני אלי והתגובה שלו היתה: "תגידי לי זה צעקות? אתם הבית הכי שקט שאני מכיר".

ואז הגיע אלי (צילום: דרורית ניצני)

דרורית:" אני לא יודעת איך להודות להזדמנות הזו שנשלחה אלינו, להכניס אדם זר הביתה זה פשוט קסם,  זו הזמנות לראות את עצמך דרך עיניים של מישהו אחר, אתה פתאום שם לב לכל פרט, כל דרך ההסתכלות על החיים משתנה, ומקבלים פרופורציות".

 יאיר: "עם הזמן נוצר חיבור חזק בין אלי לבין הבנות. יש ביניהם חברות אמיצה. הבת האמצעית התגייסה בעקבותיו ליחידת מגלן, והבת הצעירה, גדלה לצידו כמו לצד אח גדול. הוא חלק מהמשפחה"

דרורית: "בדיוק כמו לכולנו, גם לאלי יש מפתח לבית, הוא לא צריך להודיע לנו מתי הוא מגיע ומתי הוא הולך, יש לו חדר בבית, למרות שהוא כבר גר בדירה שכורה בתל אביב, ויש לו זכויות וחובות בדיוק כמו לבנות".

"אני לא יודעת איך להודות על ההזדמנות לאמץ את אלי" (צילום: גלית סבג)

הסיפור של אלי גרם לקהילה שלמה להתגייס לעזרה, כמו משפחה מורחבת

רונית: "יצרתם קהילה תומכת שגידלה אותו והכשירה אותו לחיים".

דרורית: "הקהילה באה מעצמה, לא ביקשנו מאף אחד כלום, כולם התגייסו ועזרו לאלי עם שעורים פרטיים  להשלים בגרויות. הוא חרוץ ונחוש, ולמד איתם כל יום, מהבוקר עד הערב".

דרורית חזרה ואמרה לכל מי שהטיל בכך ספק, שאלי גאון. לא הרגש האמהי שפיתחה כלפיו גרם לה להתעקש על כך, משהו פנימי עמוק בתוכה ידע שיש לאלי יכולות גבוהות מהממוצע, והיא צדקה.

"אותו ילד שלא למד ולא הצטיין בשום תחום, מלבד בספורט" מספרת דרורית בגאווה, "התחיל אתמול ללמוד בבין תחומי בתכנית סופר- יוקרתית, לאחר שסיים בגרויות בממוצע 103".

"זו פעם ראשונה שאני מרגישה שיש לי יכולת להזיז הרים" (צילום: גלית סבג)

"הבנתי שאלי הוא לא החייל הבודד היחיד שהמשפחה שלו בישראל, אבל אין לו עורף משפחתי"

דרורית:" בלי ידע על מה זה עמותה, איך מנהלים אותה, איך זה בכלל עובד, ומבלי להבין עד היום איך בכלל עשיתי את זה, הקמתי גוף, בתוך העמותה על שם מייקל לוין, שתומך בחיילים בודדים ישראלים שאין להם עורף משפחתי. היום אנחנו מטפלים ב-700 חיילים כאלו, שאת חלקם מאתרים עוד לפני הגיוס, כדי שיהיה מי שילווה אותם ללשכת הגיוס, ויגיע בימי הורים, ולטקסים. אנחנו עושים הכל כדי למצוא משפחות מאמצות ולשקם את החיילים והחיילות האלו".

דרורית מרגישה שמרגע שאלי נכנס אל חייהם, היא מצאה את המקום שלה, את העשייה שמשמחת אותה. "זה הייעוד שלי, וזו כנראה הסיבה לכך, שלראשונה שאני יודעת שיש לי את היכולת להזיז הרים".

"חברים שלי הפסיקו לספר לי דברים" (צילום: גלית סבג)

יאיר נמנע מלכתוב על האימוץ של אלי בטור שלו בעיתון

יאיר:" זה טור הומוריסטי, ולא רצתי לחשוף בו את אלי. כתבתי טור אחד על חיילים בודדים, וקיבלתי בעקבותיו ביקורת מחברים דתיים שלא אהבו את מה שקראו שם על היחס של משפחות חרדיות לבן משפחה שמתגייס".

רונית:" ואם כבר מדברים על הטור שלך בישראל היום, אתה כותב אותו כבר שמונה שנים, הטור שלך באותו גיל של אתר סלונה, נורא קשה לתחזק טור שבועי כזה".

יאיר :" מאד קשה, ואני בחרדה תמידית שלא יהיה לי על מה לכתוב, זו הסיבה שחברים שלי מפחדים לאחרונה לספר לי דברים, הם יודעים שיש סיכוי שהסיפור שלהם יהפוך לטור".

שתי גרסאות לסיפור ההיכרות" (צילום: אלבום חתונה)

שתי גרסאות לסיפור אהבה

כשדרורית ויאיר נשאלו כיצד הכירו, סיפר דרורית ששעות ספורות אחרי שהכירה בבליינד דייט את יאיר, ידעה שהוא יהיה בעלה, וזאת למרות שהלכה לפגוש אותו רק מתוך נימוס. אחרי הכל  לא נראה לה הגיוני לצאת עם גבר שמדביק לעצמו ברז על המצח.

 אמנם יאיר דיבר במשך שעה שלמה בטלפון כשדרורית הגיעה לדירה שלו בפעם הראשונה, אבל במהלך השעה הזו, היא בחנה את הבית המסודר, את החיוך הטוב של יאיר, ואת טון הדיבור הנעים, והרגישה שזה כל מה שהיא רוצה שיהיה בבן הזוג.

דרורית: "בשלוש לפנות בוקר חזרתי הביתה, צלצלתי לחברה וסיפרתי לה שאני מתחתנת. היא לא הבינה איך מצאתי חתן אם כמה שעות לפני כן עוד לא היה לי חבר. סיפרתי לה על יאיר, ושהחלטתי שאם למחרת הוא יצלצל אלי, אני מיד עוברת לגור איתו".

יאיר: "לא יודע אם זו אהבה ממבט ראשון, אולי כן, היא נכנסה לדירה שלי, ראיתי כמה שהיא יפה, וזה הספיק לי, עם השנים הכרתי גם את האופי שלה ונורא מהר באו אתה גם שלוש הבנות שלנו, אז כבר לא היתה ברירה". מתאר יאיר את סיפור ההכרות מנקודת מבטו, וגורם לעשרות הבלוגריות להתגלגל מצחוק.

כשיאיר ניצני שר האשם תמיד (צילום: גלית סבג)